תשמע, איתמר לנדאו
אני לא מסכימה איתך שמה שהדרך בה החרדים נוהגים בשמיטה זו בריחה מהתמודדות. נראה לי שבמציאות היומיומית הם מתמודדים הרבה יותר מאיתנו. סתם אגב, כן, בעבר לא היו אוכלים ירקות בשמיטה. לא כי התורה ציוותה כך, אלא בגלל איסור ספיחין של דרבנן שבאפשרויות של אז לא היה אפשר לאכול בארץ ישראל ירקות שאינן ספיחין.. היום, כאשר אפשרויות התובלה הן רחבות יותר יש אפשרות לאנשים שחיים בארץ ישראל לאכול ירקות בשמיטה על ידי ייבוא של ירקות ממקומות שלא חלה עליהן חובת השמיטה. אולי תאמר, שלדעת שכדי לפרנס את האידיאולוגיה שלנו צריך להסתופף תחת היתר המכירה זו התחמקות מהבעייתיות הסבוכה שלו, שהרי הוא בוודאי לא מלכתחילה. תראה, זה מצחיק שאני צריכה להגן על סגנון חיים שזר לי, אבל ראייה מצומצמת מרגיזה אותי. בציבור שלנו יש הרבה נקודות טובות, אבל יחד עם זאת יש הרבה נקודות טעונות שיפור, בהן ניתן ללמוד מהציבור החרדי. תראה, אני נפגשת הרבה עם הציבור החרדי, אם זה במשפחה, אם זה בעבודה, ומתוך מפגשים אלו צומחת בי ההכרה הברורה שהציבור הזה לא טיפש, או סגור, כפי שאנחנו רוצים לראות אותו. להפך, הפתיחות המחשבתית שמצאתי בו היא מדהימה, הרבה מעבר לכל דמיון. (כמובן, בכל ציבור יש רמות שונות, ואני מדברת על רמה שמקבילה אלי, תוך כדי יציאה מנקודת הנחה שאני בעלת תואר ראשון, פחות או יותר). לדעתי, הדוגמאות שהבאת הן קטנוניות ולא מייצגות את כלל המחשבה החרדית, ואת כלל אורח החיים שלו. לסיום, אומר לך, שאינני מוצאת את עצמי כדוברת נאמנה לציבור הזה. לכן, טוב תעשה אם תדון עם חרדים המבינים את ההשקפה החרדית (ואכן, לא כולם כאלו, כמו שמצאתי בפורום שיש הרואים בחרדיות השתייכות סוציולוגית). אני דווקא אהנה ואשמח לעקוב אחר הדיונים. ואני שוב חוזרת על המשפט שכבר כתבתי, שלהיות פתוח זה לראות את הנקודות בהן הצד שאתה לא מסכים איתו - צודק.
