סיפור שכתבתי...

3

3has3

New member
../images/Emo69.gif המשך פרק 6! ../images/Emo69.gif

--- "היי" אמרתי וחיבקתי את דניאל "היי.. מה קורה? מוכנה?" שאלה וקרצה לי "ועוד איך מוכנה!" יצאנו שתינו מהמלון ועצרנו מונית... הגשנו לו את הכתובת והיינו שם אחרי בערך נסיעה של שעה. יצאנו מהמונית ומאות ילדות בנות 14 בערך עמדו לפנינו! לא הייתי בטוחה אם ניכנס לפני ההופעה. דניאל משכה אותי לכניסה אחרת ובזמן שהלכנו ההופעה כבר התחילה. היא ביקשה את הכרטיס שלי והראתה לי שאנחנו יכולות להיכנס לאחורי הקלעים! כל כך התרגשתי! פעם ראשונה שאני הולכת להופעה כזאת. כל הזמן חייכתי. עבר שיר והתאהבתי בהם. שיר אחרי שיר... ועוד שיר. שיגמר כבר! ההופעה נגמרה. אני ודניאל הלכנו לאיבוד. פתאום ראיתי את טום. נופפתי לו לשלום והוא התחיל ללכת לכיוון שלי. הוא עבר אותי ואפילו דחף אותי עם הכתף שלו. הוא הלך לדניאל, בא וחיבק אותה. כנראה שהוא באמת סתם ניצל אותי... או לפחות ניסה... התחלתי להסתובב שם ולחפש את גוסטב... כל מה שרציתי לעשות זה לתת לו חיבוק ענק. אני לא מאמינה שאני במקום הזה כמה ימים וכבר מצאתי את ה-אדם. חיפשתי אותו בכל מקום עד שראיתי את ביל עם שיער הקיפוד שלו... הוא עמד שם עם גיאורג אבל גוסטב לא היה שם... ניגשתי אליהם. "היי" אמרתי "היי" ענה לי ביל וחייך חיוך מושלם "אחלה הופעה" הערתי להם "אתם יודעים אולי איפה גוסטב?" שאלתי "לא..." ענה לי גיאורג ומשך בכתפיו... בדיוק אז הגיעו כל המעריצות המשוגעות של ביל שהצליחו להיכנס איכשהו לאחורי הקלעים. גיאורג תפס לי את היד ומשך אותי משם... הוא לא רצה שאני אמחץ או משהו כזה. ראינו את גוסטב וקפצתי עליו! גיאורג עמד שם והסתכל עלינו. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי ככה לאורך כל החיבוק שלי עם גוסטב... 'מה עוד יכול לקרות לי השבוע?!' חשבתי לעצמי ואז זה קרה... ---------- אני מצטערת שזה לא ממש ברור... אני מודעת לעובדה שאף אחד לא מבין XDD בכל מקרה, מפרק 9 זה יהיה ברור
 
E

ElinorLahav

New member
ווואי חנה היתמכרתי !

ניראלי פספסתי את פרק 4 יש מצב את שמה לי קישור שלו
דנקה שן
 
L

Lilo093

New member
../images/Emo36.gifןואיי זה מדהים!!! גמני מכורה!!!!!../images/Emo26.gif

תמשיכי מהר!!! אני לא יכולה יותר לחכות.......................
 
3

3has3

New member
../images/Emo69.gif פרק 7! ../images/Emo69.gif

ושוב, סליחה שזה ככה XDD הכל עכשיו יהיה לכם לא ברור P: אבל תנסו להבין לפי מה שכתוב D: -------- "תכירי, זאת ניקול" אמר גוסטב וניקול הושיטה לי את ידה ואמרה שלום. "היי" אמרתי ולא הבנתי מי היא ולמה בכל יום אני פוגשת מישהי חדשה שהורסת לי את החיים. ככה זה היה גם לפני שטסתי, כשיובל ואני נפרדנו בגלל מישהי. "ניקול, זאת חברה שלי, האנה" היא חייכה ואני חייכתי אליה חיוך מזויף. "ניקול היא..." "ניקול!" צעק ביל לפתע "בילוש!" היא צעקה וחיבקה אותו "מה שלומך, יפה?" "הכול מעולה! מה איתך?" שאלה "הכול בסדר..." לאחר שניקול התחבקה עם כולם כולל כולם, ואחרי שכולם הלכו ורק שלושתנו נשארנו גוסטב סוף – סוף היה יכול להמשיך את המשפט שהתחיל בערך חצי שעה לפני... "ניקול היא אחותי" חייך "אחותך?" שאלתי מופתעת "כן... מה חשבת?" צחק "מה? לא משנה" חייכתי וגוסטב חייך גם "אז נלך למלון?" שאלה ניקול ופיהקה "כן... אני חושב" אמר גוסטב הוא וניקול הלכו לפני מחובקים ואני הלכתי מאחורי, או ליתר דיוק נגררתי אחריהם. - - - "זאת חברה שלי, האנה" המילים האלו נחרטו לי בלב. "טום!" קראה לי דניאל "בואי" אמרתי וחייכתי אליה הלכנו לנו שם, מחובקים. שנינו קפאנו מקור... בכל הזמן הזה אני רק חשבתי על זה שאני צריך להפסיק להתעסק בהאנה והשלים עם זה שאני עם דניאל. 'דניאל היא מדהימה' חשבתי לעצמי 'למה אני צריך בנות אחרות? למה אני בכלל חושב על בנות אחרות?' הגענו למלון וביל החליט שאנחנו צריכים לשבת קצת בחדר האוכל, כולם ביחד. אני כל כך לא רציתי "דניאל, רוצה לעלות למעלה?" שאלתי אותה כשהתרחקנו קצת מכולם "אם אתה רוצה... לא אכפת לי" "אז בואי נלך" חייכתי. "ביל, אנחנו הולכים" אמרתי לו "מה? אבל למה? רציתי שנשב כולם ביחד" כשהדגיש את הכולם במיוחד. "אולי מחר..." אמרתי ועלינו. - - - ישבנו בחדר האוכל ודיברנו... זאת אני לא דיברתי.. אני התעסקתי עם הפלאפון שלי... שלחתי אס אמ אס לחברה שגרה פה כבר קרוב לשנה "תאמר, אני פה! אני בגרמניה" כתבתי לה "מה? מתי הגעת?" "לפני יומיים שלושה " "ואיפה את נמצאת?" וככה המשכנו להתכתב וקבענו להיפגש מחר. ליד המלון... לפחות יהיה לי משהו לעשות כשגוסטב יהיה עסוק באחותו. "לא נמאס לך להתעסק בפלאפון?" לחשה לי קייט וחייכה סוף - סוף הבנתי שכן יש לי עם מי לדבר... התחלנו לדבר על כל מיני להקות... היא אמרה לי שעוד מעט תהיה פה הופעה של להקה שאני אוהבת... התברר שהיא סוג של מפיקה... היא הציעה לי כרטיסים וכמובן שהסכמתי... דיברנו המון בלי לשים לב שהבנים התחילו להקשיב לשיחת הבנות שלנו כשניקול הלכה לשירותים. "מה?" חייכה קייט "אסור לדבר?" "על דברים כאלו? בזמן האוכל?" שאל ביל "אני לא חושב" "אוי. בילוש, אם לא שמת לב אנחנו לא ממש אוכלות פה..." "את אולי לא אוכלת, אני דווקא כן" אמר ונגס באחת הלחמניות שהייתה מונחת על השולחן. "אז אולי אנחנו נלך למקום אחר?" חייכתי "כן, בואי" אמרה קייט והלכנו משם. פגשנו בדרך את ניקול ולקחנו אותה איתנו... ישבנו בחדר מדרגות החירום, מקום יחסית מבודד. דיברנו על כל דבר אפשרי עד שפתאום התחילה האזעקה לעבוד. - - - הבנות הלכו ואני, ביל וגיאורג נשארנו לשבת ולדבר על כדורגל. לא היה לנו משהו יותר טוב מזה לעשות. מפעם לפעם צחקנו אחד על השני עד שפתאום צץ "הוו! הנה טום הגיע" "כן, מה כל הבנות באמת הלכו לשיחת בנות?" "כן" ענה לו ביל בייאוש "גם דניאל הלכה. קייט התקשרה אליה ואמרה לה לבוא..." אמר טום אנחנו המשכנו בשיחה שלנו... כבר עברנו נושא. התחלנו לדבר על ההופעה... עוד לא הספקנו לדבר עליה... כולנו היינו עסוקים. - - - הסתכלנו מסביב ולא הבאנו למה האזעקה עובדת. ניסנו להתעלם ממנה... לאחר בערך שתי דקות כמה אנשים התחילו לרדת במדרגת במהירות, מנסים שלא לדרוך עלינו. אחד מהם ביקש מאיתנו לפנות את המקום. זה היה סאם. "סאם!" אמרתי "הוו.. היי איך את מרגישה?" שאל וקצת נרגע "בסדר" חייכתי "קרה משהו?" "עניינים של המלון... ככה זה כשרופאים" קרץ לי "רופאים?" "כן... טוב אני חייבת ללכת! תפנו את המקום בבקשה, בנות" "אין בעיה" אמרתי והלכנו משם... אני עליתי לחדר שלי וקייט ששעמם לה מאוד עלתה איתי... ישבנו אצלי בחדר ודיברנו... היה כל כך כיף לדבר איתה! אני חושבת שמצאתי את החברה החדשה שלי. - - - ניקול ודניאל חזרו לחדר האוכל והתיישבו. זאת אומרת דניאל התיישבה ליד טום וניקול ביקשה ממני לבוא רגע, היא רצתה לדבר איתי. "שמע..." "שומע" התלוצצתי "אני חושבת שהאנה הזאת..." "כן..." לא הבנתי מה היא הולכת לספר לי אבל הייתי מופתע. "אני חושבת ש..." "ניקול, תדברי" כבר התחלתי להתרגז "טוב... היא.. אני חושבת שיש לה מישהו אחר" "מה?!" "כן... היא הרגע היא דיברה עם..." לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר הלכתי. הלכתי ישר לחדר שלי, בלי להגיד להתראות לבנים. עליתי למעלה ונרדמתי, מקווה להתעורר מחר בלי לחשוב על מה שהיא אמרה. - - - השעה הייתה ממש מאוחרת כשקייט החליטה שעדיף שהיא תחזור לביל כי הוא בטח ידאג לה. לי זה לא הפריעה. הייתי עייפה כל כך. נעלתי את הדלת אחריה נרדמתי. קמתי ממש מוקדם בבוקר, בסביבות השעה שש. התלבשתי והתארגנתי וכבר הייתי מוכנה לפגוש את תמר! כל כך הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. אנחנו מכירות כבר קרוב לשש שנים עד שהיא עזבה לפה. הכנתי לעצמי אוכל במטבחון הקטן שיש לי בחדר, אכלתי ויצאתי לכיוון בית הקפה שבו אנחנו אמורות להיפגש. הרגיש לי קצת מוזר שלא דיברתי עם גוסטב מאתמול אבל בכל מקרה ידעתי שהוא בטח עסוק באחותו... הגעתי בסביבות שבע וחצי, חצי שעה לפני שהיינו אמורות להיפגש. ישבתי לי שם ושתיתי שוקו. זה הפך להיות המשקה אהוב עליי. אחרי חצי שעה ובערך שלוש כוסות שוקו היא הגיעה! - - - קמתי בבוקר מנסה לא להעיר את ניקול ואת גיאורג... הגעתי לחדר האוכל לחפש שם את האנה אחרי שהייתי אצלה בחדר והיא לא הייתה שם. גם בחדר האוכל היא לא הייתה 'איפה היא יכולה להיות לעזאזל?!' חשבתי לעצמי... כבר התחלתי להאמין למה שניקול סיפרה לי אתמול...
 
L

Lilo093

New member
../images/Emo36.gifדיי זה פשוט מדהים!!../images/Emo26.gif

תמשיכי עוד הלילה!!!! על תשאירי אותי במתח................ את כותבת כל כך יפה!!!!!!
 
3

3has3

New member
../images/Emo69.gif אני כבר כותבת את פרק 14 D:

יש כאלה שאני שולחת להם במסנ D: רק כשפרק 7 היה כתוב התחלתי לפרסם פה XDD בכל מקרה, אם תרצי אני אביא לך את המסנג'ר שלי
 
L

Lilo093

New member
../images/Emo36.gifאת יכולה להביא לי............../images/Emo26.gif

או את המסנג'ר או את האיסיקיו שלך??? אני אשמח לדבר איתך!!!!!!!! הפאנפיק שלך נורא מעניין, וגם כל כך מדהים בו זמנית!!!!!!!!!! תמשיכי דחוףףףףףףףףףףףףף
 
3

3has3

New member
../images/Emo69.gif פרק 8! ../images/Emo69.gif

"תמר!" צעקתי וקמתי לחבק אותה "אני לא מאמינה! את באמת פה" היא חיבקה אותי בחזרה. ישבנו ליד שולחן קטן ממש בפינה, בפינה הקרובה לחלון, ליתר דיוק. "אז איך פה?" שאלתי "באמת שנחמד... את יודעת, עוד מאז שהכרנו רציתי להגיע לפה והנה, את זוכרת?" "בטח! איך אני יכולה לשכוח?" צחקתי "כל היום 'גרמניה גרמניה וגרמניה'... אני עוד זוכרת שניסית ללמד אותי... בסוף זה כן היה נחוץ לי" חייכתי "אמרתי לך שתצטרכי את זה בחיים" קרצה "אז איך פה?" "קר" אמרתי ולקחתי לגימה קטנה מהשוקו "אבל את האמת הכרתי מישהו... יותר נכון הכרתי כמה אנשים" "הוו... את לא מבזבזת זמן, אה?" צחקה ואני בעטתי בה מתחת לשלוחן. דיברנו המון עד שהיא שמה לב שהיא צריכה לרוץ לפגוש מישהי שצריכה למכור לה כרטיס למשהו "אני אבוא איתך! אין לי לאן לחזור" חייכתי "אין לך לאן לחזור?!" "נוו, לא הבנת" חייכתי "יש לי לאן לחזור אבל אין לי מה לעשות שם" "אה... נבהלתי! תפסיקי לעשות את זה" היא חייכה "יאללה בואי" במקרה הגענו למלון שלי "היי!" צעקתי "למה באנו לפה?" שאלתי "כי פה היא עכשיו" אמרה תמר והתחילה להיכנס ואני רצתי אחריה "אבל... אבל פה אני גרה... בינתיים את יודעת" חייכתי "באמת? אז בואי נלך מפה מהר" קרצה לי "ניקח את הכרטיס ונברח" אמרה והתחילה ללכת. ידעתי לאן היא תלך... והיא באמת הלכה לשם, לקייט. "היי, אני תמר... אני באתי בשביל לקחת את הכרטיסים" "אה! כן, כן בואי תיכנסי" חייכה ונתנה לנו להיכנס "סליחה על הבלגן..." התנצלה. יכולתי לראות שם את ביל ישן ובמיטה ליד את טום ודניאל. "את איתה?" שאלה כששמה לב שאני עומדת ליד תמר "כן" חייכתי "את גם רצית כרטיס להופעה הזאת, לא?" היא שאלה אותי והייתה מוכנה להגיש לי את הכרטיס "אה.. כן, כן בטח! אבל אני אקח אותו יותר מאוחר" "אוקיי... איך שאת רוצה" חייכה "את יודעת איפה למצוא אותי" תמר לקחה את הכרטיס, שילמה והלכנו משם. התחלנו להסתובב והגענו לקניון! הייתי בטוחה שאני לא ארצה להישאר שם וכבר תכננתי את דרך המילוט שלי. נכנסו וראינו כל כך הרבה דברים יפים! בדיוק כמו החניות שאני אוהבת בישראל! הסתובבנו שם כמה שעות. כבר היו לי המון שקיות, גם לה. כל כך נהנתי איתה! "אני מקווה שניפגש לעוד כמה פעמים כאלו" אמרתי לה "בטח! נראה לך שאני אנטוש אותך פה במלון הזה?!" "איתך הכול אפשרי" אמרתי בציניות "אז שתדעי שאני לא! כבר מחר אנחנו הולכות לקניון אחר!" "נשתלט על הקניונים באזור, אה?" "בטח!" חייכתי "זהירות, איר וי קאם!" צעקה אחרי עוד כמה סיבובים מעייפים, כשכבר לא היה לי מקום בידיים לעוד שקיות החלטנו להיפרד... "ניפגש מחר?" שאלה "אני לא חושבת... אלא אם את רוצה לעזור לי" חייכתי "בטח! כל מה שתרצי" צהלה "אז בואי איתי מחר להסדיר את העניינים של הלימודים" חייכתי "אני אבוא!" ככה קבענו לעצמנו עוד יום מפרך במיוחד. חזרתי למלון וחיפשתי שם את גוסטב. הוא לא היה בשום מקום... הייתי חייבת כבר לשים את כל השקיות בחדר אז עליתי. כמובן שלא ממש יכולתי ללכת. במעלית פגשתי את סאם והוא הציע לעזור לי... אז מי שאתנגד? - - - ניקול צדקה! היא באמת הולכת עם מישהו אחר! חזרתי לחדר אחרי שחיפשתי אותה בכל מקום... התברר שהיא הלכה עם מישהו אחר. כל כך כעסתי! חיכיתי שהוא יצא מהחדר וזה קרה די מהר. בום! העפתי לו אגרוף והלכתי משם. ידעתי שבטח עכשיו הוא ילך אליה והכול ובסוף היא תדע שאני עשיתי את זה אבל לא אכפת לי. מגיע לו ומגיע לה! "אאוץ'" קרא סאם ולא הספיק לראות מי זה היה... הוא עלה לחדר שלו וטיפל בעצמו. הוא לא הלך להאנה כמו שחשב גוסטב. - - - סידרתי את כל הדברים שקניתי ברחבי החדר במשך בערך שעה... קניתי כל כך הרבה! התקשרתי לגוסטב וסוף סוף, אחרי בערך 7 פעמים שניסיתי להתקשר הוא ענה "מה את רוצה?" צעק לתוך הפלאפון "מה? מה קרה לך?" "אוח.. עזבי" אמר וניתק. הלכתי לחפש אותו בחדר שלו... רק גיאורג היה שם... הוא ביקש ממני עזרה במשהו וכמובן שעזרתי לו.. הוא לא ידע לאן גוסטב הלך, מתי הוא יחזור ולמה הוא מתנהג אליי מגעיל. השעה הייתה בערך שלוש בצהריים ואני עוד הייתי בחדר שלו. פתאום הציצה מתחת לשמיכה בחורה. הסתכלתי עליה לשנייה ורק אז קלטתי שיש לו מישהי במיטה. - - - הסתובבתי לי ברחובות. לא ידעתי לאן אני הולך. מצאתי את עצמי בפארק נטוש. התיישבתי על הנדנדה וחשבתי על מה שעשיתי. 'אתה פאקינג הרבצת לבן אדם!' צעקתי על עצמי! 'איך אתה מסוגל לעשות את זה?!' פתאום משהו נגע לי בכתף ואני נפלתי מהנדנדה. "אוי סליחה" אמרה בחורה יחסית גבוהה, אם מסתכלים מהרצפה כמובן "אתה בסדר?" שאלה קמתי על הרגליים והתנערתי מכל החול שנדבק אליי "כן, כן.." אמרתי "אתה אולי יכול לעזור לי?" שאלה "בטח... קרה משהו?" "לא... זאת אומרת אני מחפשת מקום מסוים ואני חושבת שאבדתי פה..." היא הראתה לי את הכתובת שאליה היא צריכה להגיע. התחלנו ללכת לשם ורק אז היא זיהתה אותי "אתה לא המתופף של... נוו..." "טוקיו הוטל, כן" חייכתי "ידעתי!" "אני שמח" "שמה?" "שידעת שזה אני" "אתה לא אמור לרצות שלא יכירו אותך?" "אני אמור אבל כשבחורה יפה כמוך מזהה אותי זה לא מפריע לי" אמרתי וחייכתי. "זהו, הגענו" "זה פה?" שאלה מופתעת "כן" התפלאתי "אוקיי, תודה רבה" אמרה ונשקה לי "רוצה אולי לעשות משהו אחר כך?" "תביאי את המספר שלך ואני אתקשר" היא נתנה לי את המספר והבטחתי לה שאני אתקשר. "תמר, אה?" D"כן" חייכה והלכה. הייתי דיי קרוב למלון אז כבר חזרתי. "הנה אתה!" צעקה האנה והתחילה להתקדם לכיוון שלי "אני חייב ללכת. ביי" התחמקתי ממנה "אני אבוא איתך" אמרה ורצה אחריי. התחלתי ללכת מהר מתפלל שלא יישאר במעלית מקום בשבילה. לצערי הרב המעלית הייתה ריקה ושנינו נכנסו "מה קרה?" היא שאלה "כלום" אמרתי ולא הסתכלתי עליה "עשיתי לך משהו?" "אולי" "מה עשיתי?" דמעות עלו לה בעיניים "את באמת לא יודעת?" שאלתי אותה "לא" היא ענתה וכבר הדמעות החלו ליפול "אז אולי תשאלי את הרופא שלך!" אמרתי ויצאתי מהמעלית שבדיוק הגיעה לקומה שלי. האנה נשארה שם עומדת בשוק. הדלת נסגרה ולא שמעתי ממנה יותר באותו היום. - - - כשגוסטב אמר לי את זה נפגעתי. הוא בטח חושב שיש ביני לבין סאם משהו. 'אבל איך הוא יודע?!' חשבתי לעצמי... הייתי בטוחה שמישהו סיפר לו משהו. או יותר נכון סיפר לו שקר. הגעתי לחדר שלי, נפלתי על המיטה ועד הערב כל מה שעשיתי היה לבכות. *המשך בהודעה הבאה*
 
3

3has3

New member
../images/Emo69.gif המשך ../images/Emo69.gif

- - - "תמר?" שאלתי כשהתקשרתי למספר שהיה רשום לי על מפית מבית הקפה "כן?" היא ענתה בקולה היפה "זה גוסטב... זוכרת?" "כן! המתופף של... טוב, אני מתוודה... שוב ברח לי השם" אמרה בייאוש "טוקיו הוטל" צחקתי "כן! מה קורה?" "בסדר... רוצה להיפגש?" "כן... בטח" נתתי לה את הכתובת של המלון ואמרתי לה לאיזה חדר לעלות ולאחר בערך חצי שעה היא כבר הייתה פה. ישבנו בחדר ודיברנו. היה כל כך כיף לדבר איתה! פתאום נשמע צלצול הפלאפון שלה. - - - החלטתי להתקשר לתמר. אולי היא תסכים לבוא ולהיות איתי קצת. "היי תמר" אמרתי בקול בוכה "האנה?! מה קרה?!" "מה? לא משנה... את יכולה לבוא אליי?" שאלתי "כן! בטח! תביאי לי את הכתובת?" אמרתי לה את הכתובת של המלון הזה שכבר הייתי מוכנה לעזוב ואת מס' החדר שלי. "מה? את... אני... אני במלון הזה עכשיו!" היא אמרה ואז התחילה לדבר עם מי שהיה לצידה "...איזה חדר אנחנו?" שאלה אותו "405" ענה לה איך ששמעתי את מספר החדר ניתקתי. אחרי בערך עשר דקות היא הגיעה "למה ניתקת?" היא צעקה וחיבקה אותי, ראתה שאני בוכה "לא הייתה קליטה" שיקרתי "עם מי היית שם?" שאלתי "את לא תאמיני עם מי! את מכירה את טוקיו הוטל?" שאלה בהתלהבות "כן" עניתי ביובש "אז.. עם... תנחשי!" "נוו" לחצתי עליה "עם המתופף שלהם! והוא כל כך חמוד! הוא הזמין אותי אליו" היא אמרה ואני כבר התחלתי לבכות יותר. ידעתי שמה שהיה ביני לבין גוסטב נגמר. "אני מכירה אותו. מכירה אותו מקרוב" אמרתי והחלפתי נושא "את יכולה לעזור לי לארוז?" "את עוזבת?" היא נראתה מופתעת "כן... את המלון הזה" "ולאן תעברי?" "למלון יותר קרוב לבית ספר" קבעתי "ויש אחד כזה?" שאלה מופתעת "אני מקווה... אני לא רוצה לחזור לפה!" "למה?! מה קרה?" "הגוסטב הזה... לא משנה עזבי" "דברי!" אמרה והפילה אותי על המיטה "את תעברי עינויים אם לא תגידי לי" "לא אומרת!" צחקתי והיא התחילה לדגדג אותי אחרי כמה דקות של דגדוגים עברנו למלחמת כריות ומשם בכלל התחלנו להשתגע. "לאן נעלמת?" אמר פתאום גוסטב שצץ משום מקום... הוא דיבר לתמר. הוא לא הסתכל עליי. הוא התעלם ממני. "בואי כבר" אמר לתמר "נדבר מחר?" שאלה אותי, נתנה לי חיבוק והלכה איתו. אני נשארתי שם כמו שהייתי לפני, בוכה.
 
L

Lilo093

New member
../images/Emo36.gifאוי זה מקסים!! אבל גם עצוב........./images/Emo26.gif

אוףףף הגוסאב המגעיל הזה!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הפאנפיק שלך מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
ש

שרוןסנופינוני

New member
:)

אממ הי לכולםםם , גם לי יש סיפורר .. אומנם הוא לא בפרקים וכבר רשמתי די הרבה ממנו .. אני באמת רוצה לשמועע חוות דעת עליוו ,, מקווה שתקראו ותאהבוו ותגיבוו ! D:
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה