ילדתי בת
- פותח הנושא debby12
- פורסם בתאריך
../images/Emo26.gif הלידה מנק' המבט שלה
ראשית, כמו שכבר כתבו פה בעמור איפשהו, היא הסבירה איך היא "קוראת" יולדות בלי לגעת בהן בכלל ויכולה די בדייקנות להעריך באיזה שלב של הלידה הן. לדעתה כשהגעתי למרכז הלידה כבר הייתי באזור פתיחה של 4-5 ובלידה פעילה מאוד. העובדה שהשלב השני לקח שעה וחצי הפתיעה גם אותה וגם את הדולה. שתיהן חשבו שאני "אסגור עניין" די מהר – בייחוד אחרי שראו שאני "לוחצת טוב" [היא גם הביאה איתה עותק בשבילי של הטפסים ובהן כל הפרטים של הלידה כפי שהן רשמו אותה – רואים מה קרה כל 5-10 דקות בערך, יש שם המון פרטים טכניים ויש גם טור להערות שלהן – זה ממש מעניין (יותר ממכתב שחרור ביתחולימי ובו 3 שורות, מתוכן 2 לא מדויקות...). כמובן שההערות הכי ממלאות-גאווה הן אלה שבהן כתוב "דבי לוחצת היטב
". אבל לא לאורך כל צירי הלחץ מופיעה ההערה הזו. היא הסבירה שחלק מהעיכוב נבע מה"שפה" העודפת הזו בצואר הרחם שלקח לה זמן להימחק סופית. היא אמרה אגב שהיא ניסתה להיפטר ממנה עם האצבע אבל שאני הקמתי מהומה גדולה כי זה כאב לי ודרשתי שהיא תפסיק ולכן פשוט חיכינו וזה לקח זמן [אני לגמרי לא זוכרת את זה – אבל בהחלט יכול להיות, המושג לעשות מהומה כשמכאיבים לי איננו זר לי...
]. אחרי שכבר נמחקה השפה המעצבנת – עדיין למרות שנראה היה להן שאני לוחצת היטב – הן לא ראו התקדמות. היא שאלה אותי אם היו לי כאבי גב בהריון כי חשדה שהסיבה היא אולי שהעוברית עם הפנים קדימה (אני זוכרת שהיא שאלה, ושעניתי שלא במיוחד). היא הסבירה לי בדיוק את הדרך שהראש של הילדה עשה. לדבריה במקור למעלה היא היתה עם הפנים אחורה (המצב הנפוץ והנוח יותר) אחר כך היא הסתובבה עם הראש ב-90 מעלות. ושם היא נתקעה בעצם החיק זמן ממושך בעוד אני לוחצת יפה והיא מנסה לעבור את העצם, ובסוף ממש היא הסתובבה עוד 45 מעלות. בקיצור היה מעניין. היא גם סיפרה איך כשהיא כבר היתה למטה באזור העצם אז היא ראתה אותה עם הפנס מסובבת את הראש מצד לצד בנסיון להצליח לעבור את העצם הסוררת (ישר נמלאתי גאווה אימהית אווילית – ילדה עם תושיה...ניסתה לעזור לי/לנו מהצד שלה
היא סיפרה על ההתלבטות שמלווה אותה תמיד כשיש חשד לדימום או בעיה. מצד אחד היא תמיד שואפת שהחוויה תהיה כמה שיותר טובה ליולדת, מצד שני יש לה אחריות לשלומה. היא סיפרה שהרבה פעמים היא מחכה 5-10 דקות ועוקבת אחרי הדימום בלי לפעול – והרבה פעמים זה באמת מסתדר לבד. וזאת מכיון שזה כבר השלב שהתינוק בחוץ והאם האב והתינוק מחובקים ונהנים מהחיים – אז מבאס אותה להתחיל להכאיב/להלחיץ. אבל במקרה שלי היא אמרה שלא התלבטה שניה כי היה ברור שאין מה לחכות וזה לא מצב שייפתר לבד. היא שאלה אם אני מרגישה שזה הרס לי את חוויית הלידה (ממש לא, וזה אפילו לא זכור לי כדבר הכי כואב בעולם – צירי השלב השני היו גרועים בהרבה).
ראשית, כמו שכבר כתבו פה בעמור איפשהו, היא הסבירה איך היא "קוראת" יולדות בלי לגעת בהן בכלל ויכולה די בדייקנות להעריך באיזה שלב של הלידה הן. לדעתה כשהגעתי למרכז הלידה כבר הייתי באזור פתיחה של 4-5 ובלידה פעילה מאוד. העובדה שהשלב השני לקח שעה וחצי הפתיעה גם אותה וגם את הדולה. שתיהן חשבו שאני "אסגור עניין" די מהר – בייחוד אחרי שראו שאני "לוחצת טוב" [היא גם הביאה איתה עותק בשבילי של הטפסים ובהן כל הפרטים של הלידה כפי שהן רשמו אותה – רואים מה קרה כל 5-10 דקות בערך, יש שם המון פרטים טכניים ויש גם טור להערות שלהן – זה ממש מעניין (יותר ממכתב שחרור ביתחולימי ובו 3 שורות, מתוכן 2 לא מדויקות...). כמובן שההערות הכי ממלאות-גאווה הן אלה שבהן כתוב "דבי לוחצת היטב
לא שאלתי - אבל דווקא התרשמתי שזה לא
מאוד נדיר. כלומר שזה לא מאוד נדיר שיש בעיית דימום כלשהי אחרי שהתינוק יוצא במובן הזה שהרחם מתקשה להתכווץ. ממה שהבנתי בין השורות ההקשר של קרישי דם דווקא הוא קצת יותר נדיר - אבל ממה שהיא תיארה דימום עם רחם שמתקשה קצת להיסגר הוא לא מאוד נדיר - אבל הרבה פעמים מספיק לחץ חיצוני (על הבטן) כדי לעזור לו "לסגור עניין" גם בערב הכללי שהן ערכו ליולדות ינואר הן אמרו שהן משתמשות בפיטוצין רק אחרי שהתינוק יוצא (כלומר לא לזירוז) וזאת במידה ונוצר צורך [לא התרשמתי שזה עניין נדיר]. אבל אני מודה שכל זה ניחוש מושכל מההקשרים. אין לי מושג עד כמה זה נפוץ או נדיר. בספר של אילנה שמש כתוב על דימום כסיבוך אפשרי אחרי יציאת השיליה ולא כתוב שזה נדיר.
מאוד נדיר. כלומר שזה לא מאוד נדיר שיש בעיית דימום כלשהי אחרי שהתינוק יוצא במובן הזה שהרחם מתקשה להתכווץ. ממה שהבנתי בין השורות ההקשר של קרישי דם דווקא הוא קצת יותר נדיר - אבל ממה שהיא תיארה דימום עם רחם שמתקשה קצת להיסגר הוא לא מאוד נדיר - אבל הרבה פעמים מספיק לחץ חיצוני (על הבטן) כדי לעזור לו "לסגור עניין" גם בערב הכללי שהן ערכו ליולדות ינואר הן אמרו שהן משתמשות בפיטוצין רק אחרי שהתינוק יוצא (כלומר לא לזירוז) וזאת במידה ונוצר צורך [לא התרשמתי שזה עניין נדיר]. אבל אני מודה שכל זה ניחוש מושכל מההקשרים. אין לי מושג עד כמה זה נפוץ או נדיר. בספר של אילנה שמש כתוב על דימום כסיבוך אפשרי אחרי יציאת השיליה ולא כתוב שזה נדיר.
../images/Emo26.gif ועוד מקשקושיי עם המיילדת
ומשם כבר עברנו לקשקש באופן כללי על כל מיני דברים: היא סיפרה לי שגם להן ביטלו את הביטוח השנה – בדיוק אותו סיפור כמו בארץ. חתמי המשנה של הביטוח לוידס האנגלים הפסיקו לבטח לידות חוץ אשפוזיות. הן נאלצו למצוא ביטוח אחר שעולה להן עכשיו הרבה הרבה יותר. היא סיפרה איך כל הזמן "מחפשים אותן בפינה" ולכן גם אין סיכוי שייפתח עוד מרכז כזה בסביבה למרות שיש ביקוש. סיפרה למשל איך כשהן פתחו לפני בערך 15 שנה אז קליניקה של רופאים בריצ'מונד (4 שעות נסיעה מהן) הגישה תלונה רשמית למשרד הבריאות על כך שהן "מנהלות בית חולים ללא רשיון". ולקח להן כמה שנים טובות להתגונן, עם עלויות משפטיות וכל מיני מבצעי חיפוש ותפיסת מסמכים של חוקרי משרד הבריאות שהיו מופיעים שם בהפתעה מדי פעם ומחרימים מסמכים (בשעה שיש נשים בחדר ההמתנה וכו'...). סיפרה שבית חולים סמוך הפיץ עליהן שמועה שמתנהלת נגדן תביעה בנסיון להפחיד יולדות מלבחור בהן (בבחינת – מסוכן שם, הנה תראו תבעו אותן). אמרה שזה קשקוש מוחלט. אף פעם לא תבעו אותן – גם כי לדעתה הן מקצועיות מאוד (הן לא מעזות לחפף כי מחפשים אותן בפינה כל הזמן) וגם כי פשוט סוג הלקוחות שלהן הן כאלה שלוקחות אחריות על הבחירות שלהן. את בית החולים מפיץ השמועה לעומת זאת תובעים כל הזמן... בקיצור – סיפרה איך היא כבר 20 שנה בתחום וזה רק נראה שנהיה יותר קשה. כמעט נראה לה שלא ירחק היום ולידה וגינלית בכלל תהיה משהו ארכאי שרק מעטים הרופאים שבכלל יודעים/מעוניינים ללוות (כמו שפעם לידות עכוז יילדו וגינלי והיום כבר לא). אחר כך היא סיפרה על הלידה של הבת שלה לפני כמה חודשים. היא רצתה מאוד ליילד אותה, ולקחה מיילדת אחרת שתהיה איתה כי פחדה שתתרגש מדי. בסוף הלידה החלה מוקדם יחסית 36 +2, הן התחילו במרכז לידה אבל הלידה פשוט לא התקדמה והיה צורך לעבור לבית חולים. בקיצור, הלידה עברה בסדר (בבית החולים הרופאה היתה זו שנותנת גיבוי למיילדות האלה – אז היא יחסית בראש מיילדותי סביר). אז הלידה עברה בסדר. ואז התקבצה המשפחה הקרובה מסביב לבת שלה כשהתינוק עליה וכולם שמחו-צהלו-התחבקו וכו'. ואז הופיעה האחות האחראית ובלי אומר פשוט חטפה את התינוק מהציצי של הבת שלה, הודיעה שהוא נראה לה עם צבע לא טוב ולקחה אותו לחימום בחדר אחר. בשלב הזה הבת של מרשה התחילה לבכות – והיא סיפרה איך נחמץ לבבה שככה הורסים לבת שלה את רגעי האמהות הראשונים שלה ועוד בלי שום סיבה ובגסות רוח [היא אומרת שהתינוק היה בצבע מצוין. וחוץ מזה – גם אם לא – איפה הוא יכול להתחמם טוב יותר אם לא על הציצי של אמא שלו – אפשר להציע לשים עליו עוד שמיכה מלמעלה. לא צריך להיות ברוטליים..... סיפרה איך היא רדפה אחרי האחות לקבל את התינוק בחזרה אך ללא הועיל]. למחרת בית החולים הירשה לבת שלה להשתחרר (תודה באמת
) אבל אמר שהוא מבקש שהתינוק יישאר עוד יום "להסתכלות" בלי לפרט. וגם על המכשול הזה היה להם סיוט להתגבר (הזמינו את רופא הילדים שלהם לבית החולים כדי שיחתום שהתינוק יכול לצאת). ואז, אחרי שכבר היה נדמה שהדרך הביתה סלולה בית החולים התעקש שהתינוק יעבור את מבחן ה CAR SEAT CHALLENGE. תשאלו מה זה? התינוק צריך לשבת שעה בסל-קל שלו ולא לבכות. אם הוא בוכה זה סימן שהסלקל לא מתאים למידותיו או משהו מפגר כזה. שתינו יחד תהינו מה קורה אם התינוק נכשל במבחן – הוא נשאר שם עד גיל עשר? והסכמנו בינינו שצריך לעשות את המבחן הזה לרופאים שם – להושיב אותם בסלקל הזה שעה ולראות איך הם מתנהגים
בקיצור היה ביקור בית מרתק – גם למדתי על הלידה שלי עוד הרבה פרטים וגם זכיתי להצצה מבפנים על מה קורה אצל מיילדות הבית בוירג'יניה. אגב, הפרוטוקול במרכז הזה הוא כזה ש-3 ימים אחרי הלידה את רואה מישהי. בדרך כלל את המיילדת יום אחרי, יום אחר כך רופא/ת ילדים, וביום השלישי את הדולה [אצלנו יצא הפוך כי היום השני היה יום ראשון]. כך שהרציונל הוא שאת והתינוק כן במעקב כלשהו כמה ימים אחרי הלידה - בעצם כמו בלידה אשפוזית (רק באופן הרבה יותר יסודי מבלידה אשפוזית...לפחות על פני נסיוני האישי]
ומשם כבר עברנו לקשקש באופן כללי על כל מיני דברים: היא סיפרה לי שגם להן ביטלו את הביטוח השנה – בדיוק אותו סיפור כמו בארץ. חתמי המשנה של הביטוח לוידס האנגלים הפסיקו לבטח לידות חוץ אשפוזיות. הן נאלצו למצוא ביטוח אחר שעולה להן עכשיו הרבה הרבה יותר. היא סיפרה איך כל הזמן "מחפשים אותן בפינה" ולכן גם אין סיכוי שייפתח עוד מרכז כזה בסביבה למרות שיש ביקוש. סיפרה למשל איך כשהן פתחו לפני בערך 15 שנה אז קליניקה של רופאים בריצ'מונד (4 שעות נסיעה מהן) הגישה תלונה רשמית למשרד הבריאות על כך שהן "מנהלות בית חולים ללא רשיון". ולקח להן כמה שנים טובות להתגונן, עם עלויות משפטיות וכל מיני מבצעי חיפוש ותפיסת מסמכים של חוקרי משרד הבריאות שהיו מופיעים שם בהפתעה מדי פעם ומחרימים מסמכים (בשעה שיש נשים בחדר ההמתנה וכו'...). סיפרה שבית חולים סמוך הפיץ עליהן שמועה שמתנהלת נגדן תביעה בנסיון להפחיד יולדות מלבחור בהן (בבחינת – מסוכן שם, הנה תראו תבעו אותן). אמרה שזה קשקוש מוחלט. אף פעם לא תבעו אותן – גם כי לדעתה הן מקצועיות מאוד (הן לא מעזות לחפף כי מחפשים אותן בפינה כל הזמן) וגם כי פשוט סוג הלקוחות שלהן הן כאלה שלוקחות אחריות על הבחירות שלהן. את בית החולים מפיץ השמועה לעומת זאת תובעים כל הזמן... בקיצור – סיפרה איך היא כבר 20 שנה בתחום וזה רק נראה שנהיה יותר קשה. כמעט נראה לה שלא ירחק היום ולידה וגינלית בכלל תהיה משהו ארכאי שרק מעטים הרופאים שבכלל יודעים/מעוניינים ללוות (כמו שפעם לידות עכוז יילדו וגינלי והיום כבר לא). אחר כך היא סיפרה על הלידה של הבת שלה לפני כמה חודשים. היא רצתה מאוד ליילד אותה, ולקחה מיילדת אחרת שתהיה איתה כי פחדה שתתרגש מדי. בסוף הלידה החלה מוקדם יחסית 36 +2, הן התחילו במרכז לידה אבל הלידה פשוט לא התקדמה והיה צורך לעבור לבית חולים. בקיצור, הלידה עברה בסדר (בבית החולים הרופאה היתה זו שנותנת גיבוי למיילדות האלה – אז היא יחסית בראש מיילדותי סביר). אז הלידה עברה בסדר. ואז התקבצה המשפחה הקרובה מסביב לבת שלה כשהתינוק עליה וכולם שמחו-צהלו-התחבקו וכו'. ואז הופיעה האחות האחראית ובלי אומר פשוט חטפה את התינוק מהציצי של הבת שלה, הודיעה שהוא נראה לה עם צבע לא טוב ולקחה אותו לחימום בחדר אחר. בשלב הזה הבת של מרשה התחילה לבכות – והיא סיפרה איך נחמץ לבבה שככה הורסים לבת שלה את רגעי האמהות הראשונים שלה ועוד בלי שום סיבה ובגסות רוח [היא אומרת שהתינוק היה בצבע מצוין. וחוץ מזה – גם אם לא – איפה הוא יכול להתחמם טוב יותר אם לא על הציצי של אמא שלו – אפשר להציע לשים עליו עוד שמיכה מלמעלה. לא צריך להיות ברוטליים..... סיפרה איך היא רדפה אחרי האחות לקבל את התינוק בחזרה אך ללא הועיל]. למחרת בית החולים הירשה לבת שלה להשתחרר (תודה באמת
אני בשוק מהסיפור עם הסלקל../images/Emo12.gif
באמת עושים את זה? שעה שלמה? מה זה? כמה טוב ללמוד על התהליך שעברת בעצמך, ובעיקר לדעת על דברים שלא זכרת בעצמך ממישהו שמבין מה עבר עלייך ולא רק פרוטוקולים של רופאים שכותבים הכל בשפה רפואית ולא עוברים איתך על החוויה עצמה. תודה על השיתוף!
באמת עושים את זה? שעה שלמה? מה זה? כמה טוב ללמוד על התהליך שעברת בעצמך, ובעיקר לדעת על דברים שלא זכרת בעצמך ממישהו שמבין מה עבר עלייך ולא רק פרוטוקולים של רופאים שכותבים הכל בשפה רפואית ולא עוברים איתך על החוויה עצמה. תודה על השיתוף!
רוני של יובל ומאיה
New member
לגבי מבחן הסלקל - קצת פרטים יותר
מדוייקים: במהלך הסמכתי עבדתי בבית חולים מקומי ושם התוודעתי לעניין מבחני הסלקל (במיוחד בעייתי למיניקות כי הם מתעקשים לתת לתינוקות בקבוק או מוצץ בזמן הבחינה כי היא אורכת שעה ובד"כ התינוקות נהיים רעבים). מבחן הסלקל נעשה רק לתינוקות שנולדו מוקדם (לפי הסיפור של המיילדת של דבי זה מתאים) או במשקל נמוך. מטרת המבחן אינה לבדוק שהתינוק "לא בוכה שעה" אלא שהוא מסוגל לשמור על קצב נשימה סביר בסלקל. הבעיה עם הסלקל היא הזוית שלו, שאצל תינוקות שהקדימו מעט את זמנם עלול לגרום לבעיות נשימה כי כל המערכת אצלם פחות מפותחת. מהסיבה הזו יש עריסות מיוחדות לתינוקות קטנים או פגים בהם התינוק שוכב לחלוטין על גבו ולא יושב בזוית מעוכה כזו שהצלעות והריאות שלו נמחצות. לא כולם יודעים על זה, אבל למי שנולד לה פג או תינוק קטן במיוחד, כדאי לברר לגבי העריסה הזו במקום סלקל להתחלה. וזה לא דורש בדיקה מיוחדת!
אני גם מעריכה שכל עניין ה"הסתכלות" והחימומים והבלגנים גם היו בגלל גיל ההריון והלידה המוקדמת (שבוע 36). לא שאני מצדיקה את כל זה, אבל חשוב לדייק בפרטים - אולי הם פשוט לא הסבירו להורים ולמיילדת את כל העניין כמו שצריך, ולכן הם היו תחת הרושם (המוטעה) שרצו לראות שהוא לא בוכה בסלקל... כי זו באמת שטות מוחלטת
אוי, כמה שאני מקווה שהלידה שלי לא תגמר בבית חולים!!! התיאורים שאני קוראת בכל פעם רק מכעיסים אותי יותר ויותר. גם אני הייתי צריכה להלחם על כך שמאיה תתחמם עליי ולא באינקובטור של תרנגולות עם עוד 20 תינוקות צווחים בחדר קר עם ניאונים. אוף. אגב, שאלת תם - איך הן הסכימו ליילד בשבוע 36 במרכז הלידה? הפרוטוקולים בד"כ הם שצריך להיות 37 שבועות מלאים כדי ליילד מחוץ לביה"ח, כי 36 עדיין נחשב לידה מוקדמת... מעניין.
מדוייקים: במהלך הסמכתי עבדתי בבית חולים מקומי ושם התוודעתי לעניין מבחני הסלקל (במיוחד בעייתי למיניקות כי הם מתעקשים לתת לתינוקות בקבוק או מוצץ בזמן הבחינה כי היא אורכת שעה ובד"כ התינוקות נהיים רעבים). מבחן הסלקל נעשה רק לתינוקות שנולדו מוקדם (לפי הסיפור של המיילדת של דבי זה מתאים) או במשקל נמוך. מטרת המבחן אינה לבדוק שהתינוק "לא בוכה שעה" אלא שהוא מסוגל לשמור על קצב נשימה סביר בסלקל. הבעיה עם הסלקל היא הזוית שלו, שאצל תינוקות שהקדימו מעט את זמנם עלול לגרום לבעיות נשימה כי כל המערכת אצלם פחות מפותחת. מהסיבה הזו יש עריסות מיוחדות לתינוקות קטנים או פגים בהם התינוק שוכב לחלוטין על גבו ולא יושב בזוית מעוכה כזו שהצלעות והריאות שלו נמחצות. לא כולם יודעים על זה, אבל למי שנולד לה פג או תינוק קטן במיוחד, כדאי לברר לגבי העריסה הזו במקום סלקל להתחלה. וזה לא דורש בדיקה מיוחדת!
לא תמיד.
(לפחות בארץ). בלידה הראשונה שלי חשבתי שאלד בשבוע 36, עבר עליי מן שבוע 34 כזה עם מחשבות שזה מה שיהיה, המיילדת שלי לא היתה מוכנה ליילד אותי בשום אופן בשבוע הזה (אני לא בטוחה אם היא היתה מוכנה עם אמבולנס בחוץ ופינוי מיידי לבי"ח לבדיקת הריאות, או שלא היתה מוכנה בכלל), אז בדקתי עם מיילדת אחרת שהיתה מוכנה.
(לפחות בארץ). בלידה הראשונה שלי חשבתי שאלד בשבוע 36, עבר עליי מן שבוע 34 כזה עם מחשבות שזה מה שיהיה, המיילדת שלי לא היתה מוכנה ליילד אותי בשום אופן בשבוע הזה (אני לא בטוחה אם היא היתה מוכנה עם אמבולנס בחוץ ופינוי מיידי לבי"ח לבדיקת הריאות, או שלא היתה מוכנה בכלל), אז בדקתי עם מיילדת אחרת שהיתה מוכנה.
היא הסכימה כי זו היתה הבת שלה
ושתיהן מאוד רצו לנסות לא בבית חולים. חוץ מזה המיילדות במקום הזה הן לא "פרוטוקולים מהלכים" ומוכנות להיות קצת גמישות. כך למשל, אצלי הן הסכימו לתת לי "אישור" שאני יכולה ללדת אצלן בשבוע 36 + 4 כאשר היה לי ביד אולטרה סאונד שהראה שהיא בגודל סביר מאוד פלוס, וגם מכיון שזו היתה עוברית בת ולדבריהן בנות מסיימות להתפתח יותר מהר. זה מה שאהבתי אצלן - שלא הכל חייב להיות פרוטוקול מוחלט [מה שלא אומר שהן עושות שטויות - רק אומר שאפשר לדבר איתן מה שלא ראיתי בשום בית חולים] לא היה לי מושג על מבחן הסל קל וכפי הנראה גם לה לא - כי עובדה שלא הסבירו להם את זה ככה. תגידי - בארץ לא שמעו על זה? זה עניין ייחודי לארה"C? בילבי נולדה בשבוע 32 ולא היא ולא עשרות ההורים שילדיהם שהו עימה בפגיה מעולם לא שמעו על העניין הזה - למרות שיחת שחרור עם פיזיותרפיסטית וכו' - והפגים יוצאים הביתה בד"כ בערך ב-37 מתוקן אבל בסביבות משקל 2 קילו. אמרו לנו באופן כללי שסל קל לא מומלץ לזמן ממושך - אבל אמרו לנו שזה נכון לגבי כל היילודים ולא שונה במיוחד לפגים.
ושתיהן מאוד רצו לנסות לא בבית חולים. חוץ מזה המיילדות במקום הזה הן לא "פרוטוקולים מהלכים" ומוכנות להיות קצת גמישות. כך למשל, אצלי הן הסכימו לתת לי "אישור" שאני יכולה ללדת אצלן בשבוע 36 + 4 כאשר היה לי ביד אולטרה סאונד שהראה שהיא בגודל סביר מאוד פלוס, וגם מכיון שזו היתה עוברית בת ולדבריהן בנות מסיימות להתפתח יותר מהר. זה מה שאהבתי אצלן - שלא הכל חייב להיות פרוטוקול מוחלט [מה שלא אומר שהן עושות שטויות - רק אומר שאפשר לדבר איתן מה שלא ראיתי בשום בית חולים] לא היה לי מושג על מבחן הסל קל וכפי הנראה גם לה לא - כי עובדה שלא הסבירו להם את זה ככה. תגידי - בארץ לא שמעו על זה? זה עניין ייחודי לארה"C? בילבי נולדה בשבוע 32 ולא היא ולא עשרות ההורים שילדיהם שהו עימה בפגיה מעולם לא שמעו על העניין הזה - למרות שיחת שחרור עם פיזיותרפיסטית וכו' - והפגים יוצאים הביתה בד"כ בערך ב-37 מתוקן אבל בסביבות משקל 2 קילו. אמרו לנו באופן כללי שסל קל לא מומלץ לזמן ממושך - אבל אמרו לנו שזה נכון לגבי כל היילודים ולא שונה במיוחד לפגים.
רוני של יובל ומאיה
New member
אין לי מושג מה קורה בארץ
או בבתי חולים אחרים - אני מכירה את זה מבית חולים אחד שבו עבדתי במשך שנה ושם עשו את זה לכל הפגים או התינוקות שנולדו קצת יותר מוקדם או קצת יותר קטנים. טוב, יש הרבה דברים שבארה"ב לא עושים ובארץ כן, ולהיפך... זה לא מפליא אותי שהנהלים שונים (לכי תדעי מה עוד).
או בבתי חולים אחרים - אני מכירה את זה מבית חולים אחד שבו עבדתי במשך שנה ושם עשו את זה לכל הפגים או התינוקות שנולדו קצת יותר מוקדם או קצת יותר קטנים. טוב, יש הרבה דברים שבארה"ב לא עושים ובארץ כן, ולהיפך... זה לא מפליא אותי שהנהלים שונים (לכי תדעי מה עוד).
-
בקיצור – סיפרה איך היא כבר 20 שנה בתחום וזה רק נראה שנהיה יותר קשה. כמעט נראה לה שלא ירחק היום ולידה וגינלית בכלל תהיה משהו ארכאי שרק מעטים הרופאים שבכלל יודעים/מעוניינים ללוות (כמו שפעם לידות עכוז יילדו וגינלי והיום כבר לא). זה נשמע כמו הכיוון של הדברים וזה כ"כ עצוב.. ד"א, מה זה הבי"ח הנוראי הזה שהבת שלה ילדה בו? חוטפים את התינוק מידי אמו, מבקשים שישאר להסתכלות וצריך פרוצדורה ורופא מיוחד שיבוא לחתום על מסמכים שהוא ישתחרר והגרנד פינלה: לשבת שעה בסלקל בלי לבכות?! פרדו? מה זה הקשקוש הזה? ממש ימי הביניים.
בקיצור – סיפרה איך היא כבר 20 שנה בתחום וזה רק נראה שנהיה יותר קשה. כמעט נראה לה שלא ירחק היום ולידה וגינלית בכלל תהיה משהו ארכאי שרק מעטים הרופאים שבכלל יודעים/מעוניינים ללוות (כמו שפעם לידות עכוז יילדו וגינלי והיום כבר לא). זה נשמע כמו הכיוון של הדברים וזה כ"כ עצוב.. ד"א, מה זה הבי"ח הנוראי הזה שהבת שלה ילדה בו? חוטפים את התינוק מידי אמו, מבקשים שישאר להסתכלות וצריך פרוצדורה ורופא מיוחד שיבוא לחתום על מסמכים שהוא ישתחרר והגרנד פינלה: לשבת שעה בסלקל בלי לבכות?! פרדו? מה זה הקשקוש הזה? ממש ימי הביניים.
וגם לדולה היו סיפורים משלה
בעיקר אנקדוטות משעשעות על זוגות שרבים בלידה ומצפים שהדולה תיתן להם ייעוץ נישואים (היא צחקה שזה למעלה מכישוריה) סיפרה על לידה שליוותה שבה החמות נכנסה כל כמה דקות, זרקה כמה משפטים בספרדית ויצאה. באיזשהו שלב הדולה ביקשה שמישהו יתרגם. ואז הסתבר שהחמות אומרת ליולדת דברים כמו: "את לא לוחצת טוב" "הנכד שלי(העובר) במצוקה ואת מבזבזת פה את הזמן" "את לא יודעת ללדת" וכו' וכו'. בקיצור – ברגע שהן הבינו שזה מה שהיא אומרת הן אסרו עליה להיכנס לחדר יותר – ותוך 10 דקות מהטלת האיסור נגמרה הלידה הממושכת הזו. היא גם סיפרה שפגשה את מישל אודנט כשעבדה בתור דולה באריזונה. תיארה אותו כאדם מקסים וחם כמו שכתבו פה, רק היתה בשוק מאופן הלבוש שלו – טענה שהוא נראה כהיפי-פליט-שנות-ה-60 ושלבש סנדלים "זרוקים"
.
בעיקר אנקדוטות משעשעות על זוגות שרבים בלידה ומצפים שהדולה תיתן להם ייעוץ נישואים (היא צחקה שזה למעלה מכישוריה) סיפרה על לידה שליוותה שבה החמות נכנסה כל כמה דקות, זרקה כמה משפטים בספרדית ויצאה. באיזשהו שלב הדולה ביקשה שמישהו יתרגם. ואז הסתבר שהחמות אומרת ליולדת דברים כמו: "את לא לוחצת טוב" "הנכד שלי(העובר) במצוקה ואת מבזבזת פה את הזמן" "את לא יודעת ללדת" וכו' וכו'. בקיצור – ברגע שהן הבינו שזה מה שהיא אומרת הן אסרו עליה להיכנס לחדר יותר – ותוך 10 דקות מהטלת האיסור נגמרה הלידה הממושכת הזו. היא גם סיפרה שפגשה את מישל אודנט כשעבדה בתור דולה באריזונה. תיארה אותו כאדם מקסים וחם כמו שכתבו פה, רק היתה בשוק מאופן הלבוש שלו – טענה שהוא נראה כהיפי-פליט-שנות-ה-60 ושלבש סנדלים "זרוקים"
אמא ל חמישה
New member
קראתי ונהנתי
המון מזל טוב גידול קל ושפע חלב
המון מזל טוב גידול קל ושפע חלב
אמא של פילפילון
New member
../images/Emo49.gif איזו לידה מופלאה../images/Emo70.gif
מרגש מאוד, משמח מאוד. חויה מתקנת נהדרת. מאחלת לך שכל הלידות הבאות גם תהיינה כאלו (ומאחלת גם לנו) שתזכו להרבה מכל הטוב.
מרגש מאוד, משמח מאוד. חויה מתקנת נהדרת. מאחלת לך שכל הלידות הבאות גם תהיינה כאלו (ומאחלת גם לנו) שתזכו להרבה מכל הטוב.
דבי, איזה סיפור ../images/Emo99.gifהתרגשתי נורא
.... ככה עושים להריוניות עם כל ההורמונים המשתוללים לכל עבר? מתברר שכן. מאושרת בשבילך על החויה המתקנת המדהימה שעברת. אם לא בבית - אז ככה זה צריך להיות
ו... הרגעת אותי. ממש הבוקר קמתי אחרי שחלמתי בלילה שיש לי צירים ואני צריכה ללחוץ והיא לא יוצאת. וכל מיני איומי קיסרי מעל ראשי ובטני וכלום לא מתקדם. הבנתי שאני סתם בלחץ. והכל יהיה בסדר. בטח אחרי קריאת סיפור מקסים שכזה שנותן אופטימיות להמשך הדרך.
ואיך בילבי מקבלת את גילגי בינתיים?
.... ככה עושים להריוניות עם כל ההורמונים המשתוללים לכל עבר? מתברר שכן. מאושרת בשבילך על החויה המתקנת המדהימה שעברת. אם לא בבית - אז ככה זה צריך להיות
בילבי בדכאון שלאחר לידת אחותה
בוכה הרבה יותר מבדרך כלל. אבל לפחות היא לא עושה שום נסיונות (נראים לעין...) לפגוע בגילגי. היא סקרנית, נוגעת לה בשיער לפעמים [בפיקוח צמוד...] ולפעמים מביאה לה את השמיכה שלה (של בילבי) שזה כבוד גדול כי זו שמיכת ביטחון כזו שבילבי מאוד קשורה אליה וגוררת איתה לכל מקום. אני שולחת לך מסר
בוכה הרבה יותר מבדרך כלל. אבל לפחות היא לא עושה שום נסיונות (נראים לעין...) לפגוע בגילגי. היא סקרנית, נוגעת לה בשיער לפעמים [בפיקוח צמוד...] ולפעמים מביאה לה את השמיכה שלה (של בילבי) שזה כבוד גדול כי זו שמיכת ביטחון כזו שבילבי מאוד קשורה אליה וגוררת איתה לכל מקום. אני שולחת לך מסר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.