טוב...
הגענו לאלבום האהוב עליי, ולאחד מחמשת האלבומים האהובים עליי.. אז את מה נבחר.. מצד אחד, דארק סייד פשוט.. דארק סייד.. אין מילה אחרת.. בריט', אחד השירים האהובים עליי, שמתחיל באופטימיות מסויימת, ואז עובר לדיכאונות הגאונית.. מאון דה ראן אני אתעלם, כי אני ממש לא אוהב אותו.. טיים, בלי ספק אחד מעשרת השירים הלועזיים האהובים עליי, שפשוט כל שנייה בו גאונית.. TGGITS, שהקול המעלף של הזמרת נשמע, מעבר יותר רגש מכל המילים שנכתבו אי פעם ביחד, מוני, שגם עליו אני לא מת, אבל הסולו סקסופון בסוף והמילים שלו מצויינות.. על UAT אני לא אגיב, כי לדעתי זה השיר הכי אוברייטד של פינק פלויד בפורום [לא בכלל, כי אז דה ABITW2 (למרות שאני חושב עדיין שUAT מעולה)], ACYL, שלדעתי זה קטע נגינה פשוט מדהים, והיה פה הסבר של מישהו שהסביר לי על פורד ועל מה שהוא אמר.. BD+E, אחד מהסיומים הגדולים של דיסקים אי פעם, אם לא הכי גדול... ומצד שני.. WYWH... אוי.. תמיד שאני שומע את התיבה הקטנה והמדהימה הזאת, הטו, טו, טו, טא.... יש לי פשוט עור ברווז.. השיר האהוב עליי בכל הזמנים, כל קטע בו גאוני... WTTM.. מילים מדהימות, לחן פחות אוהב.. לא אכביר במילים עליו.. HAC, אחד מהשירים האהובים עליי.. שיר ציני בדיוק במידה הנכונה, פתיחה מדהימה, לחן מעולה, מה עוד צריך? WYWH, שבאמת, אולי המילים עם הכי הרבה רגש שווטרס כתב.. פשוט פיסת גאונות קטנה.. וSOYCD השני, שאותו אני פחות אוהב מהראשון כמובן, אבל באמת באמת שזה שיר מדהים.. אז מה נבחר, האלבום הכי שלם או הכי מרגש? הכי טוב או הכי נוגע ללב? בשני המקרים, אני הולך על התשובה השנייה.. דארק סייד יותר טוב, אבל וויש יו וור היר זה האלבום המנצח בשבילי..