../images/Emo126.gif חלק 
../images/Emo126.gif
דאגי וטל בהו בדני בשנייה, ואז שכבו על המזרון שלהם בשקט. החדר נותר שקט עם שוכבם במזרונים, כול אחד שכב שקט ונפל אל תוך אגם המחשבות הקסום שלו. הבלאגן נשאר באי-סדר, והנוצות נותרו מפוזרות ברחבי החדר ושיוו לו מראה קסום. אור הירח הנשקף מן החלון שטף את גופם של דני ודאגי. טל הסתובבה והביטה אל השניים. היא לא הצליחה להירדם, אך שמעה את תחילת הנשימות הקצובות של דני ודאגי. הם נרדמו, היא חשבה. מחשבות לגבי ה-מחר החלו להציף את ראשה. היא הרגישה במערבולת חושים משתנת. הביטה על דני, ראשו היה בצמוד לספה, וכך גם ראשו של דני. הוא עצם את עיניו והחליף לפתע צד. ואילו דאגי לעומתו סתם שכב ונראה כמו מומיה, ידיו היו צמודות אל גופו. "איזה מין חיים אלו?" היא שאלה את עצמה, וניסתה לראות את כות המצב האור חיובי. את סיפוריו של דני, את הפריצה אל חדרי ליבה. את הסיפורים שלה עצמה, את חברה של טום. את הפלירטוטים על הארי, ואת הדיברוים עם דאגי. הכול התערבב לה בתוך ראשה, היא לא ידעה שקט מהו. ***** לאחר חצי שעה עברה לטל השינה, היא הרגישה עירנית ביותר. ראשה היה טרוד מכדי להשתיק את סיערת המחשבות שחלפו בראשה כמו רוחות. היא התרוממה מעט וסידרה לעצמה את הכרית, כך שתוכל לשבת. היא החלה להביט סביבנ ולפתע הבחינה בדני ממצמץ בעיניו, ובוהה בתקרה בשקט. "דני" היא לחשה "אתה ער?". דני סובב את ראשו והביט בה,הוא התיישב גם כן במזרון שלו ואמר "כן, אני לא יכול לישון. אני מרגיש ערני מידי". "תגיד--" היא התחילה לומר בשקט, אך מיד השתפנה ותפסה את עצמה. "מה?" הוא שאל בשקט וסידר את הכרית שלו בצורה שסידרה היא. "לא,ב עצם זה לא חשוב כבר" אמרה טל ומיהרה להסוות את החיוך שהתנוסס על שפתיה האדומות. "את בטוחה?" שאל דני, וכיווץ את פיו לכדי כדור-שפתיים בשרני ומצומק. טל הרגישה בהתחלתו של הסומק שהחל להציף את לחיה. אפילו באור הקלוש שהיה בחדר,היא הצליח להבחין בהבעות פניו. "כן" אמרה טל, והביטה בו. עיניה היו פקוחות לרווחה, ושפתיה מפוסקות. הייתה, לרגע מהיר, שתיקה מביכה. טל גיחכה בשקט, ודני נשך את שפתיו ואמר בפתאומיות "וואו, את יודעת. חשבתי על זה, אנחנו מכירים כבר די הרבה זמן,לא?". "כן, חודש" אמרה טל והביטה בו, מנסה להבין לאן הוא חותר. הוא היה נראה ממש חמוד כשהשיער שלו פרוע בצורה כזאת,ופיו מפוסק לכול אורכו בזמן שהוא מדבר.שפתיו התהדקו , ונראו דשנות, וקיבלו גוון אדמדם. השמיכה שלו כיסתה רק חצי מגופו,וחשפה את החזה השרירי שלו.היא יכלה להבחין גם ברגליו שצצו מסופה, אך התמקדה בפניו בכול אותה בעת. הוא שם את ידיו מאחורי ראשו, וכך שכב והביט אל טל. היא הסירה את עיניה מעליו, כשראתה את מבטיו חוזרים אל עיניה. "כן, בדיוק חודש. היום, לפני חודש את פגשת את דאגי בפעם הראשונה" הוא אמר והרים את עצמו. הוא נשען על המרפקים שלו, וגרם לשמיכה לעטוף את רגליו בלבד. "נכון, ליד הסופר. זה היה היום הראשון ללימודים שלי" השיבה טל בשקט, מעלה זכרונות מאותו היום. רואה אותה ואת דאגי, יושבים זה על יד זה ומדברים. היא דיברה בצורה עילגת באותו היום, הפריע לה לדבר באנגלית. ועכשיו היא שולטת בשפה מצויין. היא באה עם שליטה כבר מישראל, אך הידע שצברה במשך החודש הראשון שלה בלונדון, משום רצונה הרב ללמוד. גרם לכך שלבטח ציוניה היו מורמים לשחקים בישראל. "אז מה באמת הלך בניכם שם?" הוא שאל ונראה מסוקרן. מבטו הכלבלבי הופנה אליה. שיערה השווה לו מסגרת נחמדה מאוד לפניו, ועיניו הגדולות רק תרמו לעצם המראה הצעיר שעדיין נותר בו. טל חייכה, הביטה אל דאגי שישן על יד דני ואמרה בקול חולמני "אמא שלי הכריחה אותי ללכת לעשות קניות בסופר. וכשסיימתי הלכתי אל מאחורי הבניין, שזה בערך המקום שאני הכי אוהבת. הוא מאוד שקט" אמרה טל ובחנה את פניו של דני. הוא נראה קשוב,וסימן לה עם עיניו להמשיך. "ואז דאגי ישב שם עם הרגליים מתוחות קדימה, ומרוב שהייתי עסוקה בעצמי. פשוט לא שמתי לב, ונפלתי עליו". דני צחק וראה את החיוך מתפשט גם על פניה של טל. הוא הניד עם ראשו ואמר "את יודעת שבאותו היום הוא רב עם אמא שלו, והאקסית שלו עשתה לו בעיות". טל חייכה והשיבה "כן, הוא סיפר לי". "הוא גם היה צריך ללכת אל הסופר ולקנות לי בטריות,כי עשינו הגרלה מי ילך הפעם. ויצא שדאגי הולך, אז הוא היה עוד יותר ב'באסה'. תמיד יוצא לבסוף שהוא או טום הולכים, לי ולהארי יש מזל" אמר דני וטפח על חזהו החשוף. טל חייכה וחיכתה את דני. הוא הביט בה במבט משועשע ואמר "זה כי הוא הכי קטן, הוא צריך לדעת לפעמים לעזור לגדולים ממנו". "מסכן, הוא באמת היה מבואס. ברגע שראיתי אותו הלב שלי קפץ. לא חשבתי שאני אי פעם אזכה לראות אחד מכם, כמובן שעכשיו זה יותר סיוט .אתה יודע, לדבר איתך בצורה גלויה שכזאת. זה באמת לא כמו שציפיתי" הודתה טל, וכשראתה את החיוך שהיה מרוח לדני על הפרצוף היא הוסיפה "אל תתלהב, אחרי שמכירים אתכם כבר לא חושבים עליכם אותו הדבר". "למה את מתכוונת?" שאל דני והתיישב על ישבנו בכדי להיטיב לשמוע אותה. טל חייכה והשיבה "אתה יודע, זה שונה.אני לא יודעת איך להסביר לך". דני פתח את עיניו ואמר במבטא כבד "אם לא תסבירי לי אני לא יבין". טל צחקה בשקט, וחשבה על מספר מילים שיכולות לעזור לה."אוקי אני ינסה" היא אמרה וגיחגחה בגרונה. "הנה אנחנו מתחילים" אמר דני וחייך. "מה?" שאלה טל ,והרימה את גבתה. "התכוונתי, שאני מחכה". "אוה, אוקי. אז זה די שונה כי לפני שידעתי שאני יגיע לכאן. אתה יודע אל לונדון," אמרה טל והסתכלה על הבעת פניו. הוא הנהן עם ראשו ואמר "כן". "אז,לפני שהגעתי לכאן לא ידעתי שכול זה יקרה. אתה יודע למה אני מתכוונת. תמיד הייתם נראים לי הרבה יותר חוצפנים, סנובים ויותר מכול "מחזיקים מעצמכם". ואז גיליתי שאתם לא כאלה, לפחות לא האחרים אתה כן". דני הנהן עם ראשו, ואז הבין על מה היא מדברת ואמר "אני חוצפן?" "סנוב?" הוא חזר אחר מילותיה. "טוב, כן" אמרה טל.
יש המשך~~
../images/Emo126.gifדאגי וטל בהו בדני בשנייה, ואז שכבו על המזרון שלהם בשקט. החדר נותר שקט עם שוכבם במזרונים, כול אחד שכב שקט ונפל אל תוך אגם המחשבות הקסום שלו. הבלאגן נשאר באי-סדר, והנוצות נותרו מפוזרות ברחבי החדר ושיוו לו מראה קסום. אור הירח הנשקף מן החלון שטף את גופם של דני ודאגי. טל הסתובבה והביטה אל השניים. היא לא הצליחה להירדם, אך שמעה את תחילת הנשימות הקצובות של דני ודאגי. הם נרדמו, היא חשבה. מחשבות לגבי ה-מחר החלו להציף את ראשה. היא הרגישה במערבולת חושים משתנת. הביטה על דני, ראשו היה בצמוד לספה, וכך גם ראשו של דני. הוא עצם את עיניו והחליף לפתע צד. ואילו דאגי לעומתו סתם שכב ונראה כמו מומיה, ידיו היו צמודות אל גופו. "איזה מין חיים אלו?" היא שאלה את עצמה, וניסתה לראות את כות המצב האור חיובי. את סיפוריו של דני, את הפריצה אל חדרי ליבה. את הסיפורים שלה עצמה, את חברה של טום. את הפלירטוטים על הארי, ואת הדיברוים עם דאגי. הכול התערבב לה בתוך ראשה, היא לא ידעה שקט מהו. ***** לאחר חצי שעה עברה לטל השינה, היא הרגישה עירנית ביותר. ראשה היה טרוד מכדי להשתיק את סיערת המחשבות שחלפו בראשה כמו רוחות. היא התרוממה מעט וסידרה לעצמה את הכרית, כך שתוכל לשבת. היא החלה להביט סביבנ ולפתע הבחינה בדני ממצמץ בעיניו, ובוהה בתקרה בשקט. "דני" היא לחשה "אתה ער?". דני סובב את ראשו והביט בה,הוא התיישב גם כן במזרון שלו ואמר "כן, אני לא יכול לישון. אני מרגיש ערני מידי". "תגיד--" היא התחילה לומר בשקט, אך מיד השתפנה ותפסה את עצמה. "מה?" הוא שאל בשקט וסידר את הכרית שלו בצורה שסידרה היא. "לא,ב עצם זה לא חשוב כבר" אמרה טל ומיהרה להסוות את החיוך שהתנוסס על שפתיה האדומות. "את בטוחה?" שאל דני, וכיווץ את פיו לכדי כדור-שפתיים בשרני ומצומק. טל הרגישה בהתחלתו של הסומק שהחל להציף את לחיה. אפילו באור הקלוש שהיה בחדר,היא הצליח להבחין בהבעות פניו. "כן" אמרה טל, והביטה בו. עיניה היו פקוחות לרווחה, ושפתיה מפוסקות. הייתה, לרגע מהיר, שתיקה מביכה. טל גיחכה בשקט, ודני נשך את שפתיו ואמר בפתאומיות "וואו, את יודעת. חשבתי על זה, אנחנו מכירים כבר די הרבה זמן,לא?". "כן, חודש" אמרה טל והביטה בו, מנסה להבין לאן הוא חותר. הוא היה נראה ממש חמוד כשהשיער שלו פרוע בצורה כזאת,ופיו מפוסק לכול אורכו בזמן שהוא מדבר.שפתיו התהדקו , ונראו דשנות, וקיבלו גוון אדמדם. השמיכה שלו כיסתה רק חצי מגופו,וחשפה את החזה השרירי שלו.היא יכלה להבחין גם ברגליו שצצו מסופה, אך התמקדה בפניו בכול אותה בעת. הוא שם את ידיו מאחורי ראשו, וכך שכב והביט אל טל. היא הסירה את עיניה מעליו, כשראתה את מבטיו חוזרים אל עיניה. "כן, בדיוק חודש. היום, לפני חודש את פגשת את דאגי בפעם הראשונה" הוא אמר והרים את עצמו. הוא נשען על המרפקים שלו, וגרם לשמיכה לעטוף את רגליו בלבד. "נכון, ליד הסופר. זה היה היום הראשון ללימודים שלי" השיבה טל בשקט, מעלה זכרונות מאותו היום. רואה אותה ואת דאגי, יושבים זה על יד זה ומדברים. היא דיברה בצורה עילגת באותו היום, הפריע לה לדבר באנגלית. ועכשיו היא שולטת בשפה מצויין. היא באה עם שליטה כבר מישראל, אך הידע שצברה במשך החודש הראשון שלה בלונדון, משום רצונה הרב ללמוד. גרם לכך שלבטח ציוניה היו מורמים לשחקים בישראל. "אז מה באמת הלך בניכם שם?" הוא שאל ונראה מסוקרן. מבטו הכלבלבי הופנה אליה. שיערה השווה לו מסגרת נחמדה מאוד לפניו, ועיניו הגדולות רק תרמו לעצם המראה הצעיר שעדיין נותר בו. טל חייכה, הביטה אל דאגי שישן על יד דני ואמרה בקול חולמני "אמא שלי הכריחה אותי ללכת לעשות קניות בסופר. וכשסיימתי הלכתי אל מאחורי הבניין, שזה בערך המקום שאני הכי אוהבת. הוא מאוד שקט" אמרה טל ובחנה את פניו של דני. הוא נראה קשוב,וסימן לה עם עיניו להמשיך. "ואז דאגי ישב שם עם הרגליים מתוחות קדימה, ומרוב שהייתי עסוקה בעצמי. פשוט לא שמתי לב, ונפלתי עליו". דני צחק וראה את החיוך מתפשט גם על פניה של טל. הוא הניד עם ראשו ואמר "את יודעת שבאותו היום הוא רב עם אמא שלו, והאקסית שלו עשתה לו בעיות". טל חייכה והשיבה "כן, הוא סיפר לי". "הוא גם היה צריך ללכת אל הסופר ולקנות לי בטריות,כי עשינו הגרלה מי ילך הפעם. ויצא שדאגי הולך, אז הוא היה עוד יותר ב'באסה'. תמיד יוצא לבסוף שהוא או טום הולכים, לי ולהארי יש מזל" אמר דני וטפח על חזהו החשוף. טל חייכה וחיכתה את דני. הוא הביט בה במבט משועשע ואמר "זה כי הוא הכי קטן, הוא צריך לדעת לפעמים לעזור לגדולים ממנו". "מסכן, הוא באמת היה מבואס. ברגע שראיתי אותו הלב שלי קפץ. לא חשבתי שאני אי פעם אזכה לראות אחד מכם, כמובן שעכשיו זה יותר סיוט .אתה יודע, לדבר איתך בצורה גלויה שכזאת. זה באמת לא כמו שציפיתי" הודתה טל, וכשראתה את החיוך שהיה מרוח לדני על הפרצוף היא הוסיפה "אל תתלהב, אחרי שמכירים אתכם כבר לא חושבים עליכם אותו הדבר". "למה את מתכוונת?" שאל דני והתיישב על ישבנו בכדי להיטיב לשמוע אותה. טל חייכה והשיבה "אתה יודע, זה שונה.אני לא יודעת איך להסביר לך". דני פתח את עיניו ואמר במבטא כבד "אם לא תסבירי לי אני לא יבין". טל צחקה בשקט, וחשבה על מספר מילים שיכולות לעזור לה."אוקי אני ינסה" היא אמרה וגיחגחה בגרונה. "הנה אנחנו מתחילים" אמר דני וחייך. "מה?" שאלה טל ,והרימה את גבתה. "התכוונתי, שאני מחכה". "אוה, אוקי. אז זה די שונה כי לפני שידעתי שאני יגיע לכאן. אתה יודע אל לונדון," אמרה טל והסתכלה על הבעת פניו. הוא הנהן עם ראשו ואמר "כן". "אז,לפני שהגעתי לכאן לא ידעתי שכול זה יקרה. אתה יודע למה אני מתכוונת. תמיד הייתם נראים לי הרבה יותר חוצפנים, סנובים ויותר מכול "מחזיקים מעצמכם". ואז גיליתי שאתם לא כאלה, לפחות לא האחרים אתה כן". דני הנהן עם ראשו, ואז הבין על מה היא מדברת ואמר "אני חוצפן?" "סנוב?" הוא חזר אחר מילותיה. "טוב, כן" אמרה טל.
