שאלה לילית בנושא

הדוגמא השניה שנתת לא ענינית...

מה? חרדים הם בבחינת מלאכים שלא יכולים להיות להם ילדים שעושים מעשים שטותייים? ילדי החילוניים/המזרוחניקים/המודרנים/החרד"לניקים לעולם לא יתנהגו בטפשות או בחוסר דרך ארץ? ונכון! גם הורים ומורים, מכל מגזר שהוא, עושים לעיתים שגיאות חינוכיות אז מכאן ועד להקצנת השליליות שלנו- הדרך קצת רחוקה וד"ל...
 
לגבי הדוגמא השניה-

זו הייתה ההתנהגות של כלל הכיתה גם בטיולים, יש כאן יותר מסתם מעשה שטותי של ילדים.
 
עדין ישנה בדבריך הכללה גסה.

ולעצם הענין: מצד ההלכה אין איסור לפרנס מחללי שבת בדיוק כמו שאין איסור לפרנס גויים או ערבים! אלא ש: כמו שבעינכם לפרנס ערבים זה קו אדום בגלל כל האידיאולוגיה שבה רובכם דוגלים, ככה אצלינו החרדים יש מלחמה עקרונית על קדושת השבת בארץ ישראל ובשל כך יש רבים שממש מקפידים להמנע מלקנות או מללכת למקומות בילוי יהודים מחללי שבת, במיוחד אם ישנה אופציה אחרת.... אתה יכול לא להסכים לגישה הזאת אבל אתה גם יכול לחשוב טיפה לעומק ולהעריך את האנשים שעקרונותיהם חשובים להם יותר מהנוחות שלהם! ובינתיים "התמודדות" זה לעמוד מול קושי ולא להכנע לקושי , מה לעשות? בעצם עשיתך דין לעצמך בכל פעם שהנך נתקל בקושי מצד ההלכה, הנך מקל על מצפונך ועל חייך בעולם הזה, אז בבקשה לפחות אל תקרא לזה "התמודדות"
וכמו שכבר כתבה "מענין אותי לדעת" אין מצווה להחזיק בדעות בכזאת עקשנות, מותר טיפה לבחון גם את דעותיהם של האחרים ולראות שלא כולן כ"כ הזויות ומשוללות כל יסוד... (ועדין תוכל להשאר מזרחיסט טוב
)
 
אמרתי שאני מכליל מעט.

1. אני לא מתייחס האם לפרנס ערבים או לא. אני מתייחס האם לפרנס יהודים או לא. היות ולתת פרנסה ליהודים מחזיק את אחיזתנו בקרקע, מכאן שזה חלק מהמצווה של ישוב ארץ ישראל. אם לא נפרנס יהודים- לא יהיו חקלאים - לא תקויים המצווה של ישוב הארץ. וזה ההבדל בין לפרנס אדם שמחלל שבת או אדם שאינו יהודי. (חוץ מזה שאין לי בעיה עם כך שמקפידים לקנות מחנויות שלא מחללות שבת. הבעיה היא שמתחזים לקונים על מנת לגרום לאדם לנהוג בצורה מסויימת. התחזות שכזו אסורה בגלל הונאת דברים). 2. התמודדות הינה בחינה אמיתית של ההלכה, זה לא שאני אומר איפה שיש בעיה תחשבו שניה ואז תעשו מה שאתם רוצים. לפעמים אסור אבל לפעמים מותר להגיד כל הזמן אסור זה לא טוב, לא נכון ולא מביא תוצאות טובות. (ואפילו בכניסה לבית המדרש מתפללים "שלא אומר על מותר - אסור"). אני לא מסכים בכלל להגדרה שלך "בכל פעם שהנך נתקל בקושי מצד ההלכה, הנך מקל על מצפונך ועל חייך בעולם הזה". אני חושב שלפעמים הקושי הוא לא מצד ההלכה, אלא מאיך שהאדם חושב שההלכה אומרת. וזה ההבדל. לכן, אני בעד לבדוק את ההלכה ואז להחליט האם מותר או אסור. ודבר אחרון- אין לי בעיה עם מחמירים. כל מי שרוצה - שיבוא ויחמיר. הבעיה מתחילה בכך שלא יודעים שזו החמרה, ואז כאשר שני דברים מתנגשים- לא יודעים שההחמרה פחותה מהדרבנן / דאורייתא שמתנגש איתו.
 
תשמע, איתמר לנדאו

אני לא מסכימה איתך שמה שהדרך בה החרדים נוהגים בשמיטה זו בריחה מהתמודדות. נראה לי שבמציאות היומיומית הם מתמודדים הרבה יותר מאיתנו. סתם אגב, כן, בעבר לא היו אוכלים ירקות בשמיטה. לא כי התורה ציוותה כך, אלא בגלל איסור ספיחין של דרבנן שבאפשרויות של אז לא היה אפשר לאכול בארץ ישראל ירקות שאינן ספיחין.. היום, כאשר אפשרויות התובלה הן רחבות יותר יש אפשרות לאנשים שחיים בארץ ישראל לאכול ירקות בשמיטה על ידי ייבוא של ירקות ממקומות שלא חלה עליהן חובת השמיטה. אולי תאמר, שלדעת שכדי לפרנס את האידיאולוגיה שלנו צריך להסתופף תחת היתר המכירה זו התחמקות מהבעייתיות הסבוכה שלו, שהרי הוא בוודאי לא מלכתחילה. תראה, זה מצחיק שאני צריכה להגן על סגנון חיים שזר לי, אבל ראייה מצומצמת מרגיזה אותי. בציבור שלנו יש הרבה נקודות טובות, אבל יחד עם זאת יש הרבה נקודות טעונות שיפור, בהן ניתן ללמוד מהציבור החרדי. תראה, אני נפגשת הרבה עם הציבור החרדי, אם זה במשפחה, אם זה בעבודה, ומתוך מפגשים אלו צומחת בי ההכרה הברורה שהציבור הזה לא טיפש, או סגור, כפי שאנחנו רוצים לראות אותו. להפך, הפתיחות המחשבתית שמצאתי בו היא מדהימה, הרבה מעבר לכל דמיון. (כמובן, בכל ציבור יש רמות שונות, ואני מדברת על רמה שמקבילה אלי, תוך כדי יציאה מנקודת הנחה שאני בעלת תואר ראשון, פחות או יותר). לדעתי, הדוגמאות שהבאת הן קטנוניות ולא מייצגות את כלל המחשבה החרדית, ואת כלל אורח החיים שלו. לסיום, אומר לך, שאינני מוצאת את עצמי כדוברת נאמנה לציבור הזה. לכן, טוב תעשה אם תדון עם חרדים המבינים את ההשקפה החרדית (ואכן, לא כולם כאלו, כמו שמצאתי בפורום שיש הרואים בחרדיות השתייכות סוציולוגית). אני דווקא אהנה ואשמח לעקוב אחר הדיונים. ואני שוב חוזרת על המשפט שכבר כתבתי, שלהיות פתוח זה לראות את הנקודות בהן הצד שאתה לא מסכים איתו - צודק.
 
אני לא יודעת אם לקנות את הסיפור שלך

אבל בהנחה שאת אכן לא חרדית כפי שאת מנסה להציג, ואת סוברת ש"הצד השני- צודק"- אז מדוע אינך בוחרת בדרך החרדית? למה את עושה שקר בנפשך? אם הייתי חושבת {כפי שפעם חשבתי} שהדרך החרדית היא רצון ה' השלם- הייתי עוברת אליה בו ביום {בפועל, במישור הגלוי לעין, המרחק ביני לשם הוא מ"מ ספורים גם כך. } אם הייתי מסופקת מהי הדרך השלמה- הייתי עומלת ללמוד,לברר, לחקור, להטריד ת"ח ממנוחתם עד שיתבהר לי "מה ה' דורש מאיתך" {כפי שעשיתי}. אני במקום שאני נמצאת בו- כי ברור לי שזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו. למה את בוחרת להיות במקום שאינך שלמה איתו? אני באמת מעוניינת לדעת.
 
אז ככה,

לדעתי, חרדיות כוללת שתי צדדים: צד אחד הוא אורח החיים וצד שני הוא האידיאולוגיה בשתי הצדדים האלו יש שוני גדול ביננו לבין החרדים, ואין צורך לפרט זאת. לגבי אורח החיים - אני רואה הרבה צדק בזו של החרדים, אבל המשפחה והחברה הקרובה, וגם היצר הרע, מונעים ממני לעשות את הצעדים לאימוצם. תגידי, שאדם צריך לעשות מה שהוא חושב. את צודקת. אבל אני אדם שקשה לו לעשות זאת. עם זאת, במחשבה שלי אני לא בורחת ממה שאני חושבת שהוא נכון. אולי יום אחד יהיה לי אומץ, אולי לא. אבל אני לא אטשטש את מה שאני חושבת שהוא נכון בגלל שהוא לא תואם לצורת החיים שלי. לגבי הצד של האידיאולוגיה - האמת היא שאני לא יודעת. גדלתי בתפיסה מסוימת, שנראית כנכונה. את התפיסה החרדית, זו השנויה במחלוקת עם התפיסה שלנו, אינני מבינה לעומק. לכן אני גם מאוד אשמח לשמוע את הדיעה של החרדים בנושא. שוב, אולי אני בעלת אומץ פחות ממך במעשה. אבל במחשבה שלי יש לי אומץ אין סופי. שם אני לא מוכנה לקבל השפעה של הסובבים אותי. שם אני רוצה להבין את האמת. את שואלת מה זה שווה אם בין כה וכה אני לא עושה צעדים כדי לממש אותה? את צודקת קצת. וודאי שזה היה שווה אם הייתי חוצה את קווי ההרגל שלי, אבל גם אם לא - יש לכך מעלה שלפחות האדם יודע את מקומו, סוג של מודעות עצמית. ובכן, אם בדקת, חקרת ובררת והגעת למסקנות, אשמח לשמוע את הברורים. (את המסקנות כבר הבנתי). מעניין אותי לדעת מה הוביל אותך להבין את הדברים כך. כמובן שאל תחסירי מן הדברים את נקודת המוצא, שכן כידוע, יש לה השלכה משמעותית על המסקנות של הבירור. את יכולה לשלוח לי במסר קובץ מפורט, שכן לא נראה לי שזה נושא שקשור לפורום של "דתים נשואים", אלא משהו כמו "ברור השקפת עולם".
 
בואי נעשה את זה הכי פשוט

אם כי- הכי ארוך. "איילת השחר"- הרב פילבר. "ארץ ושמיים" הרב פילבר. "קדושה ומלכות" הרב פילבר. בשלב מתקדם יותר- "וארשתיך לי לעולם" הרב שרלו. {זו התורה המעובדת כבר. אני מניחה שאין לך זמן ללמוד את הש"ס הלבן , "קול התור", "אמונת עיתנו" וכדו'} בשיא הרצינות- אין מנוס מללמוד. את איילת השחר ו"וארשתיך לי לעולם" {כמו גם הש"ס הלבן וכדו'} אני מוכנה להשאיל לך בחפץ לב. זה לגבי השקפה. ולגבי אורח החיים - יש איזה היתר לסטות משו"ע? {כאילו, אחרי 120 מה תאמרי "להגנתך"- "הייתי מזרוחניקית?!"
}
 
תודה

כבר הרבה זמן אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה, אבל את יודעת החיים שוטפים. תראי, אותי מעניין החומר המתומצת, עיקרי הדברים. אחרי שאני אבין אותם אני צריכה לעמת אותם עם נקודות אחרות של השקפה, כדי לראות ולהבין באמת את האמת. לגבי מה שאת אומרת, את צודקת לחלוטין. הבעיה היא, שאם היה כ"כ קל לעשות את מה שצריך, אז זה כבר לא היה חכמה. אני משתדלת לבד, וזה קורה לאט. אני מתאמצת בתפילה, נגיד. אני מאמינה, שמהחיבור הזה לבורא יוצא רק דברים טובים. שבת בשבילי זה עונג עצוב למדי. כי אז אני מרגישה בעוצמה את החפיפניקיות שלי. אני מבינה שלך יש בעל עקרוני מאוד. לא לכולן. תברכי על כך. אני מרשה לך, או יותר מכך - מבקשת ממך, להתפלל עלי שאצליח לגדול ולהתחזק, לעשות את רצונו באמת. יותר מכך, אני מאמינה שכאשר אני אבוא לבצע את הדברים למעשה, דברים רבים יתבררו לי, שכן עשייה תובעת הבנה מעמיקה של הדברים. עם כל זאת, אני מודה לך, שכן דבריך זעזעו אותי מעמדתי השלווה. נכון, זה חשוב מאוד לדעת מהי האמת, אבל יותר חשוב מכך, להיצמד אליה באופן מעשי. אז, שיהיה בשורות טובות..
 
אשתדל להביא את עיקרי הדברים

אבל לא כעת, אני לא מרגישה משהו... לא הבנתי איך אישי קשור לענין? ומה כוונתך ב"בעל עקרוני מאוד"?.... אשמח אם תסבירי
לא טענתי שאני צדקת יסוד עולם... אני רחוקה מזה באופן בל יתואר.... אבל אני מאמינה באמונה שלמה שאני צועדת בדרך הנכונה והשלמה ביותר. שאני משתייכת לדרך עבודת ה' גבוהה ורחבה וגואלת. מורכבת מאוד, מאתגרת מאוד, אבל מכוונת לגמרי. "לעשות רצונך אלוקי חפצתי".
 
אישך קשור לעניין באופן ישיר

כיוון שאם שתי הצדדים בבית מעוניינים בדבר מסויים, אז מתייחסים אליו ברצינות, ואם רק צד אחד, ואילו הצד השני מתייחס לעניין באדישות, אז נוצרת מבוכה, אם לא מריבה. אני שמחה בשבילך שאת מרגישה שאת צועדת בדרך הנכונה והשלמה ביותר. אני רחוקה מכך. אני מרגישה שיש צורך להבין הרבה דברים לעומק, וגם לעבוד הרבה מאוד בשביל זה. בכל אופן אני מחכה לעיקרי הדברים, כמו שאמרת.
 
את לא מדייקת.

דבר ראשון- היו אוכלים ירקות בשמיטה. ספיחין שאלו גידולים חדשים שנוצרו כתוצאה מגרגרים שנפלו בשעת הקציר- היו אסורים מדרבנן. אבל ירקות שגדלו על שיחים ותיקים - היו מותרים כפירות שמיטה. התמודדות אינה להתאפק ולאסור, התמודדות הינה לבדוק את הנושא ביושר בלי משוא פנים- ולפי זה להחליט. האם מותר או אסור. לצערי הרב, זה לא קיים בציבור החרדי. שאלתי בעבר את הרב שרלו מדוע לא יתארגנו רבנים מזרמים שונים לשבת ולדון לגופה של הלכה למעשה. לראות איך מתקיימת מצוות ישוב ארץ ישראל, אם בכלל זו מצווה. לראות עד כמה התורה מרשה לנו לא להגן על ישראל מיד צר (בלשוננו: לא להתגייס לצבא) וכו'. והוא ענה לי שבציבור החרדי לא מעוניינים במפגשים כאלה. וחבל. הדוגמאות שהבאתי אינן קטנוניות. הרב שרלו גם כתב מאמר בנושא הדיינים בבתי הדין שמחמירים לעתים יתר על המידה. יתכן שאני בדוגמאות שלי, לעתים, הקצנתי את הנושא- אבל הדבר קיים, ורק בגלל חוסר תשומת לב לתמונה המלאה ולדעות הפוסקים בנושא. דוגמא קטנה- היה מנהג נפוץ שכל בן/בת שמתחתן ההורים משני הצדדים קונים לזוג בית. ואז יצא שאישה בת 35-40 צריכה לפרנס משפחה ברוכת ילדים (נגיד 8 ילדים) + חצי משכנתא, ולאחר כשנה-שנתיים 7 ילדים + חצי משכנתא ראשונה + חצי משכנתא שניה.... וכו' וכו'. דבר זה גרם למוות ! נשים מתו מרוב לחץ ומרוב עבודה ואין פוצה פה........... עד שיום אחד נפטרה נכדתו של אדמו"ר מסויים- אז בדקו את הנושא ויצאו במודעות שלא לקנות דירות..... חבל שזה עלה בחיים של נשים רבות אחרות, עד שהגיע ל"כותרות"....
 
כבר אמרתי

שאינני דוברת נאמנה של הציבור החרדי. אתה מעלה טענות שאין לי מושג אודותן. ברור, כי העניינים אינם כה פשוטים, כמו שאתה מנסה להציג אותם. ברור לי, שהציבור החרדי, שבראשו עומדים גדולי תורה, שלאף אחד מאיתנו אין פקפוק על כשרותם וחכמתם, אינו טיפש. אולי הם לא חיים בעולם הפתוח שלנו, אבל מסתבר שהם עושים זאת מתוך מחשבה. שוב, אינני אומרת שהציבור החרדי צודק או אינו צודק, אני רק טוענת שבכל מקרה, וודאי שיש נקודות בהן הוא צודק, כמו שכבר כתבתי. שמעתי פעם משפט חכם שאומר שהאמריקאים סגורים על כך שהם פתוחים. אתה בוודאי מבין מהי הכוונה. הפתיחות מוכנה לקבל את הכל כלגיטימי, מלבד את הסגירות. ביננו, כמה מאיתנו היו מעדיפים שהילדים שלהם יהיו קצת פחות ביראת שמים, אבל רק לא חרדים, רק לא סגורים, חנוטים, יושבי גטאות חצרות החרדים? הבה נהיה אכזריים עם עצמנו למספר רגעים: האם באמת אכפת לנו יראת שמים, או שיותר מכך אנחנו בזים לגלותיות? אני, כאמור, תובעת מעצמי פתיחות מחשבתית. כזו, שאינה מכתירה את עצמנו בתואר של צודקים דרך קבע, אלא בוחנת באמת את המצב נקודתית. אתה כתבת שההתמודדדות היא לבדוק את הנושא ביושר בלי משוא פנים ולפי זה להחליט. האם אתה בטוח במאת האחוזים שכך אתה נוהג כאשר אתה מתייחס לחרדים? ובכלל, אם מותר לי לשאול, איך אתה נוטל לעצמך סמכות להחליט מה יש ומה אין בציבור החרדי? תמהני. כיצד ניתן להתייחס למה שאנשים, או לחילופין רבים, בציבור שלנו טוענים כלפי הציבור החרדי כקביעה לגבי מה שאכן מתרחש שם? מדוע אתה בטוח ש"זה לא קיים בציבור החרדי"? היית שם פעם??
 
פששש...דברים כדורבנות!../images/Emo8.gif

את יכולה להיות מגישה ב"מילה האחרונה"! יש לך את הפתיחות המחשבתית הזו שלה זקוק כל אחד שמגיש בתכנית הזאת! בכלל, עם המצפוניות הזאת שלך את מאד מזכירה לי את אברי גלעד
כמובן רק מבחינה אינטלקטואלית ולא דתית...
 
תשובה-

שאלת שאלה מעניינת : האם אני מעדיף קצת פחות יראת שמים רק שלא יהיו גלותיים. אז לדעתי עצם הגלותיות הזו היא בעיה שכן נפש האדם רוצה יותר. כדוגמא אביא את הסיפור של יהודה משי-זהב, הקמב"ץ של ארגון חסד של אמת, הוא העיד על עצמו שאם סבא שלו היה רואה אותו היה מזדעזע. אבל, כאשר לקח את המטרה הקדושה של חסד של אמת, יצא לו להיפגש יותר ויותר עם הציבור הציוני החילוני. והוא נדהם לראות עד כמה הוא טעה בדרך מחשבתו. האם הוא נהיה ציוני ? לא יודע. האם הוא הפסיק לשנוא את הציבור החילוני ? ודאי. לכן, הבעיה שלי היא לא "יראת שמיים עם גלותיות" או "פחות יראת שמיים בלי גלותיות". הבעיה היא שהגלותיות עלולה לגרום לפחות יראת שמים. ישנם לא מעט אנשים שהסיבה שחזרו בשאלה אינה מתוך הרהורי אמונה וכפירה. אלא בגלל שאמרו שלא יכול להיות שבעולם יש כך וכך והתורה לא נותנת לזה פיתרון הגיוני / פיתרון התורה לזה לא הגיוני. (פגשתי דתל"שים שחזרו בשאלה בגלל אי הבנה של יחס התורה לנשים, לדוגמא). לכן אני מעדיף שהילד שלי יחשף גם לדברים לא כל כך רצויים. אבל מתוך ראיה של תורה, להבין שזה לא דרכנו. (וכמובן בהדרגה ובגיל המתאים) מאשר שלא יחשף לכלום- ואז כשיראה את זה. יעזוב הכל. (דיברתי גם עם חרדי-לשעבר שאמר לי שכאשר נסע מהישיבה הבייתה, התעניין במודעות הפרסום. ומשם הוא התחיל...ולצערי לאן הוא הגיע). אינני יכול, ואף אחד לא יכול, להגיד "מה קורה בציבור החרדי". בציבור החרדי אין סטטיסטיקות אין מעקב. כל הרגשה של כל אדם מורכבת מהאנשים שסביבו (שגם אם יהיו 1000 איש לא יכולים להצביע על כלל הציבור כולו).
 
אני מרגישה

שהדיון הזה הוא אינו תכליתי. נראה לי, שאתה מנסה בכל כוחך לעמוד על כך שהציבור החרדי הוא משולל מיסודו, שהתפיסה שלו היא עקומה, וגישתם לחיים הינה לא אקטואלית ולא יעילה. בנוסף, אני שמה לב, שאתה רוצה לומר שהדרך שלהם מובילה לאי קיום מצוות, יותר מאשר הדרך שלנו. ובכן, כמו ששמת לב אינני מנסה לומר מי צודק, אלא רק להצביע על כך שיש נקודות יפות בציבור החרדי, ואין להתעלם מכך. נקודתית אני יכולה לומר שהתיחסות לגלותיות כאל גורם שמפחית יראת שמים, היא לא רק מצחיקה, אלא מוכיחה עד כמה נעשה ניסיון לשלול את הגישה החרדית בכללות. אני מכירה הרבה דוסיות דוסיות, כאלה שצמחו רק בבתים חרדים גלותיים, שהחברה שלנו יכולה רק להתקנא ביראת השמים שלהן. אתה מביא כדוגמא חרדים לשעבר, ובכן לידיעתך יש אחוזים יותר גדולים של דתלש"ים מאשר של חרדים לשעבר. נתון זה סותר לחלוטין את התיאוריה שהבאת לעיל, שכן אם הסיבה לנטישת הדת הייתה סגירות יתר, הרי שהיחס בין האחוזים היה צריך להיות הפוך. גם לנו יש בעיה גדולה של דתלשי"ם, אז במקום להצביע על הבעיה שלהם, צריך להבין קודם מה קורה לנו ואיתנו. לדעתי, הצורה החרדית, שמעמידה מעל הכל יראת שמים ולימוד תורה היא באמת יותר יהודית. זאת גישה שאינה עושה ספוקולציות, אלא מקיימת את "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". אני לא דוגמא טובה ליראת שמים, אבל אני חושבת שאם אני הולכת ליישם את הדברים הלכה למעשה אז בתחום הזה וודאי שעלי לנהוג כמנהג החרדים. לסיום, אתה כותב שאתה נמצא בכלל של אף אחד, שלא יכול לומר מה קורה בציבור החרדי. אז איך מלאת מקודם הודעות מספר במלל שמנסה לומר בוודאות מה קורה שם? איך אתה יכול להסתמך על הררגשך בנושא ולקבוע אותה כחד משמעית? אומר לך את האמת, קשה לי, קשה לי מאוד עם הגישה שלך, אני לא מוצאת בה הרבה אמת, אלא הליכה מונוטונית בשביל של המחשבה הסטנדרטית.
 
אבהיר את עמדתי,

אני רואה את העולם היהודי חי בארץ ישראל וצריך להיות מורכב מתלמידי חכמים הנמצאים בבית המדרש ותורתם אומנותם כאשר לצידם ישנם אנשים רבים וטובים העוסקים במלאכה המפרנסת את בעליה ותורמים מכספם לישיבות. ככתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה [הלומדים] ותומכיה - מאושר [התורמים]". העולם החרדי, מסיבותיו, הסתגר בתוך עצמו ולא אפשר למודרניזציה להיכנס. (הרבה זמן לא הייתי במאה שערים, אבל בפעם האחרונה שהייתי שם היו הרבה כרזות נגד אותם אלו שקנו רדיו ר"ל). ובגלל החוק במדינה- הם נאלצו להסתגר גם בתוך הישיבות. גם אותם אלו שלא ניחנו בסגולות הלמידה המופלאות של תלמידי החכמים. העולם הדתי, מנסה כל הזמן לבדוק חידושים מהעולם ולהתאימיו לצרכיו. וכך לא רק שהציבור הדתי מתברג בתפקידים חשובים במדינה. אלא גם מוצאים פתרונות אמיתיים לשמיטה, לבעיות בשבת, בעיות בבתי החולים וכו'. כאשר מפרקים כל איסור ואיסור, ומוצאים את ההיתר- במקרים מסויימים - גם להקל. כאופציה עדיפה על ההחמרה שעלולה לגרום לכך שיעשו עבירות. במיוחד, נראה לי, שהציבור הדתי דואג שגם הציבור החילוני לא יעשה עבירות. ואילו הציבור החרדי, ככלל, לא מתעסק בזה. גישתם של החרדים, ואני מדבר על הגישה של ההפחדה (אם תתנהגו אחרת לא יהיה שידוך או לחילופין תהיו בגיהנום), לא נתפסת במציאות של הדור שלנו. קשה להפחיד מדברים שעלולים לקרוא. מנגד, להתקרב לקב"ה מתוך אהבה ורצון ומתוך התסכלות אינטלקטואלית- אנשים בדור שלנו מעדיפים גישה זו. יש הגיון בזה שבציבור הדתי יש יותר חוזרים בשאלה ולו רק בגלל שהמרחק הפיזי בין הדתי והחילוני מצטמצם. ואילו החרדי- סגור בתוך עולמו. מצד שני, בגלל שאנו לא גלותיים גם הסיכוי של לחזור בתשובה - גדול יותר, לדעתי ולפי האנשים שאני מכיר. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהדבקות של החרדים באדמו"ר שלהם. במסירות נפש לקיים את דבריו. אולם קשה לי כיהודי החי במדינת ישראל לראות ציבור שלם שממשיך בהתנהגות גלותית כאשר בראש ובראשונה הם מתעלמים מכך שכולנו יהודים. גם החילוני הכי כופר וגם הרב הכי גדול. ודבר אחרון - כתבת שלדעתך "הצורה החרדית, שמעמידה מעל הכל יראת שמים ולימוד תורה היא באמת יותר יהודית. זאת גישה שאינה עושה ספוקולציות, אלא מקיימת את "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". " וזוהי, עם כל הכבוד, אינה דרכם. הציבור החרדי, בכללו, מתעלם לחלוטין מכל המצוות הקשורות לעם ישראל ולארץ ישראל: הגנת ישראל מיד צר, שמיטה, וכו'. כשהקב"ה אומר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" הכוונה הבסיסית והתמימה היא- מה שציוויתי תעשה. אל תעשה חשבונות של אחרים. החרדים, למשל, רצו ששעון חורף יכנס מאוחר (לאחר סוכות) כדי שאז פחות אנשים יחללו שבת (כך הסבירו אנשי ש"ס את דרישתם). ואילו התורה אמרה "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". התורה ציוותה עלינו לקיים מצוות שמיטה וגם לגור בא"י. התורה עסקה בשאלה "איך יוכלו לחיות בשנה השמינית [לאחר השמיטה] אם בשמיטה לא מגדלים ? " והתורה נתנה תשובה " שהיבול של השנה השישית יספיק לשנתיים" - הם מתעלמים משתי המצוות הללו. וקונים יבול של גויים ועוד, בחוצפתם, קוראים לזה "מהדרין". התורה הינה תורת חיים. לפיה צריך לחיות בארץ ישראל. האדם צריך לראות איך הוא חי חיים מלאים, בריאים וטובים בא"י. למרות כל המצוות שהם לא נוחות ליישום כיום ולא תוך כדי התחמקות מקיום המצוות הללו.
 
כדי לענות לך

אני צריכה לברר את הדברים אצל חרדים. וודאי שגם להם יש מה לומר בנושא. בכל אופן, מספר נקודות: א. לא נראה לי שבציבור החרדי נוהגת גישה של הפחדה, שכן מה שאני רואה זה עשייה מתוך אמונה עמוקה ודבקות. גישה של הפחדה לא מעמידה דורות על גבי דורות של אותו עיקרון. הפחדה היא אילוף, ואני לא מאמינה שדרכה יכול לצמוח דור שלם של חרדים מאמינים. ב. המציאות היא שרוב החוזרים בתשובה נעשים חרדים למרות מה שכתבת ש"אנשים בדור שלנו מעדיפים גישה זו (להתקרב להקב"ה מתוך אהבה ורצון ומתוך הסתכלות אינטלקטואלית)". וכן, לא ראיתי הרבה דתלשי"ם שחזרו אלינו, אם כבר לחרדים, זאת על אף הסיכוי שציינת. ג. לא כל החרדים דבקים באדמו"ר, שכן למיטב ידיעתי, אדמו"ר יש רק לחסידים. חוצמזה, באופן אישי, אני לא מעריכה מסירות נפש לקיום דבריו של מישהו שהוא לא הבורא. ובכלל, זה הדבר הטוב היחיד שמצאת אצל החרדים??? ד. אני לא מסכימה עם הקביעות שלך החוזרות ונשנות: "מתעלמים מכך שכולנו יהודים", "הציבור החרדי בכללו מתעלם לחלוטין מכל המצוות הקשורות לעמישראל, לארץ ישראל...", ועוד. אתה קובע דברים כלפי הציבור החרדי מתוך ראייה חד צדדית שלך, בלי להביא בחשבון את הראייה החרדית. אני כבר כבר מוסיפה הודעה בפורום כדי שחרדי הפורום יביעו את עמדתם בנושא.
 
אענה לך לנקודותייך-

1. אחותי למדה בבית ספר חרדי. וכהייתה באה הבייתה אלו היו מילותיה. בעובדה במשך אלפי שנים התקיימו החיים היהודים ע"י הפחדות ואיומים שכן אלו הדברים המרכזיים שהניעו (יראת ה') ואח"כ עלו למדרגה של אהבת ה'. כיום, היראה פחות דומיננטית. 2. החזרה בתשובה לציבור החרדי נובעת מכך שבציבור החרדי ישנם יותר אנשים שמקצועם הוא "להחזיר בתשובה". בפורום "חופש" (חזרה בשאלה) רואים שאותם חרדים שחזרו בשאלה ממש לא רוצים להתקרב לאיזור הזה שוב. מנגד, אני מכיר 2 אנשים שחזרו בשאלה מהיותם דתיים - והם מתלבטים אם לחזור בחזרה. 3. הכוונה לא הייתה דווקא אדמו"ר חסידי. יש הרבה שהאדמו"ר שלהם הוא הרב עובדיה או הרב אלישיב. (וכמובן שיש שהרב קוק הוא האדמו"ר שלהם...) 4. המקרים הרבים של רבנים שלא התירו כשרות לחנויות של "היתר מכירה" מראה שאכן הרבנים החרדיים לא רואים חשיבות בתעשיה החקלאית בארץ ישראל. הגדיל לעשות קרוב חרדי שלי שאמר "לפי התורה, לא אוכלים ירקות בשנת שמיטה".
 
אתה שם לב מה קורה פה?

1. אחותך למדה בבית ספר חרדי ומתוך מה שאתה קלטת מתוך מה שהיא קלטה מהציבור החרדי אתה דן ציבור שלם. אתה החלטת שהציבור החרדי חי בדרך של הפחדות ואחר כך הדבר הפך אצלך לעובדה מוגמרת. לא נשמע לך חד צדדי, חסר, לא מקצועי? 2. נכון בציבור החרדי יש הרבה מחבתי"ם. דבר זה סותר את מה שאמרת שלחרדים לא אכפת מיתר העם ומכך שהוא יקיים מצוות. גם נכון שהרבה יוצאים בשאלה לא רוצים לחזור לעולם החרדי. מאין לך מה הגורם של הדבר? לבד מכך, הרבה זה לא אומר כל, ואני בעצמי מכירה יוצאת בשאלה שחזרה להיות חרדית. בכלל, מה שהתכוונתי לומר הוא שדתלשי"ם אם הם חוזרים הם לרוב נעשים חרדים. 3. אם כך, מה אתה מעריך בציבור החרדי? יש גם הרבה חסידים של הרב קוק שעוקבים אחר דבריו בדבקות? מכאן, שאתה מעריך את הדרך שלך ואם אתה רואה שגם האחר נוהג באופן הזה אתה מעריך נקודה זו אצלו. 4. למה אתה קובע נחרצות שהעובדה שרבנים לא התירו "היתר מכירה" מראה שהרבנים החרדיים לא רואים חשיבות בתעשייה החקלאית בארץ ישראל? אולי הם רואים בכך חשיבות אבל עם זאת רואים שיש דברים חשובים מכך. בנקודה זו אחשף מעט ואומר שסבי שיחי' הוא רב ראשי באחת הערים בארץ הקדושה. אין בינו לבין החרדיות דבר, אבל הוא אינו מסכים לארח תוצרת של היתר מכירה בהכשר שלו. הוא אינו רואה מקום הלכתי להיתר כזה. אז אולי הגישה החרדית לשמיטה היא הלכתית נטו? למה לא לראות גם צד כזה? למה למשוך הכול לכיוון הפוליטי?
 
למעלה