מנסה גם איזשהו פיק שכתבתי משיעמום
שם הפיק: אהבה במבחן. דמויות: טוקיו הוטל, דיויד, אנדרס, היידן (דמות ראשית), מלאני (חברה של היידן) אולי יהיו עוד. עדיין אין לי המשך כי אני כותבת כשעולה לי משהו לראש כרגע זה מה שיש לי ויש לי בראש גם את הסוף אז אני מקווה שיהיה לי מתישהו גם האמצע...
מקווה לקבל תגובות, הערות וכל מה שבא! פרק 1: לא חשבתי שהם יעשו לי את זה, ועוד שני אנשים שקרובים לי. יצאתי מאולם החזרות בכעס ושמעתי את ביל קורא אחרי. "היידן! חכי רגע!" התחנן ביל והתחיל ללכת אחריי. "ביל, אתה לא במצב שאני אוכל לרחם עלייך עכשיו אז תחסוך לעצמך כאב רגליים ותעזוב אותי" אמרתי עצבנית יותר ממקודם. הושטתי יד כדי לעצור מונית וביל נעמד מולי. "היידן תפסיקי את מתנהגת כמו ילדה, בואי נשב ונדבר" הוא אמר ונראה יפה יותר מתמיד. לא נתתי ליופי הזה להשפיע עליי ופתחתי את הדלת של המונית שנעצרה לידי. "הייתה לך הזדמנות לדבר איתי במקום לעשות לי את ההצגה הזו שם בפנים ולא עשית את זה" אמרתי וסגרתי את הדלת. כאב לי לראות אותו עומד שם ככה כשיורד גשם בחוץ הוא נראה כמו כלבלב שזקוק לבית חם, אבל לא יכולתי להסתכל עליו אחרי מה שעשה לי. "לרחוב הנדנבורג 43 בבקשה" אמרתי לנהג המונית והתחלתי לבכות. "איפה היא?" שאלו גוסטב ואנדרס. "נסעה" אמר ביל וגרר את עצמו לחדר ההלבשה. הוא נראה כאילו עברה עליו משאית, הוא היה ספוג כולו מלמעלה עד למטה. גיאורג שכנראה נרדם לרגע התעורר כששמע משהו נשבר בחדר ההלבשה. "טוב, ביל זה לא יעזור לך עם תתפרץ ותשבור דברים" אמר גוסטב. "תן לה כמה ימים" הציע טום. "כמה ימים לא יעזרו. אתם מכירים אותה" אמר ביל והתיישב עם הבגדים הרטובים על הכיסא מול המראה. "היא לא תרצה לראות אותי בכלל ובעוד כמה ימים אנחנו טסים לקצה השני של העולם" אמר ביל וניקה את הפנים מהאיפור שבקושי נשאר. גיאורג הצטרף לחבר'ה קצת הפוך. "אני לא רואה מה לא היה בסדר פה. כל בחור היה עושה את זה רק כדי לראות אם יש טעם להמשיך בקשר או לא" אמר אנדרס. "אני לא כל בחור" אמר ביל ונכנס למלתחה להחליף לבגדים יבשים. "אל תעשה מזה סיפור, תנסה לדבר איתה יותר מאוחר אני בטוח שהיא תירגע" אמר טום. "ממך אני ממש מתפלא טום, אתה יודע כמה קשה היא יכולה להיות" אמר ביל ויצא משם יבש. "חבר'ה ההסעה שלכם פה" נכנס דיויד ושבר את האווירה שהייתה שם. "הכול בסדר חבר'ה?" שאל וראה שמשהו לא כל כך בסדר. "כן, הכול בסדר אנחנו באים" אמר ביל והלך לכיוון הדלת. הבנים הביטו אחד על השני ויצאו גם הם לכיוון הרכב. "הגשם לא נראה כאילו הוא הולך להפסיק באיזשהו שלב" חשב ביל לעצמו, אבל הייתה לא הרגשה לא טובה שאיכשהו הקשר שלו עם היידן יפסק והוא לא רצה שזה יקרה.