לא זכרתי את החלטת הממשלה דנן,
אבל זה לא משנה את עיקרי הפואנטה שלי; הממונה על ביצועי החלטות הממשלה בכל הקשור להשכלה הגבוהה, ע"פ חוק המועצה להשכלה גבוהה היא המל"ג. מל"ג לא אישרה (אלא אם כן תביאי גם כאן תזכורת רלוונטית) הקמת אוניברסיטה באריאל. כל עוד זה כך, אין סיבה לאפשר למכללת אריאל לקרוא לעצמה אוניברסיטה, כל שכן לעודד את ההפרה הרגולטורית ע"י אישרור השם הזה. בנוגע לטענה הכללית יותר, אני לא מסתובב בשטחים המוחזקים, אבל להערכתי אין שם הרבה מוסדות שהמדינה מקימה ומתחזקת. עם זאת, גם תחת ההנחה שיש בתי ספר קהילתיים פה ושם ביישובים מרכזיים, אין הדבר דומה להקמתה של אוניברסיטה שמינית ישראלית דווקא מחוץ לשטחה הריבוני המוסכם של המדינה. אני גם כופר בטענה כאילו האזרחים "נשלחו" לשם ע"י המדינה. המדינה אולי איפשרה (וזו טעות הסטורית וגורלית, כמובן) למתיישבים להאחז בקרקע, אבל אין הדבר מחייב את המדינה לעודד אותם ע"י תמיכה מקומית. זו תפיסה אידיאולוגית שאומרת שרק האדם אחראי לגורלו. לא משרד השיכון, לא משרד האוצר ולא משרד הבטחון. המדינה יכולה להציע תמריצים כלכליים או לעודד אידיאולוגית, אבל האחריות על חיי האנשים תיוותר, מה לעשות, בידי האנשים. הפוליטיקה צריכה (ואינה עושה זאת) לסמן את החזון האסטרטגי, וככזה עליה לא לעודד הגירה של ישראלים מעבר לקו הירוק. הקמה של מוסד אוניבריסטאי בשטחים הינה איתות לגבי הכוונות האסטרטגיות של ישראל בנוגע לאריאל. לא מקובלת עליי טענתך כאילו יש כאן צורך בוער ודחוף, בשונה נניח ממרפאות או כבישים, שאפילו עליהם ניתן לקיים דיון.
