../images/Emo32.gif
התקשרו לאחי ביום שישי, צו מיוחד, מיום שני מילואים,3 חודשים. בוא נספר לכם קצת על אח שלי, ארז,בן 24,מהרגע שהשתחרר מהצבא הוא עובד פה במשק, מחזיק את המשק, משפר דברים. כי אבא שלנו כבר בן 63,הוא זקן,ולמרות שהוא טוען שהוא בן 18, הוא חולה ועייף. יש לנו משק חקלאי גדול משהו כמו 36 דונם של נוריות וכלניות שאנחנו משווקים לבורסות בהולנד, יש 3 דוכני פרחים ב 3 מקומות שונים בימי שישי,ששוב, ארז מחזיק. הוא כל שבוע נוסע לכל מיני מגדלים אחרים שגרים רחוק להביא פרחים שאנחנו לא מגדלים, הוא ואמא שלי מכינים את הזרים. בימי שישי אני עובדת,אבא עובד,ארז עובד,וכשאנחנו נמצאים בכל 3 המקומות אנחנו שוכרים עוד עובד. זה יוצא במקום אחד אנחנו שבוע כן שבוע לא. למה? כי כשאבא שלי חטף פריצת דיסק ואנחנו היינו קטנים נכנס לשם אדם אחר שמוכר פרחים, וכשאבא שלי הבריא האיש הזה לא היה מוכן ללכת,אז התפשרנו. בחגים שנינו שם ואנחנו צריכים להתמודד עם האמא הזקנה שלו שבוכה לאנשים שיקנו ממנה. בשבוע הבא, ארז הולך למילואים מיום שני. לארז יש 10% נכות מהמילואים הקודמים,אבל זה לא מדאיג את צה"ל. אם ארז הולך למילואים כל המשק משתבש... אחי יוסי בסין,הוא יחזור ב 30 לחודש ובתקווה שלא יגייסו גם אותו(התקשרו כבר...) הוא יחזיק את המשק. אם יגייסו אותו, אני לא יודעת מה נעשה... אבא שלי זקן מידי בשביל זה... שבוע הבא יש לי יומולדת, שאני לא הולכת לחגוג כי אי אפשר,פשוט אי אפשר. ואני לא הולכת לדחות אותו,כי לא. כי צריכים אותי בצורה מפחידה. כי בפעם המיליון,ויש כאן 1 או שניים שיודעים על מה אני מדברת, חצי עולם על הכתפיים שלי,ואני אפילו לא בת 17,וזה נמאס... אל תרחמו עליי, פשוט רע לי ורציתי לפרוק.
התקשרו לאחי ביום שישי, צו מיוחד, מיום שני מילואים,3 חודשים. בוא נספר לכם קצת על אח שלי, ארז,בן 24,מהרגע שהשתחרר מהצבא הוא עובד פה במשק, מחזיק את המשק, משפר דברים. כי אבא שלנו כבר בן 63,הוא זקן,ולמרות שהוא טוען שהוא בן 18, הוא חולה ועייף. יש לנו משק חקלאי גדול משהו כמו 36 דונם של נוריות וכלניות שאנחנו משווקים לבורסות בהולנד, יש 3 דוכני פרחים ב 3 מקומות שונים בימי שישי,ששוב, ארז מחזיק. הוא כל שבוע נוסע לכל מיני מגדלים אחרים שגרים רחוק להביא פרחים שאנחנו לא מגדלים, הוא ואמא שלי מכינים את הזרים. בימי שישי אני עובדת,אבא עובד,ארז עובד,וכשאנחנו נמצאים בכל 3 המקומות אנחנו שוכרים עוד עובד. זה יוצא במקום אחד אנחנו שבוע כן שבוע לא. למה? כי כשאבא שלי חטף פריצת דיסק ואנחנו היינו קטנים נכנס לשם אדם אחר שמוכר פרחים, וכשאבא שלי הבריא האיש הזה לא היה מוכן ללכת,אז התפשרנו. בחגים שנינו שם ואנחנו צריכים להתמודד עם האמא הזקנה שלו שבוכה לאנשים שיקנו ממנה. בשבוע הבא, ארז הולך למילואים מיום שני. לארז יש 10% נכות מהמילואים הקודמים,אבל זה לא מדאיג את צה"ל. אם ארז הולך למילואים כל המשק משתבש... אחי יוסי בסין,הוא יחזור ב 30 לחודש ובתקווה שלא יגייסו גם אותו(התקשרו כבר...) הוא יחזיק את המשק. אם יגייסו אותו, אני לא יודעת מה נעשה... אבא שלי זקן מידי בשביל זה... שבוע הבא יש לי יומולדת, שאני לא הולכת לחגוג כי אי אפשר,פשוט אי אפשר. ואני לא הולכת לדחות אותו,כי לא. כי צריכים אותי בצורה מפחידה. כי בפעם המיליון,ויש כאן 1 או שניים שיודעים על מה אני מדברת, חצי עולם על הכתפיים שלי,ואני אפילו לא בת 17,וזה נמאס... אל תרחמו עליי, פשוט רע לי ורציתי לפרוק.
גם לי הכי קל לדבר על ריקבון המערכת (וכן, היא רקובה) ויותר נעים לי להבין, להזדהות, ולהתרגש מהמצוקה של "האיש הקטן".... אבל לא תמיד זה כ"כ פשוט, זה ממש לא שחור לבן, ותאמין לי שהצבא ממש לא שם ז על בעיות אנשי המילואים (שוב, לפחות לפי מה שאני הכרתי...)