אממ..כמה דברים
לא ממש התייחסתם לשאלות שהעלתי לגבינו. התלמידים שיוצאים לטיול. איך נוצרה תרבות השחטה כזאת בטיולים,גם של הסביבה גם של החדרים באכסנייה וגם של עצמנו? אממ..לגבי דברים שעלו בשירשור רציתי להגיד משהו לגבי טיולים של התנועה מול טיולים של בצפר..למרות שההשוואה היא לווא דווקא לב העניין אבל היא כן מציפה את הבעיות.. הגישה כלפי הטיול, התיכנון שלו,המטרות שלו ומה עושים-חשובה מאוד... אני מ-12 שנותי בבה"ס חוויתי מספר מועט מאוד של טיול שבאמת היה בהם תוכן מסוים, משהו נלווה..ברוב הכולל של הטיולים עלינו על הר-ירדנו מהר,עלינו על הר-ירדנו מהר.. ואתם יודעים מה..גם בטיולים של התנועה לפעמיים עולים ויורדים בהרים אבל לפחות האמירה שממנה יוצאים לטיול היא שהטיול זו רק הצורה ועלינו האחריות ואפיל המחויבות ליצור בפנים משהו..וזו אמירה שגם נאמרת בקול ומהווה אפילו מטרה בפני עצמה. לנצל את ההזדמנות להכיר את האנשים וליצור קשרים,לעזור אחד לשני בדרך, להכיר צדדדים חדשים אצלנו ולהכיר צדדים אחרים באחרים..ולא רק זה! כשמארגני הטיול באים עם אמירה כזאת,כשהמדריכים באים עם אמריה כזאת אז הסביבה הופכת למאוד מאפשרת. ולא רק מאפשרת אלא גם מעודדים לזה ע"י פעיליות שטח , ערבי תרבות מושקעים, צ'ופרים.. ואילו בבה"ס לרוב מסתפקים באטרקציה עצמה שהיא הטיול, אם יווצר משהו,אחלה,אם לא, לא נורא יש להם הרבה זמן ביחד בכיתה. ועוד משהו, הטיולים השנתיים שהיו לי בערך מכיתה ז' עד ט' היו בעיקר פצצת הורמונים וקרקע פורייה למלא אינטרגות ומאבקי כוח בין קבוצות בשכבה. ואין בזה שום רע מלבד העובדה שלפעמיים זה פשוט סתם...פשוט פוזה שלמה..שחצי מחברי השכבה פשוט לא לוקחים בה חלק. עמית
