../images/Emo192.gif../images/Emo99.gif../images/Emo9.gif../images/Emo2.gif../images/Emo7.gif../images/Emo88.gifאתלא מבינה למה
גרמת לי עכשיו. אני אשכרה קוראת והדמעות שלי עולות ואני אומרת למלאני שאני בוכה אני אשכרה ישבתי ובכיתי. דני ובן
ושטליה דיברה לדני... זה הזכיר לי את בת-בת דוד שלי...היא התייתמה מאבא שלה לפני שנתיים בערך ואני נזכרתי ובכיתי עוד יותר. כי המחשבה על לאבד מישו יקר זה עצוב ושאני כותבת את זה עכשיו אני מתחילה לבכות שוב.. את לא מבינה מה גרמת לי עם הפיק הזה!!! זה הדבר הכי אבל כי יפה שקראתי בחיים שלי. מא ועד ת'. הפרקים הראשונים המצחיקים...ואחריהם שהיו קטעים עם דאגי וסנדי[סנדי?שכחתי כבר חחח] והחתונה
והילדים
זה נשמע הדבר הכי מאושר ופתאום בפוף נאבד הכל. ושרלוט וויל
והמחשבה שג'יו וטווווווווום והילד שלהם נשרפים מול דני
\ זה פשוט עצוב! למה גמרת את זה העצוב כ''כ?! ועוד שטליה חוותה מה שטל חותה אבל גרוע יותר. אם היה המשך לסיפור בטח טל היתה מתאבדת. ועוד משו-שאני קוראת אני פתאום גם שומעת את דני...והקול שלו גרם לי עוד יותר לבכות
לסיכום- זה היה מהמם. גרמת לי להתאהב בדני עוד יותר ולאהוב בכלל את מקפליי יותר ממה שאהבתי פעם זה הסיפור הכי מצחיק,מרגש,עצוב,אכזרי,מכעיס,מהמם,מהפנט! שיכול להיות.... וכמו שאומרים
אל תפסיקי לכתוב סיפורים יפים כאלה וחסר לך אם את לא מוציאה את הספר הזה... שוב
זה היה מדהיייייייייים! אני לא יודעת מה נאי אעשה בלעדי זה. אוהבת המון!
אבל עדיין חושבת שלא היית צריכה לעשות סוף כזה שכולם בוכים ממנו[XD] מורנצ' שלך