חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מצאתי במחשב שלי ת'סיפור שכתבתי שנה שעברה..חחח..רשמתי לעצמי להמשיך ולא המשכתי חח לא היה לי ראש לזה.. למי שיש סבלנות וזמן שתקרא חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח 'החיים הם דרך קשה, ובה כולה מכשולים, איננו צריכים לסבול מהרגעים הקשים,אך עלינו ללמוד ממנם ולשמוח ברגעים יפים' "אימא אני יוצאת" צעקה בעלת קול יפהפה יצאה מחדרה של חולייטה, חולייטה היא נערה בת טיפש-עשרה יפהיפייה..גוף יפה לא רזה ולא שמנה,שיער זהוב,עיניים ירוקות ופנים חלקלקות. אימה של חולייטה היא עורכת דין וקראו לה מריבל, כמו כל המגזימות שיש הדואגות לכל דבר- "לאן את יוצאת בדיוק חולי? אני אימא שלך ואני אמורה לדעת" חולייטה אמרה לאימה "וואי אימא..אני כבר גדולה ואני יודעת לדאוג לעצמי", מריבל: "אז..?" חולייטה:" אוךך..אוףף..נו טובב אני הולכת למועדון" מריבל: "עם..?" חולייטה: "יאא איזה נדחפת אתת...אני כבר נערה גדולה ואני יכולה לשמור על עצמי טוב מאוד!" מריבל: "אני יודעת אבל אני לא מסתכנת,חולי תעני לי,עם מי את יוצאת?" חולייטה: "אוףף..עם אמיר מרילולי" מריבל: "וביקשת ממני רשות לצאת?" חולייטה: " ל..לא" מריבל: "אז את לא.." לפני שמריבל אימה של חולייטה סיימה לומר את המשפט נשמעו 2 דפיקות בדלת.. מריבל: "היה לך מזל" חולייטה: "המזל מאיר לי פנים" וחייכה חיוך ערמומי חולייטה הלכה לפתוח את הדלת וראתה שזהו אמיר מרילולי.. לאמיר שיער כרה בצבע שחור,עיניים בצבע תכלת וגוף שרירי. אמיר: "היי.." חולייטה: "היי..רוצה לשתות משהו?" אמיר: "לא..תודה אבל אני לא צמא" חולייטה: "אוקיי..חכה לי דקה אני יביא ת'תיק" אמיר: "אממ בסדר" מריבל: "אמירו'ש מסור ד'ש לאבא ואימא" הוריו של אמיר חברים טובים של מריבל אימה של חולי. אמיר: "אוקיי אני אמסור" חולייטה לקחה את התיק הירקרק היפהיפה שהיה לה ושמתאים גם לצבע עיניה,חולייטה ואמיר יצאו מביתה.. חולייטה: "וואי איך הצלת אותי ממנה" אמיר: "חח מה קרה?" חולייטה: "כפי שאני מכירה אותה היא עמדה לומר לי לא לצאת ושאני ישמור על חואן פליפה הקטן.." אמיר: "חח לא נורא" חולייטה: "מה לא נורא? הייתי מפספסת את היציאה איתך והיית חושב שהברזתי לך" אמיר: "חח היציאה הזאתי באמת חשובה לך? ואל תידאגי תמיד יש זמן לעוד יציאות" ניראה כי לרגע אמיר הסמיק. חולייטה: "אממ..לא..פשוט לא רציתי לשמור על חואן פליפה".. חולייטה לא רצתה שאמיר יתאהב בה,היא חשבה שהוא יודע שהיא רואה אותו רק בתור ידיד טוב. אמיר: "אהה..טוב..נמשיך לדבר ולעמוד פה באמצע שום מקום כמו איזה 2 לא קשורים לחיים?" חולייטה: "חחח יאללה בוא נלך" חולייטה ואמיר התקדמו לכיוון המועדון אשר אליו התכוונו ללכת,למועדון זה קראו "בוסטמנט",להפתעתם וצערם המועדון היה סגור המועדון סגור עקב שיפוצים פנימיים אתכם הסליחה אמיר: "אוףף המועדון סגור" חולייטה: "חח לא נורא..! נלך לחוף" אמיר: "ומה נעשה שם בדיוק? נרקוד הולה?" ולפתע בלי שום הרגשה הם רואים את עצמם בחוף רוקדים הולה אמיר: "חולי זה היה בצחוק חח" חולייטה: "חח אז מה.? זה כיף" אמיר: "טחח טוב.." חולייטה: "תגיד מה השעה?" אמיר: "כבר חצות וחצי" חולייטה: "אוו מיי גאדד..בוא אתה מלווה אותי?" אמיר: "כן יאללה בואי אני גם ככה גר קרוב אלייך" חולייטה: "תודה,בוא נזוז" אמיר ליווה את חולייטה עד לביתה, חולייטה ניכנסה לבית דרך חלון חדרה,בכדי לא להתקל בהוריה שלא יכעסו עליה על הגעתה בשעה מאוחרת. לאחר שאמיר עזב אל דרכו לביתו חולייטה שומעת את הוריה באמצע שיחתם,אימה מריבל ואביה חואן,היא הלכה להציץ מחוץ לחדרה, מריבל: "חואן יכול להיות שהיא חזרה מהיציאה שלה והיא תשמע מה שאתה אומר!" חואן: "לא איכפת לי! אני חייב להגיד לחולייטה את זה! אני לא יכול להעמיד פנים יותר.!" מריבל: "אה יופי ומה תגיד לה? 'היי בתי,אמ סליחה,היי חולייטה אני לא אביך האמיתי,ומריבל היא אינה אימך האמיתית'? " חואן: "זה בדיוק מה שאעשה! ברגע שאראה אותה אני יגיד לה שאיננו הוריה האמיתיים!" חולייטה הרגישה כאילו כל העולם נופל עליה בו זמנית, כאילו מי שהיא אהבה יותר מכל עזב אותה,שיקר לה ונטש אותה חולייטה: "מהה..??" מריבל: "אוו יופי,אמרתי לך שהיא תשמע לא?" חואן: "חולי בואי ואני יספר לך" חולייטה: "אני לא צריכה שום הסברים ממך! שמעתי כל מה שאמרתם! ואל תכחישו את מילותיכם!" חואן: "אני לא מכחיש, רציתי לספר לך.." חולייטה: "אבל לא סיפרת! וחואן פליפה? גם הוא לא הבן שלכם??" מריבל: "הוא..כן, למעשה כאשר אימצנו אותך לא היינו בטוחים שנחזיק מעמד בתור זוג עם ילד משלנו,לאחר שאימצנו אותך הבנו שאנחנו מסתדרים מצויין וילדנו את חואן פליפה.." חולייטה: "וואי יופי! אז אני פה השפן ניסיונות!" מריבל: "לא זה לא ככה!" חולייטה: "אז איך זה? אימצתם אותי כדי לדעת אם תחזיקו מעמד עם ילד? הנה החזקתם מעמד! מה תעשו? תשליכו אותי עכשיו? הרי אני רק שפן ניסיונות" חואן: "לא חולי,גם אם את לא הבת האמיתית שלנו,את גדלת בתור ביתנו,ואנחנו גידלנו אותך כהורים ו.." חולייטה: "ושום דבר..! אני עוזבת את הבית המטורף הזה! תמצאי מישהו אחר שישמור על חואן פליפה!" מריבל: "אבל חול.." חולייטה ניכנסה לחדרה,טרקה את הדלת,נעלה עם מפתח ונשכבה על מיטתה,התחילה לבכות ולהיזכר בילדותה,שעברה כביכול עם 'הוריה'. חולייטה: "אווף..למה הכל קורה רק לי?? למה?!"