../images/Emo126.gifחלק 8 ../images/Emo126.gif
Westlife - Moments:
http://www.youtube.com/watch?v=_rCuK3PYv4w
US5 best in me-|הדגA|להקת בנים חמודה מאוד אגב:
http://www.youtube.com/watch?v=NA6_nWMQRFw *********************************************************************************************************************** דני חייך ואמר "היא הייתה בתוך הקופסא שלי, של כול הדברים החשובים. את שמת אותה שם בעצמך". "נכון" לחשה טל. "עכשיו היא חוזרת אלייך, שלי תמיד עלי, תמיד" אמר דני. "אני לא יכולה להרים את הראש" אמרה טל בצרידות. היא הביטה לעברו והרגישה את ליבה מתפרפר בתוכה. "אל תדאגי" אמר דני בשקט. "מרשה לי?" הוא שאל והרים את השרשרת לנגד עיניה שוב. "כן" אמרה טל בשקט. דני חייך אליה ואמר "בסדר". הוא שם את כף ידו מתחת לראשה והרים אותו מעט, טל אחזה בזרועו עם ידה. היא עצמה את עיניה והרגישה אותו משחיל את השרשרת סביב צווארה ומביא את הסוגר לקדימה. דני הניח את ראשה בעדינות על הכרית ושאל "הכול בסדר?". טל עזבה את ידו ואמרה בשקט "כן". דני חייך וסגר את הסוגר ביחד עם האבזם שלו. לאחר מכן הוא סובב את השרשרת והביט אל עבר טל בשלמותה. "אני יודעת, אני נראית נורא" פלטה טל בשקט. "נורא?" שאל דני בהפתעה "את נראית נפלא, לא חשוב לי באיזה מצב, את תמיד נראית יפה כול כך. גם כשאת חולה ורזה, את נראית יפה". טל חייכה אליו ואמרה בשקט "תודה דני". היא הרימה את ידה השברירית ואחזה בידו החזקה. דני לקח את ידה קרוב אל פניו ונשק מעליה מספר נשיקות קטנות. טל התמכרה לתחושה ואמרה בשקט "אתה תמיד יודע איך לומר את הדבר הנכון...בזמן הנכון". "למדתי אותך" אמר דני. טל נשמה נשימה עמוקה ואמרה בלחש "אתה עדיין אוהב אותי". "נכון" אמר דני בשקט. "ואתה כאן" אמרה טל בלחש. "אני משתדל, אני משתדל לא לעזוב אותך, אני משתדל לא לשתות...אני משתדל לא ללכת לשירותים ולהשאיר את המכסה פתוח, אני משתדל לא לשרוף את החביתה בבוקר, אני משתדל לשים שתי כפיות בתוך הקפה ולא יותר או פחות" אמר דני בשקט. טל חייכה ואמרה בשקט "אם הייתי יכולה לצחוק, הייתי צוחקת. אבל כואב לי כול הגוף". "אי רואה," אמר דני בשקט "הידיים שלך מחוברות למכשירים...מאכילים אותך באינפוזיה נכון?". "כן," השיבה טל בשקט "היום הכניסו לי דם אל הגוף, אבל חסרים תורמים...הם אומרים שיש לי סוג של דם לא נפוץ במיוחד". "מה? למה לא אמרת לנו לעשות בדיקה בשביל לתרום?" שאל דני בשקט. "לא יודעת," השיבה טל "אמרו לי את זה לא מזמן". "תקשיבי," אמר לפתע דני "בקרוב יסלקו אותי מכאן. האחות אמרה לי לא לפתח איתך שיחות, ולא לגעת, ולא להתיש אותך...ברור לך שהפרתי את ההבטחה שלה, אבל היא בטח תחזור עוד מעט ותבקש ממני לצאת". "חכה," אמרה טל בשקט. "מה קרה?" שאל דני ואחז בידה שנית. "אני לא רוצה שתלך" לחשה טל. "מה?" שאל דני. טל נשמה נשימה עמוקה ואמרה במילים קטועות, משום המאמץ "אני...לא רוצה...שתלך". "אבל עוד מעט היא תבוא ותסל—" "דני ג'ונס, הזמן שלך אזל, טל צריכה לנוח" התפרצה האחות עוד לפני שסיים דני לומר את כול דבריו. "בסדר" אמר דני. "לא," התערבה טל בשקט. "סליחה? רגע, את ערה לגמרי?" שאלה האחות את טל. "הוא יכול להישאר בחדר? בבקשה, אני רוצה שהוא יישאר לידי כאן. זה אפשרי?" שאלה טל בשקט. היא בלעה לאחר מכן את כול הרוק שהיה בפיה והביטה אל עבר דני כשעיניה סגורות לכדי חריצים. "אבל, איפה הוא יישן? איך הוא יסתדר? ואם תרעישו?" שאלה האחות. "לא נעשה כלום" אמרה טל. "אני אסתדר, אל תדאגי" אמר דני בביטחון. "אתה בטוח? הרבה יותר נוח ללון בחדר ההמתנה, אם אתה מתכוון ללון כאן" אמרה האחות. "אני אסתדר" אמר דני. "הוא יסתדר" אמרה טל אחריו. "בסדר," אמרה האחות "אני מניחה שזה...בסדר". "לילה טוב" אמר דני לאחות. "לילה טוב," אמרה האחות "וטל אביב, אם יש איזושהי בעיה ,אני סומכת עלייך שתיקראי לי". "בסדר" לחשה טל לעברה. "להתראות" אמרה האחות. "ביי" סינן לעברה דני. האחות סגרה את הדלת ועמעמה את האור בחדר הגדול. טל הביטה אל עבר דני בשקט וחייכה חיוך מחיק. דני העביר את כרית אצבעו על לחיה ואמרה "לשם מה זה היה?". טל מצמה בעיניה באיטיות והשיבה "יש לי משהו לומר לך". "כן, אני שומע" אמר דני. "אתה חשוב לי," פלטה טל בשקט ונשמה נשימות קצרות.
יש המשך~~>