קבלי חיבוק../images/Emo24.gif ורק בשבילך, עוד אחד../images/Emo24.gif
זה אחד הדברים המפחידים......אני מקווה שאת בסדר...את בסדר?? חחחח נכנסתי לנוסטלגיה אז אם כבר אז כבר: היינו באורווה בקיבוץ(כן, יש לנו אורווה..) ועשינו הפסקה מהתחרויות. באותו שבוע באו אלינו ילדים מקיבוץ בצפון. שכבנו על הדשא בסטלבט. פתאום שמענו אזעקה מבית שאן וצחקנו. אחת הילדות התחילה לבכות בצורה מטורפת ואנחנו קמנו לעזור לקטנים... פתאום שמענו בום מטורף!!!(בסוף התברר שזה היה במרחק קילומטר מאיפה שהיינו!!), שמענו בום יותר רחוק ואז ילד צעק:" טיל!!!". הסתכלנו על הגלבוע וראינו את הטיל נופל....זה היה מפחיד אבל...מהפנט!! הילדים מהקיבוץ שבאו להתארח אצלנו נשכבו על האדמה ואנחנו רצנו כמו מטורפים למקלטים!!! אני זוכרת את זה כל כך טוב כי לשני ילדים לא היו אופניים אז לקחתי אחד על הסבל ואחד על הכידון... שנייה לפניי שנכנסנו למקלט הייתה עוד אזעקה רחוקה וצעקנו שייפתחו לנו כבר!!! למה לא הייתה אזעקה בקיבוץ?? כי החבר שאחראי על האזעקה היה באמצע ארוחת צהריים....כלב... סיפרתי את כל זה כי זה עוזר...לדבר על זה.... וגם אני הייתי בלחץ היסטרי והתחלתי לבכות. והיום, כשגיליתי שנפלו בנהרייה חשבתי על שלושה דברים- אמא שלי, החנות "פיקולו" ונסטיה מהפורום...חחח לא ייתנו לזה להמשיך כי יפסיקו את המלחמה לפני שהיא תגיע לצפון. לבנון אמרו שזה לא היה החיזבאללה...אין לנו מה לדאוג.. חחח...אני זוכרת שבסוף המלחמה, יצאתי עם אבא שלי ואחים שלי לבית אלפא(נפל חיבר בצד של הקיבוץ), חפרנו באדמה בדיוק איפה שהטיל נפל ומצאנו חתיכות ממנו...אני חושבת שעדיין יש לי אותן... מקווה שתיהי בסדר ולא תיצטרכי לבלות במקלט יותר מידי, נעם!!
תאמת דווקא יכול להיות נורא נחמד.. באלי
אבל הקטע הוא שבצפר לא מבטלים לנו בינתיים...אז מתי נבוא?
