ועוד דבר אחד
::סיקור הסיפור שלנו:: האנימורפס האחרים לא יכולים לספר לכם הרבה על עצמם אבל אני יכול אין לי כתובת אלה אם אחו בלב היער נקרא כתובת.. זאת הטריטוריה שלי. קוראים לי טוביאס ואני נץ אדום זנב עם מוח של ... טוביאס, כן זה בערך התיאור של המצב שלי. אני וג´ייק קבענו היום ללכת לקניון, אתם בטח שואלים איך, אתם מבינים אני בגוף של נץ אבל אני יכול להישתנות לבן אדם לשעתיים אבל אם אני ישאר בגוף שלי יותר משעתיים אני לעולם לא יוכל להישתנות שוב לנץ או לשום דבר ואני לא יוכל להועיל בקרב נגד היירקים שהולכים וכובשים מיום ליום את כדור הארץ. אז איפה הייתי? כן.. אני וג´ייק קבענו היום ללכת לקניון אני הייתי בדרך לג´ייק כשפתאום ראיתי ממעוף הציפור איזה בן אדם שניכנס ישר ליער , אבל זה לא היה סתם בן אדם ידעתי מי זה היה זה היה הגוף האנושי של ויסר שלוש. מעניין מה הוא עשה שם אני רציתי לעקוב אחריו אבל במקום זה עפתי לספר לאקס. <אקס-מן!> <כן טוביאס> <ראיתי את ויסר שלוש בגוף האנושי שלו מתקרב ישר אלינו> אני לא יודע מה קרה אבל אני נשבע לכם אקס שהיכרנו לא היה שם יותר , ממש ראיתי ניצוץ של רוע בעיניו <אני יהרוג אותו , אני נשבע לך שהפעם אני יהרוג אותו> <אל תעשה שום דבר יהיר ומטופש אקס אתה יודע שאתה לא יכול להרוג אותו לבד> הניצוץ נעלם <כן אתה צודק בו נעקוב אחריו ואחרי זה נספר לכולם> <או עכשיו אתה מדבר יותר בהיגיון, תהפך לעיט ובוא לפה> אקס התחיל להישתנות כשלפתע ידעתי מה אני הולך לעשות צללתי למטה. אפילו לא חשבתי על להשתנות, פשוט רציתי לעזור לאקס כמה שאני יכול. צללתי למטה, טפריי מכוונים היישר לעבר עיניו של וויסר שלוש, שנראה מופתע ומבוהל מהציפור שעטה עליו פתאום. <אנדליט!> הוא סינן. <טוביאס, מה אתה עושה?!> צרח אקס. לא עניתי. המשכתי לצלול. ידעתי שזה מטופש, אבל לא ידעתי מה משך אותי לעשות את זה. כאילו איזה שד דחף אותי למטה בכוח. וויסר שלוש חייך חיוך לא נעים. עורו התחיל להפוך לצבע תכלת-חום. אקס חזר לגופו האנדליטי. <טוביאס! ברח! הוא משתנה חזרה!> הוא צעק. היה ברור שהוא כועס עלי. <לא, אני לא מוכן להשאיר אותך לבד!> צעקתי. וויסר שלוש היה בשלב זה כבר יותר אנדליט מאשר בן-אדם. ואז, עלה במוחי רעיון מבריק ידעתי מה אני הולך לעשות עצרתי מהר, כך שרק מטר הפריד ביני לבין וויסר שלוש, הוא הסתכל עליי במבט מבולבל ואמרתי לאקס ב"פרטי" <עכשיו אקס! למה אתה מחכה?!> אבל אקס רק הסתכל עליי במבט מוזר, כאילו רק אני שם, הוא התעלם לגמרי מוויסר 3, נראה היה שוויסר מבין מה קורה, כי הוא מיהר לעמוד ליד אקס שויסר הרים את להב הזנב שלו לכיווין הראש של אקס הוא כבר הישתנה לאנדליט מושלם .. "ואז מה קרה" קטע אותי מרקו "אולי תתן לו לסיים" רייצ´ל אמרו לו בטון זועם <יודעים מה תישכחו את זה , מה שאנחנו צרכים לעשות זה לגלות מה ויסר עשה ביער עם גוף של בן אדם> היינו באסם של קאסתי כול חמשת האנימורפס. שש כולל אקס שהיה בגוף האנושי שלו באותו הזמן "אז מה החלתנו" אמרה קאסי תוך כדיי שהיא מטפלת באווז חולה. סירקתי קצת את נוצות הכנפיים ואמרתי <אני לא יודע מה וויסר שלוש עשה ביער בגוף אנושי. אבל אני חושב ש... טוב, זה בלי קשר לגוף האנושי... אבל אני חושב שביער מוחבאים כמה מפציצי חרק.> ג´ייק הצטמרר. "איך אתה יודע"? הוא שאל. <טוב... את האמת, בימים האחרונים, כשעפתי מעל היער, ראיתי כמה מבנים משונים... לא הצלחתי לזהות מה זה, כי הם היו מוסתרים היטב בין העלים - כל-כך טוב עד שאפילו העיניים של הנץ לא יכלו לראות מה זה. אבל אני חושד... לפי מה שהצלחתי לראות... שהייתה לזה צורה שמזכירה מאוד מפציצי חרק.> קאסי רעדה קלות. היא סיימה לחבוש את צאוורו של האווז. "אז למה לא אמרת לנו קודם?! מה אתה מסתיר דברים"?! צעקה רייצ´ל בזעם. "נכון"! הצטרף אליה מרקו. "מה עובר לך בראש"? לא עניתי. באמת לא ידעתי מה עובר לי בראש... אני פשוט לא ידעתי מה קורה איתי בימים האחרונים. איזשהי הרגשה מוזרה... שאני לא יכול לתאר במילים. אולי זה תעלולים של האלימיסטים. אולי. אבל זה לא נראה לי הגיוני. "תרגעו", אמר ג´ייק. הוא התחיל לפסוע על רצפת האסם. "נדמה לי שיש לי תוכנית... אז זה מה שנעשה ...............ו Axvenom ו√ ג´ייק המציא בין רגע איזו תוכנית מפורטת על איך שאנחנו צריכים להשתנות לאיזה חיה שנמצאת ביער ולהתבונן מה הן עושים שם.. אבך אני לא היקשבתי פשוט הראש לי היה במקום אחר אולי זה היה בגלל שרק לפני כמה שעות אני ואקס עמדנו מול היצור האיום ביותר על הכוכב הזה ואולי.... אני לא יודע משהו בהחלט , אולי אני סתם מטורף, מטורף מספיק כדיי להגיע לשם לבדי החלטנו, טוב,הם החליטו שבלילה לא עושים כלום, רק יושנים טוב טוב לקראת מחר בבוקר. אבל אני? אני פשוט הלכתי ליער בתור נץ. עפתי ועפתי, עד ששמעתי קול של אנשים מדברים. חזרתי לגוף האנושי שלי, לא יודע למה, פשוט היה לי את הצורך, לכו תדעו. בכך אופן, חזרתי לגופי האנושי, בטעות דרכתי על כמה זרדים יבשים, והם שמעו זאת. הם התקרבו למקום שבו הייתי, לא היה לי מספיק זמן להשתנות חזרה. בני אנוש, משטלתים, אחזו בזרועותי, והובילו אותי לויסר-3, שהיה בגוף האנושי שלו. "מה אנחנו רואים פה?.. מרגל?" שאל בלחש, והתחיל ללכת מצד לצד. לא עניתי לו. פשוט עיניי היו ממוקדות על השומדבר שהתמקדתי בו. "תענה לי!!" נבח אליי. אבל אני המשכתי להסתכל על השומדבר, פתאום זה הציף אותי, הייתי בחושך מוחלט. רק אני, לבדי, מוקף באפילה הבודדה. בלי ויסר-3 בלי אנדליטים ובלי חברי. פשוט עמדתי שם, בחושך, והמשכתי להסתכל על השומדבר. איך שהוא, זה לא היה נורא. לא היו לי רגשות באותם דקות, הכל היה... ... ריקני. "למה אני עושה את זה?" שאלתי את עצמי. "אני יכול להיות ילד רגיל, טוביאס הרגיל..." המשכתי. "אני לא עושה כלום... רק... רק מתרד לאחרים. במיוחד לאקס..." אמרתי לעצמי. עדין הייתי בחושך. ויסר-3 לא הבין מה אני עושה, ולא הבין על מה אני מסתכל. "אני לא שווה..." אמרתי לעצמי. החושך התפוגג. ושוב מצאתי את עצמי בוהה בפניו האנדליטיות של התועבה, וויסר שלוש.
