שרשור בריאות לאמצע השבוע

[מיאו מיאו 123]

שאלה חשובה בנוגע ליישור כפות רגלי תינוק

יש לי בן בן כ7 חודשים אשר נאמר לי ע"י 2 אורטופדים שכפות רגליו נוטות באופן קל פנימה. האחד המליץ לי לגבוס אותו לתקופה קצרה. השני, דר" שינדלר, אמר שלא חובה לגבוס אותו אך זה אפשרי. הופנינו לאחות בעלת ניסיון רב בנושא בתל השומר והחלטנו לגבוס אותו ל3 שבועות. לא היה קל מאחר והוא בדיוק מנסה להתחיל לזחול ומאחר ולא ניתן לשטוף אותו באופן מלא ולעיתים מרגישים שהגבס מציק לו. לפני כמה ימים הסירו את הגבס והאחות אמרה שהטיפול הצליח אך יש צורך בגיבוס מחודש ל3 שבועות בכדי לשמר את השינוי. בינתיים סרבנו לחדש את הגבס והרופאים לא הביעו דיעה נחרצת בעניין. אשמח מאוד לדעת אם מישהי התנסתה במקרה דומה והאם ישנן אלטרנטיבות יעילות אחרות לשימור השיפור. תודה מראש!

 

[יפעתשביט]

כדאי לבדוק גם דרך קופ"ח

 

[חתולבורדו]

שאלי גם בפורום התפתחות תינוקות ופעוטות

אני בטוחה שהמומחיות שם יוכלו להציע לך הצעות רלוונטיות.

 

[mamtera]

הי מיאו מיאו 123

ראשית אני מזמינה אותך לבקר בפורום קלאב פוט בתפוז בו יש הרבה סיפורים דומים ואף קשים יותר. הבת שלי היתה מגובסת במשך מספר חודשים (כשהיתה קטנה יותר מבנך) וזה אכן לא פשוט אבל לדעתי שווה את זה. היה לי חברה עם מקרה דומה לשלך שגיבסה למשך 3 שבועות ואחר זה שוב ועכשיו הרגלים ישרות. דעתי האישית היא שאם כבר התחלתן את הפעולה תסיימו אותה וזהו. 3 שבועות גיבוס זה באמת לא נעים, חם, לא נח לרחצה ומציק לילד אבל זה שווה רגלים ישרות!

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo101.gif שרשור בריאות לאמצע השבוע ../images/Emo39.gif

 

[ליהיא 5]

אינסטינקט אימהי ורופא ילדים,איפה אתן בסקאלה?

טוב, ברור שאם השירשור הזה יתפוס תאוצה הוא יכול להתפתח לשירשור דיי מפחיד, אבל הסוגיה הזאת חשובה לי כדי לדעת איפה אני עומדת בסקאלה. אנחנו חברים בקופ"ח ציבורית ויש לנו רופא ילדים שנחשב בקהילה רופא טוב שאפשר לסמוך עליו, אבל אצלי משום מה הוא מפשל כנראה כבר בפעם השניה. אני אתן 2 דוגמאות ומעניין אותי אם גם אתן נתקלתן בהערכה/המלצה מוטעית של רופא ועד כמה אתן בעצם עם יד על הדופק בכל הנושא. דוגמא א': הבן שלי רגיש לפניצילין. פורח כולו עם חשיפה לחומר. באחת הפעמים בהן נזקק לאנטיביוטיקה, הרופא רשם לו אוגמנטין לטיפול. לפני שנתתי לבן שלי את המנה, קראתי את העלון המצורף (כמו שאני תמיד עושה), והיתה התוייה מפורשת שהתרופה אסורה לאנשים הרגישים לפניצילין. כמובן שלא נתתי את התרופה, וחזרתי למרפאה והרופא חצי גימגם החליף את התרופה לאזניל. אין מצב שהוא לא ידע שהבן שלי רגיש, גם רשום במחשב וגם אני תמיד מקפידה להזכיר לפני כל מתן תרופה. דוגמא ב': הבן שלי התחיל ביום א' להשתמש פעם ראשונה באירוצ'מבר עם פליקסוטייד. קיבל בבוקר לחיצה ראשונה, לקראת הערב הופיעה פריחה על הגב והבטן שהתפשטה. קראתי את העלון המצורף והופיע בו במפורש שיש מקרים נדירים בהן מופיעה פריחה ובמקרה כזה צריך להפסיק הטיפול מיד ולפנות לרופא. כמובן שאת המנה של אותו הערב, לא נתתי. אתמול בבוקר הלכתי למרפאה והפעם היתה הרופאה שביטלה את הקשר בין הפליקסוטייד לפריחה ואמרה לתת את המשאף כרגיל. לא סמכתי עליה ולא נתתי כי זה נראה לי מאוד הגיוני לשבור את הקשר בין הפריחה למשאף, ולעשות הפסקה עד שהפריחה תעלם ואז לנסות שוב. הפריחה התעצמה והיום הלכתי שוב לאותו רופא ילדים שאני אצלו כל הזמן, וגם הוא ביטל את הקשר והורה להמשיך. שוב לא נתתי, כי סמכתי יותר על האינסטינקט שלי. יצרתי קשר עם רופא הריאות שרשם את המשאף והוא הורה לי חד משמעית להפסיק את המשאף עד שהפריחה תעלם לחלוטין ואחרי שבוע לנסות שוב רק לחיצה אחת ולראות אם שוב תופיע פריחה, אז בטוח שיש קשר בין הדברים. אז עכשיו אני לא נותנת את המשאף, רק פניסטיל שתעבור הפריחה ושהיא תעלם, אתן מנה תוך הקפדה על הופעה של פריחה ואז כמובן יש קשר בין הדברים. האם אתן סומכות על הרופא שלכם "בעינייים עצומות" ? האם אתן נוהגות לקרוא את העלון המצורף ? (או שאני יותר מדי חשדנית). האם קרו לכן מקרים שרופא המליץ א' ואתן עשיתן ב' ובדיעבד התברר שצדקתן ?

 

[שושן בשם אחר]

אני איתך

רופא הילדים הראשון שהלכנו אליו נחשב רופא מאוד מנוסה ומומלץ. מלבד העובדה שלא אהבנו את היחס שלו (אלינו בעיקר - יחס מתנשא כזה של אני רופא מנוסה ואתם הורים טריים היסטריים), גם לא מאוד אהבנו את היחס שלו לילד (הילד צרח כל פעם שהתקרבנו אליו אבל חשבנו שככה זה, ילדים מפחדים מרופאים), וגם לא אהבתי את מהלך הבדיקה הגופנית אצלו (היה מבצע בדיקה רקטלית בלי שום סיבה לעניות דעתי המאוד לא מקצועית), אבל היינו מוכנים לסבול את כל הנ"ל לולא הוא היה מפספס דיזנטריה(!) אצל הגור. במשך שבועיים הילד שלשל וסירב לאכול, והוא שלח אותנו הביתה כל כמה ימים עם אבחנה של וירוס או שיניים וחוזר חלילה. ידעתי שמשהו לא בסדר אבל לא ידענו מה עושים עם הלא-בסדר הזה. בסוף התקשרתי לחברה רופאת ילדים (אז עוד מתמחה!) ותוך שתי דקות היא חזרה אלי עם שם של חיידק והמלצה לתרופה. בקיצור, אחרי הסיפור הזה החלפנו רופא ילדים ועכשיו אנחנו במרפאה שבה יש שני רופאים שמחלקים ביניהם את היום/השבוע, ככה ששניהם מטפלים בנו. מהם אני מאוד מרוצה. הילד מת עליהם, היחס להורים מצוין, ונראה שיש להם איזון טוב בין זהירות (הפנייה לבדיקות וכו') לבין שלווה (תעקבו ותחזרו, לא צריך בשנייה זו לרוץ למיון). לשאלותייך - לא סומכת בעיניים עצומות על שום רופא. מעבירה כל המלצה/תשובה דרך איזושהי מסננת של הגיון בריא (+קצת ידע) ומקפידה לשאול ולברר מה שלא נראה לי הגיוני. אבל לרוב, אם אין לי סיבה לחשוש אני בהחלט עושה מה שהם ממליצים. קוראת את העלון (או לפחות מרפרפת), בהחלט. עם היסטוריה כמו שלכם אני חושבת שזה חוסר אחריות לא לקרוא. אגב, ככה גיליתי שאני לוקחת תרופה מסוימת שמסוכנת בהריון... קרו בהחלט מקרים שלא עשיתי כהמלצת הרופאים. הדוגמא הטרייה ביותר עומדת להתעורר ולרצות לינוק עוד כמה דקות.

הרופאים לא הרשו לי לידה וגינלית, אך ורק קיסרי. לא הסכמתי. ילדתי רגיל. אמנם קראתי ולמדתי וחקרתי והפכתי עולמות כדי שזה יתאפשר, אבל בהחלט לא הסכמתי לעשות ניתוח רק כי הפרוטוקול הרפואי מחייב. קרו גם מקרים עם הילדים, אבל איכשהו אני עדיין תחת הרושם של הלידה...

 

[הדרי81]

למזלי עוד לא קרה לי כזה מקרה,

אבל אני יודעת שדברים כאלו קורים, ולכן אני אף פעם לא סומכת לגמרי רק על הרופא ותמיד תמיד קוראת את העלון לצרכן לפני שאני נותנת תרופה. גם בגלל הגיל הצעיר של הילד אני לא יודעת עדיין למה הוא אלרגי, ולכן כל חומר חדש שהוא מקבל (בין אם זה אוכל ובין אם זה תרופות) זוכה לתשומת לב מיוחדת ממני.

 

[annabe]

אף פעם לא בעיניים עצומות, ואם אני חושבת אחרת

אני שואלת אותם שוב ושוב, ואם ההסבר לא נראה לי אני מוצאת רופא שאו שאני כבר כן מאמינה לו (או כי הבנתי, או כי החלטתי שאם כולם אומרים את זה למרות שאני מבלבלת להם את המוח, אז אולי הם כן צודקים) או שהוא אומר מה שרציתי לשמוע. ובפעם האחרונה כשחזרתי מהרופא ושאלו אותי מה הוא רשם, אמרתי " מה שאמרתי לו.....". אבל באמת, המון פעמים אני משחררת ומאמינה להם, ביחוד אם היה לי.נסיון טוב איתם. לך היה נסיון רע, אז חפשי לך רופאים שכן תסמכי עליהם.

 

[shani74]

ברור שאני לא סומכת על הרופא בעיניים עצומות

על דברים פחות קריטיים אני בודקת, אז על הבריאות? הרופא הוא לא אלוהים, גם הוא יכול להיות עייף, לטעות, לא לדעת משהו, וכו' - שלא לדבר על כך שהרבה פעמים חסרים לו נתונים קריטיים שמתגלים בהמשך. תמיד קוראת את העלון לצרכן, תמיד בודקת בעצמי באינטרנט (גם לפני שאני הולכת לרופא וגם אחרי), וכשאני בהריון - מתקשרת למרכז הטרטולוגי כדי לוודא שאפשר לקחת את התרופה.

 

[b o t t e n]

לא. כן. כן.

וקצרה היריעה מכדי שאתחיל לתאר. לא פעם אחת ויותר ממס' האצבעות של שלל בני הביית. והיו לי בארץ רופאים מעולים!! רק שגם הם רואים את הילד שלי בתוך שפע החולים והמתחלים. ולפעמים זה גורם להם לחוסר שימת לב. הרופא שלנו פעם אמר לי: "הספרות המקצועית טוענת.... והסטטיסיקה האימהית מראה....." חייבת לציין שמעולם לא נשללה חשיבות האינסטינקט המושכל שלי. וההחלטה תמיד הייתה שלי בסוף.

 

[שונצו]

ממש לא סומכת על רופאים, לא משנה איך העיניים

עצומות, פתוחות... כמו שאני רואה את זה יותר מדי רופאים נותנים לשיקולים כלכליים שונים, שאין להם כל קשר לבריאות החולה, להכתיב את אופן הטיפול. כן, אני בדרך כלל קוראת עלונים, אבל מצד שני אני ממילא לא ממהרת לקנות תרופות אלא בודקת תרופות סבתא קודם. וממילא בתי לא ילדה חולנית

, אז אין לי את הדילמות הללו. קרו לי לא מעט מקרים שרופאת הילדים שלה אמרה לעשות משהו אחד ואני עשיתי משהו אחר. הרופאה שלה מאוד כועסת עליי (למה את באה אם את לא מממלאה אחרי הוראות), אבל אני מבחינתי משתמשת ברופאים הקונבציונליים רק למטרה אחת - אבחון. על הטיפול אני כבר אחליט אח"כ.

 

[י ע ל י ש]

למזלי התברכתי ברופאה מצויינת

היא מאוד דקדקנית. התקשרה אלי כמה פעמים לברר אם ביצעתי את הבדיקות לילדים שהפנתה. או להזכיר לי בדיקות מסויימות שצריך לעשות. כל ביקור מסתכלת אחורה בהיסטוריה ומבררת. תמיד מבקשת שנחזור לביקורת אחרי שבוע. מאוד נעימה עם הילדים וסבלנית. ומאוד נעימה אלינו ההורים. (אגב, בגלל שהיא ככה היא גם מאוד איטית וזמן ההמתנה מחוץ לחדר ארוך מהרגיל

) בשביל אחת כמוני, שצריכה מישהו על הראש, זה מצוין. אולי לאחרים זה קצת מעיק.. אז לשאלותייך: כן. סומכת עליה. אני רואה שהיא לא מחפפת. ואף פעם היא לא נותנת לי מרשם ככה סתם. תמיד בודקת ומבררת. את העלון אני קוראת לפעמים. לא קרה

 

[שושן בשם אחר]

אפשר שאלה מעצבנת?

נגיד הילד חולה לא במשהו מסוכן ויוצא דופן, אלא סתם, נדבק באיזו איכסה בגן. ואז הרופאה מבקשת שתבואו בעוד שבוע לביקורת. את לא מפחדת להביא ילד בריא למרפאה מלאה ילדים חולים ומדבקים? ואפילו אם לביקורת תקבעי תור ראשון באותו יום, הרי עדיין לא תמנעי מהילד לגעת במשחקים בחדר ההמתנה וכו'. יש לי מקרים שאני לא לוקחת ילד קצת חולה לרופא מחשש שיתפוס שם משהו יותר גרוע. לקחת ילד בריא למרפאת ילדים נראה לי מתכון נפלא לביקור חוזר אצל הרופאה הפעם עם מחלה...

 

[י ע ל י ש]

בטח שאפשר לשאול ../images/Emo13.gif

תראי, אני מאלה שכמה שפחות מגיעה לרופאה. אם מדובר בחום סביר ואין משהו חריג בנוסף, אני אף פעם לא הולכת. לגבי ביקורת לאחר שבוע- היא לא מחייבת אותי. היא אומרת שכדאי לבוא אחרי שבוע לבדוק מה מי מו (וגם לא לגבי כל דבר. אמנם לא הייתי אצלה על "סתם" וירוסים, אבל מניחה שיש מקרים שרק תגיד שאם יש התפתחות לחזור) מודה ומתוודה שהרבה פעמים אני לא הולכת לביקורת. אבל למשל היום, שהלכתי עם הקטנה ומתברר שיש לה דלקת אזניים, היא נתנה לי אנטיביוטיקה לשבוע ואמרה שאחזור אח"כ לראות את האוזן אם צריך עוד אנטיביוטיה או שהכל טוב. לביקור הזה אני אלך כי לא רוצה להסתבך עם דלקות חוזרות. אבל אם היה מדובר בסתם חום וסתם וירוס לא הייתי חוזרת. היא לא תנזוף בי בפעם הבאה. אבל כן תראה בהיסטוריה במחשב על המחלה הקודמת ותשאל אם הכל הסתדר. את יודעת.. אפילו רק האכפתיות הזו, וההרגשה שאנחנו לא סתם 'מספר' מאוד עושה טוב..

 

[שושן בשם אחר]

../images/Emo45.gif מבינה אותך. הגישה משנה הרבה.

 

[Ani15]

אני איתך

אבל רציתי דווקא לכתוב לך על הנסיון שלי עם קורטיקוסטרואידים ואלרגיה. הגדול שלי אלרגי לבודיקורט ולכן קיבל דווקא פליקסוטייד. הוא בהחלט פרח מהבודיקורט, ואפילו פעמיים, לפני שאמא שלו התעקשה שזה אלרגיה והפסיקה את הטיפול. גם אצלנו הרופאים טענו חד משמעית שלא יכול להיות שזה מהבודיקורט - כי בודיקורט (וגם פליקסוטייד) הם בדיוק התרופות שנותנים בהתקפי אלרגיה (כדי להוריד נפיחות של רקמות), עד שהרופא (הבאמת חמוד) שלנו הבין שאני רצינית ואז בדק וחזר אלי עם האופציה הנדירה של רגישות לממס של התרופה (כלומר: לא לחומר הפעיל בתרופה אלא לחומרים אחרים בה). מכאן, שאולי כדאי לך לנסות בודיקורט, שהוא אותה תרופה בממס אחר (או משהו כזה, אני לא רופאה). מצד שני, הפריחה התחילה די מהר אחרי קבלת התרופה (ולא בפעם הראשונה, יש לזה אפקט מצטבר), ומרגע שהפסקנו - נעלמה תוך 24 שעות. העובדה שהפריחה שלכם החמירה בלי חשיפה נוספת לתרופה דווקא מחשידה אותה כ-לא אלרגיה (או לפחות לא לתרופה). פריחה אלרגית נראית כמו עקיצות יתושים גדולות ושטוחות. תהיו בריאים!

 

[אני רוני]

משלבת בין השניים

אני מאוד מאמינה באינסטינקטים של אמהות, הן כשמדובר בילדות הפרטיות שלי והן כשמדובר במטופלים שלי. לגבי רופאים - אני הולכת, מקבלת אבחון והמלצה לטיפול, מבקשת הסברים לגבי כל מה שלא מובן ומחליטה מה עושים (עם בן זוגי כמובן).

 

[בּלו]

בוחרת רק רופאים שאני מתחברת לגישה שלהם

וכבר ברחתי מכמה... בימינו יש לי רופאת ילדים מצוינת, בגישה שלא הייתי קוראת לה טבעית, אבל כן מאד שקולה. מכירה אותי, ויודעת שתותחים כבדים (אנטיביוטיקה, סטרואידים וכו') נכנסים אצלי לשימוש רק במצבים קשים. ובכלל יש לה גישה שמאד סומכת על יכולת הריפוי הטבעית של הילד.

 

[UmaGuza]

לגמרי איתך

דבר ראשון אני רוצה לציין שהמקרה הראשון שתיארת הוא רשלנות חמורה מאין כמותה, אם הרופא באמת ידע שהילד רגיש לפנצילין ובכ"ז נתן לו זה פשוט חמור. מעבר לזה, כאמא שיודעת שהבן שלה רגיש לפנצילין הייתי ממליצה לך לשים לב לזה טוב טוב ולצעוק את זה בכל הזדמנות (מה שנראה לי שאת עושה

). ולשאלתך. על רופאת הילדים שלנו אני סומכת בעיניים עצומות כמעט. למה כמעט? כי אני באמת סומכת עליה בעיניים עצומות אבל תמיד נשארת עירנית ושואלת שאלות מתבקשות (ולשמחתי היא גם אחת כזאת שעונה בהרחבה). על כל רופא ילדים אחר אני לא סומכת באותה מידה ולגמרי בודקת ומבררת בעצמי. בגלל זה כל כך חשוב בעיני למצוא את הרופא המקצועי הזה שאפשר באמת לסמוך עליו ושמחה שיש לנו אחת כזאת. מה שכן, אני אף פעם לא אפעל בניגוד להמלצת רופא על דעת עצמי או על סמך אינטואיציה אלא רק אחרי בירור מקיף עם גורמים מביני עניין הקרובים לי (ותמיד טוב שיש גם כאלה).