מה סיוט בזה?
בואי נעזוב רגע את האסטטיקה בצד, כשהיא לעצמה מפריעה לי ברמות. התלות הזאת במשהו חיצוני נורא מעצבנת, יעני אם אני לא מוצאת אותם - נדפקתי. אני פשוט אסתובב כל היום כמו עיוורת. את לא באמת רואה טוב, את רואה בערך טוב. כל הראיה של העולם נכנסת למין מסגרת, שזה דיי מחרפן. כל התפקוד מבחינת הראיה מאוד לא נוח. את מסתכלת למטה ואת לא רואה, את חייבת להזיז את כללל הראש. המשקפיים מתלכלכים כל החיים, אני צריכה לנקות אותם לפחות 5 פעמים ביום. זה פשוט מאוד מגביל! לגרד בעין אני חייבת להוריד את המשקפים, אלוהים זה מציק. והכי הכי מעצבן: בריכה\ים, יעני זהו, נדפקנו. אין משקפיים, כמובן שאסור עדשות בים, אז מה עושים? לא רואים. עוד משהו שתמיד קורה לי עם אבא XD תמיד כשהוא נותן לי חיבוק\נשיקה, כל המשקפיים שלי עפות מהפרצוף, זה נורא מציק. בקיצור! משקפיים זה דרעק, זה מגביל, זה לא נוח. לא כדאי.
