העניין הוא...
ככה אני רואה את זה: אני חושבת שאם אני הייתי מגיעה למקום הזה, לתא של נלסון מנדלה, שלחם כל כך הרבה למען שיוויון זכויות בין שחורים ללבנים וניצח, הייתי מתרגשת מאוד. וזה לא משנה שאני לא שחורה, כי נלסון מנדלה לחם למען שוויון בין שחורים ללבנים - וזה כולל גם אפליה ששחורים מפלים לבנים. נכון, היא הרבה פחות נפוצה, אבל זה קיים. אני חושבת שהעובדה שקיניה לא ידעה אם הוא חי או מת, מראה שהסיבה היחידה שהיא מתרגשת היא שהיא שחורה וזה, כביכול, אמור להיות חשוב לה יותר. חוץ מזה, שגם נאימה שחורה (צבע העור שלה פחות כהה משל קיניה, אבל היא שחורה - השורשים שלה, חלקם לפחות, באפריקה), ולכן באמת שקיניה סתם קנאה בה כי היא רצתה לפתוח את התא - ולא בגלל שקיניה שחורה ונאימה לבנה. מה עוד? זהו. אבל זאת רק נקודת מבטי. יכול להיות שבריטני קצת הגזימה - זה כן. וזהו.