"משקפת הענבר"
לדעתי, זו הכריכה הכי יפה בטרילוגיה. מובעים בה רעיונות רבים מתוך הספר - אהבתם של ליירה ו-וויל, המשקפת, ההארפיות, הגליווספים, המלחמה... אך אי אפשר לדעת כלום עד שקוראים, לכן היא מזמינה כל כך. בנוסף, יש את כל הצבעים הדרמטיים שמעידים על הלך הרוח הכללי של הספר. ונורא אהבתי את העובדה שוויל וליירה נראים גם כמו אדם וחווה ליד העץ, וגם ניתן לפרש את האובך הזהוב שסביבם כאבק שנוזל אליהם, אופף אותם ומחבר ביניהם.
