../images/Emo126.gifפרק 11 חלק | ../images/Emo126.gif
אני ממליצה בחום לשמוע את השיר שאני יוסיף לו קישור במהלך קריאת החלק הזה של הפרק-זה דורש את זה
השיר:
http://www.youtube.com/watch?v=uLt-JYv0RYc פרק 11: "די,דני. אני יודעת שאתה עובד עלי!" אמרה טל בהיסטריה, והתקרבה אליו.היא הביטה על דני, וחיכתה לשמוע את צחוקו שיגיד לה כי הוא בסך הכול מתלוצץ איתה. "לא, אני לא טל! איזו סיבה יש לי לעבוד עלייך?" החזיר דני בכעס, והמשיך לנסות לפתוח את הדלת. האצבעות שלו קיבלו גוון אדמדם מרוב הלחץ, לאחר כמה שניות הוא עזב את הדלת והביט על טל בשקט. "דני ג'ונס," אמרה טל בשקט והסתכלה על דני. "אני תקועה בחדר עם דני ג'ונס!" היא הוסיפה, והביטה בכעס אל חלל החדר. "מצטער שזה השם שלי, ומה הבעיה בלהיתקע איתי באותו החדר? לא זכור לי שאני קניבל אוכל אדם" אמר דני והרצין את מבטו הכחול. "עצם זה שאני תקועה איתך, זה כבר לא טוב" התחמקה טל מן השאלה והרגישה איך שני כתמים אדומים מתחילים להופיע בלחייה. היא סובבה את ראשה, וחיוך מבוייש התנוסס על שפתיה. "אני מבין! יש לך משהו נגדי" הסיק דני מסקנה מתגובתה, ובחן את אוושת פניה השמחה של טל. היא ניסתה להרצין את הבעתה בכול כוחה, אך החיוך שנפרס על פניו של דני באותה השנייה, הוא זה שהפריע לה. היא שילבה את זרועותיה על בטנה ושאלה בשקט "להגיד לך את האמת?". דני הנהן לאות חיוב ופלט "כן", הוא היטה את אוזניו ונראה קשוב לחלוטין. "אוקי," אמרה טל והביטה על פניו. פיו התכווץ לכמו זחל המצוי בתוך הגולם שלו, ולחייו התעגלו. לפתע תקף אותה דחף חזק לנשק אותו, אך היא מיד בלמה את הדחף הזה, וביחד עם זאת את שאר הרוק שנשאר בפיה. "האמת היא," אמרה טל ופלטה אנחה. דני צחק ואמר "שהסבתא רבה שלך היא מלכת אנגליה,ואתמול סיפרו לך שנזירות גידלו אותך עד גיל צעיר במנזר שלהם. ואת בעצם אחות תאומה של אחד מן הלהקה. ואז קיבלת אימייל מסתורי מן האימא האמיתית שלך וגילית שהיא בעצם עשתה ניתוח לשינוי-מין. ועכשיו היא גבר שיושב בבית הכלא כבר שלוש שנים. ואז התחלת לבכות, ושפכת את רוטב-החמוציות של אמא שלך על הרגל ועכשיו יש לך צלקת בגדול של כול כדור-הארץ. ואת בסך הכול ניסית להגיד לי משפט אחד שנשמע טיפה דרמטי- ואני הפכתי אותו לסיפור ענקי. בקיצור, כן, תמשיכי. אני מקשיב" אמר דני בנשימה אחת ולאחר מכן פלט נחירת צחוק ואמר "צחקתי טל". מטר המילים של דני קצת היקשו על קו- המחשבה שלה, וקטעו אותו. היא שאלה "רגע, מה?". ולאחר מכן חייכה אליו ואמרה בציניות "זה בסדר, גם ככה חצי ממה שאמרת לא היה מובן". "כן. תיארתי לעצמי," אמר דני והוסיף "וטוב שלא הבנת". "אז איפה עצרתי?" היא שאלה וניערה את ראשה מעט. דני העביר את ידיו אל מאחורי ראשו בכדי להתמתח ואמר "אני חושב שב'האמת היא' ". "אוה," פלטה טל והעבירה את שיערה לאחור. "ובכן," היא המשיכה "פשוט, במשך כול היום ה'משוגע' הזה, הרגשתי שהכול קורה מהר מידי. פתאום אני עוזבת את ישראל, פתאום אני בלונדון. ואחרי שנייה אני מכירה את דאגי, ולאחר מכן יש לי את מספר הפלאפון שלו. אחרי שלוש שניות אני מכירה את כולכם, ואני פתאום מדברת באנגלית, ואני כאן תקועה איתך, בחדר " השיבה טל. היא נשמה נשימה עמוקה והחזיקה את קצה אצבעותיה. דני קימץ את גבותיו ואמר בנימה שטל לא שמעה עד כה, בזמן הקצר שהכירה היא אותו. בקול רך ומתוק, בליווי מבטא כבד ורגוע "טל, את נשמעת היסטרית. אנחנו בסך הכול תקועים כאן ביחד, לא יקרה לך שום דבר. אני מבטיח". טל נשמה לרווחה ואמרה "אתה לא תבין דני, זה כבר סיפור אחר לגמרי. לא מפריע לי להיות תקועה איתך בחדר,". היא הסתכלה על חיוכו המהיר שהתפרס על שפתיו האדומות ומיהרה לתקן את עצמה "שלא תבין אותי לא נכון, מאוד מפריע לי להיתקע איתך". דני צחק ואמר "את סתם לוקחת דברים ברצינות". טל התרעמה ופלטה "לא, יש לי סיבות לקחת דברים בצורה שכזאת. אולי אני צריכה להזכיר לך שניתקעתי עם האמרגן שלכם היום,לבד. זה היה מלחיץ! אתה בעצמך אמרת שדאגת לי". דני מחק את חיוכו והרצין, הוא ליטף את פניה של טל עם מבטו ואמר "כן, דאגתי מאוד. אבל מפריע לי משהו אחר, שאת פוחדת יותר-מן-הרגיל ממקומות סגורים עם אנשים. אם יש לך משהו שאת רוצה לספר לי, אני כאן, ואני מוכן להקשיב". "אני לא יודעת, מעולם לא סיפרתי דברים כאלה לאף אחד" אמרה טל. משהו בתוך ליבה אמר לה שהיא צריכה לפתוח את הסיפור האפל שלה לפניו. הוא נגס בה בביסים קטנים ואיטיים שהרגו אותה מבפנים.רצחו את הנשמה שלה כשהייתה קטנה, ואולי זוהי העת להיפתר מן המועקה הלא-קטנה הזו. היא, מצד אחד לא רצתה לפתוח את פצעיה הישנים ולחפור בתוכם, אבל מצד שני רצתה מאוד להיפתר מן המועקה שישבה בליבה. מן הסיוטים שפקדו אותה בלילות, מן הפחד ממקומות סגורים, ועם זאת המעטה הקשוח שעטתה על עצמה ברוב חלקי היום, והחיים שלה. היא פחדה להתחבר עם אנשים, משום שאז תצטרך להגיע אל הנקודה של גילוי סודה. הוא היה החלק האפל בילדותה, הוא שינה את אופיה, ואותה כליל. מילדה חייכנית, צחקנית ומלאה בשמחת חיים. היא הפכה בתוך כמה דקות לאפלה, פחדנית, וקשוחה. ויותר מכך, היא החלה להיות גברית מעט, טום-בוי עם השאר. רק כך היא יכלה לשמור על שפיותה, ולנטרל את פחדיה. היא רצתה להקיא את הסיפור מליבה, רק בכדי שתוכל לישון בשקט, ולחיות בנחת. "אני לא יודעת איך להסביר את זה" היא פלטה לבסוף, והשפילה את פניה כלפי מטה. "תתחילי מן ההתחלה" אמר דני, וניסה לעזור לה להתגבר על המכשול שחצץ בינה לבין עצמה. היא הרימה את עיניה ואמרה "אני לא אדע להסביר את זה טוב, אתה לא תבין אותי". דני חייך אליה חיוך מעודד ואמר "תנסי, אל תשללי את הכול". טל חייכה אליו ואמרה "טוב, אבל אם אני טועה במשהו. פשוט תתן לי להמשיך, זה גם ככה קשה לי". "מבטיח" אמר דני בשקט. טל צחקה ואמרה "טוב". היא רצתה לתת לשטף המילים שנעצרו על לשונה לזרום, אך המועקה שהייתה בגרונה חסמה אותה. היא רצתה לבכות, היא רצתה לאפשר לכול גופה להיעלם מן המקום. ואז תפס אותה דחף מוזר, דחף לשתף. היא החליט בתוך תוכה להתגבר על עצמה, והלהיחלם למען שפיותה. "קדימה, אני יודעת שאת מסוגלת" הדהד קול בתוך ראשה. היא נשפה אוויר אל תוך מלוא ראותיה והתחילה. "כשהייתי קטנה, בערך בגיל חמש או שש. הלכתי עם ההורים שלי אל אחד מן הפסטיבלים שהיו בישראל, ההורים שלי אוהבים לטייל במקומות כאלו. אני החזקתי את ידו של אבא שלי, הוא אמר לי לא לעזוב אותה משום שאז אני יאבד אותו. אני זוכרת שצחקתי ואמרתי "אל תדאג אבא, אני יחזיק בך חזק-חזק. והיד שלך תימעך". והוא רק התכופף לעברי ואמר "אני סומך עלייך טלושקה". ואני, כמו כול ילדה אחרת, קטנה וסקרנית. ראיתי מוכר בלונים עובד על ידי וביקשתי מאבא שיקנה לי בלון, הוא אמר ש'אולי אחר-כך'". טל הפסיקה בכדי לנשום, והמשיכה להביט על פניו המרוכזות של דני. הוא גמע כול מילה ומילה שהוציאה היא מפיה, ונטע את עיניו הכחולות בדמותה. הוא פתח את פיו ואמר "אם את לא מסוגלת—" אבל טל קטעה אותו באמצע ואמרה "אני מסוגלת, אני צריכה להוציא את זה". הוא סימן לה עם אצבעו שתמשיך, והיא המשיכה.
יש המשך~~
מאירועי הפרקים הקודמים: דני הפסיק לסובב את המנעול, הרים את מבטו הכחול אל תוך עיניה ואמר "אני ינסה עוד פעם אחת". הוא סובב את המנעול, דפק על הדלת, ואפילו פלט מספר גידופים. אבל הדלת נשארה סגורה בדיוק באותו האופן שהגזר של אליעזר נשאר תקוע באדמה. "דני?למה הדלת סגורה. זה לא מצחיק אותי" אמרה טל בטון היסטרי מעט. דני ניקה את גרונו ופלט בנימה הכי רצינית שלו "את צודקת, אני לא צוחק. זה נעול".
בקיצור-דני נתקע עם טל באותו החדר בזמן שהוא רצה להראות לה איך סוגרים את המנעול של הדלת
שם הפיק: יא-בייבי!
מי שבאמת רוצה לשמוע עצה-תחכו משהו כמו 15 דקות אחרי שההודעה הזאת מתפרסמת וככה אתן תוכלו לקרוא את כול החלקים בלי בילבול
בוט:]
../images/Emo126.gif
