יא-בייבי פרק 51-הסוף
- פותח הנושא butbut
- פורסם בתאריך
rox love BSM
New member
"צעקה טל בשקט"?../images/Emo6.gif איך אפשר לצעוק בשקט?XDDD
Little McMickey
New member
../images/Emo28.gifעברת?! איזה כיף לך......./images/Emo69.gif XDDD
Little McMickey
New member
../images/Emo28.gifלא, קיבלתי 52../images/Emo69.gif
באסה לי אה? היה לי חלק בלשון שלא קשה וחלק שכן קשה, אני לא זוכרת XDD הייתי אמורה לעשות שנה שעברה מועד חורף והפסיקו לנו את הקורס באמצע! החוצפנים האלה, אז מה אני יעשה זה לא אשמתי ויש לי מלא בגרויות להשלים בסוף שנה מתמטיקה 02 ובדוק גם 03 ולשון... מי יודע אם אני יעבור את ספרות ואזרחות שזה נראה לי מזה קשה..
באסה לי אה? היה לי חלק בלשון שלא קשה וחלק שכן קשה, אני לא זוכרת XDD הייתי אמורה לעשות שנה שעברה מועד חורף והפסיקו לנו את הקורס באמצע! החוצפנים האלה, אז מה אני יעשה זה לא אשמתי ויש לי מלא בגרויות להשלים בסוף שנה מתמטיקה 02 ובדוק גם 03 ולשון... מי יודע אם אני יעבור את ספרות ואזרחות שזה נראה לי מזה קשה..
white in Angel
New member
מית את מפרסמת ביום שישי?|מתחנן|../images/Emo36.gif
../images/Emo126.gifחלק 
../images/Emo126.gif
Forever: http://www.youtube.com/watch?v=M7v94AewveQ ***************************************************************************************************************** "טל אביב את—" טל נתקה את השיחה והרגישה את דמעותיה יורדות על לחיה, היא הביטה אל עבר דני וכבשה את פניה בחזהו. ליבה התכווץ בתוכה, וכאבי בטן החלו לפקוד אותה. דני חיבק את טל בחום ואמר בשקט "לא נורא אהובה, אל תישברי". טל כיווצה את עיניה עוד יותר חזק ואמרה בטון קורע לב "דני," היא הרימה את ראשה בכאב ואמרה "אני אל מסוגלת יותר". "מה הם אמרו?" שאל דני בשקט. טל השפילה את עיניה ואמרה בשקט "אבא שלי לא מתנגד, אבל אמא שלי מתנגדת בתוקף". "הכול בגלל הדת המטומטמת הזאת! הכול בגלל...הכול בגלל זה!" קראה טל בכאב. "תקשיבי לי, גם מההורים שלי אנחנו נקבל תשובה זהה, אני כבר יודע את זה" אמר דני בשקט. "דני!...כולם מתנגדים לזה...אני מתחילה לחשוב שטעינו" אמרה טל בשקט. "טל" אמר דני בשקט ואחז בפניה "את חושבת שבגלל שאנשים לא רוצים שנתחתן, אנחנו לא נתחתן? איפה רוח-הלחימה שלך שתמיד הייתה קיימת בך? לאן נעלמת לי פתאום?". "מתה" אמרה טל בשקט "נדרסה". "תפסיקי לומר שטויות, אנחנו נמצא פיתרון! אני מבטיח לך!" קראה טל. "מה נעשה עכשיו?" שאלה טל בשקט. היא הביטה לעברו והרגישה את מסך דמעותיה מתפרץ מתוך עיניה כסכין חדה. דני חיבק אותה בחום ואמר "נשרוד, נראה להם שאנחנו לא מוותרים. אני מוכן להתפשר בשבילך, ואת תתפשרי בשבילי...רק בבקשה, אל תוותרי!". "אני רוצה להתחתן איתך, אני אוהבת אותך. למה אף אחד לא מבין את זה?" שאלה טל בכאב. היא הביטה אל תוך עיניו הכחולות של דני ופלטה במהירות "אם רק היינו יכולים לעשות כרצוננו". "אנחנו יכולים" אמר דני בשקט. "אני יודעת, אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה" אמרה טל בשקט. "אני רוצה שנלך אל ההורים שלי, ונספר להם את החדשות לפני שהם יגלו את זה מתוך העיתון... הם יעדיפו לדעת את זה פנים-מול-פנים...מאשר על הנייר" אמר דני בשקט. "אני יודעת" אמרה טל בשקט. "אלוהים" היא הוסיפה ואספה את שיערה לאחור. היא ניגבה את עיניה ואמרה בשקט "אני מקווה שהכול יהיה בסדר, כי לא אכפת לי מה הם חושבים, גם אם הם יחרימו אותי מהמשפחה...איך אני אמורה לשלוט ברגשות שלי?". "אני לא יודע, גם אני במצב דומה" אמר דני בשקט. "קדימה, בואי נלך. אני רוצה היום לראות את ההורים שלי. קודם כול נפגוש את אבי, הוא משתכן עכשיו קרוב ללונדון. ואת אמא שלי...טוב, ניסע עד בולטון" אמר דני. "עכשיו לילה דני, ומחר יש לנו עבודה" אמרה טל במהיורת. "אז מחר בבוקר ניסע...מחר על הבוקר" אמר דני בשקט. "לבקש יום חופש?" שאלה טל בשקט. "כן, תבקשי" אמר דני בשקט. "בסדר" אמרה טל. "אני אודיע לטום שיבטל את החזרה...ואני אודיע לכרמן שאני לא אבוא" אמר דני בשקט. "תודיע גם לבוריס שלא יאסוף את דאגי, ולחברת ההקלטות שהפעולה נדחית ליום אחד, וגם תאמר לכרמן שתסדר את השוואות המחירים עם טום" הוסיפה טל. "כן, את צודקת, גם את זה אני צריך להודיע" אמר דני בשקט. "אני אישן כאן היום, בסדר?" שאלה טל. "בסדר?" שאל דני בהלם "ברור שזה בסדר! זה הכי-בסדר-שיכול-להיות-בעולם" אמר דני בשקט. "אוקי," אמרה טל בשקט "אני הולכת לישון...כשתסיים עם הטלפונים תבוא...אל תתעכב בצפייה בטלוויזיה". "כן, אני צריך לקום מחר מוקדם" אמר דני בשקט. "אני יעיר אותך, אל תדאג. רק תסדר לעצמך יום חופש, אל תשכח לומר לכולם הכול!" פקדה עליו טל. "אל תדאגי" אמר דני בשקט. טל התקרבה אליו, חיבקה אותו בחוזקה ואמרה בשקט "הכול יהיה בסדר". טל חיבק אותה בחזרה ואמר בלחש "אני לא דואג, כי אני מכיר אותך...אנחנו נצליח לסדר את הכול, ואם לא את הכול...את הרוב". "אני יודעת" אמרה טל בשקט והתנתקה ממנו. ***************
יש המשך~~>
../images/Emo126.gif
../images/Emo126.gifחלק 7../images/Emo126.gif
"אני לא אבוא מחר, בדיוק" אמרה טל לבוס שלה. "שמעתי שהתארסת ילדה, מזל טוב. אז מה? את תחסרי לנו עוד הרבה בעבודה?" שאל. טל חייכה ואמרה בשקט אל תוך מכשיר הפלאפון "לא, אל תדאג, קראת את המאמר החדש שלי ברוס?". "בטח," השיב הבוס "אהבתי אותו, את קיבלת הרבה מאוד ביקורות עליו, ביקורות מעולות אני חייב לציין לא טעיתי כשבחרתי בך לנהל את העסק. שמעתי על ההצעה של העיתון המקביל, הם רוצים אותך גם, אה?" שאל ברוס. "כן," השיבה טל בשקט "הם מנסים לשחד אותי עם העלאה". "אני בטוח שאמרת להם לא" אמר ברוס. "למען האמת, לא אמרתי לא" אמרה טל בעייפות. "חשבת על העלאה במשכורת טל אביב?" שאל לפתע הבוס. טל מתחה את שפתיה לכדי חיוך ופלטה "למען האמת כן". "אז מעכשיו אני מודיע לך שבעוד יומיים יש לנו ישיבה ביחד, אנחנו נדבר על זה שם" אמר לה ברוס. טל פלטה צחוק ואמרה "אני אומר להם לא". ברוס צחק ואמר "זאת בדיוק הסיבה למה את המועדפת עלי". "אני יודעת בוס, ותמסור לאשתך דרישת-שלום...נהנתי מאוד מן המתכון שלה לספגטי" אמרה טל בשקט. "כן, הוא נפלא, נכון?" שאלה ברוס. "אכן" אמרה טל. "לילה טוב יקירתי, אני מקווה שיעלה לך רעיון לכתבה במשך הטיול הקטן שלך לבולטון" אמר לה הבוס. טל פלטה אנחה ואמרה "יהיה, אל תדאג". ********** טל הלכה אל עבר חדרו של דני, הסירה מעליה את בגדיה מלבד כמה פרטים, ולבשה חולצה מחולצותיו של דני בכדי לישון איתה. היא שכבה במיטתו, התכסה בשמיכה ושמה את ראשה על הכר הלבן. במהירות נעצמו עיניה וראשה מצא מנוח. היא חלמה על תגובת אימו של דני ותגובת אביו לבשורת האירוסין שלהם. תגובתם לא הייתה שונה מתגובת הוריה, עכשיו, היא ידעה בבירור שהצרות שהגיעו ונראו באופק, לא יהיו האחרונות. בסוף הסיבוב מחכות לה עוד כמה צרות שלה ידעה ולא שמעה על קיומם. צרות שנראו לה רק בחלום, צרות מסוג הרבה יותר גרוע מדת. לארח כמה זמן החלה טל להרגיש משהו שמזיז את המקום בו היא שוכבת מעט. ומכיוון שהייתה שנתה רדופת אימים, היא התעוררה במהירות. היא הסתובבה, והביטה אל עבר דני ששכב על ידה. "דני" היא לחשה בשקט והביטה בגבו החשוף מסתובב כלפיה. "טל?" שאל דני בשקט. "למה אתה ער?" שאלה טל. דני הביט אליה ואמר בשקט "התעוררתי מחלום בלהות, אז החלפתי צד בשינה שלי כדי להירדם שובץ הערתי אותך?". "לא, השינה שלי במילא הייתה טרופה" אמרה טל בשקט. "את חושבת על מה שקרה היום ומה שיקרה מחר?" שאל דני בשקט. טל פלטה גידוף מהיר ואמרה בעצב "כן". דני הביט אליה ואמר "אמרת שאת רוצה להפסיק לקלל". טל מתחה את שפתיה לחיוך ואמרה "אתה צודק". דני חייך ואמר "לא מגיע לנו שנסבול ככה, סבלנו מספיק". "אתה מספר לי?" שאלה טל בציניות "נמאס לי כבר להילחם, זה לא פייר!". "העולם...כולו בנוי מ"לא פייר" ועוד "לא פייר"...כול "לא פייר" אחד הוא עוד לבנה שבונה את כול הבניינים האלו. גם את האהבה שלנו בנה ה"לא פייר", טל" אמר דני בשקט. טל כרכה את זרועותיה סביבו ואמרה בשקט "זה לא פייר שה"לא פייר" קיים". "אל תדאגי, אנחנו נילחם. עד עכשיו הצלחנו לעשות מה שאנחנו רוצים, שרדנו ילדות מגעילה ואיומה יותר מכול דבר. אבל עכשיו...עכשיו אנחנו נסדר את החיים על פי הרצונות שנו. נמאס לי לעמוד בצד ולראות אותך בוכה" אמר דני. טל הרימה את ראשה אליו ואמרה בשקט "נמאס לי לעמוד בצד ולראות אותך כועס כול הזמן". "את רואה, במקום שנריב על דברים טיפשיים, כמו שכול הזוגות רבים עליהם, אנחנו נלחמים על דברים מהותיים, וזה גורם לדברים הקטנים להיראות כול כך טיפשיים, עד שאנחנו אל רבים עליהם בכלל" סינן דני בשקט. "אתה צודק" הסכימה איתו טל. "אנחנו כאלה קטנים בעולם הזה...כול כך" פלט דני. טל נשקה לצווארו נשיקות קטנות ואמרה בלחש "אני לא אוכל להיפרד ממך רק בגלל שאנשים לא רוצים שנהיה ביחד. אני אוהבת אותך". "ואני אוהב אותך, את השיגעון שלי, אף משוגע לא יכול להיפרד מן השיגעון שלו" אמר דני בשקט. "שרדנו במשך חמש שנים דני, שרדנו מבלי לעבור גבולות, מה עבר עלינו?...איך הצלחנו? זה בלתי נתפס!" אמרה טל בשקט. "אני יודע, מבחינתי זה בלתי נתפס בתודעה עוד יותר, פעם הייתי רואה את זה בתור הדבר הכי מטומטם שאני אצטרך להקריב אי-פעם למען בחורה, והיום אני רואה שזה היה הדבר הכי טוב. באמת איך בצלחנו?" שאל דני בהתרגשות. טל צחקה ואמרה "לא יודעת, אתה פחדת לפגוע בי, ואני סתם נהפכתי לשמרנית עוד יותר". "עכשיו פתאום, כשזה יהיה הפעם הראשונה, זה יהיה כול כך מיוחד בשבילי, את פשוט לא מבינה עד כמה שזה...כייף. פעם זה היה הדבר היחיד שהעסיק אותי, ובמזל שלא עשינו את זה. עכשיו, את רק שלי, אין פה שום טעות לעשות. את שלי" סינן דני באהבה. טל חייכה אליו ופלטה "גם אני, הייתי כול כך טיפשה אם הייתי נותנת לך פרצה...עכשיו אתה רק שלי". דני צחק ואמר "אנחנו של שנינו". טל צחקה גם כן ואמרה "תמיד קורה לנו, שאנחנו מתעוררים בלפנות בוקר, ולבסוף נשארים ערים עד מאוחר. היום לא, מחר אתה צריך לנהוג די הרבה זמן, ואני לא רוצה שתהיה תאונה, ואז נמות. אני מעדיפה לחיות ושתהיה ערני". "את צודקת, אז לילה טוב אהובה שלי" אמר דני בעברית. טל חייכה ,נשקה לשפתיו ואמרה בלחש "לילה טוב". *************************
יש המשך~~>
"אני לא אבוא מחר, בדיוק" אמרה טל לבוס שלה. "שמעתי שהתארסת ילדה, מזל טוב. אז מה? את תחסרי לנו עוד הרבה בעבודה?" שאל. טל חייכה ואמרה בשקט אל תוך מכשיר הפלאפון "לא, אל תדאג, קראת את המאמר החדש שלי ברוס?". "בטח," השיב הבוס "אהבתי אותו, את קיבלת הרבה מאוד ביקורות עליו, ביקורות מעולות אני חייב לציין לא טעיתי כשבחרתי בך לנהל את העסק. שמעתי על ההצעה של העיתון המקביל, הם רוצים אותך גם, אה?" שאל ברוס. "כן," השיבה טל בשקט "הם מנסים לשחד אותי עם העלאה". "אני בטוח שאמרת להם לא" אמר ברוס. "למען האמת, לא אמרתי לא" אמרה טל בעייפות. "חשבת על העלאה במשכורת טל אביב?" שאל לפתע הבוס. טל מתחה את שפתיה לכדי חיוך ופלטה "למען האמת כן". "אז מעכשיו אני מודיע לך שבעוד יומיים יש לנו ישיבה ביחד, אנחנו נדבר על זה שם" אמר לה ברוס. טל פלטה צחוק ואמרה "אני אומר להם לא". ברוס צחק ואמר "זאת בדיוק הסיבה למה את המועדפת עלי". "אני יודעת בוס, ותמסור לאשתך דרישת-שלום...נהנתי מאוד מן המתכון שלה לספגטי" אמרה טל בשקט. "כן, הוא נפלא, נכון?" שאלה ברוס. "אכן" אמרה טל. "לילה טוב יקירתי, אני מקווה שיעלה לך רעיון לכתבה במשך הטיול הקטן שלך לבולטון" אמר לה הבוס. טל פלטה אנחה ואמרה "יהיה, אל תדאג". ********** טל הלכה אל עבר חדרו של דני, הסירה מעליה את בגדיה מלבד כמה פרטים, ולבשה חולצה מחולצותיו של דני בכדי לישון איתה. היא שכבה במיטתו, התכסה בשמיכה ושמה את ראשה על הכר הלבן. במהירות נעצמו עיניה וראשה מצא מנוח. היא חלמה על תגובת אימו של דני ותגובת אביו לבשורת האירוסין שלהם. תגובתם לא הייתה שונה מתגובת הוריה, עכשיו, היא ידעה בבירור שהצרות שהגיעו ונראו באופק, לא יהיו האחרונות. בסוף הסיבוב מחכות לה עוד כמה צרות שלה ידעה ולא שמעה על קיומם. צרות שנראו לה רק בחלום, צרות מסוג הרבה יותר גרוע מדת. לארח כמה זמן החלה טל להרגיש משהו שמזיז את המקום בו היא שוכבת מעט. ומכיוון שהייתה שנתה רדופת אימים, היא התעוררה במהירות. היא הסתובבה, והביטה אל עבר דני ששכב על ידה. "דני" היא לחשה בשקט והביטה בגבו החשוף מסתובב כלפיה. "טל?" שאל דני בשקט. "למה אתה ער?" שאלה טל. דני הביט אליה ואמר בשקט "התעוררתי מחלום בלהות, אז החלפתי צד בשינה שלי כדי להירדם שובץ הערתי אותך?". "לא, השינה שלי במילא הייתה טרופה" אמרה טל בשקט. "את חושבת על מה שקרה היום ומה שיקרה מחר?" שאל דני בשקט. טל פלטה גידוף מהיר ואמרה בעצב "כן". דני הביט אליה ואמר "אמרת שאת רוצה להפסיק לקלל". טל מתחה את שפתיה לחיוך ואמרה "אתה צודק". דני חייך ואמר "לא מגיע לנו שנסבול ככה, סבלנו מספיק". "אתה מספר לי?" שאלה טל בציניות "נמאס לי כבר להילחם, זה לא פייר!". "העולם...כולו בנוי מ"לא פייר" ועוד "לא פייר"...כול "לא פייר" אחד הוא עוד לבנה שבונה את כול הבניינים האלו. גם את האהבה שלנו בנה ה"לא פייר", טל" אמר דני בשקט. טל כרכה את זרועותיה סביבו ואמרה בשקט "זה לא פייר שה"לא פייר" קיים". "אל תדאגי, אנחנו נילחם. עד עכשיו הצלחנו לעשות מה שאנחנו רוצים, שרדנו ילדות מגעילה ואיומה יותר מכול דבר. אבל עכשיו...עכשיו אנחנו נסדר את החיים על פי הרצונות שנו. נמאס לי לעמוד בצד ולראות אותך בוכה" אמר דני. טל הרימה את ראשה אליו ואמרה בשקט "נמאס לי לעמוד בצד ולראות אותך כועס כול הזמן". "את רואה, במקום שנריב על דברים טיפשיים, כמו שכול הזוגות רבים עליהם, אנחנו נלחמים על דברים מהותיים, וזה גורם לדברים הקטנים להיראות כול כך טיפשיים, עד שאנחנו אל רבים עליהם בכלל" סינן דני בשקט. "אתה צודק" הסכימה איתו טל. "אנחנו כאלה קטנים בעולם הזה...כול כך" פלט דני. טל נשקה לצווארו נשיקות קטנות ואמרה בלחש "אני לא אוכל להיפרד ממך רק בגלל שאנשים לא רוצים שנהיה ביחד. אני אוהבת אותך". "ואני אוהב אותך, את השיגעון שלי, אף משוגע לא יכול להיפרד מן השיגעון שלו" אמר דני בשקט. "שרדנו במשך חמש שנים דני, שרדנו מבלי לעבור גבולות, מה עבר עלינו?...איך הצלחנו? זה בלתי נתפס!" אמרה טל בשקט. "אני יודע, מבחינתי זה בלתי נתפס בתודעה עוד יותר, פעם הייתי רואה את זה בתור הדבר הכי מטומטם שאני אצטרך להקריב אי-פעם למען בחורה, והיום אני רואה שזה היה הדבר הכי טוב. באמת איך בצלחנו?" שאל דני בהתרגשות. טל צחקה ואמרה "לא יודעת, אתה פחדת לפגוע בי, ואני סתם נהפכתי לשמרנית עוד יותר". "עכשיו פתאום, כשזה יהיה הפעם הראשונה, זה יהיה כול כך מיוחד בשבילי, את פשוט לא מבינה עד כמה שזה...כייף. פעם זה היה הדבר היחיד שהעסיק אותי, ובמזל שלא עשינו את זה. עכשיו, את רק שלי, אין פה שום טעות לעשות. את שלי" סינן דני באהבה. טל חייכה אליו ופלטה "גם אני, הייתי כול כך טיפשה אם הייתי נותנת לך פרצה...עכשיו אתה רק שלי". דני צחק ואמר "אנחנו של שנינו". טל צחקה גם כן ואמרה "תמיד קורה לנו, שאנחנו מתעוררים בלפנות בוקר, ולבסוף נשארים ערים עד מאוחר. היום לא, מחר אתה צריך לנהוג די הרבה זמן, ואני לא רוצה שתהיה תאונה, ואז נמות. אני מעדיפה לחיות ושתהיה ערני". "את צודקת, אז לילה טוב אהובה שלי" אמר דני בעברית. טל חייכה ,נשקה לשפתיו ואמרה בלחש "לילה טוב". *************************
screamin pittas
New member
דני../images/Emo99.gif
../images/Emo205.gif../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif
יואווו!!!!!!!!! אני אוהבת שאת כותבת פרטים כאלו לא ממש חשובים כמו אם המתעון של הספגטי שזה כאילוכן חשוב כי זה אומר שהיא מחוברת עם הבוס אבל זה לא חשוב להמשך העלילה אבל זה מוסיף המון לביפור, לוידעת למה..XD *מושפעתמספרות><*
יואווו!!!!!!!!! אני אוהבת שאת כותבת פרטים כאלו לא ממש חשובים כמו אם המתעון של הספגטי שזה כאילוכן חשוב כי זה אומר שהיא מחוברת עם הבוס אבל זה לא חשוב להמשך העלילה אבל זה מוסיף המון לביפור, לוידעת למה..XD *מושפעתמספרות><*
../images/Emo126.gifחלק...8 נראה לי..או ששכחתי><"../images/Emo126.gif
Lifehouse - Whatever It Takes: Closed Captioned : http://www.youtube.com/watch?v=Iawro7IfoCM&NR=1
[אני לא הכי מתחברת לשיר הזה]Mizrock - Good Bye, Yesterday : http://www.youtube.com/watch?v=AYIQ-YCjlMk **************************************************************************************************************** טל ודני עמדו זה ליד זה, מביטים אל עבר דלתו של ביתו של אביו של דני. "נראה לך שזה זמן טוב? לא מוקדם מידי להפריע לו?" שאלה טל את דני. "השעה רק 10 וחצי, מה מוקדם בזה?" שאל דני. "לא יודעת,...טוב, בסדר. תדפוק בדלת" אמרה טל בחשש. "אל תדאגי, אבא שלי הוא מסוג בני-האדם שלוקחים הכול בצורה כול כך לא שקולה" אמר דני בשקט. "זה ממש מעורר בי רוגע" סיננה טל בציניות. דני צחק ואמר "תפסיקי להיות כזאת 'יבשה'...אל תדאגי". "אמר זה שאמר לי שיש ממה לדאוג, אתמול בלילה" סיננה טל. דני פלט צחוק וחיבק את טל, הוא דפק על דלת ביתו של אביו וחיכה לתשובתו. "מי בדלת?" נשמע קול גברי מנומנם מן הצד השני. "דני! הבן שלך!" קרא דני. "דני?!" קרא הקול "אלוהים!". הדלת נפתחה במהירות, ומתוך הדלת הציץ גבר שמנמן אך שרירי בעל כרס בירה קטנטנה. עיניו היו חומות, ושפתיו דשנות כאילו הועתקו שפתיו של דני משלו. שיערו היה קירח, וחיוכו היה זהה לזה של דני. "אבא!" קרא דני והרעיף עליו חיבוק אוהב. "דני!" קרא אביו וחיבק את דני. טל חיכה חיוך כובש והביטה אל עבר הקשר ההדוק שקיים בין האב לבנו. "אבא," אמר דני לפתע והתנתק מאביו "זוהי טל אביב ,אתה זוכר אותה?". "בוודאי!" קרא אביו ולחץ את ידה של טל. "יש לי משהו לומר לך אבא, משהו חשוב" אמר דני בשקט. "בסדר," אמר אביו "קודם כול תיכנסו כדי שנדבר כמו אנשים מתורבתים, אני בטוח שהייתם רוצים לשבת". "כן" אמרה טל בשקט. היא אחזה בידו של דני והתיישבה על ידו. הדירה של אביו של דני הייתה קטנה, אך לא צפופה. אביו עסק בעסקים אומנותיים למען שפיותו, ולרוב הופיע במקומות קטנים כשהוא שר ומנגן. "תרצו לשתות משהו?" שאל אביו. "כן, תה" אמרה טל בשקט. "גם לי" אמר דני. "וואו, ממתי אתה שותה תה?" שאל אביו את דני. דני צחק ואמר "מאז שהיא הרגילה אותי". אבא של דני קרץ לטל ואמר "יפה-יפה". טל צחקה ואמרה "זה היה קשה, אבל לבסוף הוא נשבר". "אז מה רצית לומר לי?" שאל דייויד את דני. טל אחזה בידו של דני בחוזקה, דני הביט אל עבר טל וסינן לאוזנה בלחש "אל תדאגי". "אוה," השיב דני לאביו "רציתי לומר לך שאנחנו מאורסים". "מה?!" קרא אביו בהפתעה והפיל את קנקן הסוכר שהיה בידו. "כן" אמר דני בשקט. "וואו!" קרא אביו "אתם...אתה...אתה רציני בן?". "כן!" קרא דני. "מזל טוב!" קרא אביו "סוף-סוף הבן שלי מתחתן, מי היה מאמין". "אבא!" קרא דני והתרומם בכדי לחבק את אביו. "אל תהפוך לרגשן, תראה מה אתה גורם לי להפוך" אמר אביו וניגב את עיניו. "אני מבין אותך, עף לך משהו לעין" אמר דני ופרץ בצחוק. טל חייכה והביטה אל עבר דני באושר. "וואו," אמר אביו של דני "אני מאושר בשבילך בן, באמת. אמא שלך בטח תשתגע, תזהר שהיא לא תעיף עלייך כיסא. היא לא תאהב את העניין שהיפיופה הזאת היא יהודייה". "אני יודע" אמר דני בשקט. "מה איתך? ההורים שלך כעסו טל?" שאל דייויד את טל. טל הביטה אליו בשקט ואמרה "אמא שלי השתגעה, אבא שלי אמר שאני אלך לפי ההרגשה שלי...אבל גם שאנחנו חייבים למצוא לזה פיתרון". "אלוהים, לאיזו בעיה נכנסתם! ואתם כול כך צעירים!" קרא אביו של דני. "כן" אמרה טל בהרהור. דני חייך אליו ואמר "ידעתי שתשמח בשבילי אבא". "ידעתי שתהיה לך כלה שלא נראית כאילו שאספת אותה ברחוב בשעה ארבע לפנות בוקר, כשאתה שיכור" השיב לו אביו בחיוך. דני צחק ואמר "מזל שבאנו אלייך תחילה, את אמא אני משאיר לסוף" אמר דני בשקט. "אל תיתן לה להעציב אותך, וגם אותך יקירה...מה שלא יקרה את חייבת להיות חזקה" אמר אביו של דני לטל. "אני אהיה" אמרה טל ופלטה אנחה. היא הביטה אל עבר הקנקן השבור על הרצפה ושאלה "אתה רוצה עזרה על הסוכר?". אביו של דני צחק ואמר "רק זה חסר לי, שאני אתן לך לעזור לי ודני יאמר לי שאת הרה". "היא כן" אמר דני. טל הביטה אל עבר דני ופתחה את עיניה. "באמת?!" שאלו טל ודייויד ביחד. טל צחק ואמר "לא, אני צוחק". "חוש ההומור שלך לא השתנה, אה?" שאל אביו של דני כשחיוך גאה מרוח על פניו. "כנראה שלא" אמר דני והביט אל עבר טל. "נקווה שמתי שהו זה לא יהיה רק בכיוון של 'צחוק'...יום אחד" המשיך דני. "אכן" אמרה טל כשחיוך פרוס על פניה. "אתם שניכם...אני מתפלא שאת עוד איתו, את הבחורה הראשונה, ואני מבין גם שהאחרונה, ששרדה את המהפכה הזאת, דני הוא סוג של "טייפון" ...הוא עקשן כמו פרד" אמר אביו. היה מוזר לשמוע את זה מאביו של דני, ובכול זאת חייכה טל וצחקה משום פרצופו של דני. "תודה אבא" אמר דני בציניות. "כן, אני מבינה אותך, היה קשה להרגיל אותו להתקלח כול יום" אמרה טל בשקט. "ככה אתה נותן לנשים להשפיע עלייך?" שאל אביו של דני את דני. דני צחק ואמר "היא מחריכה אותי! היא הרבה יותר מרשעת ממה שהיא נראית" אמר דני וחיבק את טל. *********
יש המשך~~>
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.