../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif
Freaky Friday - Take me away :
http://www.youtube.com/watch?v=5le9W4-DOmQ&feature=related *************************************************************************************************************** "רק אז," המשיכה לפתע אליס, כאילו כישוף שיחרר אותה מן הקללה. "הבנתי שעמדתי לפספס אוצר, וכשגיליתי את זה—" "סיפרת לו שאת אוהבת אותו, ושהוא אהבת חייך?" קטעה אותה טל בשאלה ונראתה מתרגשת. היא באמת ובתמים חשבה שאליס היא עיוורת ולא יותר, איך בן-אדם יכול להיות כול כך חבר התחשבות לדברים שקורים סביבו? "לא," אמרה אליס והביטה אל עבר מגפיה "אמרתי לו שהוא יכול ללכת ל...אוה, אלוהים. את מבינה אותי נכון?". "כן" אמרה טל וניערה את ראשה לשלילה. "יום אחרי זה," המשיכה אליס "הטיפש בא אל הבית שלי, ונעמד על החלון שלי כמו נר-נשמה. אני לא פתחתי לו את החלון, והוא נפל מן המרפסת ושבר את אחת הרגליים שלו" אמרה אליס בנימה צינית וכיווצה את שפתיה הדקות. "מה? למה לא פתחת לו?" שאלה טל במהירות והרימה את גבותיה בפליאה. "מרטתי שיערות ברגליים, ושמעתי מוזיקה" אמרה אליס וגרמה לטל לפרוץ בצחוק. התיאור של אליס יושבת בחדרה, מורטת שיערות ברגליים ומפזמת שירים הצחיקה אותה. במיוחד משום שבחוץ עמד לו אהוב ליבה. "אז הסתבר שהוא גם שר וצעק לעצמו. בקיצור, בבית החולים הסכמתי לצאת איתו רישמית, אך לא לפני שירדתי עליו שהוא נראה כמו חתול דרוס. אבל הוא שרד זאת, או-או איך שהוא שרד את זה" הסבירה אליס ופלטה צחוק מהיר. טל חייכה, היא מעולם לא הייתה בסיטואציה כזאת, שהיא עומדת על יד אהוב ליבה, ומסכימה לצאת איתו. כלומר, היא לא דמיינה את עצמה יוצאת עם מישהו בלונדון, היה נראה לה כאילו שידידים זה הפיתרון המושלם לבדידות. "איך בן-אדם יכול להיות כול כך 'עיוור' לאהבה? במיוחד כשזה עומד לו מול העיניים?" שאלה טל. אליס צחקה צחוק מהיר ואמרה "אוה, יקירתי. את עודך נערה צעירה...ובכול זאת, גם בסיפור שלך, עצמך, עומדים דברים לנגד עינייך. ואת אינך מבחינה בהם". טל פתחה את עיניה ואמרה "לא אליס, אני חוששת שאת טועה". "ילדה, אומנם אני זקנה. וקשה לי להוריד את שיערות שפמי בשעווה, אבל אני תמיד מוצאת פיתרון אחר. את צריכה לפקוח את עיניך". אליס הייתה נראית בטוחה בעצמה, לעומת טל שנראתה מופתעת מדבריה המחזקים של הזקנה שישבה לידה. לפתע היא החלה לחשוב על מהלך חייה, בזמן הקצר ששהתה היא בלונדון. והיא הגיעה למסקנה שהיו לה מספר מקרים שהיא הייתה בטוחה שהיא מאוהבת, אך מיד הוריד את זה מסדר יומה. "אני חושבת שאל קוראת לי...בצורה די עקיפה—" "פחדנית?" קטעה אותה אליס ושאלה במהירות. "טוב, כן" אמרה טל בציניות והעבירה את רגליה אחת מן השנייה. "בהחלט," אמרה אליס ופלטה צחוק מהיר "זה גם חלק מן הכוונה, סוג של חלק". טל הביטה אל עבר האנשים באולם וענתה לה "אני לא מפחדנית, אני מוכנה לעשות כול מה שתאמרי לי. אם זה יהיה הגיוני כמובן". "את בטוחה שאינך טיפשה בכדי לומר זאת? את בטוחה שהנך לא פחדנית?" שאלה אליס בהרמת גבה כלפי מעלה. טל הרגישה שהיא בוחנת אותה, את אומץ ליבה לפחות. היא הייתה חייבת לקחת את הסיכון, לפחות בשביל הפעם הזאת. אין לה מה להפסיד כאן, בהחלט לא. "יכול להיות שאת טיפשה, על עצם המחשבה שלך שאני פחדנית?" שאלה טל בכעס. היא ציפתה שאליס תדחה אותה, או שתתרגז על דבריה החצופים. היא יכלה להודות בעצמה, בינה לבין עצמה, שהיא די הגזימה בתגובתה. אך פניה של אליס לא הראו כעס. ההיפך הוא הנכון, אליס פתחה את עיניה ופלטה בצחוק עמוק שחשף את שיניה הלבנות להפליא. "או, אני לא אתרגל לזה לעולם," היא אמרה בין צחוק לנשימה. "את ילדה קטנה וחוצפנית, ואת יודעת מה? או, מאמא...אני אוהבת את זה!". טל פלטה אנחה, יהא הרגישה אבן נגולה מליבה. "נסי אותי, אני לא מסוגלת לסבול זלזול של אנשים כלפי". אליס חייכה אליה בגאווה והביטה בה במבט צדדי בוחן. ניכר עליה שהיא קלטה את האופי החזק והגאוותני שצמח בטל, והיה חי בה כול הזמן. היא העירה אותו, רק בכדי שתוכל לעצבן אותה מעט. ולראות את הצד העצבני שהיה רדום אי שם במעמקי נשמתה. "ילדה, את נמרה לכול, אה?" היא שאלה והרימה את גבתה. "בערך" ענתה טל בביישנות. "אמרת כול דבר, נכון שאני צודקת?" שאלה אליס ושילבה את ידיה על חזה. "כן" אמרה טל במהירות וכיווצה את פיה. אליס חייכה ואמרה "את רואה את האירוע שאת נמצאת בו?". טל סרקה את כול האולם בעיניה והשיבה "כן, אני רואה". "זה אירוע משעמם!" פלטה אליס ושרבבה את שפתיה הדקיקות לכדי חיוך. "מלא אנשים, רובם קשורים אל הדיסק והסינגל החדש של מקפליי שעומד לצאת. והאחרים באו לראות אותי, אבל את רואה את הבר המשמעותי ביותר?" שאלה אליס. היא סידרה את שיערה הבלונדיני, והביטה על טל בעיניה החתוליות. "כן," השיבה טל. היא ניערה את שיערה קלות לאחור ואמרה מיד "יש כאן כמה אנשים צעירים, וחלק מהם לא מודעים לאחרים". "בדיוק, חסר כאן חיים בונבוניירה" אמרה אליס וסלסלה קצוות שיער משיערה על אצבעה. טל פלטה אנחה ושאלה "ומה אני קשורה לכך?". "זה בדיוק מה שאני הולכת לומר לך. את, הולכת אל דני ומבקשת ממנו לרקוד איתך" אמרה אליס במהירות מבלי להביט על פניה של טל. טל פתחה את עיניה ופלטה אוויר מראותיה, "אבל בנות לא מאמורות להזמין את הבנים, וממש לא אכפת לי להזמין אותו, שלא תביני אותי לא נכון. זה פשוט, קצת...את יודעת. אולי לא אמורים לרקוד כאן" היא אמרה. אליס פלטה צחוק מקוטע ואמרה "את פוחדת, נכון?". "לא!" התרעמה טל והרימה את גבותיה כלפי מעלה. היא מתחה את גבה, הרימה את חזה, והביטה לאיה בגאווה. "אני לא פוחדת, איזו סיבה יש לי לפחד? אני נראית לך כמו רכיכה?". "כמו שחשבתי, את יותר פחדנית מן הרכיכה שעומדת שם בפינה" אמרה אליס וסגרה את פיה בהידוק. "אני לא רכיכה—" "בטח שכן!" השיבה אליס. "אני...את יודעת מה? עכשיו הרגזת אותי לגמרי!...אני אלך עכשיו ואזמין אותו, ואם הוא לא יסכים הוא יתחרט על זה. ואת תיראי שאני לא רכיכה!" קראה טל בזעם. "כן,כן" אמרה אליס בספקנות ושילבה את ידיה על חזה. היא שמה את רגליה זו על זו, והביטה על טל במבט מסופק. טל פלטה אנחה עצבנית במיוחד ואמרה "את רואה?" היא התרוממה מן השולחן, והפנתה את גבה אל אליס. "אני הולכת," היא הלכה מספר צעדים ונעצרה שוב.
יש המשך~~>