ההנקה שלי ושל תמרי ../images/Emo80.gif ../images/Emo60.gif
עוד לא יצא לי לשבת ולכתוב
את סיפור
ההנקה של תמרי ושלי (זה משותף לשתינו, לא?). במהלך ההריון
יצא לי להציץ גם בפורומים של אחרי הלידה (הורים לתינוקות
, הנקה, ייעוץ הנקה
). ממה שקראתי הבנתי שכדאי להתכונן להנקה עוד לפני הלידה עצמה. אני גרה בבוסטון, ארה"ב
. כאן (ולדעתי זה ככה בכל ארה"ב) מאד תומכים בהנקה ומשתדלים לעזור כמה שיותר למי שרוצה להניק
. כחלק מביקורי אצל המיילדת
(אצלה עשיתי את מעקב ההריון) היא הציעה לי (בנוסף לשאר הקורסים הרגילים : קורס הכנה ללידה, |CPR
, מסאז' תינוקות
וכו') לקחת גם שיעור הנקה
. זה שיעור חד פעמי שעולה 6 דולר. אז נרשמתי והגעתי לשיעור
. מסתבר שלאותו היום אף אחת אחרת לא נרשמה, כך שהיה לי ממש שיעור פרטי. זה כלל סרט והסברים וגם אימונים עם בובת תינוק
. באותו הרגע זה היה ממש מצחיק, אבל בדיעבד, מסתבר שזה עוזר. כשתמרי
נולדה, מיד שמו אותה עלי והמיילדת עזרה לי לשים אותה בתנוחה הנכונה על הציצי ותמרי התחברה מיד. תמרי ממש מצצה בשקדנות.
אם כבר יצא משם משהו, אני לא יודעת
אבל תמרי היתה מחוברת אלי (ואני אליה)
. בבית החולים הייתי בחדר פרטי (כל החדרים במחלקה הם פרטיים). כעקרון, תמרי היתה אמורה להיות איתי בחדר בביות מלא (זה הסטנדרט שם) אבל בגלל סכרת ההריון, לתמרי היו ירידות בחום הגוף והיא היתה צריכה לבלות קצת בתינוקיה מתחת למיקרוגל
(צלו אותה טוב טוב). בערך, כל שעתיים, שלוש, אחות הביאה אלי את תמרי אל החדר כדי שאניק אותה. בהתחלה, זה ממש ממש כאב
. כל התחברות של תמרי לציצי היתה כרוכה בזעקות כבושות שלי (איייי, אוייי, אאוץ, אחחח, אויייש וכו'). לא חשבתי שזה יכאב כל כך
. כשחזרנו הביתה אחרי יומיים, הגיע החלב. ויחד איתו הגיע גם הגודש (או מלאות, או איך שלא קוראים לזה?). הציצים שלי היו מפוצצים בחלב וכשתמרי התחברה הרגשתי כאילו היא משפדת
אותי. למזלי, תמיד אחרי כמה שניות זה עבר. אז למדתי לחרוק שיניים ולהמשיך. בכל הנקה אמרתי לעצמי שבהנקה הבאה זה יהיה יותר טוב ויכאב פחות. אני חייבת לעצור ולומר, שלפני שתמרי נולדה, כששאלו אותי אם אני מתכוונת להניק
התשובה הקבועה שלי היתה : "אני אנסה, ילך
= יופי ! לא ילך
= לא נורא !". לא חשבתי שזה יהיה כרוך בכאבים כאלו ועוד יותר, לא חשבתי שאני אצליח לעמוד בהם. די הפתעתי את עצמי
. בדרך כלל, יש לי סף כאב נמוך מים המלח. קשה לי מאד עם כאבים. אני מוכנה לסמם את עצמי ולא שיכאב לי (יחי האפידורל). ועכשיו, אני מאד גאה
בעצמי שהצלחתי לעמוד בחודש הקשה הראשון ולעבור אותו, כי עכשיו ההנקה היא כייף טהור.
זמן איכות שלי עם תמרי.
זמן של התחברות בצורה הכי ראשונית וטבעית שאפשר. והכי חשוב כבר לא כואב (טוב, נו, לפעמים כשהיא נושכת אותי, או שורטת עם הציפורניים החדות שלה, אז כן, אבל זה לא נורא). כשתמרי שמה את היד הקטנה שלה
על הציצי שלי ונרדמת... אין אמא מאושרת ממני.
