דווקא במקרים האלה
הפשטות היא מה שעושה אותם כל כך יפים, שאר השירים הם מורכבים מאוד וזה פשוט כל כך עוצמתי כששומעים אותם אבל שני אלה.. שיימוס לדעתי הוא אחד הטראקים הגדולים, במיוחד המיקום שלו באלבום, הנגיעות הקלות על הגיטרה, הנביחות והמילים ממש משאירות אותך יושב במטבח ורוחץ כלים כשמבחוץ הכלב השחור נובח החוצה מתוך המלונה שלו, לאט לאט הבלוז בשיר שוקע עד ששומעים את הטיפה הראשונה של אקווז. סן טרופז הוא גם שיר להרגע, הוא היה השיר הראשון של פינק פלויד שבגללו התחלתי להתחבר ללהקה, נורא קל להתחבר לקלילות של ווטרס בשיר הזה, לקולות הפסנתר ולקצב והכי כיף שם, אחרי הסולו של הלויודע מה בדיוק, כשווטרס חוזר לשיר.