אולמרט הוא איש הקשר בין הון ושלטון
הדר לינדה עפרוני, מומחית ליחסי עבודה, מביעה את דעתה בשיחה עם ynet, על התנהלותו של שר התמת אהוד אולמרט. אולמרט, לטענתה, מחפש קשרים עם ההון הגדול, במטרה להגיע לראשות הממשלה תני גולדשטיין כתובת הכתבה שר התמת, אהוד אולמרט, עלה השבוע לכותרות, בעקבות המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שלא לאשר את הסיוע החריג של מינהל ההשקעות לחברת קוקה-קולה. כזכור, שואפים בתמת להעביר לקוקה-קולה מענק של 70 מיליון שקל, כסיוע להעברת מפעל הייצור של החברה מבני-ברק לאשקלון. רובינשטיין התערב כנגד מתן המענק בעקבות פנייתו של הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אורי יוגב, שטען שהמענק אינו תואם את חוק ההשקעות. בעקבות ההמלצה, השתלח אולמרט ברובינשטיין, וסיפק לתקשורת כותרות כמו מי זה הרובינשטיין הזה, הוא לא אמור להחליט, והוא מבין בכלכלה פחות מכתב כלכלי. אולמרט עצמו החליט השבוע החלטה מעניינת נוספת: תחת כובעו השני, כיור מנהל מקרקעי ישראל, החליט להעניק עשרות מיליוני שקלים לבני משפחת דנקנר. המינהל, המחכיר למשפחה 2,000 דונם בעתלית ובאילת לצרכי תעשייה, התיר למשפחה למכור אלפי יחידות דיור בתנאים טובים בהרבה מבהסכמי חכירה אחרים. רובינשטיין התנגד בעבר גם להחלטה הזאת. הדר לינדה עפרוני, מומחית ליחסי עבודה, טוענת שהקשר בין שתי הפרשות אינו מקרי. בראיון ל-ynet היא תוקפת את התנהלותם של אולמרט והממשלה בכלל מול אנשי העסקים הגדולים, ומנסה לשפוך אור על המניע הסמוי, לטענתה, של פוליטיקאים המסייעים לבעלי ההון. אולמרט טוען ששתי ההחלטות, כמו כל ההחלטות שלו, נועדו לשפר את המצב הכלכלי במדינה. מה דעתך? אולמרט פועל ממניעים אחרים לגמרי. אולמרט הוא כיום המייצג הגדול ביותר של הקשר בין הון ושלטון. כשמסתכלים על מה שקורה , ברור שמתחילה שם איזושהי מלחמת ירושה. אולמרט הוא מועמד כמעט ודאי לראשות הממשלה, ויש לאולמרט ידיעה אינטימית, מחברים קרובים שלו כמו ראש הממשלה הנוכחי, שהדרך לראשות הממשלה עוברת דרך חצרן של כמה משפחות חשובות. תסבירי את עצמך: איזה משפחות, ולמה הדרך לראשות הממשלה עוברת דרכן? משפחת דנקנר היא דוגמא טובה למשפחות האלה. בישראל יש כמה משפחות, שכמעט שולטות במדינה. קודם כל, הן קובעות את סדר היום התקשורתי, בהיותן בעלים של רוב מערכות התקשורת במדינה, וברור שהדרך לשלטון עוברת בתקשורת. אבל מה שחשוב אצל הדנקנרים, זה לא השליטה שלהם בתקשורת, כי שם יש להם מעט אחזקות, אלא השליטה שלהן על המערכות הפיננסיות, שיכולות להיות נדיבות יותר או פחות. כלומר? משפחת דנקנר יושבת במועצת המנהלים של שני בנקים גדולים, בנק דיסקונט ובנק הפועלים. במדינה שיש בה שלושה בנקים גדולים, זה די הרבה. ברור שכדאי לו להתחבר אתם. הבעלים של קוקה-קולה בארץ, משפחת ורטהיים, היא שותפה בעוד בנק בינוני, בנק מזרחי. המניע כאן הוא די ברור. מה הקשר בין ריצה לראשות הממשלה ובין קשרים עם בעלי בנקים? בדרך לראשות הממשלה הוא קודם-כל יצטרך להיות יור הליכוד, ויור הליכוד בתקופה שבה הוא יצטרך הרבה כסף. אצלנו גם למפלגות שלטון יש קשיי מימון: אפשר לראות את זה גם בליכוד, גם בעבודה, גם בהסתדרות, כל הגופים האלה מקבלים החלטות שנגועות בכסף, והבנקים הם למעשה החמצן שלהם. והבנקים יודעים למחוק חובות של גופים ואנשים שנקלעים לקשיי נזילות. הבנקים בארץ סלקטיביים מאוד במתן האשראי שלהם. כשלאנשים מהיישוב יש חוב של 3,000 שקל, אז הם אומרים לך, לך תמשכן משהו. כשמדובר באנשי עסקים כאלה ואחרים, בגופים ממסדיים ומוסדיים ובכל מיני חברות, הבנקים יודעים לבוא לקראת גופים כאלה כשיש להם בעיית אשראי. מי משלם, בסופו של דבר, את המחיר? אנחנו. כשנגמר להם הכסף, הבנק אומר קשה לי, ועכשיו אני אעלה את העמלה ואקשיח את הקריטריונים לקבלת אשראי עם משקי הבית הפרטיים. השיקולים של שר בישראל הם כל-כך קטנים? והוא באמת משוכנע, שאם הוא ייתן להם הטבה כזאת וכזאת, הם ייגמלו לו אחר-כך ישירות בתנאי ההלוואות שיקבל הליכוד? יכול להיות, אבל בכל מקרה זה לא הולך בצורה כל כך פשוטה. השיקול שלו הוא שחשוב להישאר חלק מהקליקה. יש קליקה של בעלי הון ואנשי שלטון, שחשוב לכולם להיות בה, ולקליקה יש חוקים. אתה יכול לראות את הקליקה הזאת בהרבה דרכים. אתה יכול לראות את הקשרים האישיים החמים שלהם, ואיך שהם מרגישים בנוח ביחד. אתה יכול לראות שהפקידים, שמסיימים לעבוד במגזר הציבורי, הולכים למגזר הפרטי. אני מדברת על סחבקיה שלמה, לא על הסכמים פשוטים של שמור לי ואשמור לך, למרות שגם הסכמים כאלה קיימים. אולמרט אף פעם לא הכחיש שהוא מסתחבק, כדבריך, עם בעלי ההון, ועוזר להם, אבל הוא טוען שהשיקול שלו הוא אחר לגמרי. הוא טוען שהוא בסך הכל רוצה שהמשק יזוז ושיווצרו מקומות עבודה, ושככל שהוא יעודד את היזמים יותר, הם יצרו יותר מקומות עבודה, כמו במקרה של קוקה-קולה. כל הסיפור של יצירת מקומות עבודה הוא מופרך. מי תוקע לידינו, שחלק מהעובדים החדשים שקוקה-קולה תעסיק לא יהיו מעזה? קוקה-קולה תעבור לאשקלון, כי הערך של הנדלן שלה במרכז הוא עצום, ולא בגלל שום סיבה אחרת. ואם הם צריכים לייצר יותר, הם יכולים לקחת 500 עובדים חדשים גם בבני-ברק. גם בבני-ברק יש מובטלים, ועובדים מאשקלון יכולים להגיע לבני ברק. כל הסיפור הזה הוא בלוף אחד גדול. זאת דוגמא מובהקת לחוסר היעילות של סיוע ממשלתי למפעל פרטי. ................... אז בין ביבי לאולמרט יש מלחמת ירושה, ואנחנו רואים את זה בהתגייסות של שרון למען אולמרט ובמלחמת ההתבטאויות בין נתניהו לשרון. אבל מה, למשל, כל-כך אצה הדרך לנתניהו בעניין הנמלים? הרי הנמלים יופרטו, ונתניהו יכל להשיג את אותו הדבר במשא ומתן ובלי שביתה. אז מה, הוא רצה שביתה? הוא ללא ספק רצה שיהיו בעיות בעבודת הנמלים. יש פה לחצים עצומים של אנשי עסקים שרוצים להשתלט על הנמלים ולקבל נמל פרטי במתנה. כל עוד רשות הנמלים מתפקדת, ההשקעה של מספנות ישראל בנמל שלהם עלולה לרדת לטמיון. אז עכשיו הם איתרו את הפרטנר, ביבי, וכרגע הם רק צריכים לחכות להתמוטטות של רשות הנמלים. גם המקרה של מספנות ישראל הוא דוגמא לבלוף הזה שנקרא יצירת מקומות עבודה. הרי כשהעניקו להם את הנמל, הם אמרו שהם שכרו 600 עובדים, שיאבדו את מקומות עבודתם אם הנמל לא יופרט. בסוף התברר ש-300 מהעובדים האלו הם סינים. ......................... אז הנה, היועץ המשפטי לממשלה יצא נגד אולמרט בעניין קוקה קולה וגם בעניין הדנקנרים. אז באמת אולמרט מגלה כאן אומץ לב, שלא כהרגלו, אבל מה שמפחיד כאן, זה שאולמרט מצפצף על היועץ המשפטי לממשלה. יש לו גישה מתנשאת, של אני ואפסי עוד, אני מעל מערכת החוק ואל תבלבל לי את המוח. וזאת גישה מאוד מסוכנת.