שבוע מטורף,סוחט דמעות(בכיתי את רובו
האיש פעמיים חזר מאוחר מדי, הילדה נגמלת מחיתולים וזה דורש המון קשב מצידי, החתולים בחרו להגמל יחד איתה מהחול שלהם והשתינו בכל מיני מקומות יצירתיים (ספה-שטיחים-מיטה) מה שיצר לי הרבה עבודה (כיבוס, סחיבה- שטיפות) מיותרת ומסריחה
חוסר הסובלנות שלי הרקיע שחקים, אני לא מסוגלת לדבר בטלפון עם חברות כי איך שהן שואלות "מה נשמע" ישר מבול דמעות גועה בי... מצד שני, ביקרתי את פשוש א
בבית החולים והחזקתי קצת את הפשוש היקר שלה שהיום בן שבוע, והתרגשתי עד דמעות- כי עוד 10-12 שבועות גם הפשוש שלי יהיה בזרועותיי...(וזו הסיבה לגמילה של הבכורה). RH שלי חיובי נמוך מה שמונע ממני לקחת חיסון אנטי D ומציב את ההריון הבא בסימן שאלה (דחיית עובר וכאלו). לדעת הרופא שלי זה לא ישפיע על ההריון הנוכחי או הלידה. אני מוטרדת. בגלל הקשב הרב לPP וקקי של הילדה, אני בקושי כותבת בפורומים, רוב הזמן קוראת בחצי אוזן (יש דבר כזה?). ומצד שלישי- יצירתיות יתר שמתפרצת בדמות שרשראות ותכשיטים שאני עושה לנו (שותף, לי ולליה). בקיצור, שבוע מטורף. ושכחתי- אמא שלי שברה את הכתף ולא יכולה לעזור לי- המצב הפוך ואני יכולה לעזור לה, אבל אין לי כוחות לזה, כלל וכלל. בקושי לעצמי. אה, איך שכחתי. בשבת הלכנו להופעה של ריטה. היו לנו מקומות איומים (בקצה ליד הרמקולים, כמעט מחוץ לשדה הראיה של הבמה) וליה נשארה עם החמים. הבעיה היא שחמותי כל הזמן שיקרה לה ואמרה במשך 3 שעות ש"אמא ואבא בדרך חזרה" במקום להגיד לה שאנחנו בהופעה. חזרנו לפגוש ילדונת מרוטת עצבים שכל הלילה צרחה בכעס. הוריי יותר מוצלחים אבל אמי והכתף- פשוט לא נותרה לנו ברירה (ואני כל כך אוהבת את ההופעה של ריטה- ובסוף לא ראיתי כלום בגלל המקומות האיומים)... מקום ראשון בנאחסיות, השבוע הזה...