למה שמוסד יצטרך תנאי קבלה?
אם שאלת המקום לא רלוונטית, והתקצוב מתבצע בצורה כזאת שרק מי שמסיים זוכה לתקצוב (ומי שלא סיים פשוט שילם יותר, בניגוד לאוניברסיטאות הרגילות היכן שהאוניברסיטה מפסידה כסף על כל סטודנט שלא סיים, והורדת הרמה בהתאם), בשביל מה, בשביל מי, צריך תנאי קבלה? למה שבן אדם שסיים בממוצע 80 את ההשלמות לא יקבל מלגה (מסכימה שטפשי שיקבל אותה על בסיס ציוני התואר הראשון, ולא על בסיס ההשלמות, או לפחות שקלול ביניהם) אם האוניברסיטה יכולה לתת מלגות גם לאנשים עם ממוצע 80? כל מה שצריך בשביל שרמת הלימוד לא תושפע מתנאי הקבלה, זה לא לתת משקל בכלל לרמת הכיתה. בפתוחה זה לא קיים. בכלל. גם אם מנחה (כמו מתרגל, לא כמו מנחה לתזה) יוריד את הרמה או, לחילופין, יתחיל להרצות את החומר בהתאם לדרישת הקהל, זה בכלל לא משנה. הוא לא כותב את המבחן, ולא קובע מהחומר למבחן ומה הדרישות. במכללות פרטיות בהן הסטודנט הוא לקוח, יש אכן יותר סיכוי שתאומץ הגישה לפיה הוא תמיד צודק, אבל האוניברסיטאות ממש לא רחוקות מכך, ושיטת התקצוב דוחפת אותן לכך, בניגוד לפתוחה היכן שבמידה מסויימת ניתן לומר שזה שנכשל תורם לתקצב את זה שהצליח. גם הסטודנטים, באמת ובתמים מאמינים שאם הם התקבלו אז זה בגלל שהם אמורים לסיים, ובהתאם, יחד עם האגודות שלהם, מקפידים לשדר את זה. זאת בעוד שאלה שהולכים לפתוחה בטוח שמעו ש"אף אחד לא מסיים שם תואר אז חבל על הזמן שלך"... רק כשסיימתי עם הפתוחה ויצאתי הלאה למוסדות אחרים, התחלתי ללמוד באמת להעריך אותה, את איכות הלימוד והשמירה על הסטנדרטים. היום, אני פשוט לא מוכנה לתרגל, כי הכשרה בחינוך לגיל הרך אין לי, בטח לא הכשרה בלהתעסק עם 70 כאלה בבת אחת. אחד על אחד זה כבר משהו אחר, לפחות חלק מהם נסבלים במצב הזה, וכן, בניגוד למשכורת על תרגול, זה כסף טוב. אבל, מי שחושב שתנאי קבלה גבוהים מצביעים על אוכלוסיה ברמה גבוהה, נאמר, יותר מסינון עצמי וטבעי, פשוט חי בפלנטה אחרת מזו שאני חיה בה. אם מניחים אופן הוראה זהה, ואותו סוג אולכוסיה שניגש ללימודים, קשר סיבתי יכול להיות סביר (וגם כן, במקצועות מבוקשים עם תנאי קבלה גבוהים בהתאם, יהיה רופף יותר). אבל אם לא מתחשבים בפרמטרים האלה, אז יהיה כבר יותר קל למצוא חתולים מעופפים על צדק מקשר סיבתי.
