עצבים, עצבים (ארוך)
היינו אחרי חיסון של גיל שנה.
4 ימים חום כמעט 40, אמבטיות ואקמול שלא עזר ונורופן שכמעט לא עזר. אחרי שירד החום יצאה פריחה בכל הגוף. בקיצור, החיסון הזה הוציא ממני את כל המיץ. עכשיו בועז כבר התאושש והכל מאחורינו
. אבל במקום תמיכה מצד חמותי קיבלתי ים של נזיפות על זה שבועז במשפחתון. היא לא האמינה שזו השפעת החיסון, היא אמרה שזה בגלל שהוא במשפחתון ואנחנו משקיעים כסף בתענוג עצמי במקום להשקיע בילד ולהביא לו מטפלת...
. ואני עשרות פעמים הסברתי שאני לא רוצה מטפלת ולא בגלל הכסף,אלא בגלל שאני לא רוצה, אני לא סומכת ולא בא לי שתהיה מישהי זרה אצלי בבית. כבר היה לי סיפור עם מטפלת כשיפעת היתה קטנה ואחרי שפיטרנו אותה, אני אמרתי לעצמי שאף מטפלת יותר לא תגיע אליי הביתה. היא כל הזמן חוזרת על מנטרה שהוא ילד חלש. ואני באמת שלא מבינה למה היא אומרת את זה, כי סה"כ הוא היה חולה בחורף פעמיים. אין ילד שלא היה חולה בחורף (אולי יש, אבל אני לא מכירה)! כל החורף הוא היה בשחיה לתינוקות והוא היה תינוק יחיד ששרד את כל החורף. ילדים אחרים היו באים פעם בחודש ונעלמים ואנחנו הפסדנו אולי פעמיים-שלוש. היא גם הכניסה לי על הדרך שהוא "לא מפותח", למרות שזה שהוא היפוטוני לא אשמתינו ולא אשמתו ולא אשמה של אף אחד, הוא מתפתח בקצב שלו, אנחנו הולכים לפיזיוטרפיה ואנחנו עושים מקסימום שאפשר... מה שהכי מעניין שהיא לא מעיזה להגיד את כל זה לבעלי, כי הוא פשוט ינתק איתה קשר. היא אומרת את זה לי במחשבה שאני לא רוצה שהוא ינתק את הקשר איתה בגלל שבסופו של דבר יפעת תסבול, כי היא אוהבת את סבתא, אז זהו, אני סופגת את השטויות שלה. ועוד בעלה (שהוא אפילו לא אבא של בעלי ולא סבא של בועז, הוא סתם בעלה) כעס עלינו ש"ילד חולה, כי הם נוסעים איתו בכל הארץ". איזה בן אדם דפוק!
הלוואי שהייתי נוסעת עם בועז בכל הארץ, אנחנו בקושי יוצאים איתו לטייל בשבת! בקיצור, אחרי שיחה איתה כבר התפוצצתי,רתחתי, באתי הביתה וסיפרתי הכל לבעלי. אני צופה ניתוק קשר איתם בזמן הקרוב. כמובן שבסופו של דבר אני אהיה אשמה בהכל, אני כבר יודעת, אבל לא יכלתי יותר, יש גבול גם לסבלנות שלי. זהו, הוצאתי את זה! תודה למי שהיא הגיע עד הסוף...
