יא-בייבי! פרקים24-25

[גרבע]

יאי D:

היא מתה?D:

 

[m i c k e y 15]

ידעתי שהיא על LSD!!!

 

[yael0000]

חחחחחחחחח ../images/Emo211.gif

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק [6~!!!!] ../images/Emo126.gif

אימה התעשטה במהירות ואמרה "אני כבר באה", ועלתה במעלה המדרגות. טל העבירה אל פניו של דני, זה היה נראה לה מוזר שוהא עומד בתוך הבית שלה. "למה את חלשה?" הוא שאל בשקט, וחייך חיוך מעודד לעברה. "אני לא יודעת," היא אמרה והוציאה את אחת הכריותל שהציקו לה בגבה. "דני," היא לחשבה בשקט בכדי שאף אחד מלבדו לא יוכל לשמוע. "כן" הוא ענה בשקט. "ראיתי ילדה, כשהיה אור...היא הייתה בלי שיער" אמרה טל, וחיכתה לתגובתו. "מתי ראית?ואיזה אור?" הוא שאל, והסתכל על אימה שירדה במדרגות לעברם. "לא חשוב" ענתה לו טל באדישות, והביטה אל עבר הכדור שהביאה לה אימה. "מים" היא אמרה בעברית ושקט "אלא אם כן את מתכננת שאני אחנק". "עדיין לא" ענתה לה אימה בציניות וחייכה. טל חייכה גם כן ואמרה "טוב". אימה חזרה על כוס מים בידה, טל התיישבה על הספה, היא לא אהבה את ההרגשה שכולם נוצעים בה עיניים ומרחמים עליה. ובכלל היא לא הייתה חולה, בסך הכול רגע של תשישות. כנראה ששכחה לשתות כמות מים מספקת באותו היום. היא הבליגה על כאבי הבטן שחטפה באותו הרגע, והמשיכה כאילו כלום לא קרה. "תשתי," אמר דני לאחר שראה שהיא מביטה אל כוס המים בתיעוב. "זה נראה כאילו שאת פוחדת שאמא שלך הרעילה אותך" הוא פלט וצחק. טל צחקה גם כן ואמרה "לא, סתם חשבתי על משהו". "להתקשר אל אבא, או שאת מרגישה טוב?" שאלה אותה אימה, ולקחה את הכוס הריקה מידה. "מעולה," פלטה טל "ממש מצויין!". "אז, אני מבין שאני כבר יכול ללכת נכון?" שאל דני. "אתה ממהר?" שאלה מיד אימה של טל. טל הביטה אליה במבט מתמשך, ורצתה לקבור אותה בעזרת עיניה באדמה. היא לא האמינה שאמא שלה יכולה להיות כול כך אנוכית כלפיה. "לא, הוא צריך ללכת. כי מחר יש לו פגישה עם המנהל שלהם" אמרה טל במהירות והתערבה בשיחה. "בדיוק" אמר דני, וחייך אל עבר טל חצי חיוך. "אז אני מניחה שאני אלווה אותך אל הדלת" אמרה לו אווה, וחייכה. "לא!" קראה טל והתרוממה מן הספה במהירות , "אני יכולה ללות אותו גם, זה בסדר-א-מ-א" אמרה טל בציניות והתקדמה אל עבר דני. הוא היה נראה מבולבל מכול העניין, ועם כול זה גם משועשע. "להתראות גברת אביב, היה נעים להכי--" אמר דני ונופף לאימה של טל, אבל טל כבר דחפה אותו לבחוץ, וסגרה את הדלת אחריה. היא התיישבה על המעקה שהיה על יד המדרגות, והביטה אל עבר עיניו הצוחקות של דני. "אל תסתכל עלי במבט הזה," היא אמרה, ופרצה בצחוק עצבני. " אתה לא מכיר אותה, היא מסוגלת למשוך רגעים קטנים לסופר-ארוכים" היא הסבירה. "היי, זה בסדר. גם אמא שלי ככה" אמר דני, וחייך. טל חייכה אליו בחזרה ואמרה "טוב, תתקשר אל הנהג, אני אחכה עד שהוא יגיע". "את בטוחה? לא קר לך?" הוא שאל, והפנה את מבטו אל עבר הבתים הרחוקים של הרחוב. "אני אביא סוודר, תחכה כאן" אמרה טל ונכנסה במהירות אל ביתה. "טל, טל...דני ג'ונס ממש חמוד" קראה אליה רוני כאשר ראתה שאחותה נכנסת אל הבית. "אני יודעת, ותפסיקי לקרוא לו דני ג'ונס, תקראי לו דני" אמרה טל. היא רצה אל עבר חדרה, והרגישה את הכאבים בבטנה מתגברים. היא ניסתה לחשוב בזמן שנכנסה על הדברים שאכלה באותו היום, ולא מצאה משהו שיגרום לה לקלקול קיבה. היא חטפה את הסווטצ'ר הראשון שראתה, לבשה אותו והחליקה במורד המעקה. כאשר סחרחורות זעירות מכות בה לפעמים וגורמות לה לעצור, לעמוד, ולחכות ראשה יחזור למקומו. טל יצאה מן הפתח אל הבית, וראתה את דני מדבר שם במכשיר הפלאפון שלו. היא התיישבה על המעקה של המדרגות, וחיכתה שיסיים את שיחתו. דני מיד הבחין בא אמר "ביי" במהירות , וניתק את השיחה. "מה קורה?" היא שאלה בשקט, והחזיקה את עצמה. "הוא יבוא עוד עשר שניות בדיוק. הוא היה כאן בקרבת מקום" אמר דני והכניס את ידיו לכיסיו. "תראה עכשיו אני יותר גבוהה ממך" אמרה טל וצחקה. "אכן" השיב דני בשקט. היא הורידה את ראשה אל ברכיה, ואחזה בו בחוזקה. היא הרגישה שהוא עומד להתפוצץ, כאילו בזה הרגע הגיע מישהו והטיח עם פטיש עב ברזל וקשה כאבן בראשה, וניפץ את גולגלותה הדקיקה. "היי, את בסדר?" שאל דני הווריד את ראשו אליה. "לא" אמרה טל בקול חנוק. היא הרימה את ראשה וראתה את דני מוריד את ראשו ומביט אליה. "מה קרה טל? מה קורה לך בזמן האחרון ילדונת?" הוא שאל בשקט, ובדק את מצחה שוב. טל עצמה את עיניה ואמרה "זאת הילדה הזאת, יש לה עינים כמו שלך...כמו שלך". "למה את מתכוונת?" שאל דני, והוריד את ידו ממצחה הבוער. "את חייבת ללכת עכשיו, לא חשוב מה קורה לך...תספרי לי מתי שהו לא?" הוא שאל, וחיכה לתשובתה. "לא" אמרה טל במהירות. "למה?" שאל דני במהירות. "מגוחך מידי" אמרה טל, ואחזה בראשה שנית. היא ראשה את ני מספר פעמים, ולאחר מכן חזר הוא להיות דמות אחת. "תסתכלי עלי, את רואה אותי" הוא אמר בשקט והרים מעט את מכנסיו בכדי להתכופף. "כן...לא...שלושה דני...הנה אתה" אמרה טל ונגעה במצחו עם אצבעה הקפואה. "כן" אמרה דני וחייך. "דני, הוא הגיע" אמרה טל והצביע אל עבר המכונית השחורה שעמדה על יד החצר. דני סובב את ראשו ואמר "כן, אני רואה". לאחר מכן הוא סובב את פניו אל עבר טל שישבה על המעקה. "אני מניח שזהו סופו של היום, את תרגישי טוב?" אמר דני באדישות והסתובב. "כן, וחכה רגע למען השם!," קראה לו טל ותפסה את דש חולצתו לפני שזה הספיק לברוח. היא קפצה מן המעקה ואמרה "עכשיו אני שוב נמוכה". דני צחק ואמר "טל, השארתי את דאגי לבד בבית. אני חייב לחזור". טל ניערה את שיערה ואמרה "זה לא תירוץ, אתה גם מסתיר ממני משהו. מה-זה?". "כלום" אמר דני, והביט אל עבר הנהג שצפר לו וסימן לו שיחכה מספר רגעים. "אתה בטוח?" שאלה טל, ומשכה אותו אליו בכדי לראות את עיניו. "אם אני יזכר אני אשלח לך הודעה. כשנסיך הפיות שוכח משהו, כולם משתדלים להזיכר לו. אך בסיפור הזה גם אצבעונית מסתירה משהו, ולכן כאשר שניהם יזכרו, הם יספרו אחד לני ביחד" הוא אמר, והשתחרר ממנה. הוא הלך כמה צעדים ולאחר מכן הסתובב, הביט על פניה ואמר "אבל על חיבוק אני לא מוותר". טל צחקה, ורצה לעברו. היא נתלתה על כתפו וחיבקה אותו בחום. "אתה סתם שחקן" היא מחתה, ונשקה לו על הלחי.

יש המשך~~

 

[m i c k e y 15]

נו מה נסגר! איפה דאגי בעניין הזה XDDD

 

[butbut]

../images/Emo126.gif|הדגש|חלק | ../images/Emo126.gif

הייתי סופר-ממליצה על השיר של טאטו..אבל יוטויוב לא עובד-ובכול זאת:t.A.T.u - All The Things She Said [למי שיש במחשב-זה מומלץ עכשיו] :] ******************************************************************************************************************* ההרגשה הייתה עילאית, אם רק ממגע איתו היא יכלה לדמיין את עצמה בעולם אחר, עכשיו היא הרגישה את הכול מתערבב יחדיו. "שנינו שחקנים" אמר דני וצחק. טל התנתקה ממנו, וחזרה לשבת על המעקה, כשידו עוד מחזיקה בידה משום מה. "להתראות," היא אמרה והתנתקה מידו. "דרישת שלום לדאדגי, תעדכן אותי לגביו" היא הוסיפה בכדי לא להרע את המצב. "תודה, אני אמסור" אמר דני וחייך. הוא הסתובב בשניי הונכנס אל תוך הרכב. טל ירדה מן המעקה ונכנסה אל תוך הבית עוד לפני שגלגלי הרכב של הנהג של דני זזו. היא נכנסה אל תוך הבית, סגרה את הדלת, ונעמדה מאחוריה. סחרחורת היומה החלה להציף את ראשה שוב, היא ראתה מספר דמויות שחורות שרצות אליה ועוברות דרכה. מה קורה לה? האם היא שתתה משהו מבלי שידעה? האם הזריקו לה משהו? האם זה בגלל הילדה הקטנה שתקפה את ראשה בכול רגע? המון שאלות ללא פתרונות, האם תקבל עליהן אי-פעם פתרון? היא עלתה במדרגות, והחזיקה במעקה בחוזקה, היא ראתה את הכול זז סביבה. המדרגות קיפצו, והמעקה יצא ממקומו. אך טל המשיכה לעלות, היא פלטה מספר גידופים, שלא נשמעו משום מה. רגליה נהפכו לכבדות, וגופה עוד יותר. מה קורה לה? מהם הרגשות הללו? מהם הכאבים הללו שלא פוסקים מלהכות בה כמו פטיש בסדן. בחוזקה, הגיע פרץ של קרירות משום מקום. לאן היא הולכת? היא פתחה את עיניה לרווחה וראתה את סוף המדרגות לפניה. היא זחלה על הריצפה, עד שהגיעה אל המדרגה האחרונה, והרגישה את השטיח שמרקמו הגס שרט בקלילות את ברכיה. היא הרגישה את גופה מתקבל מעצמו, את חלקי בטנה מתפרקים בזה אחר זה ויוצאים מתוך קרביה בעצמם. עיניה נעצמו מעצמן, כאילו מישהו או משהו מסמר אותם למקום, וחחסמו את הראיה ממנה. "טל קומי" היא לחשה לעצמה, והתאמצה לפתוח את עיניה בחוזקה. היא ראתה את עצמה יושבת במסדרון,מחריצי עיניה. "רק עוד מאמץ" היא אמרה לעצמה, וזחלה אל עבר המקלחת, היא הרימה את עצמה בעזרת המעקה, אך רגליה סירבו להתרומם. הן היו כבדות וקשות מידי מלנשוא. "קדימה" היא צקרחה בתוך עצמה, ופקדה על גופה לצייט לה. היא אחזה במשקוף הדלת ומשכה את עצמה לתוכו,"אמא" היא צעקה. אך לא היה אף אחד ששמע את זעקותיה. היא התרוממה מעט, לקחה את ידיה ופתחה את זרם המים מתוך ברז המים הנמוך. היא הרטיבה את עצמה ובעטה עם רגלה בדלת, בכיד שתיסגר. תחילה היא עצמה את עיניה, ונתנה למים לחלחל אל תוך בגדיה, ולהעיר אותה מן הסיוט הזה. לאחר מכן התמכרה אל ההרגשה, והרגישה את רגליה חוזרות לתיפקודם. הסחרחורות פסקו, והיצורים השחורים חזרו אל מקומם. טל סגרה את המים ולחשה "אמא" שנית. זו המילה היחידה שעלתה על לשונה באותו הרגע, אך לא היה נראה כי אימה מתכוונת להגיע או לשמוע לזעקתה של ביתה. טל פתחה את עיניה, והביטה סביבה באיטיות. היא לקחה את אחת המגבות שהיו במדף המגבות, ושמה אותה על ראשה. לארח מכן הרימה את פניה כלפי האסלה, וניסתה לטפס מעליה. הפעם היה הדבר קל יותר ממקודם, כי רגליה שיתפו איתה פעולה. היא הצליחה לצוות עליהן להתרומם, ובקושי הרגישה את הכובד שהרגשיה כמה שניות קודם לכן. היא התיישבה על האסלה, וחיכתה כמה דקות בכדי שתוכל להתעשט. לאחר מכן טל הרגישה את ביטנה מתפוצצת בתוכה. כול איבריה כאבו, ובכול זאת היא ציוותה על גופה להתרומם. היא קמה מן הסלה, והחזיקה מיד במעקה הברזל שהיה,למזלה, ממוקם על יד האסלה. היא תמיד שנאה את המעקה הזה, ועכשיו הוא היה נראה לה שימושי ומזמין במיוחד. "אלוהים," היא לחשה בשקט, והחלהלסחוב את עצמה אל עבר הדלת, היא פתחה אותה, ויצאה, כנכה, מתוכה. היא הביטה אל עבר החדר של רוני, הוא היה סגור, כנראה נרדמה. במהירות היא הלכה אל עבר חדרה, וכאשר הצליחה להגיע אל חדרה, פתחה את הדלת, וראתה את מיטתה התפוחה. היא הרגישה את הכאבים תוקפים אותה שנית, האם אלוהים מתנכל אליה?האם היא עשתה דבר מה שהיה יכול לדרום לה לבעיות שכאלו? זה לא יכל להיות אלכוהול וסמים, היא צלולה בדעתה מידי בכדי להיות תחת השפעתם. וחוץ מזה, מאיפה הגיעו הם אליה? היא החזיקה את ראשה בידה, והתקדמה אל עבר המיטה. היא נפלה בפתאומיות כבר כשהייתה על ידה, והרגישה את כול גופה מאבד את תחושבתו ושוקע בשינה עמוקה. רק נשימותיה האטו, וגרמו לה לחוש שהיא אכן ישנה. היא מצאה את עצמה בתוך החדר הלבן שוב, עם אותה הילדה הקטנה. "מי את?" שאלה טל, ואחזה בלבוש שלבשה היא עצמה. היא הורידה את עיניה אל עבר הבגד המוזר לשבש,ה זה לא היה הבגד שלה. זה היה חלוק לבן וצחור נקי מכול. היא פתחה את עיניה אל עבר הילדה, אך הילדה נעלמה, גם בית החולים נעלם. אטל הרגישה דפיקות חזקות בראשה, ושוב את החור השחור נפתח מאחוריה. שיערה החל לעוף לקראתו, וגופה לא החזיק מעמד היכן שעמדה היא. היא ניסתה להחזיק בקירות, אך הן התםוררו לנגד עיניה. הרוח סחבה אותה, היכתה בה, והיממה את חושיה. "לא!" צווחה טל וראתה אור בוהק במיוחד שסימה את עיניה. היא פתחה את עיניה וצרחה "אמא". היא שכבה במיטתה, קרן שמש מלטפת את עורה הרך, ומניחה לטל להרגיש את הרוח הקרירה שבוקעת מן החלון. היא הרימה את השמיכה שלה והעיפה אותה במהריות מעליה. הבגדים שלבשה אמש עוד היו עליהף ולא שום חלוק לבן. טל נגעה בראשה, בחזה שלה, ובישבנה בכדי לבדוק שאכן היא בריאה ושלמה. היא ניגבה את הזיעה שהציפה את כול גופה, במיוחד את ראשה. בימן כחלחל הופיע על פרק ידה, "כנראה מליל אמש" חשבה היא בליבה. אימה נכנסה בבהלה אל חדרה ושאלה "מה קורה לך על הבוקר?". "אמא" אמרה טל מבוהלת, והתרוממה מן המיטה. אווה הסתכלה עליה במבט בוחן ואמרה "את לא נראית טוב, קרה משהו באמת נכון?". "כן, כן" השיבה טל במילים היחידות שהצליחה להוציא מפיה. "אני חושבת שהיום את תשיארי בבית" אמרה אווה. היא לא הציעה לה לקחת כדור, ולא בדקה את ראשה כמו שדני היה מקפיד.

יש המשך~~אוי המחשב עומד להיסגר>< שיט...טוב אממ..אני כבר יעלה את החלקה אחרון->>אחרי שהוא יעשה לעצמו ריסטרט><

 

[m i c k e y 15]

XDDD

זה לא נשמע טוב- "היא הרטיבה את עצמה ובעטה " XDDDDDDD נראה לי היא חולה במשהו חמור.. אני מקווה שהיא תמות

איזה רעה אני, אה?

סתם סתם....שתשאר חיה "כפרעליה"

 

[butbut]

אוי-זה מזכיר לי את השינאה שלי כלפי סנייפ-מהאר

י פוטר.. אבל הוא היה שם דמות רעה-טל היא ה..דצמות הראשית-הטובה- של הפיק[אשכרה ספר] הזהXDD :]

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק || [אחרון!!!!!1..]../images/Emo126.gif

גאש-מחשב דביל. ולמה אני לא לומדת לקח לא לעלות עליו?>< ********************************************************************************************************************* היא רק פיהקה פיהוק קולני, והלכה אל עבר החדר שלה. "תודה באמת" סיננה טל הבין שיניה, והלכה אל עבר השידה שלה. היא ראתה את מכשיר הפלאפון שלה נמצא שם, והתפטתה בשאלה האם לשלוח לדני הודעה ולשאול אותו מה שלום דאגי? או לספר לו על מה שקרה לה אמש?. היא החליטה, לאחר התלבטות קצרה, להיכנס אל תוך המקלת תחילה, ורק אז להחליט. טל לקחה את המגבת הראשונה שיכלה למצוא על כיסאה, שעל יד המחשב. והלכה אל עבר כיוון האמבטיה. אתמול בלילה היה נראה לה הכול שונה כול כך, כאילו זה היה מלפני כמה דקות בלבד. מי היה מאמין שעבר מאז כמה שעות טובות. היא סגרה את הדל במהירות, התפשטה, ופתחה את זרם המים החמים. היא הביטה על ידה באופן טיבעי, זו שאחזה בצידי הברז. וראתה מספר סימנים כחולים המחוברים יחדיו. "מה קורה לי?" היא שאלה בפחד "זה לא אנושי" היא הטיחה בעצמה "זה לא הגיוני, מתי הספקתי להכות את עצמי בצורה שכזאת?". היא נגעה בסימנים הכחלחלים, והרגישה צריבה שעוברת לכול אורך זרועה. זה היה טרי עוד, כנראה מאמש. ומדוע אין היא זוכרת דבר הקשור במכות? היא הרימה את כתפיה, ונכנסה תחת המים החמים, ומנסה להירגע מכול מה שעבר עליה בזמן האחרון, ביום האחרון. למרות הצריבות הרבות שהרגישה בגופה, היא לא ייחסה לכך חשיבות מרובה. ***** כאשר יצאה היא מן המקלחת, היא גילתה את אחותה רוני ממהרת וצאת מחדרה, ונתקעת במסמר של הדלת. "מה קרה?" היא שאהל אותה, והביטה אל תיקה שנזרק על הריצפה. "ג'יימס מחכה לי, ואני תקועה כאן" אמרה רוני. "אני אעזור לך" אמרה טל בשקט, והסירה את חצאיתה המשובצת בדוגמא סקוטית כחולה. "תודה טל" אמרה רוני וחייכה לעברה. היא ירדה במהירות במדרגות, ונעלמה מן העין. טל בלעה את רוקה, והמשיכה אל עבר חדרה. היא הביטה אל עבר הפלאפון שלה, הוא רטט בעצבנות על השידה, וחיכה לה שענה לשיחה. טל נטלה לעצמה את הפלאפון מבלי להציץ בצג הקטן ממי הגיע השיחה, ומיד פלטה "הלו?". "טל, זה רון" אמר רון בשקט. "כן רון?" אמרה טל, והתיישבה בכיסא שהיה על ידה. "את באה היום ללימודים?" הוא שאל ונשמע מודאג. "לא, אני מרגישה רע" אמרה טל, ושמה את אצבעותיה על גבותיה הדקיקות. "אני אעבור אצלך בבית יותר מאחור, ביטלו לנו את שיערי הספרות היום, אז רק רציתי שתידעי שיש לך כיתת אולפן שעתיים, עם הפרופסור הלנה, ואז את משוחררת. אבל אני אביא לך את הסיכום של השיעור מליאו, הוא מסכם טוב" אמר ליאו במהירות. "תודה רון, אוהבת אותך" אמרה טל וחייכה לעצמה. היא באמת אהבה את החברים החדשים הנפלאים שלה. כול אחד ואחד מהם היה עולם במלואו, כול אחד מהם היה חשוב לה באותה הרמה שבה היו חשובים הל החברים בישראל, ואולי פחות מכך? "אגב," אמרה טל. "כן?" שאל רון במבטא בריטי מוגדש ואדיש במיוחד. "רון, מה הסיפור של ליאו ושל איימי?" שאלה טל, וחייכה לעצמה. היא שמעה את רון פולט מספר אנחות, ושיערה כי הוא מחליף את פרצופו מקשוב למובך. "כלום...אממ...כלום, להמ את שואלת?היא סיפרה לך משהו עליו?" האי המטיר עליה המונ שאלות, וחיכתה לתגובתה. "לא, היא רק סיפרה לי שהם התנשקו" אמרה טל. "התולע...כלומר, כן זה נכון. אבל נשבע לך שזה היה רק מתוך משחק, כאילו...איימי לא אוהבת את ליאו...אני חושב" ענה רון בהתחמקות. "רון," אמרה טל, וחיכתה את מבטאו. "אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכול" היא פלטה וצחקה. "בהחלט" השיב רון. "אז אתה לא יודע לגבי זה כלום?" שאלה טל שנית. "לא" השיב רון. "אני מבינה" אמרה טל. "איימי כאן, היא מוסרת לך שהיא התכוונה ללכת איתך היום לקניות. כי רציתן לחדש מלתחה לחורף...אלוהים! אתן גורמות לי להישמע כמו אישה בפלאפון" זעק רון, והעביר את הפלאפון אל איימי. "טל?"אמרה איימי מן העבר השני. "מדברת" אמרה טל, וחייכה אל עצמה בעידוד. "אני מתגעגעת, יש לי כול כך הרבה דברים לספר לך. אגב, אם את רוצה לבוא לישון אצלי בחדר היום, אנחנו נצטרך לבקש אישור. אבל בטח רון יעזור לי עם זה, מנהל החדרים דווקא מחבב אותו" אמרה איימי בהתלהבות ופלטה צחוק. טל צחקה ואמרה "הוא תמיד אמר שהוא רוצה שיהיו דמויות של הומאים בקולג' לא?". "בהחלט" השיבה איימי. טל שמעה אותה מעבירה את המכשיר אל רון, ונעלמת מן השטח משום המרצה שלה לאדריכלות שזה הרגע נכנסה אל הכיתה. "שלום, זה רון.שוב" אמר רון באדישות. "זה טל, שוב" ענתה לו טל, ודמיינה את פרצופו כאשר אמר הוא את הדברים הללו. "אגב, למה צעקת אתמול בלילה?" הוא שאל לפתע, והפתיע את טל. "אתה שמעת את הצעקות שלי?" התרעמה טל. "בהתחלה כן, אחר כך הן התחלשו ונעלמו" אמר רון ומיד הוסיף "טוב אני חייב ללכת, אני אדבר איתך אחר כך". "להתראות" אמרה טל, וניתקה את השיחה. היא הניחה את המכשיר על השידה, ומיהרה לסגור את דלת החדר שלה. היא התכוננה להלבש, ולכן פשטה את המגבת מעליה, והחלה ללבוש את פרטי לבושה שהכינה לפני שנכנסה אל המקלחת. לפתע צלצל מכשיר הפלאפון, טל ניגשה אליו, והפעם כן הביטה אל הצג הקטן. היה רשום בו באותיות דפוס "דני בוי". "הלו?" מיהרה טל לענות, ושמה את הפלאפון בין אוזנה לכתפה, בכדי שתוכל להמשיך להתלבש. היא הרימה את הטייטס שלה אל ידיה, והחלה להעלות אותו על דבי רגליה הדקיקות. "הלו" היא חזרה שנית כאשר לא שמעה דבר. לפתע צעקות וזעקות רבות החלו להופיע מן הקו השני. "דני!" היא צעקה אל תוך המכשיר הקטן, ועזבה את הטייטס באמצע הדרך למעל ברכיה. מן בצד השני נשמעו קולות של הקאה והתנשפויות רבות. טל סתמה את פיה ואמרה "דני, הכול בסדר שם? מי זה? תענו לי!!". וכשלא ענו רק חיכתה לתשובה מן הצד השני, כשהיא עומדת חצי-ערומה בחדרה. לפתעה היא שמעה צעקה, ואחריה בכי מתמשך. "מה קורה שם לכול הרוחות?!" שאלה טל בקול, ופלטה מספר גידופים בעברים ובאנדגלית. היא לא ידעה מה הולך בצד השני, או מה קורה עם דני. אבל הרגשתה הפנימית אמרה לה שמשהו לא טוב מתרחש. היא רק ידעה שאותו הבן-אדם סובל מכאבים, וזקוק לעזרה מיד! ********************************************************************************************************

מיהו אות הבן אדם שסבול-מת-גוסס שם מכאבים

מה בדבר דאגי-האם הוא בסדר

מה נסגר עם איימ וליאו לעזאזל

עם מי טל תהיה לבסוף

דני...או...דאגי

מדוע הנערה-ילדה בחלוק הלבן פוקדת את ראשה של טל פעם אחר פעם

מדוע יש לטל סימנים כחוילם על הידיים

מאיפה זה-הופיע

><

כול כך הרבה שאלות-שהתשובה של חלק מהן-תופיע מחר! בפרק הבא

אז איך היה הפרק? הצלחתי אחרי הכול..לגרום לכן ל...:

אני מקווה שכן:]

אני מחכה

 

[butbut]

../images/Emo26.gif זה בלע לי חצי תגובה!!../images/Emo36.gif

>< בקיצור:

אני מחכה לתגובות בונות ולא בונות

. ואממ..חר אני אעלה את פרק 25-והגרסה לש הספויילרים שלו התשנתה בגלל ה"שיפוצים" הקוסמיים שעשיתי לו..XD יותר נכון..הרגשתי את הפרק הזה>< כליל. צריכה לחדש. XD ואממ...זהו:]

בוט.

[קר לי><]

 

[butbut]

*מחר

חתיכת סטופד מקלדת! ><

 

[yaelsee]

../images/Emo2.gif

בוט את רוצה להרוג אותי

בטח לדאגי יש האנגאובר או משהו

וטל צריכה להיות עם דני

ומה קרה לידיים שלה?

מסכנה....

וכל הקטע עם דני וטל

הוא כזה בובי!

וואו, זה היה פרק... בין ההזויים

השארת אותי במתח, אני ממש מחכה לפרק של מחר! באיזה שעה בערך תפרסמי אותו?

ותמסרי למחשב שלך החלמה מהירה

ושיפסיק להכבות

 

[butbut]

הזויי...זאת לא מילה.

XD אני אמסור.. אממ...אני עדיין לא יודעת.

 

[GuitarSoundGirl]

../images/Emo2.gif זה היה פרק עמוק ומצמרר,אהבתי:] ובסוף

נראה לי דאגי מקיא שם את נשמתו

אני עדיין ממש מרחמת עליו

 

[butbut]

בהחלט עמוק ומצמרר../images/Emo45.gif

את תיראי כבר=]

 

[סיוווני XD]

אוה איזה פרק ../images/Emo27.gif

הפרק התחיל ממש אחלה והפך להיות הזוי קצת אבל הזוי טוב כזה

הקטעים האלה ממש ממש הצחיקו אותי

"..ותומך בכך שהם מתנהגים כמו בחורות" XDDDDDDDDDD "..אלוהים! אתן גורמות לי להישמע כמו אישה בפלאפון" זעק רון - אוייי הוא כזה חמוווד

ומה נסגר עם הסימנים הכחולים על הידיים של טל? והילדה עם החלוק הלבן? והמישו הזה שגוסס-מקיא-בוכה בפלאפון זה היה פרק ממש מעולה, אחד הטובים לדעתי. אהבתי את הקטעים שטל נכנסת לעולם המוזר הזה בתוך הראש שלה - בוט יש לך אחלה כתיבה

מחכה לפרק הבא

תפרסמי מחר?

 

[butbut]

../images/Emo45.gifניחוש פרוע מצויין../images/Emo70.gif

זה באמת כמו עולם מזור בתוך הראש שלה-זה לא פיק בדיוני-כך שחייב להיות לזה הסבר הגיוני. כאן זה לא הארי פוטר...כאן זה לא מלחמת הכוכבים...XD

ברורש שאני יפרסם=]

 

[lirazraz]

יאווו איזה פרק הזוייי><

מזה ההזיות האלו שיש לה כל פעם!? היא אמרה שיש לה עיניים מו לדני.. אז זה בטוח קשור בו.....-.- אולי דאגי שמה מקיא? אז היא לא עברה תאונה... חחחח איך כולנו נלחצנוXD

 

[butbut]

אממ..לא בטוח שזה קשור בדני..אחרי הכול

הדבר היחיד שדומה בעיניים הללו לדני זה שהן גדולות-וכחולות:] אבל לא ציינתי איזה גוון-או איזה צורה

חחח לא-תאונה לא הייתה=]

 

[Little Sapir]

ואוווו ../images/Emo12.gif

איזה פרק! אני מקווה שיש הסבר הגיוני לכל מה שקרה לה. בילבלת אותי לגמריי! ובטח זה הארי בצד השני לא? כי היה לו משהו פרק שעבר... פרק מרתק, שעורר ה-ר-ב-ה שאלות!

אוייי לא יכולה לחכות כבר להמשך! אולי בכל זאת הוא יהיה היום?