../images/Emo126.gifחלק 
|-הסוף!! ../images/Emo126.gif
"טל יש לך טלפון" צעק לפתע דאגי. טל התרוממה מיד מן מהספה ורצה אל התיק שלה. היא פתחה אותו בפראיות והציאה את המכשיר הקטן מתיקה. "הלו?" היא שאלה וציפתה לשמוע תשובה מהירה. "לעצור את הסרט?" שאל הארי מקצה החדר. "כן,בבקשה" השיבה טל בשקט. טל היטתה את הפלאפון אל אוזנה וחזרה בשקט על שאלתה "הלו?". "טל?" נשמעה תשובה בקול מוכר. "רוני" אמרה טל ביובש וחייכה. "טל את עונה סוף סוף!" אמרה רוני מן העבר השני ונשמעה לחוצה. טל הוציאה את הפלאפון מאוזנה והביטה על המסך הקטן שלו. היה כתוב עליו 10 שיחות שלא נענו. היא נשכה את שפתה התחתונה ושאלה "קרה משהו?" בנימה דאגנית. "כן, ולא" השיבה רוני. "מעולה זה ממש אומר לי הכול" אמרה טל בעברית. "רוני קרה משהו חשוב שבגללו את צריכה להתקשר אלי מליון פעמים?" שאלה טל. "רק רציתי להגיד לך שסבא רבה שלנו נפתר. אמא ואבא ילכו להלוויה שלו אחרי הטיול שלהם שבסתיים היום" אמרה רוני בטון נמוך. טל הביטה על נקודה שהייתה בקיר, ולאחר מכן על פניהם של הבנים שהביטו בה בזמן שדיברה עם אחותה בשפה שהייתה זרה להם. היא החלה להרגיש תחושת מחנק עולה בגרונה. סבא-רבא שלה היה היצור,למעשה, הכי גועלי שהיה קיים עלי אדמות. בכול פעם שהייתה היא באה עם רוני לבקר אותו, או בגיל צעיר יותר לישון אצלם משום עבודתו של אביה ולוויתו של אימה אליו. שדרשו מן הסבא לשמור עליהן. היא לא אהבה אותו, הוא תמיד חיפש את הסיבה להשאיר אותה סגורה בתוך החדר שלה בחושך בתור עונש. היא זכרה את אותם הצעקות ללא חמלה או רגשות שהיו יוצאות מפיו. זה היה קורה בדרך כלל השעות אחר הצהריים. הוא היה כועס על טל, מכניס אותה את החדר, נועל אותו וסוגר את האור. הוא היה יוצא עם רוני לטיול ארוך בגינת המשחקים, ומשאיר אותה לבד. "טל קרה משהו?" שאל דני כשראה שמטי האימה שלה חוזרים אל פניה. טל בלעה את רוקה וענתה "כן" בקול שבור. דאגי והארי לא הצליחו להבחין בקולה השונה, והמשיכו את תעסוקתם, לצפות בסרט. דני התקדם לעברה, הוא הכיר את המבט הזה. את הקול השבור הזה, הוא ידע מיד שאכן ישנה בעיה. "טל?" הוא שאל בשקט. טל נרתעה ממנו והלכה מספר צעדים אחורנית. הפלאפון עוד רעד בידה, היא הריהמ אותו אל אוזנה ואמרה "רוני, תודה שאמרת לי". "טל את בוכה?" שאלה רוני בקול שבור. "לא" השיבה טל בקול סתמי. אך רוני לעומתה בכתה, היא אהבה את הסבא שלה על אף זעמו הרב שיצא על טל. הוא פינק אותה ואהב אותה, הוא גרם לה להרגיש נסיכותית בכול רגע ורגע של היום. "אני אהבתי אותו" אמרה רוני. טל שמעה את תנחומי חברה וקולו בגסרי של ג'יימס מן בצד השני. לפתע לקח מישהו אחר את הפלאפון ואמר "טל, זה בסדר אנחנו נטפל בה מכאן". "ואת ה—" אמרה טל וחיכתה לתשובה שתמשיך את משפטה. "השכנה שלכם והחברה הכי טובה של רוני? כן" השיבה הנערה. "טוב, אז לנתק? אתם תרגיעו אותה?" שאלה טל בשקט. "כן, כן" השיבה החברה. "טוב, תמסרו לה שתהיה חזקה" אמרה טל בשקט. היא קימצה את אגרופיה והביטה אל תוך עיניו של דני. "מה קרה?" הוא שאל בפנתומימיה, וניסה לקרוא את תווי פניה. "אוקי, אני אמסור ביי טל. תיהי גם את חזקה" אמרה החברה וניתקה. טל הוציאה את הפלאפון מאוזנה, זרקה אותו אל תוך התיק ואמרה בלחש "אני אהיה". "טל, תעני לי" אמר דני נחרצות והחזיק את זרועותיה. "דני אני, אנחנו נדבר אחר-כך בסדר? זה.. אני צריכה זמן בשביל להתרגל לרעיון" אמרה טל. היא עוררה את סקרנותו של דני ששאל מיד "מה קרה?". טל נשמה נשימה עמוקה, חייכה ואמרה "עכשיו הכול יהיה בסדר". "את בטוחה?" הוא שאל. "כן" השיבה טל. היא סגרה את תיקה, התקרבה אל דני וחיבקה אותו בחוזקה. והוא, כתגובה למעשה, חיבק אותו ואמר "כשיגיע הזמן תספרי לי אם את מרגישה שאת צריכה". טל התנתקה ממנו במהירות משום שפחדה כי הארי ודאגי יסתובבו ואמרה בחיפזון "אני יספר". היא הלכה אחריו אל עבר הספה והתיישבה על יד דאגי. "חזרתם?" שאל הארי בציניות. טל חייכה ואמרה "אחותי לא הסתדרה לבד בבית, הייתי צריכה לתת לה כמה עצוב" אמרה טל במהירות ותירצה את מעשיה. "מבין אותך" אמר דאגי בקרירות. טל התקרבה אליו ואמרה "דאגי, נו. איך הסרט?". "חוץ מזה שהפסדת חצי ממנו?" שאל דאגי כתשובה. "כן" השיבה טל חייכה. "נחמד, ומגעיל" השיב דאגי. "אתם מפנים לי מקום או מה?" שאל דני שעמד ממולם. "בטח" השיבה טל. דני התיישב בינה לבין הארי ואמר "תודה". "זה בסדר, רק תהיה בשקט" אמר הארי שנראה מרותק למסך. "תודה דני" אמרה טל לדני בצורה אילמת וחייכה. דני קירב את קצה אצבעותיו אליה, והיא הביטה מזווית עיניה למעשיו. היא שמה את ידה על הספה, ולפתע הם נגעו אחד בשני במהירות. באותה השנייה ליבה של טל קיפץ בקרבה, והחסיר לרגע פעימה. היא הרגישה את החום שבקצות אצבעותיו, ובפעם ראשונה בחיה, אהבה את ההרגשה המוזרה הזאת. דאגי, שהרגיש את טל זזה בפתאומיות שכזאת ,הביט לעברה ושאל בשקט "קרה משהו?". טל מיהרה לשחרר את אצבעותיה מן הנגיעות על אצבעותיו של דני. וענתה "לא, הכול ממש בסדר". "אני מקווה" ענה דאגי וחייך. "גם אני" אמרה טל בליבה. ***** לאחר חמש דקות, משהו תפס את האיש מהסרט בצוואר,ומשך אותו.דאגי החל להתכווץ בספה,וטל אמרה לו "אתה יכולה להחזיק לי את היד,לי זה תמיד עוזר כשאני מפחדת".הוא הסכים והחל למחוץ את היד שלה.הוא פחד,"כמו שטום אמר" חשבה לעצמה טל.כנראה שהם באמת בילו המון זמן אחד עם השני כדי להכיר אחד את השני. עד שלפתע משהו חתך את גרונו של הגיבור בסרט,דאגי צעק, והחזיק בידה של טל ממש בחוזקה.ומשהו אחר החזיק בגרונו של דאגי,והוא קפץ. *********************************************** מצטערת על הדילי הנורא הזה בננות[למי שקוראת עכשיו כאילו]. XDD אני מקווה שנהנתן-שנשארתן במתח עד ליום שלישי !!:]]XDD אני מחכה לתגובות-בונות ולא בונות
בוט=]
|-הסוף!! ../images/Emo126.gif"טל יש לך טלפון" צעק לפתע דאגי. טל התרוממה מיד מן מהספה ורצה אל התיק שלה. היא פתחה אותו בפראיות והציאה את המכשיר הקטן מתיקה. "הלו?" היא שאלה וציפתה לשמוע תשובה מהירה. "לעצור את הסרט?" שאל הארי מקצה החדר. "כן,בבקשה" השיבה טל בשקט. טל היטתה את הפלאפון אל אוזנה וחזרה בשקט על שאלתה "הלו?". "טל?" נשמעה תשובה בקול מוכר. "רוני" אמרה טל ביובש וחייכה. "טל את עונה סוף סוף!" אמרה רוני מן העבר השני ונשמעה לחוצה. טל הוציאה את הפלאפון מאוזנה והביטה על המסך הקטן שלו. היה כתוב עליו 10 שיחות שלא נענו. היא נשכה את שפתה התחתונה ושאלה "קרה משהו?" בנימה דאגנית. "כן, ולא" השיבה רוני. "מעולה זה ממש אומר לי הכול" אמרה טל בעברית. "רוני קרה משהו חשוב שבגללו את צריכה להתקשר אלי מליון פעמים?" שאלה טל. "רק רציתי להגיד לך שסבא רבה שלנו נפתר. אמא ואבא ילכו להלוויה שלו אחרי הטיול שלהם שבסתיים היום" אמרה רוני בטון נמוך. טל הביטה על נקודה שהייתה בקיר, ולאחר מכן על פניהם של הבנים שהביטו בה בזמן שדיברה עם אחותה בשפה שהייתה זרה להם. היא החלה להרגיש תחושת מחנק עולה בגרונה. סבא-רבא שלה היה היצור,למעשה, הכי גועלי שהיה קיים עלי אדמות. בכול פעם שהייתה היא באה עם רוני לבקר אותו, או בגיל צעיר יותר לישון אצלם משום עבודתו של אביה ולוויתו של אימה אליו. שדרשו מן הסבא לשמור עליהן. היא לא אהבה אותו, הוא תמיד חיפש את הסיבה להשאיר אותה סגורה בתוך החדר שלה בחושך בתור עונש. היא זכרה את אותם הצעקות ללא חמלה או רגשות שהיו יוצאות מפיו. זה היה קורה בדרך כלל השעות אחר הצהריים. הוא היה כועס על טל, מכניס אותה את החדר, נועל אותו וסוגר את האור. הוא היה יוצא עם רוני לטיול ארוך בגינת המשחקים, ומשאיר אותה לבד. "טל קרה משהו?" שאל דני כשראה שמטי האימה שלה חוזרים אל פניה. טל בלעה את רוקה וענתה "כן" בקול שבור. דאגי והארי לא הצליחו להבחין בקולה השונה, והמשיכו את תעסוקתם, לצפות בסרט. דני התקדם לעברה, הוא הכיר את המבט הזה. את הקול השבור הזה, הוא ידע מיד שאכן ישנה בעיה. "טל?" הוא שאל בשקט. טל נרתעה ממנו והלכה מספר צעדים אחורנית. הפלאפון עוד רעד בידה, היא הריהמ אותו אל אוזנה ואמרה "רוני, תודה שאמרת לי". "טל את בוכה?" שאלה רוני בקול שבור. "לא" השיבה טל בקול סתמי. אך רוני לעומתה בכתה, היא אהבה את הסבא שלה על אף זעמו הרב שיצא על טל. הוא פינק אותה ואהב אותה, הוא גרם לה להרגיש נסיכותית בכול רגע ורגע של היום. "אני אהבתי אותו" אמרה רוני. טל שמעה את תנחומי חברה וקולו בגסרי של ג'יימס מן בצד השני. לפתע לקח מישהו אחר את הפלאפון ואמר "טל, זה בסדר אנחנו נטפל בה מכאן". "ואת ה—" אמרה טל וחיכתה לתשובה שתמשיך את משפטה. "השכנה שלכם והחברה הכי טובה של רוני? כן" השיבה הנערה. "טוב, אז לנתק? אתם תרגיעו אותה?" שאלה טל בשקט. "כן, כן" השיבה החברה. "טוב, תמסרו לה שתהיה חזקה" אמרה טל בשקט. היא קימצה את אגרופיה והביטה אל תוך עיניו של דני. "מה קרה?" הוא שאל בפנתומימיה, וניסה לקרוא את תווי פניה. "אוקי, אני אמסור ביי טל. תיהי גם את חזקה" אמרה החברה וניתקה. טל הוציאה את הפלאפון מאוזנה, זרקה אותו אל תוך התיק ואמרה בלחש "אני אהיה". "טל, תעני לי" אמר דני נחרצות והחזיק את זרועותיה. "דני אני, אנחנו נדבר אחר-כך בסדר? זה.. אני צריכה זמן בשביל להתרגל לרעיון" אמרה טל. היא עוררה את סקרנותו של דני ששאל מיד "מה קרה?". טל נשמה נשימה עמוקה, חייכה ואמרה "עכשיו הכול יהיה בסדר". "את בטוחה?" הוא שאל. "כן" השיבה טל. היא סגרה את תיקה, התקרבה אל דני וחיבקה אותו בחוזקה. והוא, כתגובה למעשה, חיבק אותו ואמר "כשיגיע הזמן תספרי לי אם את מרגישה שאת צריכה". טל התנתקה ממנו במהירות משום שפחדה כי הארי ודאגי יסתובבו ואמרה בחיפזון "אני יספר". היא הלכה אחריו אל עבר הספה והתיישבה על יד דאגי. "חזרתם?" שאל הארי בציניות. טל חייכה ואמרה "אחותי לא הסתדרה לבד בבית, הייתי צריכה לתת לה כמה עצוב" אמרה טל במהירות ותירצה את מעשיה. "מבין אותך" אמר דאגי בקרירות. טל התקרבה אליו ואמרה "דאגי, נו. איך הסרט?". "חוץ מזה שהפסדת חצי ממנו?" שאל דאגי כתשובה. "כן" השיבה טל חייכה. "נחמד, ומגעיל" השיב דאגי. "אתם מפנים לי מקום או מה?" שאל דני שעמד ממולם. "בטח" השיבה טל. דני התיישב בינה לבין הארי ואמר "תודה". "זה בסדר, רק תהיה בשקט" אמר הארי שנראה מרותק למסך. "תודה דני" אמרה טל לדני בצורה אילמת וחייכה. דני קירב את קצה אצבעותיו אליה, והיא הביטה מזווית עיניה למעשיו. היא שמה את ידה על הספה, ולפתע הם נגעו אחד בשני במהירות. באותה השנייה ליבה של טל קיפץ בקרבה, והחסיר לרגע פעימה. היא הרגישה את החום שבקצות אצבעותיו, ובפעם ראשונה בחיה, אהבה את ההרגשה המוזרה הזאת. דאגי, שהרגיש את טל זזה בפתאומיות שכזאת ,הביט לעברה ושאל בשקט "קרה משהו?". טל מיהרה לשחרר את אצבעותיה מן הנגיעות על אצבעותיו של דני. וענתה "לא, הכול ממש בסדר". "אני מקווה" ענה דאגי וחייך. "גם אני" אמרה טל בליבה. ***** לאחר חמש דקות, משהו תפס את האיש מהסרט בצוואר,ומשך אותו.דאגי החל להתכווץ בספה,וטל אמרה לו "אתה יכולה להחזיק לי את היד,לי זה תמיד עוזר כשאני מפחדת".הוא הסכים והחל למחוץ את היד שלה.הוא פחד,"כמו שטום אמר" חשבה לעצמה טל.כנראה שהם באמת בילו המון זמן אחד עם השני כדי להכיר אחד את השני. עד שלפתע משהו חתך את גרונו של הגיבור בסרט,דאגי צעק, והחזיק בידה של טל ממש בחוזקה.ומשהו אחר החזיק בגרונו של דאגי,והוא קפץ. *********************************************** מצטערת על הדילי הנורא הזה בננות[למי שקוראת עכשיו כאילו]. XDD אני מקווה שנהנתן-שנשארתן במתח עד ליום שלישי !!:]]XDD אני מחכה לתגובות-בונות ולא בונות
