m i c k e y 15
New member
אני 17 וחצי כמוה
אין כזה דבר 17 וחצי ועל הגבול XD
אין כזה דבר 17 וחצי ועל הגבול XD
יא-בייבי!פרק 41
- פותח הנושא butbut
- פורסם בתאריך
m i c k e y 15
New member
אולי באמת הוא צריך לוותר, תנו לו../images/Emo98.gif XD
חופש הבחירה!! אני מושפעת מאזרחות
חופש הבחירה!! אני מושפעת מאזרחות
screamin pittas
New member
../images/Emo7.gif
למה היא לא הלכה אליו? מעצבנת הטל הזאת-הוא כבר אומר לה שהוא אוהב אותה[הוא התייאש כבר מרמזים
] והיא לא עושה כלום?
מה הקטע של רוני?
למה היא לא הלכה אליו? מעצבנת הטל הזאת-הוא כבר אומר לה שהוא אוהב אותה[הוא התייאש כבר מרמזים
../images/Emo126.gifחלק 
| ../images/Emo126.gif
Stevie B - Because I Love You
: http://www.youtube.com/watch?v=09qBdgqwYJY&feature=related
Peter Pan - I Dont Want To Miss A Thing: http://www.youtube.com/watch?v=mMk4kV8aYLs&feature=related
Come What May: http://www.youtube.com/watch?v=KJ4xbjBtFBo&feature=related *************************************************************************************************************** "כן, טוב. אתה כבר מודע לעובדה שמישהו מבין שנינו כבר חכם" השיבה טל בציניות. על שפתיו של דני התנוסס חיוך מאושר, כאילו שזה עתה גילה הוא דבר שהיה בעל משמעות אצלו. "מה קרה?" שאלה טל בשקט. דני צחק ואמר "הבנתי שאני פשוט אוהב...זה למה כול ההרגשות המוזרות הללו שתוקפות אותי". "אוהב?" שאלה טל בחשדנות. "כן, אני צריך להרגיש הקלה עכשיו, אבל זה בטח יקרה רק אחר-כך" אמר דני במסתוריות. "מהי כוונתך?" שאלה טל והביטה אל תוך עיניו הכחולות. "את לא מבינה?" שאל דני וחייך אליה. טל הביטה אל עבר הפלאפון שלה וזעקה בלחץ "אני חייבת ללכת דני, אני רוצה שתדבר איתי על...כול מה שקורה כאן". "אני חייב לסיים לומר לך הכול! אני חייב!" קרא דני. "ואני חייבת ללכת," אמרה טל והתרוממה ממקומה. "ביי, היה לי כייף לראות אותך! באמת שהתגעגעתי!" היא פלטה ועמדה לצאת מן החלק של דני מאחורי הוילון. היא פתחה את הדלת, נעמדה שם והרגישה ששכחה משהו. האסימון ירד לה בחיפזון, והיא פתחה את עיניה וסבה על עקביה. היא רצה מבעד לווילון הלבן. "דני," היא לחשה ופתחה את ידיה כלפיו. היא חיבקה אותו בחום ואמרה "ידעתי שפספסתי משהו". דני חייך ואמר "את תמיד בורחת". "תתמודד" פלטה טל בזריזות ונשקה לו על מצחו. דני חייך ואמר לפתע "את יכולה להתקרב לרגע". טל הביטה עליו במבט נוקב ולחשה "בטח". היא קירבה את פניה אליו והביטה אל תוך אגמי עיניו הכחולות והגדולות. דני פלט חיוך נוסף מבין שפתיו ולאחר מכן משך את ראשה בידיו בעדינות. טל הרגישה את נשימתו עליה. דני נשך את שפתו התחתונה בחשש והתקרב אל שפתיה של טל. טל עצמה את עיניה והרגישה את שפתיו החמות נושקות לה בקוטר לא-רחוק משפתיה, אך עדיין לא מעזות להגיע אל שפתיה. היא רצתה להמשיך, להטות את שפתיה אל עבר שפתיו. אך בהלה אחזה בה. היא ידעה כעת, דני מרגיש אליה משהו, באמת ובתמים. הוא באמת מחכה עד שמשהו יעלה מתוכה, ולא על ידי הכרח. הוא באמת עוצר את עצמו מלהבהיל אותה. אך מה עלולה היא לחשוב, אילו באמת לקחה הכול ברצינות. משהו בתוכה אמר לה לא לבטוח בו, שהוא כמו כולם. היא נחלה מספיק אכזבות בחייה. במיוחד בתחום ליבה, תחום האהבה. למרות היותה צעירה בגילה, אך בנפשה הייתה מבוגרת. הילדה שבה חיפשה קירבה, חיפשה חום. את כול הדברים שחסכה מעצמה בגיל שבו הייתה צריכה לחוות ילדות. היא משלמת להם מחיר כעת. "דני האם אתה..." אמרה טל בלחש ובלעה את רוקה במהירות. "כן, אני כן" אמר דני בשקט. טל העבירה את עיניה מן עינו הימנית אל השמאלית ולחשה בשקט "זה לא כמו שדמיינתי לעצמי, כלומר...שום דבר לא עבר בראש שלי, אף מחשבה...אף סיוט". "הגיע הזמן, את לא חושבת?" שאל דני בשקט. טל חייכה לאיו ואמרה בשקט "כן, אני מניחה שכן". "אמרתי לך כבר," השיב דני בשקט "אני מאוהב". "עצם זה שאתה אומן...משורר וזמר, לא נותנת לך את הזכות לדבר איתי בקודים" פלטה טל בשקט. "נפעם אני מניח לך לחבר את כול החלקים בראש" אמר דני במסתוריות. "בסדר" הסכימה טל. היא חיבקה אותו חיבוק אחרון, נישקה אותו על לחיו ואמרה "אני מרגישה מוזר, אפילו לא התנשקנו". "אז מצאת שאת כן מרגישה אלי משהו?" שאל דני ישירות. "אני לא יודעת," השיבה טל בחולמנות. לאחר מכן היא חייכה ואמרה "אני חייבת ללכת". "בסדר, אני אחכה לתשובה שלך. לאצבעונית לקח הרבה זמן—" "למצוא את הנסיך שלה בחזרה. ולקורניליוס קרה את אותו הדבר" קטעה אותו טל בהתנגדות. "אני מרגיש אחר, אני פשוט...זה כאילו, שחלק אחר שלי מתעורר" אמר דני. טל העבירה את שיערה לאחור ואמרה "כמוך-כמוני". "להתראות" אמר דני בטול חולמני. "מחר אני אעבור אצלך בשעה שש בערב, כי אני נשארת לשעות מאוחרות" אמרה טל בשקט.
יש המשך~~>
| ../images/Emo126.gif
screamin pittas
New member
../images/Emo46.gif
~תוך כדי קריאה~ "דני צחק ואמר "הבנתי שאני פשוט אוהב...זה למה כול ההרגשות המוזרות הללו שתוקפות אותי". "אוהב?" שאלה טל בחשדנות. "כן, אני צריך להרגיש הקלה עכשיו, אבל זה בטח יקרה רק אחר-כך" אמר דני במסתוריות. "מהי כוונתך?" שאלה טל והביטה אל תוך עיניו הכחולות. "את לא מבינה?" שאל דני וחייך אליה.
היא באמת סתומה כ"כ או שהיא סתם עושה את עצמה?
"טל הביטה אל עבר הפלאפון שלה וזעקה בלחץ "אני חייבת ללכת דני, אני רוצה שתדבר איתי על...כול מה שקורה כאן". "אני חייב לסיים לומר לך הכול! אני חייב!" קרא דני"
בדיוק! לא יקרה כלום עם פעם אחת בחיים שלה היא תישאר ותקשיב לדני עד הסוף! "היא קירבה את פניה אליו והביטה אל תוך אגמי עיניו הכחולות והגדולות. דני פלט חיוך נוסף מבין שפתיו ולאחר מכן משך את ראשה בידיו בעדינות. טל הרגישה את נשימתו עליה. דני נשך את שפתו התחתונה בחשש והתקרב אל שפתיה של טל. טל עצמה את עיניה והרגישה את שפתיו החמות נושקות לה בקוטר לא-רחוק משפתיה, אך עדיין לא מעזות להגיע אל שפתיה"
הללויה! "היא חיבקה אותו חיבוק אחרון, נישקה אותו על לחיו ואמרה "אני מרגישה מוזר, אפילו לא התנשקנו". "אז מצאת שאת כן מרגישה אלי משהו?" שאל דני ישירות."
אוף! כמה אפשר לדחות את הנשיקה הזאת
"אני לא יודעת,"
מה לא יודעת?! כבר חודש [או יותר
] היא מרגישה אליו משהו ועכשיו פתאום היא לא יודעת?! בוט אני חייבת להגיד שזה הפרק הכי מעצבן עד עכשיו! [אוי איזו תגובה חופרת רק על קטע אחד
]
~תוך כדי קריאה~ "דני צחק ואמר "הבנתי שאני פשוט אוהב...זה למה כול ההרגשות המוזרות הללו שתוקפות אותי". "אוהב?" שאלה טל בחשדנות. "כן, אני צריך להרגיש הקלה עכשיו, אבל זה בטח יקרה רק אחר-כך" אמר דני במסתוריות. "מהי כוונתך?" שאלה טל והביטה אל תוך עיניו הכחולות. "את לא מבינה?" שאל דני וחייך אליה.
m i c k e y 15
New member
שגם לא תקרה הנשיקה!!!
חחחחחחח
חחחחחחח
m i c k e y 15
New member
היה לי קשה... קשה נורא...
דני נשך את שפתו התחתונה בחשש והתקרב אל שפתיה של טל. טל עצמה את עיניה והרגישה את שפתיו החמות נושקות לה בקוטר לא-רחוק משפתיה, אך עדיין לא מעזות להגיע אל שפתיה. היא רצתה להמשיך, להטות את שפתיה אל עבר שפתיו. אך בהלה אחזה בה. גאדדדדדדדדדדדדדדדד
XD אוקי הבנתי שהיא מבינה שהיא אוהבת אותו והוא אותה.. אני פשוט מכחישה את זה
../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif
"בסדר, בשש אני כבר אהיה בבית, אני מניח. פשוט תבואי, ואם אני לא אהיה תחכי אצל דאג" פלט דני בסתמיות. טל עיקמה את פרצופה ואמרה "לא נראה לי, אנחנו ב...'תקופת סכסוך' לכמה זמן". "מה קרה?" שאל דני בפליאה. "זה לא חשוב" פלטה טל והנהנה עם ראשה לשלילה. הוא ניער את פניו ושאל "מה הוא עשה לך?". "דני, זה לא חשוב!" קראה טל. "זה כן" התעקש דני. "לא, מה שחשוב זה שזה עבר" אמרה טל בשקט. "אני שונאת תשובות מן הסוג הזה" אמר דני. "ואני שונאת מקרים מן הסוג הזה" השיבה טל בעוקצנות. "את כול כך עקשנית!" הצהיר דני. "תודה" סיכמה טל את דעתה בציניות גלויה. לפתע נכנסה אל החדר האחות ואמרה בקול גברי מעט "גברת אביב? אמרו לי שאני אוכל למצוא אותך כאן...החולה שהבאת לכאן עם הורייך. ש לנו דיווח על המצב שלו. ופרטים אישיים עליו שבטח יעניינו אותך בתור זאת שאשפזה אותו. זו המדיניות של בית החולים". "אוקי" אמרה טל בשקט "איך קוראים לו?". "ג'ו דייויד ג'ונס" אמרה האחות בטון מתכתי לרגע. "מה?!" שאלו טל ודני בו זמנית בהלם. האחות נראתה מבועתת, היא הביטה על שניהם ושאלה "ישנה איזושהי בעיה?". "זה אבא—" "שלי" השלים דני את דבריה של טל. "אגע," אמרה האחות בשקט "אתה מכיר את החולה? הוא אביך?" היא שאלה את דני. "והוא כאן על שמך?" שאלה האחות בבלבול את טל והצביעה עליה. "כן" השיבה טל בשקט. "מה?" שאל דני. "סיפור ארוך" אמרה טל בשקט לדני כאשר ראתה את הבעת פניו. "מה קרה לו? מה מצבו?" שאל דני בהתרעמות. "מצבו סביר, הוא הגיע לכאן לפני כשעה במצב מאוד לא טוב. הוא שתה יורת מידי, ונמצא מסומם חלקית. הוא עכשיו באשפוז. הדו"ח הבא על מצבו יגיע רק בעוד מספר שעות, כשהחולה יתאושש" אמרה האחות במהירות מופרזת. טל הביטה על דני, פניו היו נפולים. הוא הסיר את סמיכתו מעליו, ירד מן המיטה ונעמד על יד טל. "אני רוצה לראות אותו" הוא פקד "אני מאוד מצטערת בחור צעיר, אבל המקום שאליו הוא מאושפז הוא מקום סגור. וגם אתה עדיין לא שוחררת, אז תחזור אל מיטתך בבקשה" אמרה האחות בנימוס. "לא," התעקש דני "אני רוצה לראות אותו, יש סיבה מדוע כול זה קרה לו". "דני תקשיב," ניסתה טל לרכך את ליבו. אבל האחות הרגזנית הייתה חייבת להתערב ולומר "אני מבקשת ממך לחזור אל המיטה מיד! אתה תוכל לראות את אביך מאוחר יותר". "אבל את לא מבינה ש—" "זה בסדר, הוא יפגוש אותו יותר מאוחר. את יכולה בבקשה להביא לי את הטופס ואני אחתום על המסמך" קטעה טל את דבריו של דני. היא הכניסה את ידה תחת זרועו ולחצה על ידו. "בסדר" השיבה האחות והגישה לה דף ועט. טל התרוממה והרגישה שדני מתיישב על המיטה שלו שעמדה מאחוריהם. "זהו" היא פלטה. "תודה רבה" אמרה האחות וחטפה מידה את הטופס. "אוה, רגע!" עצרה אותה טל בשנייה האחרונה לפני שזו כבר יצאה מן החדר. "כן?" היא שאלה כשכעס מכוון על פניה. "מה מספר החדר של ג'ו?" שאלה טל במהירות. היא הרגישה את אצבעותיו של דני נכרכות סביב אצבעותיה בפתאומיות. "חדר מספר 33 ג' קומה א'" השיבה האחות באי-חשק מובהק. "סיימתי כאן?" היא שאלה באדישות. "כן" אמרה טל בשקט וחייכה אליה חיוך חביב. היא סובבה את גבה אל עבר הדלת כאשר יצאה ממנה האחות. טל חיזקה את אחיזה באצבעותיו של דני ואמרה בשקט "דני, תבטיח לי שאתה לא מתכוון לקום וללכת אל אביך כאשר אני לא אהיה כאן". דני, שעדיין ישב על מיטתו, הרים אליה את פניו ואמר בשקט "זה אבא שלי טל, אני חייב לדעת מה קרה לו...אני רוצה לשמוע את זה ממנו!". טל הנהנה עם ראשה לשלילה ואמרה בטון שלא הכירה עד כה "אני יודעת עד כמה שזה קשה לך, אבל השאלה היא אם אתה לא רוצה שיעיפו אותך ולא יתנו לך לגשת אליו אפילו... או, פשוט תבטיח לי!". דני הביט אל עבר ברצפה, מה שגרם לטל להבין שהילד המגודל הזה לא מתכוון להבטיח לה כלום משום שהוא לא מבין את המהות של ההבטחה. היא החליטה לפעול בצורה אחרת, בצורה שרק בה הוא יבין. היא הרימה את ידה הפנויה, זו שלא הייתה כרוכה בידו שלו. ונגעה בפניו הרכות עם כריות אצבעה. לאחר מכן היא תפסה את פניו, הרימה את סנטרו ואמרה בקולן בטוח "תבטיח לי ג'ונס, אני רוצה את המילה שלך" היא אמרה ברוגז וחיכתה לתגובתו. דני הביט בה בעיניו היוקדות ואמר "זה אבא שלי, למה את לא מסוגלת להבין?". "אני מבינה," אמרה טל בשקט "אני מבינה טוב מאוד. השאלה היא האם אתה רוצה להיות סבלני, ולחכות שתשתחרר מכאן. גם אתה, וגם אבא שלך כול כך דומים. אתה השתכרת מן הסיבות שלך, והוא משלו. תהיה סבלני והכול יסתדר". "אני מבטיח" פלט שני וגרם לגבותיה של טל להתרומם בהתפלאות. "אתה בטוח?" היא שאלה בספק. "כן" אמר דני בשקט. טל חייכה ואמרה "מצוין". היא חיזקה את אחיזתה בידו עוד יותר. דני השחיל את אצבעותיו אל בין אצבעותיה ואמר בקול חולמני "את צריכה ללכת עכשיו". "אני יודעת" אמרה טל בשקט. היא קירבה את פניה אליו והוסיפה "אתה כול כך מכאיב לי...ואתה צריך לחזור למיטה. אחרת תאבד את הכוחות שלך דני". לאחר מכן היא קירבה את שפתיה את קוטר שפתיו בלבד, במקום שבו מתחילות קצות שפתיו לבין בלחי שלו. ונשקה לו שם נשיקה חמימה. היא דחפה אותו תוך כדי, עד אשר הגיע ני אל הכרית שלו, והיא גחנה מעליו. היא חייכה, התנתקה ממנו במהירות אחרי מספר שניות, אספה את תיקה והלכה אל עבר הדלת משאירה אותו בתוך ים המחשבות שלו, עם אלפי שאלות וסימני אלה. ללא כול תשובה או חבל בשביל למשוך אותו מן הים הסערה הזו. ************************
יש המשך~~>
|| ../images/Emo126.gif"בסדר, בשש אני כבר אהיה בבית, אני מניח. פשוט תבואי, ואם אני לא אהיה תחכי אצל דאג" פלט דני בסתמיות. טל עיקמה את פרצופה ואמרה "לא נראה לי, אנחנו ב...'תקופת סכסוך' לכמה זמן". "מה קרה?" שאל דני בפליאה. "זה לא חשוב" פלטה טל והנהנה עם ראשה לשלילה. הוא ניער את פניו ושאל "מה הוא עשה לך?". "דני, זה לא חשוב!" קראה טל. "זה כן" התעקש דני. "לא, מה שחשוב זה שזה עבר" אמרה טל בשקט. "אני שונאת תשובות מן הסוג הזה" אמר דני. "ואני שונאת מקרים מן הסוג הזה" השיבה טל בעוקצנות. "את כול כך עקשנית!" הצהיר דני. "תודה" סיכמה טל את דעתה בציניות גלויה. לפתע נכנסה אל החדר האחות ואמרה בקול גברי מעט "גברת אביב? אמרו לי שאני אוכל למצוא אותך כאן...החולה שהבאת לכאן עם הורייך. ש לנו דיווח על המצב שלו. ופרטים אישיים עליו שבטח יעניינו אותך בתור זאת שאשפזה אותו. זו המדיניות של בית החולים". "אוקי" אמרה טל בשקט "איך קוראים לו?". "ג'ו דייויד ג'ונס" אמרה האחות בטון מתכתי לרגע. "מה?!" שאלו טל ודני בו זמנית בהלם. האחות נראתה מבועתת, היא הביטה על שניהם ושאלה "ישנה איזושהי בעיה?". "זה אבא—" "שלי" השלים דני את דבריה של טל. "אגע," אמרה האחות בשקט "אתה מכיר את החולה? הוא אביך?" היא שאלה את דני. "והוא כאן על שמך?" שאלה האחות בבלבול את טל והצביעה עליה. "כן" השיבה טל בשקט. "מה?" שאל דני. "סיפור ארוך" אמרה טל בשקט לדני כאשר ראתה את הבעת פניו. "מה קרה לו? מה מצבו?" שאל דני בהתרעמות. "מצבו סביר, הוא הגיע לכאן לפני כשעה במצב מאוד לא טוב. הוא שתה יורת מידי, ונמצא מסומם חלקית. הוא עכשיו באשפוז. הדו"ח הבא על מצבו יגיע רק בעוד מספר שעות, כשהחולה יתאושש" אמרה האחות במהירות מופרזת. טל הביטה על דני, פניו היו נפולים. הוא הסיר את סמיכתו מעליו, ירד מן המיטה ונעמד על יד טל. "אני רוצה לראות אותו" הוא פקד "אני מאוד מצטערת בחור צעיר, אבל המקום שאליו הוא מאושפז הוא מקום סגור. וגם אתה עדיין לא שוחררת, אז תחזור אל מיטתך בבקשה" אמרה האחות בנימוס. "לא," התעקש דני "אני רוצה לראות אותו, יש סיבה מדוע כול זה קרה לו". "דני תקשיב," ניסתה טל לרכך את ליבו. אבל האחות הרגזנית הייתה חייבת להתערב ולומר "אני מבקשת ממך לחזור אל המיטה מיד! אתה תוכל לראות את אביך מאוחר יותר". "אבל את לא מבינה ש—" "זה בסדר, הוא יפגוש אותו יותר מאוחר. את יכולה בבקשה להביא לי את הטופס ואני אחתום על המסמך" קטעה טל את דבריו של דני. היא הכניסה את ידה תחת זרועו ולחצה על ידו. "בסדר" השיבה האחות והגישה לה דף ועט. טל התרוממה והרגישה שדני מתיישב על המיטה שלו שעמדה מאחוריהם. "זהו" היא פלטה. "תודה רבה" אמרה האחות וחטפה מידה את הטופס. "אוה, רגע!" עצרה אותה טל בשנייה האחרונה לפני שזו כבר יצאה מן החדר. "כן?" היא שאלה כשכעס מכוון על פניה. "מה מספר החדר של ג'ו?" שאלה טל במהירות. היא הרגישה את אצבעותיו של דני נכרכות סביב אצבעותיה בפתאומיות. "חדר מספר 33 ג' קומה א'" השיבה האחות באי-חשק מובהק. "סיימתי כאן?" היא שאלה באדישות. "כן" אמרה טל בשקט וחייכה אליה חיוך חביב. היא סובבה את גבה אל עבר הדלת כאשר יצאה ממנה האחות. טל חיזקה את אחיזה באצבעותיו של דני ואמרה בשקט "דני, תבטיח לי שאתה לא מתכוון לקום וללכת אל אביך כאשר אני לא אהיה כאן". דני, שעדיין ישב על מיטתו, הרים אליה את פניו ואמר בשקט "זה אבא שלי טל, אני חייב לדעת מה קרה לו...אני רוצה לשמוע את זה ממנו!". טל הנהנה עם ראשה לשלילה ואמרה בטון שלא הכירה עד כה "אני יודעת עד כמה שזה קשה לך, אבל השאלה היא אם אתה לא רוצה שיעיפו אותך ולא יתנו לך לגשת אליו אפילו... או, פשוט תבטיח לי!". דני הביט אל עבר ברצפה, מה שגרם לטל להבין שהילד המגודל הזה לא מתכוון להבטיח לה כלום משום שהוא לא מבין את המהות של ההבטחה. היא החליטה לפעול בצורה אחרת, בצורה שרק בה הוא יבין. היא הרימה את ידה הפנויה, זו שלא הייתה כרוכה בידו שלו. ונגעה בפניו הרכות עם כריות אצבעה. לאחר מכן היא תפסה את פניו, הרימה את סנטרו ואמרה בקולן בטוח "תבטיח לי ג'ונס, אני רוצה את המילה שלך" היא אמרה ברוגז וחיכתה לתגובתו. דני הביט בה בעיניו היוקדות ואמר "זה אבא שלי, למה את לא מסוגלת להבין?". "אני מבינה," אמרה טל בשקט "אני מבינה טוב מאוד. השאלה היא האם אתה רוצה להיות סבלני, ולחכות שתשתחרר מכאן. גם אתה, וגם אבא שלך כול כך דומים. אתה השתכרת מן הסיבות שלך, והוא משלו. תהיה סבלני והכול יסתדר". "אני מבטיח" פלט שני וגרם לגבותיה של טל להתרומם בהתפלאות. "אתה בטוח?" היא שאלה בספק. "כן" אמר דני בשקט. טל חייכה ואמרה "מצוין". היא חיזקה את אחיזתה בידו עוד יותר. דני השחיל את אצבעותיו אל בין אצבעותיה ואמר בקול חולמני "את צריכה ללכת עכשיו". "אני יודעת" אמרה טל בשקט. היא קירבה את פניה אליו והוסיפה "אתה כול כך מכאיב לי...ואתה צריך לחזור למיטה. אחרת תאבד את הכוחות שלך דני". לאחר מכן היא קירבה את שפתיה את קוטר שפתיו בלבד, במקום שבו מתחילות קצות שפתיו לבין בלחי שלו. ונשקה לו שם נשיקה חמימה. היא דחפה אותו תוך כדי, עד אשר הגיע ני אל הכרית שלו, והיא גחנה מעליו. היא חייכה, התנתקה ממנו במהירות אחרי מספר שניות, אספה את תיקה והלכה אל עבר הדלת משאירה אותו בתוך ים המחשבות שלו, עם אלפי שאלות וסימני אלה. ללא כול תשובה או חבל בשביל למשוך אותו מן הים הסערה הזו. ************************
screamin pittas
New member
../images/Emo2.gif
וזו בדיוק ההרגשה של הקטע הזה.
m i c k e y 15
New member
וואי מה הייתי עושה לו
"אוקי" אמרה טל בשקט "איך קוראים לו?". "ג'ו דייויד ג'ונס" אמרה האחות בטון מתכתי לרגע. ידעתיייייייייי יאווווווווווווווו איזה קטעעעעעעעעעע למה למה את חייבת לשלב פה את הסיפור העצוב הזה שלהם!! מה הייתי עושה לדני, לא רק מנשקת אותו ברכות אלא.. כל כך.. גרר
../images/Emo126.gifחלק 6../images/Emo126.gif
טל תקתקה על דלת ביתו של דני, וחיכתה בציפייה לראות את דני מאחוריה. אחרי הכול הוא היה נשמע נלהב מן הגרסה החדשה שמצא כאשר דיבר איתה בפלאפון כמה שעות קודם לכן. "מי זה?" שאל קול שונה מן העבר השני של הדלת. "טל" אמרה טל בשקט והביטה במוזרות אל עבר הדלת כאשר האלמוני מאחוריה החליט לפתוח אותה. הדלת נפתחה, ומאחוריה התגלה דאגי, הוא ולא אחר. טל הביטה עליו בשקט ונכנסה אל ביתו של דני מבלי לומר מילה. דאגי לעומתה ניסה למצוא מילים מתאימות להתחיל את השיחה שלהם, אבל הבין שאין כול ספק שאין טל מתעניינת בכלל לשמוע את דבריו. היא התיישבה על הספה, כאשר זה סגר את הדלת ושאלה בקול אדיש "איפה דני?". "במקלחת" אמר דני והתיישב על הספה מולה. "אוה" פלטה טל, ותכננה לחתום כך את שיחתם. "את...כועסת?" שאל דאגי בסתמיות והביט בפניה של טל. טל לא הרימה אליו את מבטה אבל יכלה לחוש שהוא נועץ בה את מבטה. "לפחות יש לך הבחנה דקה" היא אמרה בציניות. "תודה, אני מניח" אמר דאגי בשקט. "הלוואי וזאת הייתה מחמאה" אמרה טל בשקט. "בסדר, הבנתי כבר לבד שהייתי אידיוט...דני סלח לי, ואת לא יכולה?" שאל דאגי. טל עיקמה את אפה ואמרה "זה לא העניין". "את מוכנה לענות לי בתשובות שהן יותר ממילה אחת?!" התרעם דאגי. "לא" אמרה טל בפשטות. דאגי ניער את פניו ואמר "אלוהים, את יותר קשה מדני". "מה שתגיד" השיבה טל באדישות. "אני לא מאמין," הוא פלט ברוגז "בגלל מקרה אחד את מתנהגת כמו—" "מגעיל?" שאלה טל. "אהא" ענה דאגי בהסכמה. "ברוך הבא למועדון" אמרה טל בשקט. "את צינית, קרה, רחוקה...מה קרה לך?" שאל דאגי במהירות. טל הרימה את מבטה אליו ופלטה בשקט "מה קרה לי? מה קרה לך?!". "מה איתי?" שאל דאגי. "אתה מגעיל גם" אמרה טל. דאי הביט עליה בעיניו הכחולות ופלט "למה?". "עזוב, אין לי כוח לפרט. אני עייפה, אני עצובה, אני לא מוצאת את עצמי...ואין לי כוח להיכנס לזה. פשוט תעזוב אותי בשקט" אמרה טל באדישות. "איך שאת רוצה" פלט דאגי. "אתה יכול להודיע לו אני כאן?" שאלה טל בשקט. "לא, מצטער...אני מוכרך ללכת, אני קונה באס חדשה. הגיע הזמן" אמר דאגי בבלבול. "כתום?" שאלה טל באדישות. "בדיוק" ענה דאגי בשקט. "ביי" סיננה טל מבין שפתיה. "אבל אני לא...אוה, תשכחי מזה... להתראות" אמר דאגי והתרומם מן המיטה. "להתראות" אמרה טל בשקט. היא שמעה את טריקת הדלת ונותרה ללא מילים. הרגשתה הייתה מרוסקת עם לעצם שלה. היא הביטה אל עבר דלת המקלחת של דני ושמעה את המים זורמים. טל החליטה לקרוא בעצמה לדני, רק משום שהיא הרגישה בודדה מאוד כעת. היא התרוממה ממקומה, והלכה אל עבר תיקה. היא הוציאה ממנו את הפלאפון שלה והביטה על הצג הקטן. לא הייתה לה אף שיחה, אך הודעה אחת שלא הצליחה לפתוח מעולם. הודעה שהייתה קבורה בתיקיית ההודעות שלה, אי שם. היא לא הביטה על הפלאפון, ולאחר שאיבדה בו עניין שמה אותו בתוך כיס המכנס שלה. היא ניערה את ראשה והביטה אל עבר החדר שנגלה לפניה. אחרי כניסה לסלון היה מסדרון ארוך,ובאמצעו משקוף של דלת,שלא הייתה נמצאת.ועליו היו מספר ברזלים שחורים דקים בצורת שיח-מטפס, עם פרחים מברזלים דקים עוד יותר. טל עיקמה את ראשה,בניסיון להיטיב לראות את היצירה.אבל לא מצאה בה, ולו שמץ קטן של יופי. זה היה נראה בסך הכול כמו משהו שעלול להישבר בכול רגע, או להשתחרר. טל נגעה באחד מן הקוצים שהיו על ברזל שהיה אמור להידמות לורד, ומיד אספה את ידה אליה. "אוה, זה קוצני" היא פלטה.והמשיכה, בזהירות, ללכת עד סוף המסדרון לעבר דלת העץ של האמבטיה. היא הגיעה אל הדלת הכהה, והלב שלה החל לדפוק בקצב מהיר ביותר. היא רצתה לדפוק בדלת,אבל לא ידעה אם זה יפריע לדני. הבושה נסחפה אל עומקי נשמתה, וצעדים חדשים של ביטחון החלו לגהות בה. לבסוף היא השתלטה על עצמה, ודפקה קלות על הדלת. היא שמעה את דני מפסיק את זרם המים לכמה שניות וצועק בקול "לא דאגי,לא אכפת לי שהאוכל מוכן". ולאחר מכן חזר זרם המים לפעול, ודני מלמל כמה מילים מתוך אחד השירים של 'מקפליי'. טל צחקה, הצמידה את אוזנה אל הדלת וקראה "זאת טל". היא שמעה אותו סוגר שנית את זרם המים, מפסיק לשיר ומסיט את הוילון שהיה שם. הוא הפיל כמה דברים על הרצפה, ואז הגיע אל אזור הדלת. "טל?" הוא שאל במהירות ופתח את המנעול של הדלת, אינספור אדים יצאו מן המקלחת. אך מה שעניין אותה ביותר היה ראשו של דני שעמד לבצבץ מתוך הפתח. תוך שנייה הציץ ראשו הרטוב מתוך המקלחת, וגרם לטל ללכת צעד אחד אחורנית. "את כבר כאן?" הוא שאל בביישנות, ויצא לבוש במגבת שעטפה את פלג גופו התחתון. טל ניסתה להסיר את עיניה מן בטנו וחזהו החשופים, אבל דבר זה היה חזק ממנה. "כן" אמרה טל וחייכה אליו.
יש המשך~~>
טל תקתקה על דלת ביתו של דני, וחיכתה בציפייה לראות את דני מאחוריה. אחרי הכול הוא היה נשמע נלהב מן הגרסה החדשה שמצא כאשר דיבר איתה בפלאפון כמה שעות קודם לכן. "מי זה?" שאל קול שונה מן העבר השני של הדלת. "טל" אמרה טל בשקט והביטה במוזרות אל עבר הדלת כאשר האלמוני מאחוריה החליט לפתוח אותה. הדלת נפתחה, ומאחוריה התגלה דאגי, הוא ולא אחר. טל הביטה עליו בשקט ונכנסה אל ביתו של דני מבלי לומר מילה. דאגי לעומתה ניסה למצוא מילים מתאימות להתחיל את השיחה שלהם, אבל הבין שאין כול ספק שאין טל מתעניינת בכלל לשמוע את דבריו. היא התיישבה על הספה, כאשר זה סגר את הדלת ושאלה בקול אדיש "איפה דני?". "במקלחת" אמר דני והתיישב על הספה מולה. "אוה" פלטה טל, ותכננה לחתום כך את שיחתם. "את...כועסת?" שאל דאגי בסתמיות והביט בפניה של טל. טל לא הרימה אליו את מבטה אבל יכלה לחוש שהוא נועץ בה את מבטה. "לפחות יש לך הבחנה דקה" היא אמרה בציניות. "תודה, אני מניח" אמר דאגי בשקט. "הלוואי וזאת הייתה מחמאה" אמרה טל בשקט. "בסדר, הבנתי כבר לבד שהייתי אידיוט...דני סלח לי, ואת לא יכולה?" שאל דאגי. טל עיקמה את אפה ואמרה "זה לא העניין". "את מוכנה לענות לי בתשובות שהן יותר ממילה אחת?!" התרעם דאגי. "לא" אמרה טל בפשטות. דאגי ניער את פניו ואמר "אלוהים, את יותר קשה מדני". "מה שתגיד" השיבה טל באדישות. "אני לא מאמין," הוא פלט ברוגז "בגלל מקרה אחד את מתנהגת כמו—" "מגעיל?" שאלה טל. "אהא" ענה דאגי בהסכמה. "ברוך הבא למועדון" אמרה טל בשקט. "את צינית, קרה, רחוקה...מה קרה לך?" שאל דאגי במהירות. טל הרימה את מבטה אליו ופלטה בשקט "מה קרה לי? מה קרה לך?!". "מה איתי?" שאל דאגי. "אתה מגעיל גם" אמרה טל. דאי הביט עליה בעיניו הכחולות ופלט "למה?". "עזוב, אין לי כוח לפרט. אני עייפה, אני עצובה, אני לא מוצאת את עצמי...ואין לי כוח להיכנס לזה. פשוט תעזוב אותי בשקט" אמרה טל באדישות. "איך שאת רוצה" פלט דאגי. "אתה יכול להודיע לו אני כאן?" שאלה טל בשקט. "לא, מצטער...אני מוכרך ללכת, אני קונה באס חדשה. הגיע הזמן" אמר דאגי בבלבול. "כתום?" שאלה טל באדישות. "בדיוק" ענה דאגי בשקט. "ביי" סיננה טל מבין שפתיה. "אבל אני לא...אוה, תשכחי מזה... להתראות" אמר דאגי והתרומם מן המיטה. "להתראות" אמרה טל בשקט. היא שמעה את טריקת הדלת ונותרה ללא מילים. הרגשתה הייתה מרוסקת עם לעצם שלה. היא הביטה אל עבר דלת המקלחת של דני ושמעה את המים זורמים. טל החליטה לקרוא בעצמה לדני, רק משום שהיא הרגישה בודדה מאוד כעת. היא התרוממה ממקומה, והלכה אל עבר תיקה. היא הוציאה ממנו את הפלאפון שלה והביטה על הצג הקטן. לא הייתה לה אף שיחה, אך הודעה אחת שלא הצליחה לפתוח מעולם. הודעה שהייתה קבורה בתיקיית ההודעות שלה, אי שם. היא לא הביטה על הפלאפון, ולאחר שאיבדה בו עניין שמה אותו בתוך כיס המכנס שלה. היא ניערה את ראשה והביטה אל עבר החדר שנגלה לפניה. אחרי כניסה לסלון היה מסדרון ארוך,ובאמצעו משקוף של דלת,שלא הייתה נמצאת.ועליו היו מספר ברזלים שחורים דקים בצורת שיח-מטפס, עם פרחים מברזלים דקים עוד יותר. טל עיקמה את ראשה,בניסיון להיטיב לראות את היצירה.אבל לא מצאה בה, ולו שמץ קטן של יופי. זה היה נראה בסך הכול כמו משהו שעלול להישבר בכול רגע, או להשתחרר. טל נגעה באחד מן הקוצים שהיו על ברזל שהיה אמור להידמות לורד, ומיד אספה את ידה אליה. "אוה, זה קוצני" היא פלטה.והמשיכה, בזהירות, ללכת עד סוף המסדרון לעבר דלת העץ של האמבטיה. היא הגיעה אל הדלת הכהה, והלב שלה החל לדפוק בקצב מהיר ביותר. היא רצתה לדפוק בדלת,אבל לא ידעה אם זה יפריע לדני. הבושה נסחפה אל עומקי נשמתה, וצעדים חדשים של ביטחון החלו לגהות בה. לבסוף היא השתלטה על עצמה, ודפקה קלות על הדלת. היא שמעה את דני מפסיק את זרם המים לכמה שניות וצועק בקול "לא דאגי,לא אכפת לי שהאוכל מוכן". ולאחר מכן חזר זרם המים לפעול, ודני מלמל כמה מילים מתוך אחד השירים של 'מקפליי'. טל צחקה, הצמידה את אוזנה אל הדלת וקראה "זאת טל". היא שמעה אותו סוגר שנית את זרם המים, מפסיק לשיר ומסיט את הוילון שהיה שם. הוא הפיל כמה דברים על הרצפה, ואז הגיע אל אזור הדלת. "טל?" הוא שאל במהירות ופתח את המנעול של הדלת, אינספור אדים יצאו מן המקלחת. אך מה שעניין אותה ביותר היה ראשו של דני שעמד לבצבץ מתוך הפתח. תוך שנייה הציץ ראשו הרטוב מתוך המקלחת, וגרם לטל ללכת צעד אחד אחורנית. "את כבר כאן?" הוא שאל בביישנות, ויצא לבוש במגבת שעטפה את פלג גופו התחתון. טל ניסתה להסיר את עיניה מן בטנו וחזהו החשופים, אבל דבר זה היה חזק ממנה. "כן" אמרה טל וחייכה אליו.
screamin pittas
New member
../images/Emo6.gif
"לפחות יש לך הבחנה דקה" היא אמרה בציניות."
אשכרה!
אוי מסכן דאגי[למרות שהוא היה מגעיל, קשה לי לראות אותו עצוב
] איזה חמוד דני!
"לפחות יש לך הבחנה דקה" היא אמרה בציניות."
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.