יא-בייבי! פרקים24-25

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifיא-בייבי! פרקים24-25../images/Emo126.gif../images/Emo36.gif

אזה דיליי אלוהים! המחשב הזה סטום-אני לא יודעת למה אני מתגרהבמזל שלי כשאני עוהל עלו-הוא עלול להיכבא בכול רגע כאילו><

בפרקים בקודמים: "זה לא כמו זה בעצם," התחרטה טל "עם דאגי זה היה שונה" היא אמרה בשקט. "הוא פגע בך?" שאל לפתע דני, ועצר במרחק מה משפתיה. "אני..." החלה טל לומר והפסיקה. היא אהבה להרגיש את מגע עורו על לחיה הרים, ואת שפתיו חוקות אך לא רחוקות ממנה. היא נשכה את שפתה, והמשיכה להביט בעיניו, כאשר הרוח חוצצת דרכם, ומפלסת לה דרך בין מחשבתם.

בחייך טל!!...השאלה:האם טל תתנשק עם דני??האם יעופו ניצוצות באוויר?את זה נגלה עכשיו.!!1

הנה זה מתחיל!

בלי לחפור יתר-על המידה:

שם הפיק: יא-בייבי!

פרק 23[פרק שעבר: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=109297704

מי שבאמת רוצה לשמוע עצה-תחכו משהו כמו 15 דקות אחרי שההודעה הזאת מתפרסמת וככה אתן תוכלו לקרוא את כול החלקים בלי בילבול

בוט.

 

[butbut]

../images/Emo26.gifפרק 24 חלק | ../images/Emo126.gif

לצערכן או לשמחתכן אני מפרסמת היום רק פרק 1-שיקולים שלי><..אבל מחר יגיע עוד פרק[אום המחשב שלי נכבא באמצע-אל תאשימו ואתי על הדיליי הנוראי...זה הוא.

בהחלט השיר הללו-שיכניסו אותכן לאווירה של החלק הזה:

Cascada - truly, madly, deeply-רגוע מידי לטעמי-ומתוק כזה..אבל נו,שיהיה: http://www.youtube.com/watch?v=thiVvCoBLbQ

Fool Again-Westlife[נו,גמני מושפעת]: http://www.youtube.com/watch?v=6WtRNQ9Z32U וזהו לחלק זה

קריאה נעימה! זה פרק קשה ><[מ1 עד 10 זה בדרגה של 7 בקושי של ה...הבנה-כלומר זה קשה להפנים] סטופ חפירות. ***************************************************************************************************** פרק 24: "זה...לא, הוא לא" אמרה טל וסובבה את פניה לאות שלילה. דני חיפש אחר ידיה, אך בראשה של טל עברה לרגע המחשבה על הנשיקה של דאגי. "האם היא באמת מעדיפה את דאגי על פני דני?" עברה השאלה בראשה, והבהבה לה באור בוהק ומציק. היא קירבה את ראשה אליו, מתחה את שריריה ועמדה על קצות אצבעותיה בכדי להגיע אל גובהו. גופה כבר היה הדוק אל גופו, ואדי נשימתם התערבבו יחדיו באמצע, ויצרו כמעין ענן לבן שנעלם בתוך מספר שניות והתחדש. היא העבירה את עיניה מן עינו השמאלית אל הימנית שוב ושוב, כאילו מחכה לראות שם דבר מה. הוא חיזק את אחיזתו בידיה, ובכול זאת התקרב ונעצר על פי הקצב שלה. "אני לא יכולה," אמרה טל לפתע והרגישה את הדמעות מטפסות אל גרונה. "למה?" שאל דני באומללות, וקימץ את גבותיו. "אני מבולבלת" ענתה טל בשקט, וחפנה את ראשה בחיקו החמים. דני נשק לראשה ואמר בקול עמוק "אני יודע, ואני רוצה להתנצל עכשיו על ההתנהגות של דאגי, אם הוא הפחיד אותך. אנשים שיכורים לא שולטים במעשים שלהם, לפעמים זה נראה מגוחך כול כף- אבל זאת האמת". "אני יודעת," אמרה טל בשקט "סבא-רבה נהג לשתות, האלכוהול מסובב את החושים, גורם אפילו לבני אדם...טובים...לההפך לטיפשים גמורים!". "ובכול זאת," היא המשיכה "אתה דני ג'ונס אתה לא צריך להסתובב עם מישהיא כמוני. אפילו שאמרת לי אלפי פעמים שזה לא חשוב". "זה לא חשוב! אמרתי לך שהדבר שהכי פוגע בי זה שאנשים לוקחים אותי בתור "דני ג'ונס. ההוא מן התמונות, ההוא מן הסרטונים. ההוא שצוחק ומפלרטט עם המנחות כדי להצחיק. אבל זה לא תמיד אני! לפעמים זה רק דני ג'ונס האחר!" התרעם דני. "אני מבולבלת, דאגי...דני...איך אני צריכה להיות רגועה אחרי זה?" שאלה טל והביטה אל תוך עיניו בעצב. היא לא יכלה לומר לו שהיא אוהבת את שניהם, שהיא מרגישה את הרגש הזה שניסתה למנוע מעצמה. היא לא רצתה להתאהב באנשים, היא לא רצתה להכאיב לעצמה שוב. והנה פתאום, ברגע של טיפשות, היא נתנה לעצמה להתקרב אל האנשים הכי רחוקים שיכלה היא לחשוב להכיר כאן. היא נזכרה בחברות שלה, כמה זמן שלא דיברה איתן, שלא עשתה איתן שיחות נפש. היא התגעגעה אל כול היציאות שלה בישראל, לקניון הגדול שבתל-אבבי שנהגה לבלות בו. אל החברות שלה, אל פורום המעריצים. האם הבנות בפורום שמו לב להיעדרותה? מדוע לא חשבה היא להיכנס ולברר זאת? היא שכחה מהכול, נטשה את הכול. וכעת היא עומדת מטרים ספורים מסיתה, מוחזקת בידיו של דני ג'ונס. והוא מבקש ממנה לחשוב שהוא לא באמת דני ג'ונס. היא לא באמת ראתה בו את הדני ג'ונס שכולם חשבו שהוא. היא ראתה בו הרבה מעבר. מעבר לעיניים הכחולות, היו מליוני סיפורי ילדות קשים. מאחרויה השיער המתולתלת עומד לו הרצון שיקבלו אותו כמו שהוא. מאחורי הבגדים והנעליים היקרים עומד לו הרצון להיות מה שהחברה מחפש, ועם זאת לקנות את הזולים בשביל הוא עצמו. "אני לא יודע, אני מבולבל בעצמי" השיב דני בשקט. טל הרימה את פניה אל עיניו ואמרה בשקט "אני מצטער, תבין שאני עדיין לא רגילה לעניין הזה". "אני מבין" אמר דני קצרות. היא העבירה את ידיה אל חזהו, ושיחקה עם אצבעותיה. "זה הכול באשמתי," היא אמרה בשקט "אני נכנסתי למצב הזה". דני הוריד את ראשו אליה ואמר "תצאי מזה". "מסובך" פלטה טל. דני הביט אל עבר המשך הרחוב, וראה שקבוצת נערים מתקרבת. טל סובבה את פניה אליהם גם כן, היא רצתה להתנתק מדני, מין דחף פתאומי שגרם לה לעשות זאת בכול פעם שעברו על ידם אנשים. "אל תעשי את זה" אמר דני בשקט. "אבל...מעריצים" אמרה טל בשקט, והביטה אל האנשים המתקרבים. דני הוריד את ראשו ואמר "הם לא רואים אותי, יש כאן חושך. את לא צריכה לפחד מכולם, אם אני מסתכן קחי גם את סיכון". "טוב" אמרה טל, והרגיעה את הלחץ שהיתה היא שרויה בו. טל קברה את פניה בחזהו של דני, היא לא רצתה לדעת מי הם האנשים, ולא שיזהו אותה במקרה. בזמן שהם עברו היא שמעה את הלמות ליבו באוזנה, והרגישה את "דני, אני צריכה לחזור בקרוב. ההורים שלי עוד יחפשו אחרי" היא אמרה בשקט ופיהקה פיהוק זעיר. "גם אני, ממש קר לי. אני...אני צריך לברר כמה דברים" אמר דני, והעביר את ידיו בשיערותיו. "תברר" אמרה טל, ושמה את ידה האחת על תיקה. "איתך" אמרה דני, וחייך חצי חיוך. "דני" אמרה טל בעייפות, והרימה את מבטה אליו.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif

הוא היה נראה נחוש בדעתו, היא לא באמת רצתה ללכת. היא רצתה להישאר ולהיות איתו במשך כול הערב. אבל לא יכלה, היא פחדה שתגלה לו את האמת. "את בורחת ממני, ובורחת מדאגי...אצל מי את עוצרת לביניים?" הוא שאל, והרים את מבטו אל אחד העלים שעפו על יד ראשו. "מה?" שאלה טל וחייכה. "אני מתכוון," אמר דני בסלחנות וצחק "בטח יש לך סיבות לא לספר לי משה, את מסתירה ממני כמה פרטים שתוקעים את כול הסיפור הזה". ליבה של טל הלם בחוזקה, איך הוא ידע אודות הסודות שלה? האם היא דיברה בקול, או מהבטן? "לא," היא ענתה, וחייכה חיוך מאתגר "אני לא חושבת". "אני לא אלחץ עלייך, אני לא נוהג לעשות את זה עם בחורות" אמר דני, ומתח את שיריריו. "אוה," אמרה טל, וחייכה חצי חיוך. "ומותר לשאול מה אתה כן עושה עם בחורות?" היא שלחה לעברו חיוך מזמין, והרימה את גבתה. "בטח, אני מתחיל עם בחורות בדרך כלל ולא הן איתי" הוא התחיל לומר ועצר. "אני לא התחלתי איתך" התרעמה טל. "לא הזכרתי שאת התחלת איתי," אמר דני וחייך לאחר מכן המשיך את דבריו "למעשה, אני פשוט ניגש ומדבר בכנות. מחמיא לה טיפה, אבל לא יותר מידי. מספיק רק לספר לה בדיחה, לחכות שהיא תצחק, ומשם הכול מתגלגל". "אחלה של אסטרטגיה" אמרה טל בציניות. "תודה" אמר דני וחייך חיוך מתוק. "דני," אמרה טל ופלטה אנחה. היא הביטה בתוך עיניו הנוצצות, וניסתה למצוא שמץ של היגיון לסיטואציה הזאת. אחרי הכול, היא מעולם לא חשבה שתצטרך לעמוד בצומת דרכים כמו זאת. מי היה מאמין שטל אביב, ההיא הישראל, תגיע ללונדון. תכיר את הלהקה הכי אהובה עליה, ותצטרך לבחור בין שניים מחבריה. "אני לא באמת יודעת מי אני עכשיו" היא אמרה בשקט, וחיכתה לתגובתו. "את עמוקה, את לא יודעת את זה. אבל את מדברת ממש כמו אחת שעברה הרבה בחיים שלה, ועברת הרבה בחיים שלך. למעשה, אני לא חושב שאני יכול להשתוות אלייך, אבל אני יכול רק לבקש ממך לקחת סיכונים, לא?" ענה לה דני וכרך את זרועותיו סביבה בפתאומיות. טל דחפה את עצמה כלפיו וחיבקה אותו שנית. "אני ינסה להבין אותך אחר כך" היא אמרה בשקט וחייכה. "אני בטוח בזה" אמר דני. "יש לי רק בקשה אחת," אמרה טל בשקט, וסובבה את ראשה אל פניו. "כן?" השיב דני, וסובב גם כן הוא את פניו. "כשיבוא הזמן המתאים תספר לי בעצמך מי אני, אבל עכשיו בוא נניח לזה" לחשה טל, וקברה את ראשה בכתפו. הרוח בידרה את שיערה, בעת שעצמה היא את עיניה ופקחה את עיניה שנית. היא בלעה את רוקה ופלטה "תגיד לבאזבי שימשיך לחכות על עדן החלון, אחרי הכול הוא דבור". דני פלט צחוק ואמר "את אוהבת את 'אצבעונית', אה?". "אני מזדהה איתה" אמרה טל קצרות ופרצה בצחוק. "את מתנהגת כמובב, גם אם את לא שמה לב" אמר דני, וחייך אליה. היא התנתקה ממנו, הרימה את מבטה ואמרה בשקט "גם אתה". "מה זאת אומרת?" שאל דני, והרים את גבתו כלפי מעלה. "מצטערת נסיך, אתה מספיק חכם כדי לדעת" השיבה טל בציניות, וחייכה לעברו חיוך מאתגר. דני סובב את פניו ואמר "כדי שאני אגלה את זה לפני שאיזו קרפדה תבוא ותחטוף אותך. כמו בסיפור, אצבעונית הולכת לישון. ובלילה באה אליה קרפדה וחוטפת אותה, והנסיך בא לראות את אצבעונית, אבל היא לא נמצאת. היא הרחק ממנו". טל צחקה ואמרה "בהחלט". "בכול אופן," התחילה טל לומר, ואספה את שיערה בידה. "בוא נהיה מציאותיים לרגע דני, כול מה שקורה כאן עכשיו הוא בגדר חלום, בלבד". "למה את מתכוונת?" שאל דני בהפתעה. "אני מדברת אנגלית—" אמרה טל. "כי הייתי במחציתינו מספיק זמן בשביל ללמוד, וגם ככה לא היית כזאת גרועה גם בהתחלה. את רק השתפרת" קטע אותה דני. "אני מכירה אותכם—" המשיכה טל. "צירוף מיקרים, או סתם מזל שמחשק בצד שלך" השיב דני. "אני מחבקת אותך, ולא בתור איזו מעריצה או משהו כזה—" "ככה זה אצל ידידים, זה רגיל, זה נורמאלי...אל תקחי אותי בתור מפורסם, אני בן-אדם רגיל" "אני גרה בלונדון—" "מזל של ההורים" "יש לי חברים בריטיים, אני לומדת בקולג'—" "עוד פעם, תחום המזל בלבד" "דאגי נישק אותי—" "מזל, אני מניח, שוב" "העלילו עלי עלילות בעיתונים, ותמונת פפארצי שלי מופיעה שם—" "את עוד תתרגלי לזה" "איך הספקתי את כול זה? איפה אני בכול הסיפור הזה?" שאלה טל בדרמטיות. דני שיחרר צחוק עצבני ואמר "כאן, ממש לידי". "אבל חלק מטל נשאר בישראל, אני לא יכולה לעזוב אותו" אמרה טל בשקט. היא ידעה שהיא צודקת, היא בהחלט לא התכוונה להספיק כול כך הרבה בזמן שהותה בלונדון, ובכול זאת הספיקה. היא הרגישה תחושת אשם ננוראית, שריחפה מעליה בכול הזמן שהיא נהינתה כאן, בלונדון. וחברתה מחכה לטלפון ממנה, או לסימן חיים, בישראל. איך היא הייתה מסוגלת להפקיר כך את כול מה שידעה ולמדה בישראל? איך היא השתנתה כול כך מהר ולא שמה לב לכך? "אבל למה את שם? אם את בעצם כאן עכשיו?" שאל דני. הוא פלט צחוק חרישי והוסיף מיד "זה נשמע מטומטם, טל". "אני יודעת, נכון?" אמרה טל וצחקה. "כן" אישר דני, וחייך. "תנשמי עמוק," הוא אמר בציניות והוסיף "את חייבת להירגע, נכון שהחיים שלך מתוסבכים. ונכון שאת לא רגילה למעבר מישראל ללונדון, אבל עכשיו את כאן! למה למנוע מעצמך לבלות? אני בטוח שחברה שלך מבינה אותך,טל. אני מוכן להסתלק אם זה מה שמפריע לך, באמת". "לא, דווקא בגללך אני עומדת כאן בקור, ומדברת שטויות" אמרה טל וחייכה. "בחייך" אמר דני. "נשבעת" אמרה טל ופרצה בצחוק. דני הצטרף לצחוקה ונתן לעצמו לנשום לרווחה. "את משהו מיוחד" הוא אמר בשקט, ושלח את ידיו אליה. "חיבוק, מישהו?" שאלה טל וכרכה את זרועותיה סביב צווארו. "אני מתנדב" אמר דני, וחייך. הוא חיבק אותה בחום, וגרם לה להרגיש מוגנת, ויותר מכך. היא חייכה לעצמה, וחיזקה את חיבוקה.

יש המשך~~[אני מרגישה את זה שהוא הולך להתכבה בקרוב..ווקשה שלא!><]

 

[m i c k e y 15]

בעעעעעעעע

שתעזוב בחזרה לישראל.... XDD אהבתי את החלק הזה-

אמר דני וחייך לאחר מכן המשיך את דבריו "למעשה, אני פשוט ניגש ומדבר בכנות. מחמיא לה טיפה, אבל לא יותר מידי. מספיק רק לספר לה בדיחה, לחכות שהיא תצחק, ומשם הכול מתגלגל".. חמודדדדדדד שיעשה את זה לי

אני אוהבת את כל הקטע שהיא מתחבטת בינהם..אבל בחייאת דינאקקקקקקק שתבחר בדאגי!!! XDDDDDDD סתםסתם אני לא נוהגת ללחוץ על חברות

XD מוכר לך? XDD

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ../images/Emo126.gif

פשוט הייתי חייבת כי זאת רוני

Avril Lavigne - Sk8er Boi: http://www.youtube.com/watch?v=pULa7F1gWZM&feature=related ********************************************************************************************************************8 "בחיים לא קרה לי הדבר הזה, שנקבה הצליחה לבלבל אותי בצורה שכזאת" אמר דני. "תמיד יש פעם ראשונה" אמרה טל, וצחקה. לפתע דני פלט אנחה ואמר "שכחתי שמחר יש לנו פגישה עם...ג'ורג'...ובערב ראיון בטלויזיה". טל חשבה לרגע, שכן, הרגע הזה הוא אמיתי. אחרת דני לא היה עסוק מידי כול הזמן, אם זה לא היה אמיתי, ולחום בלבד. היה לו את כול הזמן בשבילה, ולדאגי. היא ידעה עכשיו שזה לא חלום, זה אמיתי. אמת לאמיתה. "אז כדאי שתלך" אמרה טל, נשארת חבוקה בזרועותיו, מנסה להאריך את הרגע. "כן,אבל—" התחיל דני לומר. "אבל מה?" שאלה טל, והביטה אל עבר הבית שהיה מוצב מול עיניה. "אני—" התחיל דני לומר, אך קול כלשהו קטע את שטף דיבורו. "טל זו את?" נשמעה צעקה לפתע מאחוריהם מדמות לא מזוהה. "מה?" אמרה טל והתנקה בחיפזון מידיו של דני. היא הסתובבה בכדי לראות מי הוא זה שהפריע לה, ברגעים האחרונים שלה עם דני. "מי זאת?" שאלה טל בשקט, והביטה אל עבר הדמות שעמדה על יד ביתה. "רוני" קראה הנערה. "אוי," פלטה טל ונתנה לעצמה מכה "אחותי הקטנה" הסבירה טל לדני המבולבל. "בואי" קראה לעברה טל, וסימנה לה להתקרב. רוני רצה במהירות לקראתם ובהתרגשות, והתנגשה בטל בכוונה. היא נעדמה על יד טל, שהתרחקה מדני בשני צעדים, והרימה את מבטה אליו. היא סקרה אותו לכול אורך גופו, והביטה על פניו במשך זמן ארוך. אחר מכן לחשה לטל בעברית "זה דני ג'ונס, נכון?". "כן" החזירה לה טל בעברית, וחייכה. "הוא חתיך במציאות, וואו. אני לא מאמינה שהוא כאן מול העיניים שלי, טל לא מזמן הלכתי להופעה שלהם עם ג'יימס. וטום נתן לנו חתימה בסוף, אבל לפגוש אותו ככה במציאות...אני...וואו" אמרה רוני בהשתהות. דני שלא הבין דבר רק לחייך לנוכך המבטים של רוני ושאל "אז את אחותה הצעירה של טל?". "הוא מדבר אלי?" שאלה רוני בהתרגשות, ולא התיקה את מבטה מדני. "כן" השיבה טל וצחקה. "אני רוני" השיבה רוני, וצחקה. דני צחק יחד איתה ואמר "מדהים עד כמה שאתן שונות זו מזו". "ותודה לאלוהים על כך" סיננה טל מבין שיניה. "אתה באמת דני ג'ונס?" שאלה לפתע רוני, וחייכה חיוך מתוק. "בהחלט, את מכירה עוד דני?" שאלה דני, ופלט צחוק. "אוו," פלטה רוני "טל, הוא מדבר אלי רגיל, הוא צוחק כמו בסרטונים ההם שראינו. אלוהים, איזה כייף, אני לא מאמינה" אמרה רוני בהתרגשות לטל. "מה היא אמרה?" שאל דני את טל בליווי מבטא מודגש במיוחד, וחייך. "היא אמרה ש—" החלה טל לומר, אבל רוני קטעה אותה באמצע משפטה ואמרה במהירות "אמרתי שיש לך צחוק חמוד" אמרה רוני. "אפשר חיבוק?" היא שאלה לפתע, ונראתה נרגשת מאוד. טל פלטה אנחה, והסיטה את עיניה מרוני לדני באדישות. היא ראתה את פניו של דני מתמלאות שמחה, הוא חייך ואמר "ברור". רוני קפצה עליו וחיבקה אותו בחוזקה, "הוא כול כך חמוד" היא אמרה בעברית, וצחקה. לאחר מכן התנתקה ממנו ואמרה "הייתי מבקשת ממך חתימה, אבל אין לי דף". "הוא יחתום לך פעם הבאה" התערבה טל, ושלחה לעברה מבט מזהיר. "לא, אני לא חושבת שאני אפגוש אותם עוד הרבה כמוך טל" מחתה רוני בעברית, והישירה מבט לעבר דני. "אתה יכול לחתום לי?" שאלה רוני בציפיה. דני פלט צחוק ואמר "כן, בוודאי. איזו שאלה". "יופי," אמרה רוני, וצחקה "אני הולכת להביא עט, כי אין לי כאן". "אין בעיה" אמר דני, "אנחנו נחכה לך כאן" הוא השיב, וחייך אל עבר טל. שנראתה משום מה אדישה. "אוקי" אמרה רוני, והביטה אל עבר טל. "הוא יותר נחמד ממך, אני לא מבינה איך הוא סובל אותך בכלל" היא פלטה בעברית. "אני כן נחמדה" אמרה טל, והוסיפה "אם את כבר הולכת הביתה, את יכולה להכניס לי את התיק?". "טוב" אמרה רוני בסתמיות, וחייכה חיוך מתגרה. "עצרי רגע" אמרה לה טל, ואחזה בדש חולצתה. "מה קרה?" שאלה רוני בחשש, והעבירה את מבטה אל עבר הבית. טל הרימה את גבתה ושאלה "איך זה שהסכמת לעזור לי במהירות שכזו?". "סתם" אמרה רוני. "לא, זה לא סתם," פלטה טל, ועזבה את חולצתה. "מה עשית?" היא מיהרה לשאול, ולהביט אל תוך עיניה. "טוב!" מחתה רוני, והשפילה את מבטה "שברנו לך משהו, בחדר" היא אמרה בשקט. "מי זה שברנו?" שאלה טל בשקט. "אני ג'יימס ו—" אמרה רוני, ולא הספיקה להמשיך את משפטה. טל ישר קטעה אותה ושאלה "נכנסתם אל החדר שלי?". "בערך" אמרה רוני בעברית, ורצה משם לפני שטל יכלה לענות לה. טל המשיכה להביט בגבה המתרחק, וסובבה את פניה אל עבר דני, כשהלם מציף את פניה. "מה קרה?" שאל דני ופלט צחוק. "היא...הם...הם שברו לי משהו בחדר" אמרה טל ,ופלטה צחוק עצבני. "בזמן שלא היית כאן?" הוא שאל בהפתעה, וחייך למראה של טל, היא צחקה וכעסה בו זמנית. "כן,בדיוק" היא ענתה, וצחקה. דני צחק ואמר "למה את צוחקת? זה לא עצבן אותך לפני שנייה?". "אתה מצחיק אותי, אני לא מוצאת זמן להיות עצובה" אמרה טל, ונשכה את שפתיה בכדי להפסיק את הצחוק. "מצטער" אמר דני בציניות. "לא זה דווקא בסדר" השיבה טל. "אני יודע, הייתי ציני" השיב דני וגרם לה לפרוץ בצחוק חוזר. "חזרתי!" צעקה לפתצע רוני מאחוריהם, ונעמדה עם עט ודף בידה. דני חייך ואמר "שלום לך". רוני הסמיקה קשות , והרימה את מבטה אל עיניו הכחולות "שלום". "היי" פלטה טל באדישות, וחייכה לעברה. "מה לכתוב?" הרים דני את מבטו הכחול מן הדף, וחיכתה לתשובתה של רוני. רוני פתחה את פיה ואמרה "לרוני היפה—" דני צחק ואמר "רגע, אין לי על מה לכתוב". "תכתוב על הגב שלי" הציע רוני, וחייכה חיוך מתוק. "רעיון טוב" אישרה טל. "אוקי" אמר דני והחל לכתוב את מה שדיקלמה לו רוני. "לרוני היפה,והמקסימה. באהבה ענקית...מאוד...דני אלן דייויד ג'ונס, הגיטריסט והזמר של מקפליי, שמכיר את דאגי פוינטר, טום פלטצ'ר והארי ג'אד...ותומך בכך שהם מתנהגים כמו בחורות—"

יש המשך~~

 

[yaelsee]

XDD

"ותומך בכך שהם מתנהגים כמו בחורות" XDD

רציתי נשיקה בין טל לדני *ממשיכה לקרוא*

 

[lirazraz]

חחחחחחחחחחXDDDD

אהבתי את מה שרוני אמרה לו לכתוב....LOL אבל איזו פוסטמה היא..................................>< XD

 

[kelly7i]

מה זה, דני מעצבן אותי

"בחיים לא קרה לי שנקבה הצליחה לבלבל אותי ככה" הוא הוא.. טיפה לא הוא בחלקים האלה, קר כזה טיפה..

 

[גרבע]

XD יאי הם לא התנשקו D:

 

[m i c k e y 15]

אהבתי~!!

שיתאהב ברוני...וואלה זה יכול להיות אחלה תפנית XDDD בכל מקרה...אחלה חלק

אני רוצה להיות אחות של טל... או יותר נכון- טל!! XDD

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק | ../images/Emo126.gif

מומלץ בחום לקראת האמצע של החלק:Belinda-Angel[ספרדית לשם שינוי]: http://www.youtube.com/watch?v=kzPU_ZskXHo ********************************************************************************************* "הי הי זאת בכלל לא חתימה, את מבקשת ממנו הצהרה" עצרה אותה טל וחייכה אל עבר דני שדווקא נהנה מכול העניין. הוא צחק ואמר "לא, אני מתחיל לאהוב את החתימה הזאת". "כמו בחורות...רשמת?" שאלה רוני וציחקקה. "כן, יש המשך?" הוא שאל, וחייך. "כן" השיבה רוני. "אבל תמיד נזכור אותם בתור סופר חתיכים,בעלי מבטא בריטי. ובמיוחד את דאגי שהוא בערך דומה לג'יימס חבר של רוני, שגם לו אני חותם דרך אגב. באהבה שנייה דני". "באהבה שנייה?" שאלה טל ופרצה בצחוק. היא לא הפריע הפעם לרצף דבריה של רוני, כי ראתה שדני דווקא נהינה מן העניין. הוא מחק ואמר לה "בבקשה, הוספתי גם לה, אפילו שניים. גם בשביל ג'יימס". רוני פלטה צווחה קטנה ואמרה "תודה, תודה!". "בבקשה" השיב לה דני בנימוס, והביט אל עבר טל. טל שלחה אל עבר רוני מבט של "אני-לא-מכירה-אותך", וחייכה. "טל, אמא אמרה שהאוכל מוכן, ושהיא צריכה לומר לך משהו. אגב" פלטה לפתע רוני. טל הרצינה ואמרה "אני כבר באה, אני רק אומרת לו 'ביי'". "מה קרה?" שאל דני בבלבול, והביט אל עבר שתי הבנות. "כלום, אני הולכת, תודה דני" אמרה רוני, וחיבקה אותו חיבוק אחרון. "זה כלום, רוני" אמר דני וחייך. "ביי" היא אמרה והתרחקה מן השניים. "אז אני מניח שאת צריכה ללכת" אמר דני, ושיפשף את רגלו בחול. "נכון" אישרה טל וחייכה. "אחותך חמודה," אמר דני, והרים את מבטו אל פניה של טל ששינו את ההבעה שלהן. "היא מלאת חיים כזאת, כאליו שכול החיים שלה היו מטובים מאז ומעולם...ורודים". "אכן" אמרה טל ביובש. "אז אני אזמין מונית מפינת הרחוב, כדאי שתלכי לישון טוב היום...אחרי היום הזה" אמר דני בדאגה, והביט אל תוך עיניה. טל לא אהבה את המבטים האלו, הם סימו אותה וגרמו לה לחוש כאילו שאיבדה היא את חוש הראייה שלה בבת אחת. "כן, תודה דני. באמת, על הכול" הודתה לו טל, וחייכה לעברו את אחד מחיוכיה הרגועים שהיו במלאי. "זה בסדר, אני אוהב לעזור לך" אמר דני ופתח את ידיו. "חיבוק?" הוא שלא, וצחק. "בוודאי" אמרה טל, ונכנסה אל בין זרועותיו. היא הרגישה הרגשה כול כך חמימה, שגרמה לה להעלות את החיוך אל שפתיה בן רגע. "דני," היא לחשה, כאילו מישהוא אחר שהשטלת על גופה, היא אינה ידעה למה היא קוראת לו, או מדוע היא מרגישה כזאת חמימות. "כן?" שאל דני והוריד את שיערו, כך שאחד מתלתליו דגדג את פניה של טל. "אם מחר אני אגלה שקרפדה חטפה אותי?" היא שאלה בשקט, וחייכה. דני חייך ואמר "אז אל תישכחי שאם תשירי זה יזכיר לך את הרגעים המתוקים של חייך. אל תנסי להילחם נגדה כי במילא את קטנה לעומתה. אבל תמיד תוכלי להאמין, בעצמך". טל צחקה ואמרה "אני אוהבת להיזכר ברגעים כאלו". לפתע הפלאפון של טל צלצל. היא הביטה אל תוך הצג, שמה של רוני הופיע שם. "אני חייבת ללכת" היא אמרה בשקט. דני צחק ואמר "זה בסדר, אני אדבר איתך מחר בקשר לדאגי, אני יעדכן אותך". "אוקי," אמרה טל ועמדה על קצות אצבעותיה בכדי לנשק אותו על לחייו. "תודה" היא לחשה. הוא הפתיע אותה ונשק לה על לחיה במהירות. היא פלטה צחוק ואמרה "להתראות". במהירות היא אספה את התיק שלה, ורצה אל עבר ביתה. לפתע עברה משאית גדולה ושחורה אל מול נגד עיניה, היא הרגישה את התנופה שלה ואת הרוח סוחפת אותה, ומעיפה את גופה הצנום הנה והנה. היא הרימה את ידיה כלפי ראשה, בכדי להגן עליו שמא תקבל מכה. אך דבר מזה לא קרה. טל המשיכה לעמוד במקום שבו הייתה, ולצפות בהבזקים מחייה שעלו כנגד עיניה בזה אחר זה. ראשה החל להסתחרר, וגופה החל לאבד את תחושתו. היא הרגישה הרגשה מוזרה, כאילו שעננים רבים נראים לה מכול עבר ואופפים את הכביש, המנורות, המשאית, ואפילו הרוח הקרה כבר לא הורגשה. כאילו שהכול מת, ונהפך למסך בצבעים רכים ובהירים עד שיכלה לחשוב היא שהכול לבנבן. "איפה אני?" היא שאלה שקט, ושמעה את ההד שלה מהדהד בחלל המקום. תמונתה של עצמה בגיל צעיר כול כך הופיעו לנגד עיניה, תמונתו של מוכר הבלונים הרשע. של אביה, אך נראו מטושטשות עד מאוד. הבזק אור נוסף, ותמונותיו של סבא הרבה שלה הקדרנו לנגד עיניה כבמסך שחור לבן. לאחר מכן חברותיה, אהבותיה הנכזבות, ובעיקר הוריה ואחותה. לאחר מכן הטיסה ללונדון, ושאר האירועים שחוותה כאן בארץ הזו. ובפרץ מחודש של רוח סוערת במיוחד, היא הרגישה את עצמה נשאבת אל תוך חור גדול ושחור. "לא!" היא צרחה, וצרחהת הדהדה ברחבי המקום. היא עצמה את עיניה וצנחה על האדמה הקשה, כשצעקות נשמעות מימינה בבירור. "מה קורה כאן?" היא שאלה בשקט, ופתחה את עיניה. היא ראתה את דני רכון מעליה, על פניו אוושת מודאגת. הוא משך אותה אליו בכדי שתתרומם ותתעורר. היא הריגשה חלשה, כאילו זה עתה עברה תאונה ולא פחות מכך. "נפלת, כשעברה כאן משאית לפנייך, אני לא חושב שהיא פגעה בך. את היית על המדרכה...נפצעת?" הוא שאל בדאגה, והחזיק בידיה. "לא," אמרה טל בשקט, והביטה עליו במבט מוזר. "ראיתי את עצמי, קטנה...זאת אומרת" היא אמרה בשקט, ושיפשפה את ראשה. "את בסדר עכשיו?" הוא שאל בשקט, ותפס את תיקה גם כן. "כן" אמרה טל בשקט והתרוממה אל זרועותיו, ונעמדה במקום. "את בטוחה טל? את פתאום נפלת כשהמשאית עברה. דאגתי לך, כבר ניסיתי לעצור את הנהג כי אולי הוא פגע בך. אבל אני ראה שבסך הכול התעלפת מן ה...תנופה?" הוא שאל, ונגע במצחה בכדי לראות אם חום גופה חזר אליה. "אתה חם" היא אמרה בשקט והתמכרה לתחושה הנעימה. "לא, זאת את שקפואה מקור" השיב דני בדאגה. "אני חושב שאני אצטרך לקחת אותך עד פתח הבית" אמר דני וחייך חיוך התנצלות. טל נראתה מובכת, אך לא אמרה דבר. היא נעזרה בידיו בכדי לקום, והרגישה סחרחורת איומה שתקפה את ראשה. מה היה הדבר המוזר הזה שלאיו נשאבה? מה היה פשר כול תמונות ילדותה? הם הגיעו אל דלת ביתה, שהיה רק במרחק כמה מטרים ספורים מן המקום בו עמדו חבוקים. דני צלצל בפעמון של הבית, וחיכה שמישהו יפתח את הדלת. "אני באה" נשמאה קריאתה של אחת הדיירות בבית.

יש המשך~~

 

[kelly7i]

רגע, איך היא אסםה את התיק שלה

אם רוני לקחה אותו לבית שהיא נכנסה לקחת עט? הוא שהיא לא בסוףXD חוצפנית הרוני הזאת, אני אישית היתי מתעצבנת עליה שם וצועקת עליה, מה הם מעיזים להכנס לה לחדר ככה?? ><

 

[butbut]

לא-היא לא לקחה..ובכול זאת לטל יש אופי..

היא תעדיף לצעוק עליה אחר כך, מאשר לצעוק עליה בפני דני..ולהביך אותה:]

 

[kelly7i]

חשה נחמדהXD

 

[m i c k e y 15]

יאא היא ממש דפוקה הטל הזאתי../images/Emo6.gif

כל ההזיות האלה

נראה לי היא על טריפ XDD שיהיה לך בכיף..אני מקווה שדני יגלה

XDD

 

[ענבז]

אשכרה על טריפ..לגמרי

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif

הייתה זו אימה של טל שפתחה את הדלת, והופתעה לגלות את ביתה, ואת דני ג'ונס שתמונותיו תלויות על קירות חדריהן של בנותיה בפתח דלתה. "שלום" היא אמרה בשקט והביטה אל עבר טל שנראתה חיוורת ופרועה מתמיד. "מה קרה?" היא שאלה מיד באנגלית, ותפסה את התיק שהגיש לה דני לידיה. "עברה משאית מול העיניים שלה, והיא כנראה נפלה מן המהירות. אלב היא לא נפצעה, לא קרה לה כלום" השיב דני, והביט אל עבר טל שעמדה קרובה אליו עד מאוד. הוא הביט אל אימה של טל, שהייתה דומה לה פחות או יותר. אך פניה של טל נראו הרבה יותר מעוצבים משל אימה. כנראה בגלל הגנים של אביה, חשב דני בליבו. אימה של טל לא נראתה נורא, ההיפך, היא נראתה צעירה מאוד, ועם זאת לא איבדה את יופיה הטיבעי. "אני מבינה" אמרה האם, וחייכה לעברו חיוך מוזר. טל התנתקה מזרועותיו ואמרה "תודה דני, אגב אמא תכירי...זה דני ג'ונס". "כן, זה אני. נעים מאוד" אמר דני והושיט את ידו אל ידה של אווה. אווה שלחה את ידה אל ידו של הנער ואמרה "גם מנומס, וגם מפורסם". "טוב, כן" אמר דני, והביט אל עבר טל בדאגה. אימה של טל סקרה את כול גופו של דני מקודקוד ראשו, ועד לנעליו ושאלה "אתה ממקפלי?". "מודה באשמה" אמר דני בחביבות, וחייך. "אוי, איפה הנימוסים שלי?" קראה לפתע אימה של טל, אווה. והוסיפה "אתה רוצה להיכנס? לשתות משהו?". "כאילו שאכפת לך" אמרה טל בראשה, והתיישבה על הספה בכבדות, מפקירה את דני לדבר עם אימה. "אני לא אתנגד לכוס מים אם אפשר," אמר דני בהיסוס, והביט אל עבר אימה של טל בחביבות. "בוא תיכנס" אמרה אווה, וסגר את הדלת אחריו. "תודה רבה, אני לא אתעכב כאן" אמר דני, וחייך חיוך מתוק. טל הרגישה רגע של חולשה ועצמה את עיניה בחוזקה, סחרחורות וכאבי בטן החלו לתקוף את ראשה ובטנה. "אמא" היא לחשהה בשקט, אך יכלה להוצאי רק קול חלש ופכוס שלא תרם לכלום. "גברת אביב" שמעה טל את דני קוטע את דיברי אימה. הבזק חזק של אור הציף אותה מכול עבר, היא נאבקה בכדי לפתוח את עיניה אך לא הצליחה. הקור שאפף אותה לפני כן התחלף בחמימות מוזרה שפשטה על כול גופה. היא ראתה מספר דמויות מטושטשות מהלכות כנגדה, ולאחר מכן את עצמה, רצה. משב של רוח קפואה במיוחד הגיע משום מקום, והציף אותה מכול עבר, גורם לחמימות להיעלם. הרוח העיפה את שיערה לאחור בבת אחת, וגרה לבגדיה להידבק את גופה בחוזקה. היא מצאה את עצמה בבניין בית החולים, הולכת במסדרון הומה רופאים ואחיות לחוצים. אך לה היה זמן. היא נכנסה מתוך סקרנות אל חדר מספר 666, מספרו של השטן. לא! היא לא מתה! זה לא ייתכן, היא יודעת שלא!...היא עדיין אל אמרה לדני את כול מה שרצתה להספיק לומר, ועדיין לא נקמה במוכר הבלונים ובסבא-רבה שלה! היא עדיין אל השלימה די שיעורי בית! ודיין לא הולידה ילדים. אין זה הוגן לקחת את נשמתה מגופה ברגע שכזה! והיכן אלוהים? והיכן המנהרה שכולם מספרים שהם עוברים בה במותם? היכן המלאכים לבושים בלבן? אני בבית חולים, לא בשמיים! טל פסקה מלחשוב, והחלה לראות לאן גופה לוקח אותה, היא נכנסה אל תוך החדר, והביטה אל עבר האחות שיצאה מן החדר בסבר פנים רציניות. טל היטתה את ראשה וראתה בחורה, קרחת, יושבת על מיטה ארוכה ומביטה אליה בעיניה הכחולות. היא הייתה נראית יפה, למרות ששיערה לא היה על ראשה. שפתיה היו אדמות כורד, ולחייה ורדרדות. לילדה לא היו גבות, ולא שיערות בשאר איברי גופה. עורה היה צח ולבן כשלג, חוץ מעיניה, לחייה, ושפתיה שלא איבדו את קיסמם. גופה היה דקיק וצנום, בצידי ביטנה נראו מספר מדבקות עגולות, ועצמותיה נתגלו מעט, אך לא יותר מידי. הילדה שתקה, ותלתה בטל מבטים קשים ומאשימים. טל ראתה מספר אנשים עם חלוקים לבנים רצים אליה, ומחברים המוני צינורות אל גופה בצנום. אך היא לא פסקה מלהביט אל תוך עיניה של טל במבטים הרסניים. "את" לחשה הילדה בשקט, ופתחה את עיניה הגדולות. אותן העיניים שזכרה טל מאתמול שלשום. היא יעה שבאיזשהו מקום היא מכירה את העיניים הללו. רוח חזקה החלה לשאוב את טל מאחוריה, אל תוך חור גדול ושחור. טל תפסה באחד העמודי הברזל שהיו מחוברים אל מיטתה של הילדה, אך לא אחזה בספיק בחוזקה. הציפוי הלבן של החדר נשאב גם כן, וכך גם הרופאים ושאר אנשים הצוות. גם הקוביות שבמרצפו עפו זו אחר זו אל תוך החור השחור הזה. טל פלטה צרחה ואיבדה את אחיזתה בעמוד הברזל הדקיק. הילדה שלחה את ידיה כלפי טל, כאילו ניסתה היא לתפוס אותה שלא תלך, ותעזוב אותה. טל מיד היא פתחה את עיניה, והתנשפה. היא נגעה במצחה, ומחתה את הזיעה הקרה שנטפה אל פניה. היא פלטה אוויר מראותיה, כאילו עמדה היא להיחנק, והחללה להשתעל בקול, וללחוץ על בית החזה שלה. היא הרגישה את טיפת האוויר היחידה שעוד נותרה בגרונה, וכאשר עזבה אותה הילדה הקטנה, יכלה טל לחזור ולנשום. היא החלה להתנשף ולהשתעל, היא הרגישה את כול מעיה מתהפכים בקרבה. היא ביטה סביבה בשקט, וראתה שום זכר לילדה הקירחת בחלוק הלבן. "טל!" היא שמעה את צעקתו של דני ואימה, ונתנה לעצמה ליפול מן הספה. "קרה משהו?" הוא שאל לפתע, וגרם לאימה של טל להתרחק ממנו מעט ולהביט אל ביתה. "את בסדר חמודה?" שאלה אותה אימה בדאגה. "שחקנית" חשבה טל בראשה, ומיהרה להתרומם, וליפול במהירות אל הספה שנית. מה קורה לי? היא שאלה את עצמה בשקט. גופה כאילו הפסיק לזוז או לציית לה. היא שכבה על הספה ללא נוע, והביטה אל אימה ודני שעמדו מעליה. היא המשיכה להשתעל ולהסדיר את נישמתה. ורק לאחר שהייתה בטוחה שהיא אכן נושמת כרגיל, היא פלטה אוויר מכול ראותיה, והרגישה דקירות בליבה. "כואב" היא לחשה בחונק, ופימפמה את נשימתה. "מה קרה?" שאל דני בשקט את טל , ושם את ידו על לחיה בכדי לבדוק את החום שלה. מבלי להביא בחשבון שאימה של טל עומדת על ידו. טל כיווצה את גבותיה בכאב , "אני מרגישה חלשה" היא פלטה בשקט, והריגהש את החונק מתחיל לעזוב אותה. "תנשמי עמוק" אמרה לה אימה ביובש. טל לא האמינה למשמע אוזניה, האם אווה חושבת שהיא עובדת עליה? "אני לא מסוגלת, זה כואב לי בלב" אמרה טל ברצינות, והרגישה דמעות של כאב העולות בעיניה. היא לא הרשתה להן לצאת, בכדי לשחררה אותן לחופשי. במיוחד לא מול אימה ודני, שעמדו על ידה. "תתישרי" אמר דני בטון מרגיע, ולחוץ עם זאת. "מנסה" אמרה טל בשקט. "תיקחי כדור, ותשימי מגבת עם מים על המצח" אמרה לה אימה. טל הביטה עליה במבט כועס והשיבה בעברית "אני לא יכולה לקום, איך אני אמורה לקחת בעצמי?".

יש המשך~~

 

[kelly7i]

מה יש לאמא הזאת? למה היא כל כך רעה

וקרה כזאת?=| דני

 

[butbut]

לפעמים זה ככה-שמעת על הפליות במשפחה?

שאלו בעצם דברים שכאילו "לא-קיימים-בבית-שלנו" אבל בעצם מאוד קיימים

... בואי נגיד שאם זו הייתה רוני האוויר הייתה אחרת-ככה זה><

 

[kelly7i]

מכירה=\

אבל בכל זאת היא חולה=\