להתראות אהבה...

[meytula]

אליענה

 

[goodpink]

אכן נוסטלגיה. לא ראיתי עונה 1 אהבתי את אליענה

כתוצאה מרוקדים עם כוכבים הריקוד שלה לוס אנגלי אחד השירים והריקודים האהובים עליי. לא ראיתי את העונה הראשונה אבל אחרי שראיתי את העונה השניה שידרו שידורים חוזרים של העונה הראשונה וראיתי לפעמים ואהבתי אותה גם שם היתה צריכה לזכות. בעונה השניה כבר לא זוכרת הרבה אבל זוכרת את מיכל מאחר וחיבבתי אותה למרות שהיא היתה מאוד בעיתיית באותה תקופה לא זוכרת כמעט את הדמויות זוכרת שרק היה לה קשה עם האנשים בווילה שהיא היתה מעוניינת באיזה מישהו שהיה מעוניין במישהי אחרת אבל נראה שהם שכבו בכל זאת או היא רצתה שהוא ישכב איתה. זוכרת שבסוף זכתה נראה לי לימור? בחורה שזכתה למעשה מההפקר למרות שהייתה בסדר לא יותר זכתה במכונית בסוף לא? שלוש היו בגמר אבל מי היה איתן? והאם זה לא למעשה האח הגדול לפני שהיה האח הגדול? מה התפתח קודם התוכנית הזו או האח הגדול המקורי?

 

[קייזר סוזי]

סוג של האח הגדול

אבל שם היו להם שיעורים וחוגים של מוזיקה, אמנות, משחק.. והמורים שלהם הם היו אלו שמעמידים להדחה לפי ההתקדמות שלהם בשיעורים.

 

[meytula]

הייתה גם עונה שניה?

אני זוכרת רק את הראשונה גם אליענה נדלקה על יוגב שהתאהב בדיקלה.זה מצב די קיים בראליטי למנהים זה היה לפני האח הגדול,האמת הפורמט היה נחמד כי הם למדו משחק שירה וכו לעומת חוסר המעש באח הגדול. וזה לא נראה לי שודר 24 שעות,או שכן?אני לא זוכרת

 

[קייזר סוזי]

לא זה לא שודר 24 שעות

היו רק שידורים ערוכים.

 

[meytula]

זהו זכרתי שאלה היו רק שידורים

אני זוכרת רק את צ'ינו,יוגב,אורן,דיקלה ואליענה זה היה הרבה לפני האח הגדול,נכון?

 

[goodpink]

הייתה עונה שניה -מיכל שפירא השתתפה בה

לא זוכרת אם היה שידור רציץ אבל זה היה כל יום לא נראה לי שזה היה תוכנית ערוכה מהיום להיום

 

[meytula]

אז לא צפיתי בה או שכן ואני לא זוכרת../images/Emo6.gif

 

[easternstar]

צפיתי בסדרה בעיקר בגלל מיכל שפירא

מיכל ריגשה אותי בכנות שלה ובמערכת היחסים עם אורי סלונים. הוא נראה בחור מקסים ומוכשר. יהי זכרו ברוך.

 

[easternstar]

החבר שלי. סיפור אמיתי על מערכת דומה

הכרנו במסגרת העבודה. הוא היה תמיד במרכז. תמיד עם בדיחות וחוש הומור. תמיד שמח. הגרופית שלו היתה בת של אחד מהעשירים ביותר במשק הישראלי. היא ניסתה "לתפוס" אותו בכל האמצעים וכשהוא התחיל להתידד איתי פתאום גם היא התידדה קצת וניסתה לחקור אותי עליו. היא סיפרה לי ששמעה שיש לו חברה אבל כשיוצאים ביחד הרבה פעמים הוא לבד. כשהיתה לנו חופשה שאלתי אותו אם הוא מתכנן משהו עם החברה שלו. הוא הביט בי במבט חודר לתוך העיניים ואמר: "זה תלוי איך היא תרגיש אחרי הכימוטרפיה. יש פעמים שהיא רוצה לצאת ויש פעמים שהיא רוצה להיות לבד ולראות אותי רק אחרי זמן." אח"כ הוא היה יותר פתוח וסיפר עליה. היא היתה קיבוצניקית והוא הכיר אותה מיד אחרי הצבא. אחרי כמה זמן גילו אצלה סרטן. מבחינתו לא היתה שום שאלה. הוא נשאר איתה בטוב וברע ולא בוגד בה עם אף אחת. זה נמשך שנים. הרבה פעמים היא הרגישה רע ולא רצתה לראות אותו. אותה בת עשירים רצה אחריו במשך כל אותם שנים ולא הבינה למה הוא לא מביא את החברה שלו ולמה הוא לא מספר עליה. אני הייתי בין היחידים שידעו מה באמת קורה. אחרי כמה שנים היא נפטרה. הוא היה איתה עד היום האחרון ולא בגד בה.

אני חשבתי שהייתי עושה אותו דבר אם הייתי אוהב בחורה.

 

[קייזר סוזי]

עצוב.. במקרה כזה אין שאלה בכלל

גם אני לא הייתי עוזבת.. במקרה של מיכל, היא די ידעה מההתחלה שלה קשר שלהם שהוא חולה, לא? ז"א במצב כזה, אני לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה.

 

[easternstar]

היא כנראה התאהבה בו.

אני זוכר שכל פעם שהחבר שלי הצחיק את כולם חשבתי מה הוא סוחב על כתפיו ואיך אף אחד לא מנחש.

 

[קייזר סוזי]

לגמרי... טראגי לחלוטין...

 

[poseidon111]

עצוב,עצוב.

 

[KEEK]

הבעיה במערכת יחסית כזאת

שאפשר להתבלבל בקלות בין האהבה לרחמים גם אם האהבה מתחילה להתפוגג, מי יקום ויעזוב? אתה מרגיש סוג של התחייבות להיות שם.. זה קשר מאוד בעייתי.. ואני בטוח שהמון קשרים שקיימים בסיטואציות כאלו בנויים בעיקר על בסיס של רחמים ואמפטיה למצב.. לפי מה שהבנתי מדבריך, החברה של חבר שלך חלתה שהם כבר היו זוג, אם זה שונה מהשאלה של סוזי. אני יכול להבין למה אנשים היו נתרעים ומוותרים מראש על קשר עם בנאדם חולה. אני מאמין שגם אותי זה היה מרתיע והייתי מנסה להתרחק, במידה ולא קיים רגש כי אז כבר אין מה לעשות..

 

[easternstar]

היא חלתה אחרי שנה שהם היו ביחד

זה מה שהוא סיפר. חלק מהקשר הוא אמפטיה ללא כל ספק. אני חושב שהיתה שם גם אהבה חזקה. הוא ממש לא הביט על אף בחורה אחרת. אני ראיתי שהיו לו הרבה הצעות. בנות רדפו אחריו.

 

[poseidon111]

אני בהחלט מזדהה עם הבילבול

בין האהבה לבין האחריות והמחוייבות,אבל בוא נשאל שאלה יותר קשה.התאהבת במישהי ,ואתם בסביבות גיל השלושים.פתאום מתברר שהיא חלתה בטרשת נפוצה,או בכל מחלה אחרת ללא מרפא שמביאה מוות איטי,ודורשת טיפול מתמיד עד לסוף הבלתי נמנע.האם במקרה שכזה היית עוזב או לא? אני אתן את תשובתי הלא פופולרית.אני הייתי עוזב.

 

[easternstar]

הוא היה צעיר מאוד.

זה נמשך מגיל 21 עד 24 בערך. אני לא יודע מה היה קורה אם הוא היה רוצה להתחתן ולהוליד ילדים. היא היתה חולה מאוד והוא ידע שימיה ספורים.

 

[KEEK]

וואו.. אני לא יודע..

התקלת אותי. האמת לא רוצה אפילו לחשוב על זה אין לי מושג מה הייתי עושה אם היה שם רגש חזק, אז איך אפשר לעזוב? איך אפשר להרדם בלילה שהשארת לבד מישהי שהלב שלך אצלה והיא במצב כל כך קשה? ומצד שני, שוב - זה גורם מידי לבלבול בין האהבה לרחמים והקשר הופך אוטומטית לבעייתי.. ממקום של רצון להיות איתה, פתאום יש הרגשה של מחוייבות. לא יודע מה הייתי עושה אם היה קשר רציני ורגש עמוק, צריך להיות בנאדם קר בשביל לקום וללכת.. אני מניח..

 

[צליל לא מכוון1]

ואם היית נשא לאישה בריאה

שחלתה בטרשת נפוצה אחרי נשואיכם, גם אז היית עוזב?