../images/Emo126.gifחלק 7-סוף../images/Emo126.gif
Wave - California:
http://www.youtube.com/watch?v=QBHQk6hyIYI&feature=related ******************************************************************************************************************* "אני מצטער על זה...אני אמרתי לדאגי שיגיד לי כשאת באה, אבל כנראה שהוא לא עשה את זה" אמר דני וחייך חיוך מבויש. "כן, ראיתי אותו כאן. אבל הוא מיהר" אמרה טל בשקט. "דיברתם? השלמתם?" שאל דני וניגב את פניו בידו. טל הביטה אל עבר חזהו, והעלתה את מבטו אל עבר פניו מיד. "דיברנו, ולא..לא השלמנו ממש. נשארנו במין 'הפסקת-אש' שכזאת " השיבה טל. דני הביט עליה במבט עמום ואמר "אלוהים, ואני חשבתי שהוא יעשה את מה שאמרתי לו". "מתברר שזה לא הצליח, בכול אופן. אני גם לא כול כך רציתי לדבר איתו. אני כול כך עייפה, וכול כך עצבנית מכול השבוע המלחיץ הזה. בקיצור, טוב שאתה כאן, ואני כאן. עכשיו אתה יכול להתלבש ו...להראות לי את הגרסה השנייה לשיר" אמרה טל ובלעה את רוקה. היא הסתובבה, נשכה את שפתה ועצמה את עיניה כאשר דני אל יאכל לראות. הוא שם את ידו הרטובה על כתפה ואמר "את בורחת". טל הסתובבה והביטה בפניו בשקט. "נכון" היא פלטה בשקט. דני חייך ואמר "הייתי מחבק אותך, אבל את יודעת...אני די...רטוב. אבל אם את רו—" ל לא נתנה לו לסיים את משפטו, וכבר כרכה את זרועותיה סביבו. היא לא האמינה למעשה כעת, היא לא האמינה למעשיה אף פעם יחד עם דני. לפתיחות ששררה בניהם, לחיבה שזינקה מכול חריץ שנוצר בניהם. היא שמה את ראשה על חזהו ואמרה "אלוהים, אני תמיד בורחת". דני ליטף את שיערה ואמר "את כזאת מיוחדת, כזאת שונה...ואני כול כך אוהב את זה". טל הרימה אליו את פניה ואמרה "אתה מוזר דני, הלוואי והייתי יכולה לדת את זה כשהייתי גרה בישראל". "לטובה?" שאל דני בשקט. "לטובה" אמרה טל. היא התנתקה ממנו ולטה צחוק מהיר. "תודה" אמר דני וקשר את המגבת שלו את מותנו בחוזקה. "אני אחכה לך בסלון, תתלבש מהר" היא אמרה וחייכה. "אין בעיה" הוא אמר וחייך אליה בחזרה. "ושזה לא ייקח לך הרבה זמן, יש לנו דברים לעשות" ציוותה עליו טל. "בסדר אמא" אמר דני בציניות וצחק. שניהם התכוננו להיכנס אל אותו החדר, ובדרך נתקעו בכניסה שלו. הברזל שקישט את המשקוף השתחרר בגלל הדחיפות שלהם. וחלק מן הבסיס של הפרקים קשר אותם ברגליהם,והקוצים נתקעו במגבת של דני,ובמכנס של טל. טל נצמדה אל דני בחוזקה, והוא נצמד אליה כנגד לרצונם. הם הרגישו את הבושה מתחילה לדגדג את קצה בטנם,ואודם עז קישט את לחייהם. במשך כול חיה של טל, היא לא נתקלה באף מצב שעלול להיות יותר מביך מן המצב הזה. "דני, אלוהים..." פלטה טל בשקט. "אני שונאת את הדבר הזה, בכול הזמן הזה ניסיתי להסיר אותו עם מסור ועם פטישים, ורק עכשיו הוא החליט להשתחרר" פלט דני בעצבנות. היא הרימה את ראשה אל דני, שהיה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים. ראשה הגיע עד חזהו וקצת מעל, מה שגרם לה להתחכך בו ולהסמיק אפילו עוד יותר. היא הניחה את ראשה על חזהו, כאיש התוקע את ראשו בקיר ואמרה בטון אדיש "הכול קורה לנו, הכול קורה לי...לעזאזל". "למה את כול כך כבדה?" שאל דני במהירות והרים את המגבת שלו בכדי שלא תיפול. טל הרימה את פרצופה מעיסוקיו ושאלה בטון עמום "אני כבדה?". "לא, זה ביטוי. בכול אופן, עכשיו אנחנו קשורים, ואין איש במרחק כמה קילומטרים כאן שיעזור לנו. דאגי יחזור בטח בערב, הוא ישן אצלי היום, והארי צריך להגיע בערב עם חברה שלו. עכשיו אני אוכל לומר לך הכול!" אמר דני בהתלהבות. "אתה יודע מה? טוב, אני לא אהיה כבדה. אבל אנחנו סתם קשורים כאן, אל המשקוף של הדלת. אתה חצי ערום...ערום, ואני...צמודה...אלייך. זה די מביך, אבל כנראה שכבר עברנו את השלב הזה. בסדר, אני לא אהיה 'כבדה'" פלטה טל במהירות. "עכשיו תקשיבי לי טוב-טוב" אמר דני וחייך אליה. הוא עמד לשפוך את כול ליבו כעת, כשהוא מצא את הזמן המתאים. או, שיותר נכון לומר. שהזמן המתאים, מצא אותו. **************************************************************************************************** איך היה הפרק? מקווה שמהנה. בוט.