שרשור פאנפיקים חדש!

[animfanatic]

../images/Emo15.gif../images/Emo15.gif../images/Emo15.gif פרק 5 ../images/Emo15.gif../images/Emo15.gif../images/Emo15.gif

פרק 5: "קדימה חבר'ה להזדרז" אמר דיויד כשנכנס לואן שתיקח אותם למסיבת העיתונאים. הבנים נכנסו לואן והתחילו לדבר על ההופעה שאמורה להיות בטוקיו שביפן. חלום שעומד להתגשם, הרי משם התחיל כל השיגעון עם שם הלהקה. "ביל, אתה חייב ללמוד איך להתארגן מהר יותר, זה לא הגיוני שתהיה בשירותים קרוב לשעתיים" אמר טום מנסה להרגיז את אחיו. טום לא תמיד הצליח בזה, אבל ביל תמיד ידע איך להרגיז את טום אפילו שטום לא היה בנאדם שמתרגז בקלות. "כן ואתה צריך ללמוד איך לשתות. תראה איך אתה נראה אולי מייק אפ יעזור להסתיר את השחורים שמתחת לעיניים שלך" אמר ביל. "אני לא נוגע בחרא הזה שלך" אמר טום ותקע את האוזניות שלו באוזניים. "אז מה קורה ביל? העניינים מתחממים אצלך מה?" שאל אנדרס. "אולי" אמר ביל וניסה להקשיב גם להסברים של דיויד בקשר לראיון היום. אחרי מסיבת העיתונאים הם יחתמו למעריצים, יתראיינו למגזין מוזיקה נחשב בגרמניה, ידברו על ההופעה המתוכננת ביפן וידברו על השיר החדש שלהם Meere 1000 . בינתיים טום התחיל להתפרע כשנכנס לקצב של המוזיקה ששמע והבנים התחילו לצחוק. אחרי נסיעה של חצי שעה הם הגיעו למקום הראיון. המקום היה מלא בבנות צורחות שחיכו לראות את הבנים. "אההההה...טוםםםםםם, קח אותי!" צעקה מישהי כשראתה את הואן. שאר הבנות החלו לצרוח עוד יותר ולקרוא לעבר הבנים בכל מיני משפטים שאם ההורים שלהם היו שומעים אותם, הם היו נועלים אותם בבית ומחרימים להם כל דבר שקשור לחבר'ה שקלקלו את הילדים שלהם. "יווו...זה כזה מקסים" אמרה מלאני כשסיימתי לספר על ביל. לפני שהחלטנו ללכת לצלילה הוצאנו את "רמבו" הכלב של מלאני לסיבוב. "את לא מבינה איזו תופעה הלהקה הזו, לא רק כאן בגרמניה, אלא בכל העולם. אני לא יודעת איך לא שמעת עליהם" אמרה מלאני בזמן שרמבו ריחרח אחרי איזושהי כלבה. "תתפלאי, מרוב שאני כל כך שקועה בעבודה ובמילוי טפסי הרשמה לכל מיניי קולג'ים אני די לא פנויה" אמרתי. זה היה נכון, בקושי יוצא לי לצפות בטלוויזיה. אני בטוחה שכשהאזנתי לרדיו מתישהו הושמע השיר שלהם, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות פשוט המשכתי להאזין ולנסוע. "את לא מבינה מה העיתונות תעשה לכם אם היא תגלה על זה" אמרה מלאני. תודה באמת שהיא מלחיצה אותי כבר עכשיו כשעוד לא קרה כלום. "אין כלום עדיין, דיברנו רק פעם אחת וחוץ מזה אני לא יודעת לאן זה יגיע" אמרתי. "אני מקווה שיהיה טוב" אמרה. "הוא יודע בת כמה את?" הוסיפה אחרי שניקתה את צרכיו של רמבו. "לא יצא לנו לדבר על זה. כשאני חושבת על זה, הוא עדיין ילד, הוא רק התחיל את גיל "ההכול מותר" אמרתי והרמתי גבה. "את יודעת שגיל לא קובע. הוא יכול להיות בן 30 עם מוח של ילד בן 12" אמרה מלאני. "על זה אני לא מתווכחת. בכל אופן, בינתיים אין כלום" אמרתי וליטפתי את רמבו שבא לרחרח אותי. פתאום רמבו נתקף בצורך לחזר אחרי כלבות והוא התחיל לרדוף אחרי כלבה קטנה בהרבה ממנו במימדים. מלאני נמשכה אחריו ולא יכולתי להפסיק לצחוק על זה אז התחלתי לרוץ אחריה לנסות לעזור לה לעצור את הכלב המיוחם והחרמן שלה. "מה יש לכלב המפגר הזה? כשאני לוקחת אותו לזיווג הוא לא פעיל ועכשיו הוא נזכר להתעורר?!" שאלה מלאני מנסה לעצור. "רמבו, יא'כלב מפגר, תעצור עכשיו!" היא צעקה כשהצלחתי להדביק אותם בריצה ולהחזיק איתה את הרצועה. רמבו כלב די גדול וחזק, שתבינו שהוא כמעט בגודל של סוס, אני מגזימה כן אבל אתם יכולים להבין למה אני מתכוונת. "הנה, כלב טוב. תחזיקי חזק" אמרתי והצלחנו להשתלט עליו ועל ההורמונים שלו. אחרי השעה וחצי האלה בפארק החזרנו את רמבו לבית ויצאנו לכיוון איזור הצלילה, קצת לפנק את עצמנו. המשך בהודעה הבאה...מקווה לשמוע תגובות

 

[animfanatic]

../images/Emo15.gif המשך פרק 5 ../images/Emo15.gif

"תודה לכולם" אמר דיויד לעיתונאים ולצלמים אחרי שהסתיים הראיון והוביל את הבנים אל מאחורי האולם. "עבודה טובה בנים" אמר דיויד והוביל אותם לאזור בו הם יחתמו לקבוצת מעריצות ואז יפנו לראיון בשביל המגזין. "כל פעם כשאני מדבר על ההופעה בטוקיו אני פשוט משתגע" אמר ביל בהתרגשות. סופסוף הם הולכים להגשים את החלום, חשב ביל לעצמו. "אחי, אנחנו הולכים לכבוש את טוקיו" אמר גוסטב ותופף עם הטושים שהיו לו ביד כבר מוכנים לחתום. זאקי ודיויד הובילו את הבנים מחוץ לאולם שם חיכתה קבוצה של מעריצים המוכנים לטרוף את הבנים או אפילו לקרוע מעליהם את הבגדים. "בילללללללל! אני מתה על התחת שלך, תסתובב!" צעקה מישהי בהיסטריה, עוד שנייה מתעלפת. הבנים היו רגילים לכל ההערות האלה, הם היו מקצוענים אבל אף פעם לא הפריע להם לשמוע עד כמה הבנות מטורפות עליהם, זה העלה להם את האגו יותר – במיוחד לטום שנהנה מזה שבנות מטורפות עליו. "טוםםםםםם, קח אותי לחדר 483!" צעקה אחרת. הבנים עשו את סבב החתימות, הצטלמו, התחבקו ועלו לואן לכיוון הראיון למגזין. "טוםםםםם, קח אותי לחדר 483!" חיקה גיאורג בקול צייצני והבנים צחקו. "לפחות הן חושבות שיש לי ישבן הורס" אמר ביל וחייך. "ביל, מה עם ההיא?" שאלת לפתע טום. "מה? מי? היידן?" שאל ביל שלא היה מוכן לשאלה. "כן, ההיא מהבר" אמר טום. "סתם. דיברנו אתמול כשישנת את שנת היופי שלך שלא בדיוק עזרה" אמר ביל ושילב ידיים. "נו?" שאל טום. "תיפגשו ואולי גם יהיה קצת אקשן בחיים שלך. אתה יודע קצת סקס" הוסיף טום ועשה את אחת התנועות האהובות עליו (כאילו הוא מחבק בחורה...נו כמו בקליפ Ich Bin Da רק בישיבה). "טום, אתה כזה דוחה לפעמים. מתי תהיי רציני" אמר ביל והתעלם. טום אף פעם לא יתבגר עם השטויות שלו, אבל ביל בכל זאת אהב אותו כי הוא היחיד שהבין אותו. ביל תמיד לקח את עניין הזוגיות ברצינות, לא כמו טום. אבל הסיבה שטום מתנהג ככה הייתה ידועה לו – טום נפגע ממערכת יחסים אחת שהייתה לו ומאז הוא לא מייחס חשיבות רבה לבחורות שנמצאות איתו כי גם הן לא כל כך משדרות לו משהו לטווח ארוך. "תפסיק להיות כבד, אתה יודע שאני צוחק" אמר טום ונרגע. "אני יודעת" אמר ביל בלשון של נקבה כדי להוציא מטום חיוך כי הוא שם לב שהוא קצת נפגע. טום חייך. "יופי, מאמי" אמר טום ממשיך את הבדיחה והבנים צחקו.

 

[MAY STAR]

המשך!

הסיפור שלך מדהיייים! אל תפסיקי לכתוב!

 

[batel12345]

מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

אוי אני לא בבית אני ידבר איתך מחר אני רוצה לשים את זה בבלוג

 

[Leb Die Sekunde]

אעאעאעאעאעאעאעאעאעאע פנקייק../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

יופי נכנסתם.. אוקיי... אז יש לי פנקייק בשבילכם[כן

ככה אני כותבת סיפורים על מפורסמיםXD] אז אממ כן אני לא הכותבת.. אבל *שריקה*.. אני אולי יופיעDD: לא אומרת מה מו מי כי אני לא מגלה אז גילי!!!!! היא הכותבת המוכשרת.. ומי שרוצה להגיב לי על משו שתגיב פה.. מי שרוצה לכתוב לה שתגיב לה בבלוג כי היא כמעט ולא נכנסת לכאן.. פשוט באלי לפרסם אותו פהDD: הפנקייק הוא על ט"ה פארמור.. D:: תהנו "טוב אז... מי הלהקה המחממת שלנו היום??" אמר גוסטב בהתלהבות, עומד מאחורי גבו של דיוויד. דיוויד מסתובב, ורואה את גוסטב, כמובן, חיוך מרוח על פניו. לא יכלו להתעלם מהאושר שהוא הפגין לכל עבר. דיוויד הסתכל מעבר לכתף של גוסטב, ראה את טום, ביל וגאורג משחקים בפלייסטיישן. "אמממ... זאת להקה בערך בגילכם, הם התחילו קצת אחריכם, היא באה מפרנקלין בטנס–" התחיל דיוויד לענות, "אההה בטח!! אני מכיר את... פרנ...קלין! טוב נו אני לא מכיר... אבל תבטיח לי שניסע לשם פעם?" נכנס גוסטב באמצע, עושה פרצוף מתחנן "אממממ כן, גוסטב, יש משהו ש... מפריע לך? שאולי יפריע לך להתרכז בהופעה היום?" שאל דיוויד בנימה רצינית. גוסטב הרכין את ראשו. "אממממ.. לא..." אמר תוך כדי שהוא מרים את ראשו בחזרה "הכל... בס...דר.." אמר באיטיות, מפנה את גבו והולך במהירות לעבר הבנים. - "הופהההה!" צעק טום כשגוסטב התיישב על הספה מולו. "מה קרה? מתרגש, גוסטי?" אמר גאורג בקול מתנשא, תופס בלחי של גוסטב כמו הדודות. גוסטב הזעיף פנים, עדיין מסמיק, הגן על עצמו "מתרגש בדיוק כמוך, גאורג. אתה יודע, פסטיבל וורפד. עוד לא היינו פה. אז קצת מתרגש... לא קרה כלום. אני בטוח שגם אתה קצת מתרגש..." אמר, ועבר לעקיצה "ובוא לא נשכח את מי שהתאהב בדיילת, והתחיל לדבר איתה על המתכון של הפירה במטוס..." סיים גוסטב, וכל הבנים צחקו. "די גאורג. אפילו אני מתרגש..." ביל התערב וחיבק את גוסטב, לחש לו משהו באוזן. טום וגאורג החליפן מבטים, כל אחד עושה פרצוף. "אז שמעתי פה צחוקים? באתי לבדוק ! גם אני רוצה לצחוק קצת, אפשר?" צץ דיוויד משום מקום, מבקש מטום וגאורג לזוז קצת לצדדים, ומתיישב בניהם. דיוויד בוהה בגוסטב וביל, שעדיין קצת מחובקים, ידו של ביל על הכתף של גוסטב, והם יושבים צמוד. טום וגאורג מסתכלים על דיוויד, בוחנים את מבטיו, והוא אומר בשקט "אז.....?" מצביע לשנייה על גוסטב ולשנייה על ביל, כמה פעמים. ברגע אחד גוסטב עובר לצד ימין של הספה, נצמד לדופן, וביל אותו הדבר לדופן שמאל ושניהם אומרים בקול "לא !! לא! מה פתאום??? לא לא... אין סיכוי !!! אנחנו? לא!!" כל אחד מתכנס בבושה של עצמו. "טוב. אני אהיה זה שישבור את השתיקה. בנים תקשיבו. אין להקה מחממת, כל הלהקות מופיעות יחד, אחת אחרי השנייה, פשוט הטעו אותי... הלהקה שמופיעה לפניכם היא להקת רוק, הם בערך בני גילכם. 16-19 ואחד בן 21. אתם כנראה תהיו איתם בחדר הלב-" "מה?!" התפרץ ביל "אין לנו חדר משלנו? מזה??? אני רוצה לראות את מנהל הפסטיבל!" "ביל, תרגע. תן לו לסיים לדבר!" אמר טום בכעס. "כן ביל, נדבר על זה אחר כך. הבעיה היא שאין מספיק חדרי הלבשה... אז אני יודע שאתה לא אוהב חדרי הלבשה ביחד, אתה אפילו מעדיף להיות לבד, אבל הפעם כנראה שזה לא יסתדר. זה רק להופעה אחת. במלון, סוויטה לכל אחד" סיים דיוויד לדבר, מחכה לתגובותיהם של הבנים. "לי אין כל בעיה. איך אמרת שקוראים להם?" שאל גוסטב בהתעניינות. "לא אמרתי. אני אברר, ואגיד לכם" אמר דיוויד תוך כדי שהוא שם יד על טום ויד על גאורג, מנסה לקום מן הספה "אני אנסה לסדר את זה, ביל. בסדר?" אמר והסתכל לכיוון של ביל. "בסדר, בסדר..." אמר ביל בלי חשק, מחבק בשתי ידיו את הדופן של הספה, ובוהה בנעליים של טום, שזזות לפי הקצב של המוזיקה שהוא הדליק בMP שלו. פתאום גוסטב התיישב מול פרצופו של ביל, מתחיל להגיד לו " נו ביל מה הפרצוף תחת הזה? תשמח ! אנחנו בפסטיבל! אנחנו הולכים להופיע, יהיה כל כך כיף! אתה בא איתי לדוכנים??". "אוי גוסטב... תודה" אמר וחיבק אותו "יאללה! בוא נלך לקנות פיצה. רוצה??" אמר בהתלהבות. "תגיד ביל, לא הספיקה לך הארוחת בוקר במלון?" הסתכל עליו גוסטב בפרצוף מזועזע "אבל אמרת פיצה, קיבלת פיצה. יאללה בוא" גוסטב לקח את הכסף שדיוויד שכח על השולחן, ויצא מהחדר אחרי ביל. - "אז שמתי לב... ראיתי שהתלהבת. זאת ההיא, נכון?" אמר ביל. גוסטב הסמיק, ואז ביל אמר ישר "מה אתה מסמיק? דווקא נראית חמודה.. אבל בחייאת, היית חייב להגיד לדיוויד שאנחנו יכולים לחלוק חדר הלבשה על להקה?!" התעצבן ביל. "נו כן, ביל! אין לי סיכוי להכיר אותה אם לא נהיה יחד בחדר! אתה לא מבין? זה הסיכוי היחיד. נו, אנחנו חברים טובים לא? פעם אחת תעשה טובה ותתפשר על פאקינג חדר הלבשה!!!" גוסטב הרים את קולו. "בסדר נו... אני מסכים חדר אחד לשתי הלהקות, אבל שתדע שזה רק בשבילך, וזה חד פעמי !" אמר ביל במהירות. "שמעתי את זה ! יופי ביל, אני שמח ! אז אתם תהיו בחדר כפול, זה חדר גדול במיוחד ולא תצטרכו להצטופף, יש הרבה מראות, הרבה עמדות איפור, תפור עלייך החדר, ביל!" זה היה הקול של דיוויד, ביל וגוסטב הסתובבו וראו אותו שם, עם חיוך גדול. "הוווו שיט. אתה עוקב אחרינו?!" אמר גוסטב, בבהלה ששמע את כל השיחה עם ביל. "לא... ראיתי אותכם, ובאתי להודיע לכם על החדר. מה אתה אומר, ביל? חלום, אהא??" אמר דיוויד בהתלהבות יתר, שמח שביל הסכים על חדר משותף. "נו.. אז איך קוראים להם?" אמר גוסטב בסקרנות. "אמממ אני.. שניה חכה, שיחת טלפון קצרה, ואני מברר לך!!" אמר דיוויד, מוציא את הפלאפון הנייד מהכיס. "אוף.. נו... מהר. אני רוצה פיצה!" אמר ביל "מה?! ביל ישבנו בבוקר שעתיים וחצי, שבהם אתה וטום רק טחנתם אוכל במלון! עוד פיצה?" אמר דיוויד כשהוא על הקו, מחכה שיענו לו "הלו? שלום, על מי אני מדבר? אהה.. שלום ליסה... אני דיוויד, להקת טוקיו הוטל, המנהל, באיזה חדר הלבשה הם?" אמר דיוויד במהירות "אוקיי, הבנתי. זה החדר הכפול נכון? ואיך קוראים ללהקה השנייה?" המשיך בשיחה "טוב, תודה ליסה. יום טוב!" סיים וסגר את הפלאפון. "נו..?" אמר גוסטב "אז ככה, מסתבר שהיה סיבוך, אתם תהיו בחדר עם פול אאוט בוי.. להקה כמוכם, 4 בנים, משיקגו..." התחיל דיוויד להסביר "מה פול אאוט בוי?" אמר גוסטב בקול מאוכזב "כן... הלהקה השנייה כנראה נוסעת מהפסטיבל ו... הם לא צריכים חדר. אז אתם תהיו עם פול אאוט בוי..." אמר בפשטות ביל שקע במחשבות, והתפרץ "רגע, אם הם נוסעים, יש חדר אחד פחות. אז למה אנחנו צריכים להתחלק?!" והתגאה בעצמו שהצליח לעלות על הפרט שיציל אותם מחדר הלבשה משותף. "כן, יש משהו בזה... טוב, בואו איתי למשרדים של ההנהלה, נסדר את זה שתהיו לבד..." אמר דיוויד "אבל... אבל דיוויד!" ביל התעצבן "מה יש בילי? מה לא טוב?" דיוויד הלך וחיבק אותו

 

[Leb Die Sekunde]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifהמשך!!!../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

"רציתי פיצה..." אמר ביל בשקט "אוי נו ביל! זה לא כאילו חסר לכם אוכל בחדר הלבשה, וגם אכלת ארוחת בוקר!" דיוויד אמר בתוקפנות "אבל... אבל פטריק הוא שמנמן כזה. הוא בטח יאכל הכל עוד לפני שנגיע ואז ניתקע בחדר, בלי אוכל, בלי מקום! ואז אני באמת אצטרך פיצה! אז תקנה לי אותה עכשיו, ואז אני לא אהיה רעב" אמר ביל וחייך מאוזן לאוזן "בילי בילי בילי. מה הייתי עושה בלי השטויות שלך? יודע מה הייתי עושה? הייתי מתעסק בעניינים הבאמת חשובים. טוב נו... גוסטב, לכו קנו פיצה, אני אלך למשרד, שנייה אני אביא לך כסף..." דיוויד אמר והכניס את היד לכיס, מחפש את הכסף "אוי. שיט ! שכחתי את הכסף איפשהו.. אצלכם בחדר הלבשה! לכו להביא אותו, יש שמה בדיוק ל-3 פיצות, תקנו גם לי אחת..." "אתה... מתכוון לזה?" אמר גוסטב והוציא 8 אירו מהכיס, מחייך חיוך מאולץ "זה... שלי?!" אמר דיווד ועשה פרצוף מופתע "אמממ, אולי.. ואולי... אולי לא" אמר ביל בחיוך, והוא גוסטב דפקו ריצה לדוכן הפיצה. - "אבל אני לא מבין, היו 3 להקות, ב-2 חדרים. אחת יצאה מהפסטיבל, נשארו 2, למה הם צריכים לחלוק את החדר?" אמר דיוויד, בעיצומו של וויכוח עם המזכירה של הפסטיבל. "אדון דיוויד, אני מבקשת, תדבר בקול חלש. אתה מפריע לישיבת המנהלים... אנחנו... בסדר. נפצל אותם לשני חדרים" אמרה המזכירה, ושינתה את הסדר במסך המחשב. "ואני רוצה שהם יהיו בחדר הגדול" הוסיף. המזכירה הסתכלה עליו והורידה את עיניה למסך המחשב, שינתה משו נוסף ואמרה "חדר הלבשה מספר 4, אני אשלח מישהו שישנה את השלטים של החדר". "תודה רבה, ליסה" קרץ לה דיוויד ויצא מהמשרד. - "נחשו מה?!" צעק דיוויד, נכנס לחדר ההלבשה מסתכל על הלהקה. "שלום... ואתה?" אמר פיט, מתאפק לא לצחוק. "ניחשתם נכון, טעיתי בחדר!" אמר דיוויד, מנסה לשמור על קור רוח. יוצא מהחדר ונתקל בנערה שמצויידת בדף, עט ומצלמה. "אמממ, זה לא החדר של פול אאוט בוי?" היא אמרה. "בטח שכן! ג'סמין, בואי תיכנסי!" אמר פטריק. "מה קורה? איך? היית בהופעה? ראית אותי קופץ על הקהל?? ואת השפגאט, ראית? את השיר מי אנד יו, זה הקדשנו לך... שמעת??" אמר פיט התלהבות, רץ לחבק אותה. "כן, ראיתי הכל!" היא אמרה, ודיוויד סגר את הדלת אחריו. - "אז הנה אתם! למה פול אאוט בוי בחדר שלכם??" אמר דיוויד בקול לחוץ "חיפשתי אותכם!" "תירגע. זה החדר שלהם.. אנחנו נהיה בחדר הגדול!" אמר טום ונתן לו מכה קטנה בכתף "כן!!! אתה לא יודע, זה פשוט חלומי החדר הזה!!!" אמר גאורג, "יש שם הכל! יש שמה מלא עמדות איפור, ממש מגניב, בוא בוא ניקח אותך לשם! אתה תמות על זה!" המשיך גאורג, פונה לביל שבדיוק הגיע עם גוסטב ועם הפיצה ביד, ונעמד מאחורי דיוויד. גאורג תפס לו ביד והוביל אותו אל החדר, הוא פתח את הדלת....... הקישור לבלוג!!! http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=411411&blogcode=7753920

 

[אגנסקעXD]

ה - ../images/Emo41.gif תפוס ../images/Emo10.gif

הוא שלי..!

 

[Leb Die Sekunde]

סליחה ../images/Emo24.gif תסלחי לי?

אני לא ישים אותו יותר

 

[אגנסקעXD]

../images/Emo23.gifאוהבת מלא...!

דניאלי.. מואית.. ענקית..!

 

[Lilo093]

../images/Emo36.gifתמשיכי!! זה יפה כ"כ!!!../images/Emo26.gif

חחחחחחח הכנסת את FOB?? זה לא היה צפוי............ ח תמשיכי, זה מדהים!!!!

 

[LiHiLuSh]

noambill ,florit11 המשך שתכןן שומעות ועכשיו

!!!!!!

 

[SNIF2]

../images/Emo208.gif

 

[MAY STAR]

אעאעאעעאעאעאעאעעאעאעעא

באאא לי לרצוח מישהוווו!!!!!!!! אני לא מאמינה ישבתי שלוש שעות (!!!!) מול המחשב וכתבתי פרק 6 לפאנפיק שלי,הפרק היה כזה ארווווך!!!! והוא נמחקקק אני לא מאמינהההה!!!!!!! זה כזה לא פייייר!!! שלוש שעות וזה נמחק!!! אתם לא מבינים איך זה מעצבן!!! אם למישהו קרה משהו דומה למה שקרה לי... אנא... תפנו אלי ותנחמו אותי 316421410 האייסי שלי... זקוקה לזה!

 

[SNIF2]

איזה באסה- לא נורא

העיקר שתדעי שאת כותבת מדהים ושהפאנפיק שלך יפה!

 

[MAY STAR]

../images/Emo187.gif../images/Emo187.gif../images/Emo187.gif פרק-6! ../images/Emo187.gif../images/Emo187.gif

מאירועי הפרק הקודם: הרגשתי את כל המערכות שלי קורסות נפלתי על הרצפה, וזה כל מה שאני זוכרת.. את כל השאר כבר סיפרה לי האחות בית חולים.. "מה עם ביל?, מה עם יניב?, מה עם המעריצה???" פתאום המחשבות התרוצצו לי בראש.. "איימי?" ראיתי מישהו מתקדם לעברי.. לא זיהיתי את הקול, לא את הפנים ,ולא את הגוף... "מי זה???" שאלתי בפחד.. פרק-6: אף אחד לא ענה לי.. רק ראיתי דמות שמתקדמת לעברי... היה לו שיער שחור ארוך ככל שהוא התקדם כך ראיתי מולי את דמותו. שיער שחור, פסים לבנים, פירסינג בגבה, קעקוע על היד, "אעעעעעעע זה ביללללל!!!!!" אמרתי בליבי.. "טוב זהו איימי את מתה!" סגרתי מהר את העיניים והעמדתי פני ישנה..."רק שלא יראה שאני ערה, בבקשה ה'!" התפללתי לעצמי בלב.. "איימי שמעתי אותך שואלת אותי "מי זה" את לא צריכה להעמיד עכשיו פני מתה" הוא דיבר אלי... פתחתי את העיניים והסתכלתי על הפנים המלאכיות שלו.. "ביל, אני לא יודעת מאיפה להתחיל!!!" קמתי מהר והתיישבתי על המיטה... "אויי לא! דאמט גירל! את עם פיג'מה!!" דיברתי לעצמי.. "איזה בושות" מילמלתי בשקט... "איימי אנחנו צריכים לדבר!" הוא תפס לי את היד ואמר לי. "ביל , אני חרא אוקיי?! לא סיפרתי לך שיש לי כבר חבר מישראל! בגדתי גם בך וגם בו! אני לא רוצה לחיות יותר!" התחלתי לבכות.. הוא לא אמר מילה. הוא רק לקח את ידי ושם אותה על הלב שלו כדי שאני ירגיש איך הוא פועם מהר החולצה של ביל הייתה כל כך חמה "הוא כזה חמוד" חשבתי לעצמי.. המשכתי לבכות העיניים שלי כבר היו אדומות מרוב שבכיתי.. בין כל הדמעות ראיתי אותו שולח את הידיים שלו לעברי.. הוא הצמיד אותי אליו ושם את הראש שלי על הכתף שלו.. ואני עוד בכיתי. הסתכלתי על הכתף שלו וראיתי שהיא מלאה בדמעות שלי.. לא היה לי נעים, "מסכן,גם בגדתי בו וגם הרטבתי לו את החולצה" חשבתי לעצמי.. עלו בי תחושות מוזרות.. עלו לי פלאשבקים של הבנות במלון, חשבתי על יניב. רק בכיתי יותר! בשלב מסויים הפסקתי לבכות, עזבתי את הכתף של ביל והתחלתי לרוץ. ביל רץ אחרי וניסה לתפוס אותי. רצתי עם פיג'מה בבית חולים, פיג'מה של טויטי איזה בושות. המשכתי לרוץ שמעתי את קול הנעליים של ביל מאחוריי , הוא ניסה לתפוס אותי , התייאשתי נעצרתי במקום, ביל המשיך לרוץ עד שהוא קלט שגם אני הפסקתי לרוץ זה כבר היה מאוחר... הוא התנגש בי ושנינו נפלנו על הרצפה ביל קם במהירות והושיט לי את ידו.. תפסתי אותו וקמתי מהרצפה.. "עכשיו נוכל לדבר?" הוא שאל.. "ביל תקשיב, יש לי חבר שאני מאוד אוהבת הוא אוהב אותי גם. אני לא רוצה קשר איתך יותר תעזוב אותי. אל תתקשר,בבקשה!" הסתכלנו אחד על השני בעיניים.. הוא בא להגיד משהו. לא נתתי לו לסיים הלכתי לעבר החדר שלי בבית חולים. הוא לא התקדם אחריי הוא לא ניסה לתפוס אותי, ראיתי אותו עומד במקומו מסתכל עלי בעודי נמלטת מהאחיות המעצבנות שצועקות לעברי "תחזרי לחדר שלך" "את צריכה לנוח, אסור לך להסתובב ככה בלי השגחה". המשכתי ללכת ביל לא הפסיק להסתכל עלי. חזרתי לחדר שלי ונרדמתי. "בוקר טוב, היום את משתחחרת" אמרה לי אחת האחיות ... קמתי מהמיטה נראתי כמו מומיה . האיפור השחור שלי היה מרוח, השיער שלי היה מבולגן. רק חשבתי על ביל. ג'יימי נכנסה לחדר באותו הרגע "התגעגעתי אלייך" היא אמרה לי וחיבקה אותי .. "גם אני אלייך" אמרתי לה וחיבקתי אותה עוד יותר חזק. "תתחילי להתארגן, את משתחררת " אמרה לי דודה שלי.. אספתי את הדברים שלי ודחפתי אותם למזוודה. הכל היה מוכן חתמתי על כמה מסמכים של הבית חולים ויצאתי מהמחלקה שהייתי בה. עלינו לאוטו וחזרנו לבית של דודה שלי. לאחר כמה שעות משעממות החלטתי שביל ויניב לא יהרסו לי את המצב רוח! התקשרתי לחברות הישנות שלי ושל ג'יימי וקבעתי איתן להיפגש במרכז העיר . אני וג'יימי התארגנו מהר ויצאנו. כל החברות שלי חיכו שם.. התחבקנו למשך דקות ארוכות כל כך התגעגעתי אליהן! הסתובבנו בעיר וטחנו כסף.. כבר התחיל להחשיך אני וג'יימי חזרנו הביתה ."מחר חוזרים לישראל" היא אמרה לי בשמחה....... "איזה כיף" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ... קמתי בבוקר לבד. לשם שינוי אף אחד לא היה שם כדי להציק לי... חשבתי על מה שקרה, על ביל על יניב... על מה שעשיתי לשניהם! שוב עלתה בי התחושה הרעה הזאתי של האשמה.. "אסור לי להיכנס לזה שוב!" חשבתי לעצמי . "איימי" שמעתי את ג'יימי קוראת לי מהחדר שלה למעלה.. "אנחנו טסות היום בשתיים בצהריים" היא אמרה לי .. הסתכלתי על השעון השעה הייתה שתיים עשרה.. עוד שעתיים אנחנו טסות??.. חשבתי לעצמי.. דודה שלי נכנסה לחדר וסחבה אחריה מזוודה .. "אלו הדברים שלך" היא אמרה לי וחייכה... "תוד שארגנת אותם" חייכתי בחזרה... הערתי את אחותי ושתינו התארגנו לקראת הטיסה , ניפרדנו מכל החברות, נפרדנו מבת דודה שלי ומדודה שלי... הגענו לשדה תעופה. עלינו על המטוס וטסנו לכיוון ישראל. כל הדרך חשבתי על ביל. "מה הוא עושה עכשיו,איפה הוא, הוא עדיין זוכר אותי"? המוח שלי התחיל להתפוצץ מרוב שאלות. "יש לך את יניב!" אמרתי לעצמי... "אבל ביל.. ביל קאוליץ" התחילה להתפתח שיחה בין המוח שלי למוח שלי. נהיה לי כאב ראש... הסתכלתי מהחלון של המטוס וראיתי שאנחלנו נוחתים!... "אנא לחגור חגורות" אמר הטייס.. המטוס נחת , יצאנו ממנו והתחלנו להתקדם לעבר היציאה של השדה תעופה. אני ואחותי יצאנו וראינו ממולנו את יניב. הוא החזיק בידו 20 בלונים , הוא קרא לעברי "איימי אני אוהב אותך"... "איזה חמוד הוא, אני בוגדת בו והוא מביא לי בלונים ואומר לי שהוא אוהב אותי?" רצתי לעברו וחיבקתי אותו.. כמעט התנשקנו , הפלאפון שלי צלצל הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי על המסך. "בילוש מחייג אליך" ראיתי ... "אויי לא! מה הוא רוצה עכשיו?" נהנהנהננהנ ה-סוף! תגובות יתקבלו בברכה .... נ.ב-- כבר שמעתם שכתבתי את הפרק הזה שלוש שעות והוא נמחק לי?! אז הייתי צריכה לכתוב מחדש!!!! תעריכו!

 

[ElinorLahav]

רק מילה אחת !

- המשך -

 

[MAY STAR]

../images/Emo187.gif

המשך מחר D:

 

[florgirl20]

^^

 

[Bill Kaulitz 89]

אווווווווו באלי לבכוות |:

המשך המשך המשך :'( מווכשרת שכמותך ! איי ביליק .. איך אפשר לוותר על דבר כזה ? אני ממש יכולה להכנס לנעליים שלה :| המשך .. כבר אמרתי ?

 

[MAY STAR]

../images/Emo187.gif../images/Emo187.gif פרק-7!!! ../images/Emo187.gif../images/Emo187.gif

מאירועי הפרק הקודם: "איזה חמוד הוא, אני בוגדת בו והוא מביא לי בלונים ואומר לי שהוא אוהב אותי?" רצתי לעברו וחיבקתי אותו.. כמעט התנשקנו , הפלאפון שלי צלצל הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי על המסך. "בילוש מחייג אליך" ראיתי ... "אויי לא! מה הוא רוצה עכשיו?" פרק-7: מהר השתקתי את הפלאפון. שום דבר לא יהרוס את היחסים ביני ובין יניב! "יניב תמיד היה לצידי, מהחטיבה ועד עכשיו... אני אוהבת אותו ויחסים של שנים אי אפשר להרוס ככה.. ביחסים של חצי שבוע בקושי." אמרתי לעצמי.. "לא עוד פעם!" . הפלאפון שלי צלצל "בילוש מחייג אליך" הסתכלתי על הפלאפון שלי.. השתקתי אותו שוב. ועוד פעם הוא צלצל! ביל לא הפסיק להתקשר אלי! המצאתי ליניב וג'יימי תירוץ והלכתי לאחת הפינות.. עניתי לטלפון. "איימי!" ביל צעק מהצד השני של הפלאפון.. "מה אתה רוצה?" צעקתי עליו בחזרה בטון עצבני . "בבקשה אל תנתקי! אני חייב לדבר איתך!" הוא התחנן אלי וכמעט בכה.. "אמרתי לך להפסיק להתקשר! אני לא רוצה שוב שנדבר. אף פעם!" צעקתי עליו וניקתי.. "מי זה היה?" שאל יניב בתדהמה. "לא.. זה.. כלום.." אמרתי לו וחייכתי.. הוא חיבק אותי והתקדמנו לעבר היציאה . ראיתי את המכונית השחורה של אמא. כל כך שמחתי! "אז איך היה?" שאלה אותי אמא במבט חוקר.. "היה.. כיף!" אמרתי באושר וחייכתי חיוך מזויף. "אני שמחה שנהניתן" היא אמרה וחיבקה אותי ואת ג'יימי . הגענו לבית עייפות מתמיד.. נכנסנו למיטה ונרדמנו. אחרי שעתיים בערך צלצל הטלפון, "הלו?" אמרתי בלי שמץ של מושג מי בצד השני של הטלפון. "איימי! אל תנתקי!" ביל צעק.. "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו במהירות. "רגע, לפני שאת מנתקת! אני צריך לדעת איפה את !" הוא שאל במהירות. "ביל אני כבר מזמן עזבתי.. אני עכשיו בישראל!" עניתי לו. "ישראל?!" הוא שאל בתדהמה. "למה עזבת?!!!" הוא שאל . "ביל תקשיב, יש לי חבר כבר אמרתי לך! למה אתה צריך לדבר איתי?" אמרתי לו . "אני בא לישראל!" הוא אמר וניתק. לא הספקתי להגיד כלום... הוא פשוט אמר לי וניתק, המשכתי לישון... "בוקר טוב" צעקה עלי אמא.. "אמא מה השעה?" שאלתי אותה.... " "אני קמה..." צעקתי לה...איימי קומי ישנת 10 שעות כבר..." היא אמרה לי ויצאה מהחדר. קמתי וירדתי לאכול ארוחת בוקר. הפלאפון שלי צלצל... "בילוש מתקשר אלייך" ראיתי שרשום בפלאפון שלי. עניתי.. "ביל, מה עכשיו???" צעקתי עליו וחיכיתי לתשובה. "איימי איפה את גרה ? אני צריך לפגוש אותך בבקשה!!!!!!" הוא צרח, "ביל, אני לא בטוחה שאני רוצה שתבוא!" צעקתי עליו בחזרה "לא איימי!, מה הכתובת?" הוא שאל אותי בציווי. נתתי לו את הכתובת וניתקתי. הלכתי מהר להתלבש. החלפתי בגדים, לבשתי סקיני שחור, נעלי עקב גבוהות לבנות, ואספתי את השיער. בינתיים אמא שלי ואחותי יצאו מהבית לקניות בקניון. "טוק,טוק!" שמתעי קול נקישה על הדלת. "איימי זה אני, תפתחי!" שמעתי את הקול של ביל. "אני באה" צעקתי עליו... פתחתי את הדלת,הוא עמד שם.. הוא אסף את השיער בגומייה והסתכל עלי. "למה באת?" שברתי את השתיקה בשאלה. "איימי! אני לא יכול בלעדיך. את משלימה אותי אני אוהב אותך!! באמת את חשובה לי אני לא מוכן לוותר עלייך" הוא הסתכל עלי ותפס לי את היד. "ביל.. כבר אמרתי לך! יש לי חבר אתה לא מבין??" צעקתי וכל הרחוב שמע. "בוא תיכנס, ותסגור את הדלת" אמרתי לו... הוא ניכנס וסגר את הדלת... הוא תפס לי את היד והושיב אותי על הספה... " הוא התחיל שיר: "And when I loose myself I think of you, Together we'll be running somewhere new Through the monsoon. Just me and you" הוא שר בשקט.. כמו מלאך! ישר חיבקתי אותו! שכחתי מיניב ונישקתי את ביל! "ביל אני אוהבת אותך" לחשתי לו באוזן... "גם אני אוהב אותך איימי!" הוא צעק ונישק אותי.. דקות ארוכות התנשקנו על הספה. "ביל, אני צריכה להיפרד מיניב" אמרתי לו בצער "איימי... תיפרדי ממנו! את שלי עכשיו!" הוא אמר לי ומיהר לדחוף לי את הפלאפון ליד.. "אני עוד שנייה חוזרת " אמרתי לו והתקדמתי לעבר החדר שלי "טו,טו,טו,טו" הוא לא ענה... חייגתי שוב ... "טו,טו,טו,טו, הלו?" הוא ענה.. "יניב תקשיב. אני רוצה שניפרד" אמרתי לו וחיכיתי לתשובה. "מה?!" הוא צעק מהצד השני. וניתק! ישבתי בחדר שלי וחשבתי מה לעשות.. "טוק-טוק!" נשמעה דפיקה על הדלת. פתחתי את הדלת ויניב נכנס.. הוא ראה את ביל ושתק. ה-סוף! תגיבו לי