יא-בייבי! פרק 40

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifיא-בייבי! פרק 40../images/Emo126.gif../images/Emo36.gif

בפרק שעבר: "את רוצה שאני אראה לך שהן כלל וכלל לא קפואות?" שאל דני בשקט והזיז את שיערותיה אל מאחורי תנוך אוזנה. "ואם הן קשות?" שאלה טל בשקט. "הן לא" אמר דני וחייך אליה. הוא נגע עם אצבעו על לחיה, וחייך אליה. טל חייכה והתמכרה לתחושה הנעימה. היא סגרה את עיניה ואמרה "או, אני מקווה שזה רק חלום". דני קירב את פיו אליה.

. XD

שם הפאנפיק: יא-בייבי!

נכתב ע"י: בוט\בת-אל .ב.

פרקים שעבר[38-39]: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=110915661

עצה-מי שרוצה לקרוא את הכול במסודר שתחכה עוד 15 דקות בדיוק וכול החלקים של הפרק יהיו בצורה מסודרת@||

בוט.

 

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifפרק 40 חלק | ../images/Emo126.gif

At The Begining With You: http://www.youtube.com/watch?v=f_ywsYzwVQc&feature=related

Celine Dion - 'Power of Love' : http://www.youtube.com/watch?v=SELp8xfbzJQ&feature=related **************************************************************************************************************** פרק 40: טל חייכה אליו ולחשה "רק שלא נריב אחר כך". דני חייך גם כן ועצר מלהתקרב אליה, הוא פתח את עיניו הכחולות ופלט "י שלנו עיטוי גרוע, לפעמים. רוב הזמן זה אלוהים שמתערב לנו ביחסים". "השפתיים שלך קשות, אני פשוט יודעת את זה" אמרה טל כתגובה לדבריו, וליטפה את שיערו המתולתל. היא אהבה את ההרגשה של תלתליו הרכים, כשידה שוקעת בניהם. הם הפיצו ריח נעים של שמפו משכר, והיו מלטפים ומדגדגים את עורה. "אם תשתקי עכשיו, אני אראה לך שהן לא!" אמר דני. "בסדר" אמרה טל בשקט, היא הרגישה שאננה לפתע. היא התקרבה אליו בעצמה, בפרץ של רגשות המכים בה בזה אחר זה. הרגשה אחר הרגשה, היא רק הייתה זקוקה למטריה שתגן עליה מפניהן, והכול היה מסתדר. כל המעטפות של ליבה הונפו מעליו, וכעת היה הוא חשוף לפני כולם. טל נבהלה מן עצם הרגשות שהציפו אותה, התחושות והדחפים. היא הביטה אל עבר עיניו של גני שליטפו את פניה ברוך. ידה, שנגעה בשיערו של דני, בערה מחום בפרץ מוזר של תחושות. כול נגיעה שלה הפכה ללוהטת וקטלנית. טל הרגישה את ליבה מתעופף לו אי-שם כאשר קירב דני את ידיו אל לחיה. היא עצמה את עיניה בחוזקה והרגישה את הבל נשמתו. היא נשמה נשימות עמוקות מן הלחץ, ודחקה את גופו אליו בקלילות. ליבה פרפר בתוך תוכה, הוא קפץ וגרגר כמו חתול המחכה לשמנת שלו. היא הרגישה חסרת הגנה, בשבילו. שפתיו החמות של דני התחככו בשפתיה העדינות. סצנות משונות שלה מן העבר עם דני, החלו לעלות בראשה בזאת אחר השנייה. טל רצתה להפסיק, לקום וללכת. אבל עוקץ קטן גרם לה להישאר, לשתוק, אך לצרוח מכאב בתוך תוכה. היא כבר הרגישה את שפתיו החמימות מתהדקות אל שפתיה, בתוכה מערבל-רגשות הפיץ כבר את רגשותיה לכול עבר. לפתע צלצל הפלאפון שלה, וקטע את כול מסכת האהבה שנפלה עליה ללא התראה. טל התנתקה מדני במהירות ופלטה "אלוהים". דני פלט צחוק ואמר בשמץ של כעס שנגנב לקולו "אלוהים לא רוצה שהרגע הזה יתממש. אם לא הפלאפון אז נפילה אל תוך בריכה. ואם לא נפילה אז בן-אדם לא צפוי, ובפעם הבאה מה זה יהיה? מכת ברק? פרה משוגעת?...חזיר מפוחלץ?!...מה קורה כאן לעזאזל?". טל חייכה והביטה אל עבר צד הפלאפון שלה. "הלו" היא אמרה בשקט. "טל זאת רוני, אחותך..את יודעת. מקווה שלא הפרעתי" אמרה רוני בשקט. "לא, לא הפרעת בכלל" אמרה טל בשקט וחייכה למראה פניו של דני, שלמזלה, לא הבין דבר מן העברית. "תקשיבי, אני יודעת שחנוכה מתקרב, נכון? אז חשבתי שאולי את רוצה לבוא איתי לביקור בישראל למשך כול החופשה. ואז לחזור ללונדון לחופשת חג-המולד. או להישאר כאן?" שאלה רוני במהירות. "אלוהים לא יודעת. אי אפשר לדבר על זה אחר-כך?" שאלה טל במהירות. "כן, טוב. רק רציתי שתזכרי" אמרה רוני. "אין בעיה" אמרה טל והוסיפה "תודה רוני". "ביי" אמרה רוני בחוסר סבלנות. "ביי רוני" אמרה טל. "את מי שלח אלוהים?" שאל דני בעוקצנות. טל החזירה את הפלאפון לתיקה ואמרה "אחותי רוני, היא שאלה אם אני רוצה לחזור איתה לישראל—" "לא! מה?...טל! לא! בבקשה תגידי לי שאת לא!...זה יהיה כמו להיפרד מן התחתונים שלי, ואני מאוד אוהב את התחתונים שלי. או את האוגר שלי! או את הגיטרה שלי!...בשבילי את אותו הדבר!" התאמץ דני לזעוק אך ללא טעם. קולו היה נשמע עדיין מותש, הוא נשם נשימות עמוקות בין מילה למילה, ואחז בבטנו מידי פעם. אל חייכה, התיישבה לצידו והשיבה "אז אתה מדמה אותי לתחתונים, אה?". דני חייך ואמר "שלא תעזי להטיל ספק בתחתונים שלי, אני בטוח שגם לך יש חפץ שמישהו נתן לך ואת לא מסוגלת להיפתר ממנו, ואת ממש קשורה אליו". "כן, לי יש צמיד. מי נתן לך את התחתונים האלו שהם כול כך חשובים לך?" שאלה טל בסקרנות. "הם היו של סבא שלי" אמר דני בשקט. טל פתחה את פיה בגועל ופלטה "אלוהים! אתה דוחה!". "לא, זה לא מה שאת חושבת!" אמר דני. "איזה בחור מדמה בחורה לתחתונים? זה הדבר הכי לא...הכי לא....הכי מוזר ששמעתי מימי!...היי מה קורה? את יודעת, את מזכירה לי תחתונים!"...נחמד לדעת" אמרה טל בטון ציני. "אני לא לובש אותם, אלו תחתוני מזל, הם תלויים לי על הקיר בחדר. אחרי אתמול אני כבר לא בטוח אם הם עלי, או עוד שם...או שזרקתי אותם מחוץ לחלון" אמר דני בשקט. טל חייכה ואמרה "טוב, אני מניחה שזה..אממ...תודה על המחמאה?". "כן, משהו בסגנון" אמר דני.

יש המשך~~>

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif

What Hurts The Most : http://www.youtube.com/watch?v=dga-dsuAxOQ&feature=related **************************************************************************************************************** "בסדר, בסדר. נגיד שאני מבינה במה זה מחמיא לי—" "שאת חשובה לי" אמר דני בשקט. טל סגרה את פיה והביטה עליו בלאט. היא ראתה את זוג עיניו צוחקות, ואת שפתיו מתהדקות. "אז כמו שאמרתי, אני מניחה שאני צריכה לומר "תודה"" השיבה טל בשקט. "אז רגע, את הולכת או לא הולכת?" שאלה דני מיד. "אל תדאג," השיבה טל " אתה לא נפתר ממני עכשיו. זה רק ש... יש לנו חופשת חנוכה, בישראל. שהיא די גובלת ל"חג-המולד" שלכם. והשנה "חנוכה" יוצא לפני "חג-המולד". אז היא הציעה שאני אצטרף אליה, ואחזור איתה לישראל לתקופה של שבוע. ואז לחזור לכאן ישירות לחופשת חג-המולד. הכול מובן?". "אוקי," פלט דני "דבר ראשון מה זה "חא-נואקאה"?" שאל דני במבטא בריטי מדוקדק. טל פרצה בצחוק ואמרה " לא "חא-נואקאה"...אלא "חנוכה" ". דני חייך ואמר "מה הקטע להפוך את זה לשם כול כך מוזר? מה זה בכלל אומר? ה"חא-נואקאה" הזה?". "אין לי מושג" פלטה טל. "מעולה, יהודייה שלא מודעת לחגים שלה" העיר דני בעוקצנות. טל חייכה ואמרה "מה שאני צריכה לדעת אני יודעת...אוי, אני כול כך מתגעגעת לסופגניות, וללביבות, ולחנוכייה שהיינו מדליקים בכול ערב". "סליחה?" שאלה דני במבטא בריטי כבד במיוחד "מה זה "סופ-גא-נאיות" ומה זה "לאלאבות"?...ו "חא-נואקייאה"?". "כשאתה אומר את זה, זה נשמע כמו שמות של חייזרים" אמרה טל וחייכה אליו. "אלו חייזרים?" שאל דני בבלבול. "לא, אלו...טוב, לא חשבו. אני אביא לך כמה אם אני אזכור ללכת לשם בכלל" השיבה טל. "אוקי," אמר דני "ודבר אחרון, ואם את תרצי לגור שם לבסוף? אם תאהבי את המקום? אני בטוח שאין לכם שם....אממ...אוה...מרשמלו! כמו שלנו!". "מרשמלו?" שאלה טל והרימה את גבתה. דני הוריד לה את הגבה ואמר "טוב, לא מרשמלו. אולי קפה, או פיצה, או תה!...בגדים?: שאל דני בשקט בניסיון לחשוב על עוד דברים שיכולים לספק סיבה להישאר בלונדון. "טוב, בקשר לבגדים, לתה, למרשמלו עם השוקו דני. אני מסכימה איתך" אישרה טל. דני צחק ושאל "את נשבעת לי שזה רק ביקור, ולא יותר מכך?". "כן, ככה זה אמור להיות לפחות" השיבה טל בהרהור. "אוי לא" אמר דני. "מה קרה?" שאלה טל הפתאומיות. "אני מכיר את הפרצוף הזה טל!" הוא קרא. "איזה פרצוף?" שאלה טל ועיקמה תא אפה. "זה שעלה על פנייך לפני כמה שניות...הפרצוף המהורהר הזה שמבשר רעות. זה אומר שאת נשארת שם, נכון?" שאל דני ברצף של מילים לע עוקב. "אבל," אמרה טל בשקט "דני, כבר אמרתי לך שאני לא נשארת". "את יודעת מה? הפעם אני לא הביט על הפרצוף שלך" השיב דני בחיוך וסובב את פניו. "מעולה" אמרה טל בארסיות דרמטית. "קדימה טל, תביאי לי את היד שלך" אמר דני והשיט אליה את ידו בכדי לאסוף את ידה. "לשם מה?" שאלה טל בשקט. "לשם זה שאם אלוהים לא נותן לי להראות לך, את ההבטחה שלי, שהשפתיים שלי לא קשות כמו בחלום שלך. אנחנו נמצא דרך עקיפה. "בסדר" אמרה טל והניחה את ידה בתוך כף ידו הגדולה. הוא קירב את גב ידה, כמו שהראתה לו טל, ונשק מעליו ברפרוף ובקלילות. שיערותיה של טל סמרו, היא הביטה אליו ואמרה "הן חמות, איזה מזל". "זה רק חלום" אמר דני בשקט. טל טלטלה את ראשה לשלילה ואמרה "חלומות מן הסוג הזה מסמלים משהו". "שמה שאני עומד למות? ביג- דיל" אמר דני וחייך אליה. אבל טל לא חייכה אליו בכלל. היא תקעה בו במט עצוב ואמרה "לך תדע". דני משך אותה אליו ברכות ואמר "טל, תסתכלי עלי. את מוכרחה להפסיק לקחת דברים ברצינות, אולי זה משהו שלא למדת עם הזמן, אבל זאת הדרך היחידה לשרוד בעולם הזה". טל במהירות חיבקה אותו ואמרה "דאגתי לך, זה הכול". דני עצם את עיניו בכבדות והחל ללטף את שיערה הגלי. טל התקדמה עם כול גופה הדקיק לעברו, היא נשענה עליו בכדי להתרומם לכמה שניות ואמרה "לא אכפת לי מה אנשים יחשבו". דני חייך ואמר "מישהי קיבלה אומץ". "אוך, שתוק כבר" אמרה טל וחייכה אליו חיוך מתוק. "את יודעת שאני צוחק איתך, כמעט תמיד" אמר דני בשובבות. "אני יודעת" אמרה טל ונשכבה על גבה. דני הסיר ממנה את ידיו ושכב על ידה בשקט. "איפה טום וג'יו?" שאל דני לפתע. טל צחקה ואמרה "מנסים להתאושש ממך בחוץ, הם מצאו לעצמם זמן פנוי לתעסוקות שלהם". "מסכן טום, הוא יצא מכאן ממש כועס" אמר דני ופרץ בצחוק. לאחר מכן הוא התקפל מכאבים ואמר "אסור לי לצחוק". "למה?" שאלה טל בשקט. "זה גורם לבטן שלי להתכווץ. היית מאמינה שלי, דני ג'ונס, אסור לצחוק? אני בן-אדם שמח!...אני צריך להיות ליצן בקרקס מרוב שאני צוחק, ואני מצחיק אנשים!" אמר דני. "זאת ההצהרה הכי מטופשת ששמעתי מימי" אמרה טל. "אני יודע" אמר דני וחייך לעברה. טל צחקה ואמרה "אני אצחק בשבילך". "טל, נראה לך שאני מטומטם?" שאל דני בפתאומיות. טל הסיטה את ראשה אליו ואמרה בשקט "לא, בעיני אתה לא מטומטם...רוב הזמן". דני חייך ואמר "לפעמים אני מרגיש אחד כזה". "זה בסדר, התקבלת למועדון, גם אני מרגישה כזאת לפעמים" אמרה טל בשקט. "למה? את יצור מאוד חכם לפי דעתי" אמר דני. "לפי דעתך," אמרה טל "המורה לשי לאנגלית ממשיכה לכתוב לי נכשלים במבחנים. היא אומרת שאני לא הוגה את המילים בצורה טובה. ושחסר לי אוצר מילים". "שטויות!" מחה דני "את מדברת מעולה".

יש המשך~~>

 

[m i c k e y 15]

XDDDDDDDD

כל הקטע שדני מנסה להגיד את המילים בעברית פשוט

 

[גרבע]

ארר

ואם היא לה הייתי מדברת בכלל כל זה לא היה קורה >< דני עצם את עיניו בכבדות והחל ללטף את שיערה הגלי." ארר

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ../images/Emo126.gif

"אני לא יודעת, אולי בכול זאת חסרים לי מילים. ובכול זאת יש לי מילים שאני די מתקשה להגות, אבל חברים שלי מן האולפן מצליחים להגות אותם בקלות" אמרה טל. דני הביט עליה ואמר "יש לך מורה טיפשה". טל צחקה ואמרה באדישות "ספר לי על זה". לפתע היא הרימה את ידה ואמרה "אין לי כול כך הרבה זמן להיות כאן דני-בוי. אני עוד צריכה לחזור". "לא, אל תלכי" אמר דני בהתחננות. הוא כיווץ את גבותיו והביט עליה בפרצוף מתוח. טל חייכה ואמרה "אני לא הולכת, אני פשוט חייבת להביא לעצמי משהו לשתות. אם לא אני אתייבש כאן". "טוב" אמר דני בשקט. "מותר לך לשתות דברים חמים?" שאלה טל בשקט. "רק מים" אמר דני. "להביא לך מים?" שאלה טל. דני צחק ואמר "יש לי כאן חביות של מים, כולם בטעם של בית חולים, גם המים שבמכונות". "אוקי, אם זה מה שאתה חושב" אמרה טל והרימה את כתפיה כלפי מעלה. ”אגב, המחלקה של שרלוט קרובה לכאן, אמרו לי שהיא בחדר 999" אמר דני בשקט. "אוה, נכון. אולי אני אקפוץ לומר לה שלום?" שאלה טל בשקט. "אוף, אבל אני רוצה לבוא גם" אמר דני בטון של תינוק מגודל. "איך בדיוק?" שאלה טל והתרוממה מן המיטה. היא עמד מולו ושילבה את ידיה על ביטנה. דני חייך ואמר "כיסא גלגלים". טל פרצה בצחוק קולני. היא היבטה על דני והמשיכה לצחוק. דני חייך ושאל "מה?". "לא כלום, זה רק שאתה בקושי יכול לזוז" אמרה טל בשקט. "וזה כול הקטע" אמר דני וחייך אליה חיוך מתגרה. "אתה בטוח?" שאלה טל והרימה את עיניה אל מבטו. "כן, בלאו-הכי נותר נו זמן מועט" תירץ דני. "חכה, אני צריכה לבקש רשות מן האחות" אמרה טל במהירות. "בסדר, תעזבי אותי כאן לבד, למות. אני אתגבר" אמר דני בדרמטיות. הוא כיווץ את שפתיו וגרם ללחיו להיראות נפוחות הרה יותר מן הרגיל. טל צחקה ואמרה "אלוהים, אתם הגברים. כשאתם חולים אתם חושבים שסוף-העולם-הגיע. אבל בעצם זה לא קרה!...ואם רק הייתי יכולה לצלם אותך, זה היה יכול להיות גדול!". "בואי נצטלם!" אמר דני ופרס על פניו חיוך מתוק. טל התקדמה אליו, התיישבה על ידו ואמרה "תצלם אתה, אבל לפני שהאחות תגיע. כי אני לא בטוחה, כמו שאמרתי בהתחלה, שמותר להכניס ל החדרים הללו מכשירים". "בסדר-בסדר" השיב דני. הוא חייך אליה, היא שמה את ראשה על ידו ואמרה בשקט "תצלם". דני נטל את הפלאפון שלו, הרים אותו אל מול פניהם ואמר "אני בעד שנעשה הבעות מטורפות". "טוב, אתה לא צריך להתאמץ בשביל זה" אמרה טל בציניות. דני עיקם את אפו ואמר "תאמיני לי שאת טועה". טל צחקה ואמרה "אלוהים, אני צוחקת". דני פרץ בצחוק ואמר "אלוהים, ידעתי את זה" בחיקוי עלוב של טל עצמה. "קדימה, תצלם" זירזה אותו טל. דני צחק ואמר "בסדר תסתכלי לכאן". טל הביטה אל עבר אצבעו שעמדה ללחוץ על הכפתור והעירה בשקט "לק אדום ג'ונס? מילא אם זה היה שחור!". דני פרץ בצחוק ואמר "ג'יו אוהבת להתעלל בי לפעמים". טל חייכה אליו , והוא חייך אליה, ובאותה השנייה אצבעו לחצה על הכפתור. טל חפנה את ראשה בצווארו משום המהום הפלאש באורו החזק. "דני!" היא קראה ופרצה בצחוק. "טעות שלי" השיב דני ונגע בשיערה בקלילות בכדי לבדוק אם היא בסדר. טל הוציאה את ראשה ואמרה "אני כול כך שמחה שאנחנו מכירים. אם חשבתי בעבר ש"דני ג'ונס" מטורף, עכשיו אני מגלה שאתה אפילו יותר מטורף ממה שחשבתי". דני חייך אליה ושאל בקול צרוד "זאת מחמאה?". טל חייכה ואמרה "כן, בטוח יותר משהייתי אומרת לך שאתה חשוב לי כמו שהחזייה שלי חשובה לי. או משהו כזה". "הייתי רוצה לעבור בישראל, רק בכדי לבדוק אם כול הבנות שם כמוך" אמר דני בשקט. טל פתחה את עיניה ושאלה "מדוע?". דני צחק אומר "מצטער, הבטחתי לך שאני לא אפתח את הנושא הזה". "אוה," פלטה טל בשקט. היא העבירה את ידה על חזהו ואמרה "לא כולן כמוני, אבל יש שם הרבה בנות שכדאי להכיר. משם, הכול היה נראה חלום. וכשאני כאן, הכול נראה כול כך אפשרתי. אתה בטוח לא חלום, אני נוגעת בך, אתה אמיתי". "ברור שאני אמיתי, אני נוגע בך" אמר דני כשחיוך מתפרס לכול אורך פניו. הוא הרים את ידו אל פניה ואמר "אמרתי לך כבר שאת הבחורה הראשונה שמתנהגת אלי בצורה שכזאת?". "איזו צורה?" שאלה טל בשקט ואחזה בידו כשהייתה על פניה. דני חייך והשיב "את יודעת, שאנחנו מדברים יותר מידי, נהנים רק מלשיר ולנגן. צוחקים על דברים שנראים מטופשים ותינוקיים בעיניי בחורות אחרות. ובעיקר, לא עושים...דברים..את יודעת, מגעים גופניים". "כן, אני יודעת טוב מאוד" אמרה טל בשקט. האי סלסלה את אחד מתלתליו באצבעה והוסיפה "אני יודעת שאולי אתה כבר רגיל, שבנות בגיל שלי כבר מאבדות את..הבתולין שלהן. אבל בטח שמת לב שאני אל כזאת". "אני שמח שאת שמרנית, ושאת כמו שאת. ואני מבין שאת לא ממהרת "להיפרד" מן הדבר שהרבה בנות מוכנות "להיפרד" ממנו למעני. ואני חושב שזה מה שיפה בקשר שלנו" אמר דני בשקט והוריד את מבטו הכחול מפניה. "דני, זה היה ממש יפה מה שאמרת עכשיו" אמרה טל ברגשנות. "אני יודע, אני עדיין בהלם בעצמי. האם ככה מרגישים הומואים?" אמר דני בשקט. טל צחקה ואמרה "לא ידעתי שאתה חושב ככה, וואו. רק שתדע שאני לגמרי מעריכה את זה". "את גורמת לי להיות רגשן, את מוכרחה להפסיק. אני זמר-רוק,...אני לא יכול להיות רגשות את מבינה?...עוד יחשבו שאני בדרך ליציאה מן הארון, וזה לא שיש לי משהו נגד הומואים" אמר דני במהירות. "טוב, אני אפסיק" אמרה טל בפנים חתומות. "אוקי, רק עוד חיבוק אחד...קצר?" אמר דני ופתח את ידיו לצדדים. טל חייכה ואמרה "אני אוהבת לדעת שאתה כאן, ואני שונאת להיות כנה איתך ולומר לך את המחשבות שלי בקול". היא חיבקה אותו ושמה ראש על חזהו. הו, עד כמה שאהבה היא לדעת שהוא נמצא שם באמת. עד כמה אהבה לשחזר את כול הרגעים שלה איתו. הוא היה חלק מליבה, חלק מן ההיסטוריה שלה. ומי היה מאמין עליה? בסך הכול ילדה פשוטה, שבאה מישראל אל לונדון, משום עבודתו של אביה.

יש המשך~~>

 

[ענבז]

וואייך נקרעתי >>

"אני יודע, אני עדיין בהלם בעצמי. האם ככה מרגישים הומואים?" אמר דני בשקט.

 

[m i c k e y 15]

!@$^%*$!

לא, אל תלכי" אמר דני בהתחננות. הוא כיווץ את גבותיו והביט עליה בפרצוף מתוח. תלכי תלכי....מי רוצה אותך.. חוץ מהטיפש הזה פה!

"טוב, אתה לא צריך להתאמץ בשביל זה" אמרה טל בציניות XDDD לגמריי אר...ילדה ברת מזל...=\

 

[גרבע]

):

"בסדר, תעזבי אותי כאן לבד, למות. אני אתגבר" אמר דני בדרמטיות תעזבי אותו כבר יעלוקה סיברית!קישטה! דני פרץ בצחוק ואמר "ג'יו אוהבת להתעלל בי לפעמים". ג'יו תיזהרי XD! "ברור שאני אמיתי, אני נוגע בך"

אני אמשיך לקרוא מחר ): נכנסת שבת..

 

[GuitarSoundGirl]

../images/Emo203.gif../images/Emo99.gif=השורות האחרונות

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ../images/Emo126.gif

so happy 2gether: http://www.youtube.com/watch?v=r-Y7iZoZPnY

Your the one that i want-grease : http://www.youtube.com/watch?v=w_pRcSWj6lc

יש כמובן את הגירסא של מק': http://www.youtube.com/watch?v=Sl1ijKWG_bU&feature=related *************************************************************************************************************** "אני גם כנה איתך כול הזמן, את כמו הפסיכולוג שמעולם לא היה לי" אמר דני ברצינות. טל פתחה את עיניה ותנערה ממחשבותיה. "באמת דימוי נחמד" היא אמרה בשקט "להיות פסיכולוגית". היא התנתקה ממנו ונטעה בו את מבטיה הארוכים. "דני, אתה נראה לגמרי חיוור" היא אמרה לאחר שבחנה אותו מכול צדדיו. "יש לך חום" היא הוסיפה לאחר שנגעה בלחי שלו. "כן, כנראה. אני מרגיש סחרחורת קלה" אמר דני בשקט. "אתה רוצה שאני אקרא לאחות? להביא לך מים?" שאלה טל ברוגע והביטה עליו כאשר תפס זה את בטנו בכאבים פתאומיים. "נראה לי שאני הולך להקיא" פלט דני. הוא סגר את עיניו ומחץ את גבותיו בכאב. טל החליטה שזה הסוף, מישהו היה חייב להיות מודע למצבו של דני. "אני הולכת לקרוא לאחות" היא אמרה בשקט. "תמהרי בבקשה!" זעק דני. פניו החלו להאדים וצלילים של כאב וייסורים החלו לעלות מגרונו. טל יצאה מן החדר בזריזות, האי הביטה אל הצדדים אל כבר לא ראתה את טום או ג'יוהנה. היא מיהר לצאת מן המסדרון בכדי לחפש את אחת האחיות. לפתע נפגשה היא ברופא עם חזות מוכרת, היא ישר זיהתה את פרצופו כאשר הסתובב. "דוקטור מלוביץ'" קראה טל בתדהמה ואחזה במרפקו בכדי להסב את שתומת ליבו אליה. "גברת אביב. במה אוכל לעזור לך?" שאל הרופא. טל עיוותה את פניה ואמרה "ידיד שלי, הוא שוכב שם בחדר שלו, ומתכווץ שם מרוב כאבים". "מה שמו?" שאל דוקטור מלוביץ' במהירות. "דני ג'ונס" השיבה טל. הרופא הביט על רשימת שמות החולים שהייתה תלויה על הקיר ואמר "אין כאן אף אחד בשם הזה". "אולי דניאל ג'ונס?" התעקשה טל. "או, את השם הזה יש כאן. הוא קורא לעצמו דני?" שאל הרופא והלך בעקבותיה. "מאז גיל שש" ענתה לו טל. היא פתחה את דלת חדרו של דני ונכנסה. דוקטור מלוביץ' נכנס אחריה , שניהם הביטו אל עבר דני. הוא שכב על מיטתו, כאשר הוא מחבק את עצמו בכאב. היה היא נראה כמו משוגע ללא חלוק משוגעים. הוא היה נראה כמו עצמו, רק עצמו שנטרפה עליו דעתו. "הצילו" פלט דני בשקט והרים את מבטו הכחול אל פניו של הרופא. "אני מבין שקריאות המצוקה שלך הן משום כאב הבטן. טל, את מוכנה להזעיק את אחת האחיות? אני חושש שאדון ג'ונס, הולך לעבור כעת דבר לא נעים כלל וכלל". "מיד" אמרה טל ויצאה במהירות מן החדר. היא יצאה מן המסדרון והגיעה אל עבר נקודת הקבלה, וראתה מספר אחיות. "מהר," היא פלטה בהתנשפות אל אחת מהן "דוקטור מלוביץ' זקוק לעזרה בחדר 777, עכשיו". "מיד" ארה אחת האחיות והלכה בעקבותיה של טל. האחות לא הייתה יפה במיוחד. היא הייתה קטנת קומה, נראית ממורמרת ומבוגרת בהרה מגילה לבטח. משקפיה העגולים התנדנדו על חוטמה החזירי, ועיניה היו מאופרות באיפור גס. היה נראה כאילו שהתאפרה במברשת צבע לקיר, מאשר בספוג לעיניים. "דוקטור מה פשר ההזעקה?" שאלה האחות את הדוקטור. "הבחור כאן סובל מכאבי בטן, עברתי על המסמכים שלו. אתמול הוא אושפז פה בגין הפרזה באכילת-בננות, שחלקן היו מקולקלות. תוך כדי השפע של אלכוהול. אני מניח שעכשיו התוצאות של אתמול מתחילות להשפיע, כנראה שהבטן של מנסה לרוקן את עצמה מן ה"שטויות" שהכנסת לתוכה, בן" אמרה הדוקטור. "אלוהים, שמישהו יעשה משהו!" קרא דני בייסורים והתפתל במיטתו. "אז מה אתה רוצה שנעשה לו, בדיקה נוספת? או ניקוי-קיבה נוסף? כדורים? משהו?" שאלה האחות בכיליון עיניים. "רק לא ניקוי קיבה!" זעק דני בשקט, אך נראה היה שאף אחד לא מתעניין בדעתו. טל הביטה אל הדוקטור, ואחר כך אל האחות ושוב אל עבר דני. חילופי הדעות בניהם היה מעניין, אך הם שכחו לגמרי מן היותו של דני כחולה על ידם. "הוא צריך להקיא, אין דרך אחרת" אמרה האחות מיד והביטה אל עבר דני. "זה הולך להתגשם" סינן דני מזווית פיו. "אליס, את יודעת מה לעשות. תבדקי את הדופק שלו כול כמה דקות. תעדכני אותי אם יהיו בעיות" אמר הדוקטור, ומיד הביט אל עבר דני. "בבקשה תמהרי, הוא עמד להקיא" צייצה טל בשטק אל עבר האחות. "טוב, אני צריך לזוז אל החדר הבא" הודיע הדוקטור ונעלם. "למען השם!" זעק דני. "טוב, אני אטפל בזה" אמרה האחות וניגבה את משקפיה העגולים בקצה חולצתה הלבנה. "אני יכולה להישאר כאן? כלומר, אני לא אפריע" אמרה טל בשקט. "זה יעשה לך נזק, לא לי. אני ראיתי כאן מספיק אנשים שמקיאים את המעיים שלהם" השיבה האחות באדישות, כאילו שהדבר עליו דיברה היה עוגת גבינה ולא יותר מכך. "בסדר" אמרה טל. היא התקדמה אל עבר דני ואמרה "אני אחליף את טום וג'יו". "אני אמות" פלט דני בשקט. "תהיה אופטימי" אמרה טל בשקט.

יש המשך~~>

 

[butbut]

*חלק |[4]

 

[kelly7i]

חח יש לך קטע חזק עם מספרים כפולים

של חדרי- בית חוליםXD 666-שרלוט בהתחלה 777- החדר של דני 999- החדר ששרלוט הועברה אליו

 

[butbut]

כעע ידעתי שמישהו ישים לב לזה...זה פשוט

המספרים הכי קלים,ומבחינת קומות זה מסתדר=]

 

[kelly7i]

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הפרזה באכילת בננותXDD

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ||[5]../images/Emo126.gif

Are you gonna be my girl: http://www.youtube.com/watch?v=cw5yzw1eYq0&feature=related LOL *************************************************************************************************** היא הייתה נתונה תחת ויכוח פנימי, מצד אחד היא רצתה להראות לדני שהיא כאן, מה שחבריו היו אמורים לעשות, ומצד שני היא רצתה להישמר מפני הרגש הזה שתקף אותה. בכול פעם שהייתה היא באה במגע עם דני, או רק אם הייתה היא מתעמקת במבטיו של דני, היה תוקף משהו את ליבה. תולש מעליו את כול כיסוייו, שעמלה זמן ממש ארוך בכדי לתפור, ולכסות אחד אחרי השני. "אלוהים, אלוהים, אלוהים, אלוהים-אלוהים!" זעק דני בחוזקה. "הנה זה בא" אמרה האחות וזרקה לכיוונה של טל דני עם מטלית. היא שמה כפפות על ידה, וזרקה שתיים גם כן לטל. "אחות, מה אני צריכה לעשות עם המים האלו?" שאהל טל בשקט. "לשטוף לו את הפרצוף" השיבה האחות באדישות. טל ליטפה את שיער של דני ואמרה בשקט "עכשיו אני גם אחות". דני הוריד את ראשו כלפי הרצפה. הוא נשם נשימות עמוקות ואמר "אמא . אוי אלוהי—" ובשנייה נשמע קולו מוציא את תכולת האוכל מקיבתו. טל לא הביטה לעברו בכדי לא להביך אותו, ובכול זאת נשמעה להוראותיה של האחות הקשוחה למדי. "כול הכבוד בחור צעיר, אל תמנע מעצמך להקיא...ילדונת תנגבי לו את הפנים שלא יתעלף לנו כאן. אם את לא מסוגלת, בבקשה תצאי לקרוא לאחת האחיות" השיבה האחות. "זה בסדר, אני מסוגלת לעזור" ארה טל ומיהרה להוציא את המטלית מן הדלי. היא אחזה בפניו של דני, העבירה עליהן המטלית הלחה. משהו בתוכה גרם לה לא להאמין שהיא נמצאת בסיטואציה שכזאת. "דני, אתה תהיה בסדר" היא לחשה אליו דברי עידוד, וזרקה את המטלית אל הדלי בחזרה. דני השתעל ועצם את עניו בחוזקה. הוא תפס את בטנו בפראות וזעק "בבקשה, לא עוד. אני סיימתי כבר?". "את זה אתה תגיד לנו" אמרה האחות בזריזות והחלה לבדוק את הדופק שלו בקשיחות. טל נשכה את פתה והחלה לרחם על דני, ולחשוב שהוא באמת ובתמים צדק האחיות כאן מוזרות. "מה אתה מרגיש?" שאלה טל. "שאני מגורם לעצמי להיראות מטומטם מול שתי נקבות, וחוץ מזה הכול מעולה, תודה ששאלת" הוא השיב בציניות. טל צחקה ואמרה "אוקי, זה אומר שאתה מרגיש טוב". לפתע דני השמיע עוד מספר קולות שגרמו לאחות ולטל להיות בהיכון. הוא הרים את עיניו הכחולות אל עבר טל בכאב, ובשנייה שלאחר מכן הוא מיד כיוון את ראשו אל עבר הרצפה. "תתפסי אותו שלא ייפול מן המיטה!" קראה האחות אל עבר טל. טל אחזה בגופו של דני וקראה "אלוהים דני, תפסיק להתבייש!". ותוך שניות אחדות השתחרר מתוך גרונו כמות מספקת של תכולת ביטנו. הוא השתעל ונחנק. טל מיהרה למשוך אותו בחזרה אל מיטתו ולשטוף את פניו במטלית רטובה. ************** "אני מצטער שהיית צריכה לראות אותי מקיא, זה בטח היה נראה...מגעיל" אמר דני בשקט לאחר כשעה מאוחר יותר. "די דני, אני רציתי להישאר שם מעצמי" אמרה טל בשקט וליטפה את שיערו. דני הביט אל עבר עיניה ואמר "אלוהים, איזו מי בחורה את? את לא נגעלת, את לא פוחדת, את לא מתרחקת...את רק נשארת...ובורחת". "אני יודעת, אני ידעת" השיבה טל בשקט. דני הביט עליה בתשישות ואמר "אני מותש, אני מרגיש כאילו שעברתי שלושה הופעות רצופות כרגע". טל חייכה ואמרה "אני מרגישה כאילו שעברתי קורס מזורז, ב-איך להיות אחות בבית חולים". "את טובה בזה" השיב דני בשקט. "אתה צריך לישון, ואני צריכה ללכת" אמרה טל בשקט והתרוממה מן מקום מושבה. היא היבטה אליו והוסיפה "אבל לפני שאני הולכת, אני חיבת לומר לך...אני כן דואגת לך, וחושבת שאתה חשוב לי. איפשהו, אתה חשוב לי. ממש כאן". היא הצביעה אל עבר ליבה וחייכה. "מי היא הנערה שגורמת לי להתפוצץ מרוב צחוק, או מרוב קינאה, או מרוב בושה...ורוב הזמן מרוב...אהבה" אמר דני בשקט. טל התקרבה אליו ואמרה "אתה חושב עכשיו במהירות, אתה בכלל לא בטוח במה שאתה אומר. תנסה לשקול את המילים שלך". "הם שקולים היטב" אמר דני בשקט. טל חיבקה אותו ואמרה בשקט "אתה לבטח צודק". היא התרוממה, אך דני משך אותה בחזרה ואמר "בגלל שאלוהים החליט להוריד מעלינו עננה של שמירה...אני לא אנסה להילחם איתו". הוא תפס את לחיה ונתן לה נשיקה איטית וחמימה שגרמה לטל לכרוך את זרועותיה סביב גופו ולומר "אני לא רגילה לזה, גם כשהיה לי חבר, בישראל, ההרגשה של להיות "נאהב" הייתה חסרה. הם היו צוחקים על זה, משחקים עם זה. השתפשפתי מספיק פעמים מכול הבחינות הללו, והחלטתי לא לאפשר לאף אחד "לשפשף" אותי שוב". "אני לא ממהר, אני לא אומר, אני רק שותק ומחכה" אמר דני בשקט. "אתה מדבר איתי בקודים" אמרה טל בשקט. "גם את, גם אם את לא שמה לב" השיב דני. "אני לא שמה לב" השיבה טל בשקט. דני הביט עליה ואמר "את לא מבינה עד כה שאת כן חשובה לי? למה תמיד את לא רואה תא זה?". "רואה את מה?" שאלה טל בכעס. |צבעיש המשך~~>

 

[m i c k e y 15]

זה כל כך מגעיל XD

וטל הזאתי מעצבנת איך שהיא לא רואה את זה שהוא אוהב אותה!! תביני כבר! ותחליטי שאת לא אוהבת אותו בחזרה והכל יהי מעולה!!!

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ../images/Emo126.gif

"עזבי," אמר דני במהירות" אני מותש בכדי לדבר על זה". "הבנתי" אמרה טל בשקט והתרוממה בשנייה. "זה לא כמו ש---" "זה לא חשוב, אם זה לא כול-כך דחוף לעכשיו...אז למה לא לדחות את זה למחר?" שאלה טל בשקט. היא יצאה מן החדר במהירות, לפני שסגרה את הדלת חייכה אל עבר דני, וסגרה. "כי מחר מישהו אחר יגנוב את הלב שלך" לחש דני לעצמו כאשר נותרה הדלת טרוקה בפניו. טל עמדה במסדרון שעל יד חדרו של דני, והביטה אל עבר הקיר הלבן. היא לא האמינה שגם ברגע הזה, היא פשוט התרוממה וברחה. אך הפעם זה היה שונה, הפעם היא יצאה בהרגשה שהיא תרמה למשהו, היא הרגישה שהיא לא זרקה אותו אל גוב האריות, אלא השאירה אותו עם טעם טוב בפה. ***************** "טל אביב, נחמד לפגוש אותך יושבת כאן על המדרגות" אמר בראד כאשר התקרב אל טל. היא ישבה על המדרגות של הקמפוס בסיום של יום ארוך. "כן, נעים מאוד גם לי" אמרה טל בשקט. "מה קרה?" שאלה בראד. טל מצמצה בעיניה לעברו ואמרה בשקט "אם מישהו היה אומר לך שהוא מרגיש שאתה חשוב לו, אבל אז המישהו הזה היה אומר לך שאתה הוא מה שגורם לו להתפוצץ מרוב אהבה. מה היית מבין מזה?". "שנפל לו בורג מן הראש" השיב בראד בציניות. "אני רצינית בראד" אמרה טל בשקט. "אוקי, אוקי," השיב בראד בצרידות "הייתי חושב שהוא לא החליט בעצמו עדיין מה אני בשבילו, וזה לבטח בין אהבה, לתשוקה, לחשיבות...או שהוא סתם מנסה לומר לך משהו, ואת לא מצליחה לקלוט את העניין". "אתם בכוונה עושים את זה? אני לאט-לאט מגלה שכול הגברים אותו הדבר" אמרה טל בשקט. "את מאוד מסתורית טל. אולי יש משהו שאתה רוצה לדבר עליו, ללא קודים?" שאל בראד בסקרנות. "לא, זה ביני לבין...מישהו ש...חשוב לי" אמרה טל בשקט. "חשוב לך? כלומר שהוא נכנס לרשימת המועמדים-להיות-החברים-לעתיד-שלך?" שאל בראד בציניות. "בהחלט...שלא" אמרה טל בשקט. "אז למה את עדיין דנה בו? תשכחי אותו! הוא יפוג בשלב כלשהו, וילך עם מישהי אחרת. מה רע בזה?". דבריו ש בראד פגעו בטל, היא לא רצתה שהוא ידבר כך אל דני. היא באמת הייתה חשובה לו, והא באמת היה חשבו לה. היא אהבה את הידידות שלה איתו, ואל הייתה מוכנה לוותר עליו גם בעד מליון שקל. "לא, הוא יותר מידי חשוב לי" אמרה טל באדישות. "תקשיבי לי טל, אם הוא באמת חשוב לך...אז מדוע את מתנהגת כאילו שאת פנויה רגשית?" שאלה בראד. טל עיקמה את אפה ואמרה "אני לא-לא פנויה רגשית". "אז מה את? פנויה ללילה?" שאל בראד במהירות. "למה אתה מתכוון?" שאלה טל בפתאומיות והרימה אליו את עיניה. "אני מתכוון," אמר בראד בשקט "שאם את פנויה לצאת איתי הלילה, את יודעת...איזה פאב, מסעדה, בית קפה. מסמן לא יצאתי מן הבית בערבים" הסביר בראד. "אוה," אמרה טל בשקט "אני לא יודעת". "אמרת שאת לא אוהבת אותו לא?" שאל בראד בהתגרות. טל החליטה לקחת על עצמה את היציאה עם בראד, מה כבר יוכל לקרות? זה הולך להיות ידידותי בלבד, הרי היא לא מרגישה דבר כלפי בראד. "אתה לא יוצא עם סנדי בכלל?" שאלה טל בחשדנות. "מזמן לא" אמר בראד במהירות. "אני מבינה" אמרה טל בשקט. "מבינה מה?" שאל בראד. לא כלום, אני פנויה הערב" היא אמרה בשקט. "מעולה" אמר בראד בשמחה וחייך אליה חיוך שחשף את שיניו. ***** "את יוצאת עם בראד?" שאלה איימי בשקט. "כן איימ'... דני ממש הרגיז אותי, כמו שסיפרתי לך כברף רוב השיחה שלנו הייתה בעיקר על זה שהוא..את יודעת,...שאני חשובה לו" אמרה טל בשקט. "את לא מבינה מה יש לך בידיים? ואת הולכת אל ה...הרקדן הזה?" שאלה איימי בהלם. "די! פסקי איימי!...את יודעת שאני לא אוהבת את דני, זה מגוחך...הוא יכול להיות עם כול אחת חוץ ממני, הוא יכול לאהוב כול אחת חוץ ממני" התרעמה טל בשקט. "טל, נמאס לי! אפילו אני מודה בזה שאני אוהבת קצת את רון" קראה איימי מעליה תיגר. טל התרוממה ושאלה בהלם "מה?". איימי חייכה ואמרה "נו, התחלתי לחבב אותו לפי דעתי רון ממש חמוד. לפחות לאחר שיצאנו לבד, עכשיו אני מבינה כול מיני דברים שלא הבנתי אז". טל חייכה אליה ואמרה "ומה מונע מכם להיות ביחד?". "זה רון," השיבה איימי ביחד "אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי בחזרה".

יש המשך~~>

 

[m i c k e y 15]

גאד אני מקווה

"כי מחר מישהו אחר יגנוב את הלב שלך" לחש דני מקווה!!! יאאאא טל+בראד

אני אוהבת את הצליל של זה...

 

[גרבע]

או

אז למה את עדיין דנה בו? תשכחי אותו! הוא יפוג בשלב כלשהו, וילך עם מישהי אחרת. מה רע בזה?". נכון!מה רע בזה?אה?מה?!אימ היר!אימ היר!!!