יא-בייבי!פרקים 14+15

[O0NoNi0O]

אני מתה לקרוא את ג'יין איירXD;

יש משם המון ציטוטים יפים. איך הוא? אמא שלי היא הבן אגם היחידי שאני מכירה שקראה אותו והיא לא אהבה.

 

[אמנדה האחת]

../images/Emo54.gifמעולה. ^^

נורא נורא אהבתי אותו - למרות שקראתי רק את הגירסה המעובדת, ואני כבר לא יכולה לחכות לקרוא אותו בגרסה הארוכה. אפילו אם זה יהיה באנגלית. מומלץ בחום! ^^

 

[butbut]

לא עובד ><

 

[butbut]

../images/Emo126.gif חלק -מכאן השיר רלוונטי../images/Emo126.gif

דני הרים את ידו, ושם אותה בתוך כף ידה הרועדת של טל. היא החלה להרגיש את ליבה הולם בקרבה, מישהו שיחק בתוך חדריו במשחקים מסוכנים. הוא היה נראה המום מסיפורה, הוא שם את ידו השנייה על פיו ופלט מספר קללות. "זאת הייתה הסטירה השלישית שלי באותה השנה," המשיכה טל ומחתה דמעה שנזלה מעיניה מבלי שדני שם לב. "הייתי רק בת שש וחצי,ילדה קטנה". היא הרגישה את ידו החמה בתוך כף ידה, ולא פסקה מלרעוד. החום שלו שידר אליה מסרים אל תוך גופה. היא נזכרה בליטופים שהייתה רוני מקבלת, לעומת הצעקות שהייתה היא זוכה להן. היא לא רצתה לחיות בצורה שכזאת, היא לא רצתה שיעשו לה הפליות. הסבא היה לוקח את רוני אל פארק השעשועים, ומשאיר את טל בחדר, לחשוב על מעשיה הרעים. הוא אהב את רוני, טל תמיד תזכור לו את האהבה הזאת. היא לא ניסתה להתנקם אף פעם, או להעלות את הסיפור הזה על פסק יומה. אך מה שנעשה, נעשה כבר. אך אף מעשה לא הצדיק את האי-שיוויון, ההפליות, שעשה הסבא בין הבנות. טל לא יכלה להמשיך לדבר, הזכרונות שעלו בה הציקו לה. היא הרגישה פתוחה מידי, כול סיוטיה וחלומות בלהות שלה קמו לתחיה היום, בערב הזה.והן מכות בה אחת אחרי השנייה. היא לא בכתה עוד, הדמעות שלה התייבשו בתוך עיניה ולא יצאו משם. היא שמחה על כך, היא לא אהבה להראות לאנשים את נקודת התורפה שלה, הבכי. הצלקות מחיה היו פתוחות כעת, כול הכאב על ילדותה פקד את מוחה בתמונה אחר תמונה. "ומאז הפכתי להיות ה'צל',אם ככה אומרים את זה, של עצמי. הפכתי בן-שניה להיות 'אילמת' לידו, פחדתי ממנו". דני פלט קללה עסיסית והביט בה בריכוז, הוא תפס את ראשו בידיו ואמר "אלוהים" בשקט. "דני" אמרה טל בשקט, דימעה חרישית ברחה מעיניה. הוא הרים את פניו והביט בה מבלי להבחין בדמעה הנסוגה מצד לחיה. טל הניחה את ראשה על כתפו של דני, שהתקדם לעברה וכרך את זרועותיו סביבה. היא התמכרה לתחושת החמימות שלו ושתקה. הוא מילמל בעצבנות "אוי, אלוהים. אוי, אלוהים" מידי פעם ונשך את שפתו התחתונה. "אני לא מאמין שהוא סטר לך" אמר דני וחיבק אותה בחוזקה, הוא הזיז את פניו באי-אמון מימין לשמאל והרים את מבטו הכואב. טל שיפשפה את עיניה ואמרה "הוא סטר לי באכזריות דני, כמו שמוכר הבלונים סטר לי. הייתי ילדה קטנה, בסך הכול חיפשתי מעט חום ואהבה, לא יותר מזה". דני ליטף את שיערה ואמר בקול שקט ודרמטי "הוא מטורף טל, גיל שש זה גיל מתוק. גיל שבו התינוק משתנה לילד. הוא הרס לך את הגיל הזה, הוא החריב אותו. הוא מחק לך את הזכות להיות ילדה". "אבל הוא מת דני, אני שמחה שהוא מת" לחשה טל בשקט, וחיזקה את אחיזתה בו. "אל תגידי את זה,את לא באמת שמחה. את רק מחפה על הסבל שהוא עשה לך בכעס" אמר דני בשקט. "דני הוא עינה אותי, הוא גרם לי להפוך לילדה אפלה. אני לא ראיתי ברביות וסוכריות בעבר שלי" אמרה טל, "אני ראיתי רק חושך, את החושך שהיה בחדר הזה בכול הזמן שהוא היה מכניס אותי לשם". "מה-זאת-זאת –אומרת-בכול-הזמן-שהוא-היה מכניס אותך לשם?" שאל דני, וניער את ראשו. "זה היה העונש שלו, הייתי חוטאת בעיניו. וחוטאים צריכים לחיות באפלה, הוא היה איש דתי" אמרה טל בקול חנוק. היא הריגהש את הרעדים חוזרים ומחלפים בגופה. היא נזכרה בחושך שאפף אותה, אך היא לא צעקה, היא לא צרחה. היא רק ישבה שם בשקט, מביטה אל הקירות השחורות, מדמיינת יצורים גדולים הנמצאים על ידה. היא הייתה ילדה, ילדה שאיבדה את הילדות שלה והתבגרה בתוך כמה רגעים. דני הביט בה בעיניים קרועות, לא היו מילים בפיו שיכלו לתאר את הרגשתו הזוועתית. טל הרימה את פרצופה ואמרה "מאז, אני לא מספרת כלום לאיש, אני מספרת רק לך דני, ואני לא יודעת למה אפילו. דני הביט אל תוך עיניה והשיב "לפעמים בריא להשתחרר מן החלקים האפורים שבעבר שלנו. אני מסתכל עלייך, ואני רואה בחורה רגילה. אני לא רואה ילדה קטנה שעברה זוועות". טל הנהנה עם ראשה, והשפילה את מבטה אל מעבר לכתפו. "אני רואה נערה מצחיקה, חייכנית, מתלבשת יפה ונראית—" "ונראית מה?" שאלה טל בשקט, והרימה את מבטה בשנייה. "נראית מעולה" פסק דני והעביר נושא במהירות. "אבל הפואנטה היא, שכשאני מסתכל אל תוך תוכך. אני רואה משהו אחר. אני רואה דברים שחורים,אפלים. זה גורם ללב שלי להחמיץ, אני מרגיש בר-מזל על ידך". דני נשמע לה לרגע היסטרית, הוא דיבר בנימה עצובה ופלט "או, אלוהים" וקבר את ראשה בין שיערותיה. "אני מבינה אותך," אמרה טל בשקט "אני מרגישה מבולבלת ועייפה בו זמנית". דני התנתק ממנה ושאל "הגיע הזמן לישון?". "אני פוחדת לישון, הגלל שהסיוטים שלי 'משחזרים' את עצמם" השיבה טל בדרמטיות. "משחזרים?" חזר אחרי דני וחייך "את מתכוונת ל'רודפים'?". "כן" אמרה טל בשקט. דני אחז בידה הקרירה ואמר "אני לא רוצה לעזוב, אבל אני חייבת ללכת לישון. מחר מצפה לנו יום של חזרות מעייף, והופעה אחת. זה לא הולך להיות לילה, הלילה הזה". "בהחלט" אמרה טל בלחש. "אני שמחה שהוצאתי את הסיפור ממני, זה כואב" הוסיפה טל לאחר כמה רגעים. היא התבוננה על עיני-האגם של דני. וראתה זיק של עצב נדלק אי-שם במעמקים שבתוכם. "איך זה שאת שמחה פתאום?" שאל דני והעיף תלתל שובב מעיניו. "כמו שאתה אמרת דני, זוהי התנהגות של בן-אדם שבכה מספיק בחייו, ויודע סבל-מהו" ציטטה אותו טל וחייכה. היא לא יכלה עוד לבכות, היא לא יכלה לחפש עוד בתוך פצעיה את הכעס. היא רצתה להתנתק מן העבר ולהתחיל בדף חדש. "ואני שמח שהיכרתי אותך, את הופכת אותי לנקבה מרגע לרגע" השיב דני וצחק. טל צחקה ואמרה "זה בריא". "את נראת עייפה, ועדיף שאני אחזור אל החדר. אם דאגי היה שומע את מה שאת מספרת לי, הוא היה מתפחלץ בין רגע" אמר דני וחייך מעט. טל לא הבינה את כול דבריו, אבל בחרה לחייך. "אני לא יכולה לדמיין את עצמי מספרת לטום או להארי את הסיפור שלי" השיבה טל בהרהור. "ומה עם דאגי?" שאל דני והתעסק עם אצבעותיו. "אני לא יודעת, אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתו.אבל לא כמו איתך, הוא עושה איתי דברים אחרים שאתה לא עושה" אמרה טל. "אני פשוט מרגיש שאני לוקח את הרגשות שלך, ומרגיש אותם אצלי. כואב לי בשבילך" אמר דני והחליף נושא.

יש המשך~~

 

[l i t a l 369]

או גאדד, אני בוכה ../images/Emo7.gif

 

[screamin pittas]

זה ממש עצוב..

את כותבת ממש יפה!

 

[butbut]

ממש תודה ../images/Emo24.gif

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק |-[חלק 7!סוףףףףףף]../images/Emo126.gif

"אני מרגיש ש—" הוא החל לומר, עד ששניהן שמעו מספר רעשים שהגיעו מן החדר שלו ושל דאגי. "אני חושבת שכדאי ששנינו נלך לישון דני" אמרה טל במהירות, והתנתקה מידו של דני. "טל, אני יכול לשאול אותך שאלה?" שאל דני, והביט אל עיניה הנוצצות. טל הרגישה שיש מתח בקולו, משהו גרם לו לפחד מפני אותה השאלה. "כן, תשאל אמרה טל, ספק בציווי וספק אישור. היא אספה את שיערה לאחור, נשמה נשימה עמוקה והתרווחה במקומה. היא כבר לא הרגישה את המועקה שחסמה את גרונה, מצפונה היה נקי, ומנעול ליבה היה פרוץ. "את ודאגי—" התחיל דני, ומיד הפסיק. הוא חייך לעצמו ואמר "אוקי, אני יתחיל מן ההתחלה". טל חייכה מעט, היא אהבה את הדרך בה שפתיו הורדרדות זזו במהירות. היא אהבה את הדרך בה הזיז את ראשו וגרם לתלתליו לקפץ על פניו. עיניו הגדולות הזכירו לה את הים, היא אהבה להתבונן בהן בריכוז בצבע המדהים שהוריש לו הטבע. לפתע דמותו של דאגי עלתה בדמיונה, היא החלה לדמיין את עיניו התכולות. כול כך שונות ומיוחדות מעיניו של דני או של הארי. "את בטח תחשבי שאני אדיוט גמור," אמר דני וחייך, ומיד העביר את מבטו מעיניה אל חלקים שונים בגופה. ואמר "אבל זאת שאלה חשובה, היא עלולה להסביר לי הרבה דברים,ולתת לי תשובות". "תשאל" אישרה טל קצרות, ומשכה את השמיכה שלה עד מעל לברכיה. "זה נכון שאת פגשת את דאגי, ראשון" אמר דני בבלבול והמשיך "אבל אז הכרנו אותך, ולפי הסיפורים שלו זה באמת נשמע כאילו הוא—" דבריו נקטעו על ידי הרעשים החזקים שפרצו מתוך חדרו. "זה בסדר, תמשיך את השאלה שלך מחר" אמרה טל באופטימיות, ועיקמה את זווית פיה. שאלתו של דני לא רק הגבירה את הבלבול שבתוכה. אלא גם גרמו לה לחשוב מדוע בכלל היא נכנסת למסכת העינויים הזה? טל פתחה את פיה בכדי לומר משהו שעמד על מצפונה, אך מיד התחרטה ואמרה "אוה, דני. העיניים שלי נעצמות מעצמן ". "כן את צודקת, גם שלי. אם קורה משהו או שאת לא מצליחה להרדם תעירי אותי, או את אחד הבנים כמובן" אמר דני והלך לכבות את רוב האורות בחדר, והשאיר רק מנורה אחת דלוקה. "תשאיר אחת" זעקה טל והתרוממה מעט. "השארתי" אמר דני בשקט. "אה, אוקי" אמרה וחייכה. "לילה טוב טל " הוא אמר לה ושפשף את עיניו בעייפות. "דני?" "כן?" "זה לא מוזר לך?" "מה מוזר?" הוא שאל והתיישב על-ידה, שוב. "שאני כאן, נמצאת. כלומר- אתה יודע. עד לפני כמה זמן הייתי בגדר 'מעריצה כמו כולן'.ועכשיו-" "את הרבה יותר מזה" המשיך אותה דני וחייך. "כן,בדיוק" אמרה טל. "אל תדאגי, את כנראה בעלת מזל על שפגשת את דאגי באותו היום" אמר. טל הסתכלה על אצבעותיה ואמרה "נכון". "לילה טוב" הוא אמר לה בטון שלו והתרומם. טל צחקה ואמרה "המבטא שלך גורם לי לצחוק, אתה אומר "לילה טוב" בצורה שונה מכול האחרים". דני צחק בשקט ואמר "אני יודע, אבל זה המבטא בבולטון, מבטא סקוטי-כבד שכזה. תתגורי את בבולטון כול החיים שלך, ונראה עם איזה מבטא תיצאי את". טל צחקה ואמרה לו "לילה טוב" בחיקוי של מבטאו שלו. "היי, את לא כזאת גרועה" הוא פלט וצחק. "עכשיו תורך להגיד לי לילה טוב בעברית" אמרה טל וחייכה חיוך מתוק. "איך אומרים "לילה טוב" בעברית?" שאל דני והביט בה במבט משועשע. "לילה טוב" אמרה טל בעברית והסתכלה עליו, מחכה לתגובתו. "להלייאה טואוב" אמר דני וצחק. טל צחקה צחוק מתגלגל והשיבה "לא נורא אתה עוד תשתפר, עם הזמן". "למה? זה לא נשמע טוב?" שאל דני. טל חייכה ואמרה "בתור דובר אנגלית זה נשמע טוב, אבל אם אתה רוצה שאנשים בישראל יבינו אותך אתה עוד צריך לעבוד על המבטא". "זה קל?" שאל דני. "אם תרצה אני ילמד אותך כמה מילים מתישהו" אמרה טל. "אני מקווה" אמר דני בסיפוק. "ביי, לילה טוב" היא אמרה ושכבה על הכרית שלה. "חלומות מתוקים, אל תחשבי על דברים רעים" אמר דני וחייך חיוך אחרון לפני שהוא נבלע בתוך המסדרון האפלולי. ***** טל התהפכה כול הלילה מצד לצד,היא לא הצליחה להירדם רוב הלילה.רק בשעה שלוש וחצי הצליחה היא לשים את ראשה בצד אחד, ולהרגיש מנומנמת. כשהגיע השעה ארבע לפנות בוקר בדיוק, היא התעוררה בבהלה למשמע קולות מוזרים. "מי זה?" היא שאלה ובתרוממה בבהלה. היא ראתה דמות שחורה התקרבת אליה, הדמות לא ענת ורק המשיכה להתקרב. "מי זה שם?" חזרה טל על שאלתה . ****************************************************************************** מי נמצא שם ב-4 לפנות בוקר על יד טל?? >< תעברו לפרק הבא ותגלו. זה יצא ארוך לא? הפרק הבא הרבההההה יותר קצר! אז זה מכפה כזה:] XD תהנו ^^

 

[kelly7i]

לא הבנתי שם בסוף..

שטל שאלה אותו על דאגי לפני מקפליי, ואז איכשו זה נעשה שם מדברים על דני, והכל שם התבלבל לי

 

[butbut]

כי דני החליט להתפרץ אל תוך השיחה שלא הייתה

שייכת לוXDD

 

[סיוווני XD]

ייאאיייייייי מתחייייל ../images/Emo99.gif

ולחשוב שאמרתי לעצמי - " נעשה רענון אחרון ואני אלך לישון " מזללללללללל שלא!

 

[kelly7i]

כבר פרסמת!

העיק אני כולי מחפשת, חח איך לא ראיתי?!>< טוב אני על מחשב גרוטאה, זה הסבר מספיק טוב, יו איזה כייף אני מתה לקורא כבר!!!!!!!!

חח אני מרעננת פה והיתי בדיוק בשיחה עם חברה שלי במסן, וזה היה מאחרוה האתר ואז זה עולה.. ואני עושה לה "יששששששששששששש בת-אל פירסמה את ההמשך לפיק!!!!!!!!!!!!!!!!!!" חחחחחחחחחחחחXDDDDDDDDDDDDDD

 

[butbut]

חח קלי זה ארוך בשבילך!:]] XD אין מצב שאת

מפספסת את זה חחחח=]

 

[kelly7i]

../images/Emo23.gif

 

[butbut]

../images/Emo126.gifפרק 15 חלק | זה פרק קצר לעומת 14../images/Emo126.gif

מאוד קצר לעומתו:] ****************************************************************************************************************** פרק 15: כשלא קיבלה טל תשובה מספיק ברורה, היא התיישבה בכדי להיטיב לראות את האלמוני בחושך שסביבה. וקראה בפעם השלישית "מי זה שם?". "דן" השיב דני, והתקדם אליה כשהוא מחזיק בידו מזרון, כרית ושמיכה. הוא היה נראה פרוע מאוד,כאילו התעורר באמצע סיוט. שיערו קפץ לכול מקום, ופניו היו שקועות בתוך הכרית שלו. הוא היה ללא חולצתו, וחזהו היה חשוף. ובאור הירח שנשף מתוך אחד החריצים שבחלון, היה נראה גופו לבן עוד יותר מן הרגיל. האור ליטף את חזהו, וסימן את עורו במספר צורות מיוחדות ותכלכלות. דני שם את השמיכה סביב מותנו, היא ידעה מדוע, וצחקה בצורה אילמת. טל הביטה בו כמה שניות, מיצמצה בעיניה ושאלה בתמיהה "מה קרה?". רק מלפני כמה שעות תמימות היא עוד דיברה איתו על חייה, והם נפרדו. ועכשיו הוא התעורר באמצע הלילה ועומד כאן מולה עם הכרית והשמיכה שלו. "חשבתי על זה " הוא אמר וסידר את המזרון על הרצפה על יד הספה עליה שכבה. ואז הוסיף "ולא רציתי שתהיי כאן לבד". טל צחקה ואמרה בשקט "חשבתי שאתה מדבר מתוך שינה". "היי, למה חשוך כאן?" שאל דני,לאחר ששם לב כי גם האור שהשאיר דלוק בשביל טל נכבה. "לא יודעת,השארת לי אור אחד,אבל כשהתעוררתי זה היה כבוי" השיבה טל. דני התרומם ממקומו,והלך להדליק את האור.לאחר כמה שניות הוא הגיע למסקנה שזה לא עובד."יש הפסקת חשמל,כנראה" אמר. דני נפל על המזרון בכבדות, והרים את ראשו אליה. היא חייך והשיב "כן, אני מדבר. אבל בכול זאת, מפחיד לישון כאן לב. אפילו אני פוחד". "אוה," פלטה טל ומשכה את השמיכה מעליה "אולי בכול זאת צדקת. היום הזה התחיל כ"משוגע" וייגמר כ"משוגע"". דני צחק וקבר את ראשו בכרית ואמר "אני מרגיש עייף, אבל אני לא". "כן,גם אני" אמר לפתע דאגי מאחוריו. טל הרימה את עיניה וראתה את דאגי מגיח בקצה המסדרון יחד עם המזרון, השמיכה והכרית שלו. גם חזהו שלו היה פתוח לפניה, היא ידעה שלפני השינה הם היו מורידים את החולצה שלהם, וישנים בלעדיה. היה זה מנהג קבוע אצל רוב הבנים. גם אביה שלה היה נוהג לישון ללא חולצה, המחשבה על הוריה שנמצאים כעת בדרך חזרה אל ישראל מעט העציבה אותה, אך היא מיד ניערה את ראשה והביטה על דאגי. "גם אתה ער?" היא שאלה בהפתעה וחייכה. "נראה לך שאני אשן לבד בחדר כשדני כאן ?! " קרא דאגי, וצחק. הוא הטיח את המזרון שלו על הריצפה על יד דני, וזרק את השמיכה והכרית עליו. "אחי, אני כאן למטה" אמר דני וצחק. "אני יודע" השיב דאגי ברשעות וצחק. הוא קפץ על דני וגרם לו לפלוט צחוק מתגלגל. דני העיף אותו מעליו והתרומם במהירות כמו תרנגולת נפוחה, כשמישהו חודר אל תוך חצרה. "הרסת את השיער שלי" אמר דני וחייך חיוך שובב. דאגי התגלגל אל עבר המזרון שלו והשיב "לא נורא, גם כשהוא מסודר הוא לא נראה מסודר". תפסיקו, אתם תעירו את כולם" אמרה טל בלחש. דני התהפך במזרונו ואמר "זה בסדר, טום ישן כמו בול עץ. והארי כבר התרגל לרעש שלנו". דאגי התרומם מן המזרון, והתיישב עליו כמו כלבלב. "כן, הארי יושן עם הכרית על הפנים" הוא אמר וצחק. לפתע הוא נעמד ממול המזרון שלו ואמר "תראו משהו מגניב". הוא שם את ידיו סביב חזהו, וחיבק את עצמו בחוזקה. נראה היה שידיו קשורות אל גופו כמו חלוק משוגעים. אחר כך הוא חיבר את רגליו זו בזו והתנוענע כמו לולב. ובמהירות וזעק "אני מומיה". לאחר מכן הטיל את גופו על המזרון, נשמעה מכה חזקה ודאגי נותר בשכיבה כשפניו מופנים כלפי הכרית. ראשו פגע בכרית בהדיפה חזקה במיוחד, ורוב הנוצות שהיו בתוכה יצאו במהירות והתעופפו בחלל החדר. טל ודני נראו המומים, הם הביטו בנוצות המתעופפות סביבם, ובדאגי ששכב על המזרון ללא שום תנועה. ואחר כך הצטלבו מבטם והם החלו לצחוק. "אוי" אמר דאגי והסתובב, הוא התקפל בצורה מוזרה ופלט "עכשיו בטוח לא יהיו לי ילדים, נראה לי ששברתי שם משהו". צחוקם של טל ודני רק התגבר מרגע לרגע. "מתי תבין שעם כול המכות שקיבלת, אתה כבר פיתחת מין מגן-חוסם שכזה. אתה חסין מפני מכות מבין? אבל מפני כריתות אתה לא, אז אל תנסה לכרות שום דבר זה—" "דני, הבנו את הפואנטה" עצרה אותו טל וצחקה. "זה לא היה אמור לקרות" אמר לפתע דאגי והביט אל עבר הכרית. הוא הרים אותה באצבעותיו הדקיקות, היא הייתה ריקה לגמרי מנוצות. כול הנוצות היו מפוזרים סביבם ובאוויר, היה נראה כאילו לפני כמה רגעים הם תלשו למספר רק של ציפורים את הנוצות. כול הספה עליה ישבה טל הייתה מכוסה בנוצות. על ראשה של טל ועל השמיכה שלה היו גם כן נוצות. דאגי שכב והרים את השמיכה שלו עד מעל לחזה שלו, התרומם יחד איתה ואמר "תראו איזו שימלה". לאחר מכן הוא הוציא את רגלו השעירה מתוך הפתח, שתפקידו היה אמור להיות שסע. הוא שם את אצבעו בפיו ואמר "איך אני נראה?" בחיקוי מצויין של אישה גברית במיוחד. "מפחיד" אמר דני בציוניות ומשך את השמיכה מעליו. גופו השרירי של דאגי התגלה לפתע, טל הביטה על קימוריו המיוחדים, וחזהו החשוף. דאגי לפט צווחה שקטה, משתדל שלא להעיר את הארי וטום. ומיהר ליצנוח אל המזרון שלו ולמשוך את השמיכה מידיו של דני. "סוטה" הוא פלט לעברו בטון נשי והוציא אליו לשון. טל צחקה מן הצד ואמרה "דאגי, חשבת פעם להיות שחקן?". "כן," אמר דאגי וחייך בזמן שהוא מחזיר את השמיכה למקומה, סביב מותנו. דני שם את פניו על ידיו ואמר "אני חושב שהוא צריך ללמוד להיות מורה". טל ודאגי החליפו מבטים מוזרים ופרצו בצחוק. "מורה?," שאלה טל בבדיחות והתרוממה מן הספה."ומה הוא ילמד כבר?איך להרוס את הבית ספר?" הוסיפה טל וחייכה. דאגי הפנה את מבטו אל טל במהירות ואמר "אל תזלזלי, אני מסוגל ללמד אותם איך להכין מטוסים, ולקלוע ישר לפח". "זה באמת מרשים" אמרה טל בציניות וצחקה. "הוא יכול להיות מורה לספורט" אמר דני וצחק. דאגי הרים את רגלו כלפי מעלה ואמר "אני יעשה מתיחות", ומתח את רגלו. לאחר כמה שניות נשמע 'קליק' קטן, ומיד צנחה רגלו של דאגי כלפי מטה. "ממש מורה לספורט" אמרה טל ופרצה בצחוק יחד עם דני. "זה כואב" ילל דאגי בשקט. טל פסקה מצחוקה ואמרה "תמתח את הרגל, תביא אותה על מעל הספה ותחזיר אותה אלייך". דאגי הרים את רגלו, שם אותה על יד טל, בספה. טל זזה מעט לשמאל ואמרה "עכשיו תמשוך אותה כלפייך". דאגי משך אותה אליו, נשמע 'קליק' קטן,"אוו" ילל דאגי. ואחריו עוד 'קליק', ולבסוף ירדה הרגל ושבה אל מקומה. "אפילו ספרנית בסיפריה אתה לא תהיה" העיר לו דני וחייך. "למה לא?" שאלה טל. "כי הוא הרעש" השיב דני וגרם לטל ולדאגי להעלות חיוכים על פניהם. טל הביטה סביבה ואמרה "אני מרגישה כאילו שיש סביבי שלג, החיים לא ראיתי שלג". "מה?" שאלו דני ודאגי פה אחד.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gif חלק || ../images/Emo126.gif

"כן" אמרה טל וחייכה. היא ניערה את השמיכה שלה על דאגי, וכול הנוצות עפו מעליו ונטלו על שיערו. הוא הרים את ראשו והיה נדמה לרגע כי הוא חובש פאה לראשו. "אתה נראה כמו סבתא שלי" אמר דני וצחק. דאגי ניער את ראשו כמו כלב, ואמר "גם עכשיו אני נרא כמו סבתא שלך?". "לא," אמר דני ועיקם את אפו "עכשיו אתה נראה כמו המשוגע שגר לידה" אמר. טל פרצה בצחוק ואמרה "גם לך לא חסר", והעיפה לעברו כמה נוצות. דני צחק והרים מספר נוצות בידו, והעיף על טל. "ברוכה הבאה למועדון" הוא אמר וצחק. טל חייכה וברחה מן גוש הנוצו שעף לעברה, אך היא לא הצליחה להתחמק. והן נפלו אחת אחת על פניה וגופה, וליטפו אותה. דאגי ודני החלו לריב בניהם ולזרוק אחד על השני נוצות. טל קפצה מן הספה ואמרה "אתם נראים כמו שני משוגעים, תהיו כבר בשקט. זה רק ארבע לפנות בוקר עכשיו". דאגי הרים ערימה של נוצות וזרק לעברה ולעבר דני. טל חייכה ואמרה "גם אני יודעת לשחק במשחקים כאלה". היא הרימה מספר רק של נוצות מן הריצפה, וטחבה אותן אל פניו של דאגי. "הילדה יודעת לשחק" קרא דאגי וחייך. "יש לך נוצה בפה" אמר לו דני ופסק מלהעיף נוצות בכדי להתנשף. דאגי ירק את הנוצה מפיו ואמר בגועל "היה לי כרגע נוצה של ברווז בתוך הפה". "אולי זה שייך לתרנגולת" אמרה טל בציניות וחייכה. "זה לא משנה את העובדה שזאת נוצה" אמר דאגי וניגב את לשונו בסמיכה שלו. לאחר מכן העביר אותה על הספה, ועבר אל הקיר. הוא היה נראה כמו בן-אדם שנטרפה עליו דעתו. "דאגי, אני חושב שהטעם כבר עבר" אמר דני והרים את גבתו כלפי מעלה. "אני לא חושב" אמר דאגי והמשיך אל עבר הקיר שבמטבח. טל היטתה את גופה, וכך גם דני, בכדי לראות מה מתרחש שם. דאגי פתח את המקרר הוציא תרסיס של קצפת ושם בטוח פיו,ורעש של עוד בקבו שנפתח ונסגר. ולאחר מכן יצא מן במטבח בריצה וצעק "אני איש חולה". "הוא חולה בכלבת" זעק דני וצחק. טל התרוממה מן המקום בו ישבה והלכה לכיוון הנגדי של דאגי. "תירק את זה דאגי" אמר לו דני מן הצד. "מה?" שאל דאגי, ועשה את עצמו כאילו לא שמע את דבריו בכלל. "תזרוק את זה מהפה שלך" אמרה טל, וברחה מפניו. "מה? אני לא שומע" זעק דאגי והסתובב במעגלים. הוא ירק את כול תכולת פיו על הקיר, ויצר את יצירת האומנות הראשונה שלו. זה היה נראה כמו כתם גדול במיוחד בצבע לבן ואדום, משולב בנוצות המזדקרות לכול אורכו ורוחבו. "מה אמרתם?" הוא שאל והביט עליהם בבדיחות. טל נראתה שרויה בהלם, היא לא הייתה רגילה עדיין להתנהגות המטורפת של הארבעה. "זה נראה כמו קיא של חזיר יבלות" אמר דני והצביע אל עבר הכתם הענק. "זה נראה מגעיל" אמרה טל והחלה לצחוק. "זה קצפת נוצות וקטשופ" אמר דאגי בשקט וחייך. "גועלי," אמר דני והוסיף מיד "אבל גאוני". "שלא תעז לנסות את זה" הזהירה אותה טל וכיוונה אליו את המבט הכי רציני היה באוסף המבטים שלה. "הקונה מטטה" אמר דאגי לפתע. טל סובבה את פניה אליו וראתה אותו לוקח את הסמיכה שלו וכורך אותה סביב גופו. "הקונה מטטה" זעק גם דני וחיבק את דאגי. "אני מאבד את שיווי המשקל שלי, דני. הקונה מטטה" זעק דאגי ונראה חסר אונים. "אקונה מטטה, בלי דאגות" התחיל דני לצעוק. לשנייה הם עוד עמדו כשדני מחבק את דאגי, שנראה כמו משוגע בתוך כותונת המשוגעים שלו. ובשנייה השנייה היו שרועים שניהם על הריצפה. "הקונה מטטה לצאצאים שלי" אמר דאגי בשקט והשפיל את ראשו. טל פרצה בצחוק קולני, המראה היה מבדר במיוחד. היא לא זכרה עוד תקופה בחייה שיצא לה לצחוק כול כך הרבה ביום אחד. היא ידעה ימים טובים בחייה, אך לא הסתובבה עם אנשים המסוגלים לכול. וכשהיא אומרת "הכול" היא מתכוונת לכול הפירוש של המילה. "מסכן דאגי, הוא באמת לא יוכל להביא ילדים א תמשיכו בצורה שכזאת" אמרה טל והתיישבה בתשישות על הספה. "טל,את לא צריכה לדאוג לו. הוא עבר דברים הרבה יותר גרועים ממה שהלך כאן עכשיו" אמר דני וצחק. "תשתוק, גם אותך דחפנו אל תוך שירותים של בנות ערום" צעק דאגי. "אבל לא אמרתי כלום" אמר דני והתרומם מעליו. "ערום?טוב אני כבר לא מתפלאת" אמרה טל בשקט וניסתה להסתיר את חיוכה. "טוב שאתה לא מספר לה את כול הדברים הכי גרועים שעשינו" אמר דני וצחק. דאגי התרומם מן הרצפה ונראה מותש "איזה לילה," הוא אמר בשקט והתישב על המזרון שלו "אני מרגישה כול כך עייף" הוא אמר וחייך. "גם אני" אמר דני בשקט והתיישב גם כן הוא במזרונו. דאגי פשפש מתחת לשמיכתו והוציא דבר מה, שהיה נראה מחוץ אם לא דרוס. "זה נראה כמו ברווז מת עכשיו" אמר דני והצביע על הבד המדלדל נוטף הנוצות שהיה בידו של דאגי. "יופי, עכשיו אין לי כרית" אמר דאגי בגחמנות, והביט אל עבר טל ודני. "אף אחד לא אמר לך להיות מומיה" אמרה טל ופרצה בצחוק מתחדש. המחשבה על דאגי מטיל את עצמו בצעקות אל עבר המזרון הצחיקה אותה שוב ושוב. במיוחד עם אפקט הנוצות שיצא כתוצאה מכך. היא הסתכלה סביבה בייאוש, וצחוק נראה על פניה."תראו איזה בלאגן, מסכנים העובדים של המלון" היא פלטה והעיפה נוצה שברירית מן השמיכה שלה. "כן" אמרו דני ודאגי ביחד. "מזל רע" אמרה טל. "השעה ארבע וחצי, ומחר יעשו לנו השכמה בשש" קרא דאגי לפתע. "מה?!" שאלו דני וטל יחדיו. "אתה מתכוון היום יעשו לנו השקמה" העירה טל וציינה פרט חשוב. "כן, ה-י-ו-ם ממשיכים בסיבוב ההופעות, וטל חוזרת לביתה" אמר דאגי. "נכון, אתה צודק!" אמר דני והסתכל על טל. טל הביטה על פניו העצובות, וזיק של אופטימיות עבר בעיניה שלה. היא חשבה מחשבות חיוביות, אחרי הכול זהו תחילת הקשר שלה עם חברי מקפליי. אין סיבה שמשהו יפגום את הקשר הזה. "אני בעד שנלך לישון, נשארו רק עוד שעתיים להשלים" אמר דני בשנייה וסובב את פניו. טל החליפה מבטים תמהים עם דאגי, וזה רק הביט לעברה וסימן שאין לו כול קשר אל התנהגותו של דני.

יש המשך~~

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifXDDDDDDDD

"הקונה מטטה" די קפראליהם3>

 

[l i t a l 369]

בוט הרגת אותי XDDDDDD

'הקונה מטטה' חחחחחחחחח , כמה צחקתי XD

 

[lovemcfly1]

XXXXDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD

קצפת קטשופ ונוצות?!?! הקונה מטטה?!! חחח... קרעת אותי מצחוק!!

 

[butbut]

עכשיו כשאני חושבת על זה-באמת יש לי דמיון פרוע

XD