../images/Emo126.gifפרק 51-חלק ב'-הסוף חלק | ../images/Emo126.gif
Daniel Bedingfield - If You're Not The One:
http://www.youtube.com/watch?v=6b9Vn6WkjPs ******************************************************************************************************** חלק ב': "זה..." אמרה אימו בשקט. "אמא, את ידעת על זה משהו? את יודעת שזה מגן-דוד? מה זה?" שאל דני מיליוני שאלות במהירות מופרזת. הוא רצה לדעת עכשיו את הכול בשעה אחת. הוא רצה להספיק לסגור חורים בחייו, במיוחד על עברו. טל אחזה בידו בכדי להרגיע אותו, והצליחה לרכך אותו מעט. היא ראהת את הנמרצות שלו והכעס כלפי אימו, וניסה להשקיט את היצר התוקפני בתוכו. "חכה כאן לרגע אחד" אמרה אימו בחשאיות ואצה רצה אל אחד מן החדרים הקרובים. דני הביט אל עבר טל והניח את ראשו על כתפה. "אלוהים" הוא פלט בשקט "למה כול הניסים והנפלאות מתגלים תמיד כמה דקות לפני שעומד לקרות משהו? למה דווקא לי...לנו?!". "לא נורא דני, אני מקווה שאמא שלך כן יודעת על זה משהו" אמרה טל במילים מרגיעות ורכות. היא ליטפה את שיערו ואמרה בשקט "אמא שלך שאלה אותי אם שכבנו". "או, אלוהים" פלט דני בייאוש. טל הרימה את פניו ואמרה בשקט תקעה בי מבט מפחיד שכזה כשאמרתי לה ש"לא". "אל תשימי לב אליה, היא רגילה לזה שאני עושה שטויות. ה"דני" המתון עדיין לא נתפס אצלה" אמר דני בשקט. "הנה זה" אמרה לפתע אימו בשקט ויצאה מחדרה עם פקעת ידה סגורה. "מה זה אמא?" שאל דני בשקט. "לפני שאני מראה לך, אני צריכה לומר לך כמה דברים יקירי" אמרה קייטי בשקט. "בסדר" אמר דני בחשד ואחז בידה של טל בחוזקה. "אמא שלי, כלומר סבתא שלך...היא בהחלט יהודייה. התמונה שצולמה למעלה היא תמונה מתקופת השואה. סבא שלך הוא נוצרי, אבל סבתא שלך יהודייה. הם התחתנו מבלי לדעת את זה גם כן, ורק כאשר באו לקחת אותם אל מחנות הריכוז...גילו שהיא יהודייה. אבל סבא שלך רצה ללכת איתה בכול זאת, והוא הלך. הוא לא השאיר אותה לבד, ועלה איתה אל הקרונות. לי סיפרו שבאמצע הדרך הם פשוט יצאו מן החלונות, נחבלו, והתחבאו בתוך יער אחד במשך די הרבה זמן. הם ניזונו מתותי-יער, וישבו על העצים כדי להתחמק מן הזאבים שהיו ביער" אמרה האם. דני הביט עליה בפליאה והרגיש את ידה של טל מתהדקת היטב על ידו. "אלוהים-שבשמיים" פלט דני בשקט. "הם הגיעו אל איזו אחוזה של נוצרייה, וסבתא שיקרה שהיא נוצרייה גם כן. הם גרו שם במשך זמן מה, עד שהחליטו לעזוב משום ההכרזה של היטלר על השמדה סופית. הם פחדו" סיפרה האם. "לבסוף העניינים התגלגלו, ואנחנו הגענו לכאן. כלומר, אני נולדתי רק זמן מה אחר כך, ואמא שלי מעולם לא הזכירה את זה. הדבר היחיד שנותר לה זהו מגן-הדוד. אני לא מאשימה אותה על כך שלא סיפרה לנו, ואולי משום כך אני עצמי לא מרגישה יהודייה. אבל כן, יקירי. מבחינה ביולוגית, אתה יהודי. אבל לא עשינו לך ברית מילה, ולא שום דבר שקשור לזה. אתה חצוי-דם, ואני מניחה שהעובדה הזאת עוזרת לך מאוד" אמרה האם בשקט. "למה לא אמרת כלום אמא? למה שתקת במשך 24 שנים?" שאל דני בהלם. "אלו היו שיקולים שלי יקיר, לא רציתי לבלבל אותך, לא רציתי שתחשוב שאנחנו משפחה שמשחקת בדתות. אני חושבת שהיה הכי טוב בשבילך שאני אחליט באיזו דרך תגדל" אמרה אימו בשקט. טל הרגישה את דמעותיה מתחדשות. זאת האמת, זה נכון! דני חצי יהודי, והיא יהודייה שלמה! במידיות היא שלחה את ידיה סביבו ולא שלטה בעצמה. "טל" לחש דני בשקט וחבק את גופה הרזה. "דני!" קראה טל בשקט ואפשרה לדמעותיה לפרוץ את גבולות עיניה. דני ליטף את שיערה ואמר בשקט "טל שלי, הכול מסתדר". טל הטביע את ראשה בחזהו ופלטה בשקט "אלוהים, אלוהים!". אמא של דני פתחה את ידה והגישה לשניים את השרשרת. דני הביט אל עבר התליון, מגן-דויד בצבע כסף. הוא היה צרוף בצורה מוזרה, והיו עליו מעט חתכים ושריטות. דני הביט עליו בשקט ולאחר מכן הביט על אימו. "למה כעסת על טל אמא?" שאל דני בשקט. "לא רציתי שהיא תבגוד בדת שלה דני, היא לא נולדה נוצרייה, ולא הורגלה לכך. הנושא הזה רגיש אצלי מאוד" סיננה אימו. דני הביט אל עבר טל שהתנתקה ממנו. טל חייכה אליה ואמרה בשקט "אני מבינה אותך". אמא של דני התקדמה אליה וחיבקה את טל. טל חיבקה אותה בשקט ואמרה "זה בסדר, אני באמת מבינה". "אני יודעת יקירתי, אני יודעת. אני רוצה שיהיה לכם רק שמח, אתם זוג כול כך מיוחד. את כול כך מתונה, והוא פקעת של שמחה. אני נותנת את האישור שלי" אמרה קייטי. טל חייכה אל דני ופלטה בשקט "אנחנו יכולים להתחתן". "ועוד איך!" קרא דני בשמחה. טל התנתקה מזרועותיה של אמו, ורצה לעברו. היא קפצה עליו בשמחה ואמרה "עכשיו נותר רק לספר להורים שלי, ו...אתה צריך לעבור ברית מילה". "מה זה?" שאל דני בשקט. אמא של דני חייכה אל עבר טל, וטל חייכה אל עבר אימו. דני הביט עליהן בשקט ושאל "רגע,...זה לא קשור ל-'הוא' שלי, נכון?". שאל דני בפחד ופתח את עיניו הגדולות. "דווקא...כן" אמרה טל בשקט. "אוה-לא" אמר דני בשקט. "אוה-כן" השיבה טל. "לא-טל-לא" אמר דני בפחד. "זה יכאב לשנייה, אתה עשית דברים הרבה יותר מזוכיסטיים כשהיית קטן" סיננה אימו. דני הביט אליהן באי-שקט ופלט "לא, אני לא מוכן להכאיב לעצמי שוב". "דני, זה חובה, זה חשוב" אמרה טל בשקט. "אבל...זה כואב" פלט דני בחשש. "רק לכמה ימים! כול התינוקות היהודים עוברים את זה" אמרה קייטי בידענות. היא עיקלה את שפתיה לחיוך, והביטה אל עבר טל בציפייה לחיזוק. "עכשיו להתגייר? ...עכשיו ברית-מילה? ...הכול נשמע כול כך מפחיד" אמר דני בשקט. "אל תדאג, יש לך ארוסה נפלאה, היא תתמוך בך. ואם תהיה רעב תקפוץ אל אמא ,היא תכין לך לאכול" אמרה קייטי בצחוק. דני פרץ בצחוק והביט על טל. "אז מה? אנחנו מוכנים לזה?" שאל דני. "מי זה אנחנו?" שאלה טל וחייכה אליו באהבה. "אני... והגוף שלי" אמר דני בשקט. טל צחקה ופלטה "אני אומרת שכן". *********************
יש המשך~~>
הסוף יקירותי. הסוף.
בפרקים שעברו: "אלוהים שבשמיים" היא פלטה בשקט "אוה, אלוהים יקר". "אלוהים" אמרה גם טל בשקט. "מה זה אמור להביע?" שאל דני בהלם. "אני..." אמרה אימו בשקט. "ידעתי" לחשה טל בשקט. "אמא? מה זה אמור להביע?!?!" שאל דני בכעס. "אני לא יודעת!" קראה אימו בהתגוננות. "זה מגן דוד או שאנחנו מתעתעים בעצמנו? מה זה שם אמא?" שאל דני ברוגז והביט בפניה של אימו בסלידה.
... בוט.
../images/Emo126.gif
