קוגן כמו שאתה זוכר גם אני השכבה שלי הייתה
במסע ישראלי. ונכון, זו חוויה יותר משמעותית מטיול שנתי רגיל, כי יש שם מדריכים אידיאליסטים שבאמת רוצים לחנך (לא כמו רוב המורים שלנו) ושמדברים על אהבת הארץ ועל קשרים כי הם באמת מאמינים בזה. הבעיה גם בזה, שזה מסע חד פעמי (או דו-פעמי, כי לנו אולי עושים גם השנה) שאחריו, כמה ששמחתי שאנשים מהשכבה שלי נחשפו למצב סוציו-אקונומי שונה בקריית מלאכי, או לשיחות על ציונות ברחבי הרובע היהודי בירושלים וביד ושם, חודש אחרי המסע, הכל נשכח, והם לא עשו כלום עם זה שהם ביקרו את המצב בעיירות הפיתוח בדרום הארץ, ויכול להיות שהם הכירו כמה אנשים חדשים בכבה, אבל לפחות אצלי, הקשרים האלה דהו ונשכחו. הטיולים השנתיים הרגילים הם באמת טיולים כיפיים ומגבשים ברמה הרדודה ביותר. בד"כ הם לא מפתחים קשרים עמוקים מאוד עם אנשים, אבל זה גם בחירה שלנו. מסע ישראלי לדעתי הרבה יותר משמעותי מטיול שנתי רגיל, זו חוויה מדהימה שנותנת אפשרות לחברה שלא בתנועות נוער לעבוד תכנים שהם לא עוברים בד"כ (כמו שאמרתי מקודם, ציונות, אהבת הארץ,אני עם עצמי, אני בקבוצה, אני בחברה, יהדות ועוד) אבל זה לא משהו שממשיכים אותו בבי"ס (יש מפגש אחד עם המדריך אחרי), הכל נשכח וכולם חוזרים להיות בני נוער שלא כזה אכפת להם ממה שקורה מחוץ לבועה שלהם.
