הודעה עצובה
- פותח הנושא האבק
- פורסם בתאריך
מצטער אבל..
אין לי כוח להיכנס שוב ולצטט אז אני יכתוב מזיכרון גימלי ולגולס נהנים להרוג ונהנים מלחימה-מה לאורקים אין חיים הם לא בני אדם-לא סאורון סתם רשע-טולקין לא מסביר למה הוא ככה-מאוד לא נכון ויש הסבר בסילמלריון היא כתבה מלא דברים לא נכונים שכתובים בסילמלריון ולכן המלצתי לה לקרוא את זה לפני שהיא כותבת דברים ומפרסמת אותם ככה אני לא שום כוונות רעות ומצדי שתכתוב מה שהיא רוצה לא התכוונתי לפגוע אבל שכותבים משהו כדאי לדעת את העובדות לפני
אין לי כוח להיכנס שוב ולצטט אז אני יכתוב מזיכרון גימלי ולגולס נהנים להרוג ונהנים מלחימה-מה לאורקים אין חיים הם לא בני אדם-לא סאורון סתם רשע-טולקין לא מסביר למה הוא ככה-מאוד לא נכון ויש הסבר בסילמלריון היא כתבה מלא דברים לא נכונים שכתובים בסילמלריון ולכן המלצתי לה לקרוא את זה לפני שהיא כותבת דברים ומפרסמת אותם ככה אני לא שום כוונות רעות ומצדי שתכתוב מה שהיא רוצה לא התכוונתי לפגוע אבל שכותבים משהו כדאי לדעת את העובדות לפני
זה חדש בשבילי
בכל אופן, הסילמריליון "הולבש" על שר הטבעות - מעין סיקוול. דיברתי על שר הטבעות. קראתי את הטרילוגיה כטרילוגיה ולא את התוספות. אני חושבת שלטעון כך כנגדי על דברים כאלו, זה כמו שאטען שמי שלא קרא את "קווידיץ' בראי הדורות" ו"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" לא יכול להתיימר להבין בהארי פוטר.
בכל אופן, הסילמריליון "הולבש" על שר הטבעות - מעין סיקוול. דיברתי על שר הטבעות. קראתי את הטרילוגיה כטרילוגיה ולא את התוספות. אני חושבת שלטעון כך כנגדי על דברים כאלו, זה כמו שאטען שמי שלא קרא את "קווידיץ' בראי הדורות" ו"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" לא יכול להתיימר להבין בהארי פוטר.
תשובה
לפי זכרוני חלקים מהסילמלריון נכתבו לפני/בזמן כתיבת שרה"ט והוא לא הולבש עליו וכמו שרולינג מגלה מידע על הדמיות שלה בספרים הבאים ומסבירה את המניעים שלהם כך גם טולקין עושה את זה בסילמרליון לא טענתי נגדך ואני בטוח שאת לא היית נהנת לקרוא מאמר של מישהו שקרא את שלושת הספרים הראשונים של ה"פ וכותב שסנייפ הוא דמות שיטחית ורעה שתי הספרים שהזכרת לא נכתבו על ידי רולינג ולא קשורים ישירות לה"פ פשוט ציינתי שבנאדם שלא יודע את כל העובדות וכותב במאמר שלו(וכל הכבוד לכל מי שכותב מאמרים) שלו דברים שבפירוש לא נכונים(וחלק נובעים אפילו מחוסר הבנה בשרה"ט)
לפי זכרוני חלקים מהסילמלריון נכתבו לפני/בזמן כתיבת שרה"ט והוא לא הולבש עליו וכמו שרולינג מגלה מידע על הדמיות שלה בספרים הבאים ומסבירה את המניעים שלהם כך גם טולקין עושה את זה בסילמרליון לא טענתי נגדך ואני בטוח שאת לא היית נהנת לקרוא מאמר של מישהו שקרא את שלושת הספרים הראשונים של ה"פ וכותב שסנייפ הוא דמות שיטחית ורעה שתי הספרים שהזכרת לא נכתבו על ידי רולינג ולא קשורים ישירות לה"פ פשוט ציינתי שבנאדם שלא יודע את כל העובדות וכותב במאמר שלו(וכל הכבוד לכל מי שכותב מאמרים) שלו דברים שבפירוש לא נכונים(וחלק נובעים אפילו מחוסר הבנה בשרה"ט)
הם כן נכתבו ע"י רולינג
"ניוט סלמנדרה" ו"קנילוורת'י סוויפ" הם פיקטיביים. בכל מקרה הסילמריליון ושר הטבעות הם לא אותו הדבר כמו הספרים השונים של סדרת הארי פוטר. נכון, הם מתרחשים באותו עולם, אבל הם אינם חלק מאותה הסדרה. זה קצת כמו לומר שמי שלא קרא את 'רומח הדרקון' לא יכול לומר שהוא מבין ב-D&D. אני דיברתי על שר הטבעות ולא דבר מעבר לכך. שים לב שגם לא התייחסתי למידע שרולינג נתנה בראיונות אלא רק למה שכתוב בספרים. עדיין לא קראתי את 'אוקספורד של ליירה', אבל אני לא יכולה לומר שמשום כך אני לא מבינה ב'חומריו האפלים'. זה מתרחש באותו עולם ופרי עטו של אותו הסופר, אבל זה לא אותו הדבר. אני יכולה לכתוב ביקורת על 'חומריו האפלים' למרות זאת.
"ניוט סלמנדרה" ו"קנילוורת'י סוויפ" הם פיקטיביים. בכל מקרה הסילמריליון ושר הטבעות הם לא אותו הדבר כמו הספרים השונים של סדרת הארי פוטר. נכון, הם מתרחשים באותו עולם, אבל הם אינם חלק מאותה הסדרה. זה קצת כמו לומר שמי שלא קרא את 'רומח הדרקון' לא יכול לומר שהוא מבין ב-D&D. אני דיברתי על שר הטבעות ולא דבר מעבר לכך. שים לב שגם לא התייחסתי למידע שרולינג נתנה בראיונות אלא רק למה שכתוב בספרים. עדיין לא קראתי את 'אוקספורד של ליירה', אבל אני לא יכולה לומר שמשום כך אני לא מבינה ב'חומריו האפלים'. זה מתרחש באותו עולם ופרי עטו של אותו הסופר, אבל זה לא אותו הדבר. אני יכולה לכתוב ביקורת על 'חומריו האפלים' למרות זאת.
תשובה
אם הם נכתבו ע"י רולניג זה פשוט עצוב ואני לא מתכוון להרחיב בנושא אבל הסילמלריון הוא ההיסטוריה של שרה"ט כמו ההוביט, ועוזר להבין דמויות ובכלל את כל העלילה של שרה"ט את לא יכולה להתייחס רק לשרה"ט ולכתוב שיש חוסר עומק של דמויות(סאורון) וחוסר הבנה של שרה"ט(הקטע עם לגולס וגימלי) לא אמרתי שאת לא מבינה רק אמרתי שנקודות במאמר שלך לא נכונות. אני לא פוסל את כל המאמר, רק מציין שכמה מנקודות שלך לא נכונות(ובשינוי נקודות כל המאמר נשמע הרבה יותר טוב) את לא יכולה להשוות חשיבות של ספרי משנה לסדרה ראשית כי זה אינדיבדואלי לכל סדרה (למשל לכתוב שבין(מהסדרה של אנדר) הוא דמות נחמדה ותמימה בלי לקרוא את הספר שלו זה פשוט שטות גמורה) אני לא יודע עם זה במקום להמשיך להתווכח על זה כאן(אם זה מפריע תגידו) לסיכום לדעתי המאמר נשען על כמה נקודות שפשוט מגוחכות לכל מי שקרא את הסילמלריון(וזה הרבה מקהל היעד שהוא פונה אליו) וגם לכל מי שקרא את שרה"ט לא נשמעות הגיוניות לא אמרתי(ואני לא חושב) שהמאמר לא טוב,פשוט חלקים ממנו פשוט לא נכונים וחבל. (נא להתעלם מהמיקום המוזר(או חוסר מיקום) של כל הסימני פיסוק)
אם הם נכתבו ע"י רולניג זה פשוט עצוב ואני לא מתכוון להרחיב בנושא אבל הסילמלריון הוא ההיסטוריה של שרה"ט כמו ההוביט, ועוזר להבין דמויות ובכלל את כל העלילה של שרה"ט את לא יכולה להתייחס רק לשרה"ט ולכתוב שיש חוסר עומק של דמויות(סאורון) וחוסר הבנה של שרה"ט(הקטע עם לגולס וגימלי) לא אמרתי שאת לא מבינה רק אמרתי שנקודות במאמר שלך לא נכונות. אני לא פוסל את כל המאמר, רק מציין שכמה מנקודות שלך לא נכונות(ובשינוי נקודות כל המאמר נשמע הרבה יותר טוב) את לא יכולה להשוות חשיבות של ספרי משנה לסדרה ראשית כי זה אינדיבדואלי לכל סדרה (למשל לכתוב שבין(מהסדרה של אנדר) הוא דמות נחמדה ותמימה בלי לקרוא את הספר שלו זה פשוט שטות גמורה) אני לא יודע עם זה במקום להמשיך להתווכח על זה כאן(אם זה מפריע תגידו) לסיכום לדעתי המאמר נשען על כמה נקודות שפשוט מגוחכות לכל מי שקרא את הסילמלריון(וזה הרבה מקהל היעד שהוא פונה אליו) וגם לכל מי שקרא את שרה"ט לא נשמעות הגיוניות לא אמרתי(ואני לא חושב) שהמאמר לא טוב,פשוט חלקים ממנו פשוט לא נכונים וחבל. (נא להתעלם מהמיקום המוזר(או חוסר מיקום) של כל הסימני פיסוק)
לא חושבת שמישהו יקרא את הסיל'
אם לא אהב את שרה"ט. כנ"ל לגבי "חיות הפלא" ושות'. המאמר מדבר בעיקר לאנשים שלא קראו את הספרים האלו. תתייחס אל זה כאל ביקורת. אולי יהיה נכון להוסיף "הדברים האלו משתנים כאשר קוראים את הסילמריליון", אבל זה סוג של ביקורת, וזה הרושם שמתקבל אצל מי שקורא רק את שרה"ט. ועל שרה"ט אני מדברת. נניח יש ספר עם חורים די רציניים בעלילה. אחר כך הסופר מסביר בראיון את החורים האלו. אז בביקורת על הספר לא תציין את החורים? אתה כן, כי כשמישהו קורא את הספר, החורים האלו מפריעים לו, והוא יטרח לקרוא ראיונות עם הסופר רק אם נהנה מהספר.
אם לא אהב את שרה"ט. כנ"ל לגבי "חיות הפלא" ושות'. המאמר מדבר בעיקר לאנשים שלא קראו את הספרים האלו. תתייחס אל זה כאל ביקורת. אולי יהיה נכון להוסיף "הדברים האלו משתנים כאשר קוראים את הסילמריליון", אבל זה סוג של ביקורת, וזה הרושם שמתקבל אצל מי שקורא רק את שרה"ט. ועל שרה"ט אני מדברת. נניח יש ספר עם חורים די רציניים בעלילה. אחר כך הסופר מסביר בראיון את החורים האלו. אז בביקורת על הספר לא תציין את החורים? אתה כן, כי כשמישהו קורא את הספר, החורים האלו מפריעים לו, והוא יטרח לקרוא ראיונות עם הסופר רק אם נהנה מהספר.
שלום לכל החדשים ../images/Emo24.gif
איזה כיף לחזור מטירונות ולראות אנשים חדשים. בעסה שהם מדברים על ה"פ ושרה"ט...
בכל מקרה - נגה: לא קראתי את המאמר אז אני לא יכול להגיב, אבל אני יכול להגיב ממה שקראתי בתגובות של טוויג: אני מתייחסת לשר הטבעות כספר מאד מאד שיטחי וזה פשוט לא נכון. אני בכלל לא יודע איך אפשר להגיד משפט כמו "סאורון הוא פשוט רע וטולקין לא הסביר" או דברים אחרים. אפשר להבין איזו יצירת מופת עמוקה ומלאת מסרים שר הטבעות גם מקריאת הטרילוגיה בלבד בלי הסילמריליון. אבל לכולם, באמת, אין טעם לריב. זה באמת קטע של "טעם וריח" ובכלל זה פורום חומריו האפלים, לא פורום "הארי פוטר יותר טוב משר הטבעות" או להיפך. אז אנא
איזה כיף לחזור מטירונות ולראות אנשים חדשים. בעסה שהם מדברים על ה"פ ושרה"ט...
The Immortal Me
New member
קראת את DH?../images/Emo210.gif
The Immortal Me
New member
כלומר, אני צריכה לדעת לפני שאגיב על המאמר,
+
+
The Immortal Me
New member
אם כן,../images/Emo58.gif../images/Emo210.gif
את לא חושבת שהספר האחרון רק מפריך את טענותייך? העומק. כן, הארי פוטר הוא לא ספר הילדים השטחי התורן, אלא ספר המתנגד לגזענות, קורא לשוויון, אחדות, ועוד כהנה וכהנה – אך לא בצורה בה הקורא מרגיש שמטיפים לו, בצורה המשולבת בסיפור למופת. איפה את הרגשת את זה? אני לא חושבת שחוץ משיר אחד של מצנפת המיון ומדי פעם אינסייטפול אמרות מדמבלדור [סוף ג"א, לדעתי] שזכינו להרגיש את זה. הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע היא באטל אוף הוגוורטס. היית חושבת שאחרי שנים של שנאה נגד סלית'רינים, חלקם מתוך עיקרון בלבד, תופרך בספר ילדים - כדי להוכיח שלא כל מה ששונה זה רע. אז לא. מקגונגל בערך גירשה את הסלית'רינים לפני הקרב. אף אחד לא נשאר. ו, בקשר לאידאלוגיה של וולדי - קראתי פיק לפני כמה זמן שבו הארי היה חכם נורא. הוא אמר שוולדמורט הוא רק ההתחלה, שתמיד יהיו כאלה שייקחו לאקסטרים את השנאה העיוורת. לכן צריך למנוע את זה, צריך להתנגד, צריך לחסל אותו ברעש ודרמה, שאנשים אחרים יחשבו פעמיים לפני שיתחילו להרוג מוגלים. ופה, כמו שנאמר, ninteen years later - nothing happend. שום תובנה לא הושגה. תלמידים צעירים עדיין מפחדים להתמיין לסלית'רין, עדיין יש עוינות עם טהורי הדם. היהודים התאספו ביחד בארץ אחת, כדי למנוע מהשואה להתרחש שוב. שם לא עשו כלום. הדמויות המורכבות. רולינג מכירה כל דמות לעומקה, וכך אנו פוגשים אותן. אמיתיות, אמיתיות עד כאב – מזכירות לנו את עצמנו, אבל לא תמיד באופן בו היינו רוצים לראות את עצמנו. מראות לנו את נקודות התורפה שלנו, ללא רחמים. מעוררות הזדהות כה חזקה. שוב, מה גרם לך להרגיש הזדהות? אני חושבת שכל דמות נפלה לכל סטראוטיפ אפשרי [חוץ מנוויל, שאני כל כך אוהבת, וגם רון, שהוכיח שהוא אמיתי. הוא כל כך אמיתי שהוא נטש אותם, במשימה בלתי אפשרית], אבל למה ניתן לצפות מספר שמסופר מנקודת מבט אחת בלבד, וגם היא שטוחה להפליא? מה גם שהן ממש לא עמוקות. הדמות היחידה שאנו רואים מתפתחת היא הארי [בערך], שכל מקרה-סוף-ספר פיתח אותו קצת יותר. הוא עדיין אנושי, עובדה שהוא היה מספיק טמבל להגיד וולדמורט. עובדה שהוא כל כך נסחף עם הדת'לי האלוס. גם הוא נמשך לכוח. גם וולדמורט. גם דמבלדור. גם נוויל התפתח, למרות שלא ממש ראינו מה הוביל לשינוי הזה, מפני ש, נו, רדפנו אחרי הורקרוקסים/האלוס. על סנייפ אני לא אדבר בכלל - רק אומר שהוא לא מייצג את הסלית'רינים ובכך מוכיח שיש גם כמה טובים, לא משנה כמה הארי אומר את זה לילד שלו. לדעתי הוא מייצג... את עצמו. מי שמייצג את הסלית'רינים בשבילי הוא האדון דראקו מאלפוי, שמעולם לא זכה להוכיח את טוב ליבו. אך חוץ מהם? הרמיוני נשארה חרשנית יעילה שלעולם לא טועה. רון נשאר טמבל וקומיק ריליף ותו לא. ג'ורג', אפילו באיבוד אוזן, נותר משעשע [אין לי בעיה עם זה, זה פשוט מוכיח כמה הדמויות שטוחות]. דראקו - הנער שכל כך שנאנו חמש שנים - הפך לאוכל מוות, למען השם. ג'יני, טוב, ג'יני נעלמה מעל פני האדמה בספר הזה. וולדמורט הוא עדיין הרשע תאב הבצע שכולנו אוהבים לשנוא, כי זה קל, כי הוא לא אנושי - אז זה בסדר. בלטריקס בהחלט לא הראתה נטיות לטובת צד האור. רשע הוא רשע - הוא לא מתחשב באחרים, לא אכפת לו לפגוע בדברים שעומדים בדרכו, הוא ילך בעיוורון אחר מחוז חפצו, לא משנה מה הן ההשלכות. הוא לא אנושי. טוב הוא טוב - הוא תמיד צודק, תמיד מלא בכוונות טובות, לעולם לא נכשל, לעולם לא סוטה מן המטרה, תמיד מוצלח בכל מה שהוא עושה [רק אני חשבתי שהרמיוני כל כך לא מציאותית בספר הזה?]. סליחה על החפירה, פשוט שדברייך עוררו בי את כל הטענות שיש לי כלפי הספר האחרון. אולי פשוט התבגרתי. [אגב, זה לא אומר שאני שונאת את כל הסדרה הזאת, אני לא סתם משמיצה. פשוט תהיתי מה גרם לך לכתוב את מה שכתבת
]
את לא חושבת שהספר האחרון רק מפריך את טענותייך? העומק. כן, הארי פוטר הוא לא ספר הילדים השטחי התורן, אלא ספר המתנגד לגזענות, קורא לשוויון, אחדות, ועוד כהנה וכהנה – אך לא בצורה בה הקורא מרגיש שמטיפים לו, בצורה המשולבת בסיפור למופת. איפה את הרגשת את זה? אני לא חושבת שחוץ משיר אחד של מצנפת המיון ומדי פעם אינסייטפול אמרות מדמבלדור [סוף ג"א, לדעתי] שזכינו להרגיש את זה. הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע היא באטל אוף הוגוורטס. היית חושבת שאחרי שנים של שנאה נגד סלית'רינים, חלקם מתוך עיקרון בלבד, תופרך בספר ילדים - כדי להוכיח שלא כל מה ששונה זה רע. אז לא. מקגונגל בערך גירשה את הסלית'רינים לפני הקרב. אף אחד לא נשאר. ו, בקשר לאידאלוגיה של וולדי - קראתי פיק לפני כמה זמן שבו הארי היה חכם נורא. הוא אמר שוולדמורט הוא רק ההתחלה, שתמיד יהיו כאלה שייקחו לאקסטרים את השנאה העיוורת. לכן צריך למנוע את זה, צריך להתנגד, צריך לחסל אותו ברעש ודרמה, שאנשים אחרים יחשבו פעמיים לפני שיתחילו להרוג מוגלים. ופה, כמו שנאמר, ninteen years later - nothing happend. שום תובנה לא הושגה. תלמידים צעירים עדיין מפחדים להתמיין לסלית'רין, עדיין יש עוינות עם טהורי הדם. היהודים התאספו ביחד בארץ אחת, כדי למנוע מהשואה להתרחש שוב. שם לא עשו כלום. הדמויות המורכבות. רולינג מכירה כל דמות לעומקה, וכך אנו פוגשים אותן. אמיתיות, אמיתיות עד כאב – מזכירות לנו את עצמנו, אבל לא תמיד באופן בו היינו רוצים לראות את עצמנו. מראות לנו את נקודות התורפה שלנו, ללא רחמים. מעוררות הזדהות כה חזקה. שוב, מה גרם לך להרגיש הזדהות? אני חושבת שכל דמות נפלה לכל סטראוטיפ אפשרי [חוץ מנוויל, שאני כל כך אוהבת, וגם רון, שהוכיח שהוא אמיתי. הוא כל כך אמיתי שהוא נטש אותם, במשימה בלתי אפשרית], אבל למה ניתן לצפות מספר שמסופר מנקודת מבט אחת בלבד, וגם היא שטוחה להפליא? מה גם שהן ממש לא עמוקות. הדמות היחידה שאנו רואים מתפתחת היא הארי [בערך], שכל מקרה-סוף-ספר פיתח אותו קצת יותר. הוא עדיין אנושי, עובדה שהוא היה מספיק טמבל להגיד וולדמורט. עובדה שהוא כל כך נסחף עם הדת'לי האלוס. גם הוא נמשך לכוח. גם וולדמורט. גם דמבלדור. גם נוויל התפתח, למרות שלא ממש ראינו מה הוביל לשינוי הזה, מפני ש, נו, רדפנו אחרי הורקרוקסים/האלוס. על סנייפ אני לא אדבר בכלל - רק אומר שהוא לא מייצג את הסלית'רינים ובכך מוכיח שיש גם כמה טובים, לא משנה כמה הארי אומר את זה לילד שלו. לדעתי הוא מייצג... את עצמו. מי שמייצג את הסלית'רינים בשבילי הוא האדון דראקו מאלפוי, שמעולם לא זכה להוכיח את טוב ליבו. אך חוץ מהם? הרמיוני נשארה חרשנית יעילה שלעולם לא טועה. רון נשאר טמבל וקומיק ריליף ותו לא. ג'ורג', אפילו באיבוד אוזן, נותר משעשע [אין לי בעיה עם זה, זה פשוט מוכיח כמה הדמויות שטוחות]. דראקו - הנער שכל כך שנאנו חמש שנים - הפך לאוכל מוות, למען השם. ג'יני, טוב, ג'יני נעלמה מעל פני האדמה בספר הזה. וולדמורט הוא עדיין הרשע תאב הבצע שכולנו אוהבים לשנוא, כי זה קל, כי הוא לא אנושי - אז זה בסדר. בלטריקס בהחלט לא הראתה נטיות לטובת צד האור. רשע הוא רשע - הוא לא מתחשב באחרים, לא אכפת לו לפגוע בדברים שעומדים בדרכו, הוא ילך בעיוורון אחר מחוז חפצו, לא משנה מה הן ההשלכות. הוא לא אנושי. טוב הוא טוב - הוא תמיד צודק, תמיד מלא בכוונות טובות, לעולם לא נכשל, לעולם לא סוטה מן המטרה, תמיד מוצלח בכל מה שהוא עושה [רק אני חשבתי שהרמיוני כל כך לא מציאותית בספר הזה?]. סליחה על החפירה, פשוט שדברייך עוררו בי את כל הטענות שיש לי כלפי הספר האחרון. אולי פשוט התבגרתי. [אגב, זה לא אומר שאני שונאת את כל הסדרה הזאת, אני לא סתם משמיצה. פשוט תהיתי מה גרם לך לכתוב את מה שכתבת
The Immortal Me
New member
ו, אגב, "סאורון, הרשע, כל מה שיודעים עליו זה
+
זה שהוא רשע. ושיש לו עין אדומה."
+
סליחה על החפירה שלי ../images/Emo190.gif
"היית חושבת שאחרי שנים של שנאה נגד סלית'רינים, חלקם מתוך עיקרון בלבד, תופרך בספר ילדים - כדי להוכיח שלא כל מה ששונה זה רע. אז לא." 1. סלאגהורן נשאר בקרב האחרון ונלחם לצד הטובים 2. דראקו הנמיך את שרביטו ולא הרג את דמבלדור 3. נרקיסה -אמא של דראקו, עוזרת להארי ומשקרת לוולדרמורט ואומרת לו שהוא חי. 4. סנייפ מתגלה בצד של הטובים , תוך הפגנת אומץ רב. 5. קראב וגוייל "המטומטמים" "והפחדנים" מתגלים כיריבים דיי חכמים. 6. אלבוס -סוורוס "אני חושבת שכל דמות נפלה לכל סטראוטיפ אפשרי " 7. ראה סעיפים 1.-6. 8. כדבריך: גם הארי, גם וולדרמורט, גם דמבלדור, גם נוויל השתנו במהלך הספרים. 9. הרמיוני נשארה "חרשנית" , אבל היא מורדת בסמכות (הקמת צבא דמבלדור). 10. רון הוא "קומיק רליף" - אבל הוא מקבל אומץ והורג את ההורקרוקס בקמע (תוך שימוש בחרב כסמל פאלי), ומקבל מנעד רגשי של כף בולדוזר כאשר הוא חושב על טובתם של גמדי הוגוורטס בזמן הקרבות (ומקבל על זה סוף סוף נשיקה מהרמיוני) 11. פרד מפסיק להצחיק ומתייפח על גופת אחיו התאום - ממש לא קומיק רליף. 12. וולדרמורט "הרשע", מנסה להתחשב ברצון אוכל המוות הזוטר שלו, ומנסה לא להרוג את לילי. 13. דמבלדור הפך ממנהל "קוקו" ,"חכם", "יודע את כל התשובות", "מייצג את הטוב המוחלט" - לבן אדם יהיר שניסה לרדוף אחר תהילה וכוח בנערותו, פועל על סמך ניחושים ורגש יותר מאשר על הגיון. 14. ג'יימס, אביו של הארי - הופך מאבא מוערץ,ספורטאי מצטיין, לנער יהיר, שוויצר, שנהנה להתעלל בחלשים ממנו. 15. לופין - הופך מאדם אמיץ שנלחם נגד המוסכמות, לאדם פחדן שבורח מאחריות כאבא. "רשע הוא רשע - הוא לא מתחשב באחרים, לא אכפת לו לפגוע בדברים שעומדים בדרכו, הוא ילך בעיוורון אחר מחוז חפצו, לא משנה מה הן ההשלכות. הוא לא אנושי. טוב הוא טוב - הוא תמיד צודק, תמיד מלא בכוונות טובות, לעולם לא נכשל, לעולם לא סוטה מן המטרה, תמיד מוצלח בכל מה שהוא עושה" 16. סעיפים 1. - 15.
"היית חושבת שאחרי שנים של שנאה נגד סלית'רינים, חלקם מתוך עיקרון בלבד, תופרך בספר ילדים - כדי להוכיח שלא כל מה ששונה זה רע. אז לא." 1. סלאגהורן נשאר בקרב האחרון ונלחם לצד הטובים 2. דראקו הנמיך את שרביטו ולא הרג את דמבלדור 3. נרקיסה -אמא של דראקו, עוזרת להארי ומשקרת לוולדרמורט ואומרת לו שהוא חי. 4. סנייפ מתגלה בצד של הטובים , תוך הפגנת אומץ רב. 5. קראב וגוייל "המטומטמים" "והפחדנים" מתגלים כיריבים דיי חכמים. 6. אלבוס -סוורוס "אני חושבת שכל דמות נפלה לכל סטראוטיפ אפשרי " 7. ראה סעיפים 1.-6. 8. כדבריך: גם הארי, גם וולדרמורט, גם דמבלדור, גם נוויל השתנו במהלך הספרים. 9. הרמיוני נשארה "חרשנית" , אבל היא מורדת בסמכות (הקמת צבא דמבלדור). 10. רון הוא "קומיק רליף" - אבל הוא מקבל אומץ והורג את ההורקרוקס בקמע (תוך שימוש בחרב כסמל פאלי), ומקבל מנעד רגשי של כף בולדוזר כאשר הוא חושב על טובתם של גמדי הוגוורטס בזמן הקרבות (ומקבל על זה סוף סוף נשיקה מהרמיוני) 11. פרד מפסיק להצחיק ומתייפח על גופת אחיו התאום - ממש לא קומיק רליף. 12. וולדרמורט "הרשע", מנסה להתחשב ברצון אוכל המוות הזוטר שלו, ומנסה לא להרוג את לילי. 13. דמבלדור הפך ממנהל "קוקו" ,"חכם", "יודע את כל התשובות", "מייצג את הטוב המוחלט" - לבן אדם יהיר שניסה לרדוף אחר תהילה וכוח בנערותו, פועל על סמך ניחושים ורגש יותר מאשר על הגיון. 14. ג'יימס, אביו של הארי - הופך מאבא מוערץ,ספורטאי מצטיין, לנער יהיר, שוויצר, שנהנה להתעלל בחלשים ממנו. 15. לופין - הופך מאדם אמיץ שנלחם נגד המוסכמות, לאדם פחדן שבורח מאחריות כאבא. "רשע הוא רשע - הוא לא מתחשב באחרים, לא אכפת לו לפגוע בדברים שעומדים בדרכו, הוא ילך בעיוורון אחר מחוז חפצו, לא משנה מה הן ההשלכות. הוא לא אנושי. טוב הוא טוב - הוא תמיד צודק, תמיד מלא בכוונות טובות, לעולם לא נכשל, לעולם לא סוטה מן המטרה, תמיד מוצלח בכל מה שהוא עושה" 16. סעיפים 1. - 15.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.