שאלה מאד קשה
ככלל, אני מאמינה שאנחנו, בין השאר, תוצאהשל סך כל הדברים שעברנו ושעברו עלינו. מכיוון שבגדול אני מרוצה ממי שאני, ואני מאמינה שאם החיים שלי היו שונים אזי גם אני הייתי שונה, הרי שהתשובה המתבקשת היא שלא, לא הייתי רוצה לשנות או לוותר על שום דבר משמעותי בחיי. יש מישהו יצאתי איתו פעם לתקופה קצרה, ואני מרגישה שבהחלט הייתי יכולה לוותר על אותה אפיזודה בחיי, היא לא העלתה ולא הורידה, ועשתה רע לחברים שלי. דבר אחד שהייתי שמחה לשנות הוא היחסים שלי עם בת דודתי בשנה האחרונה לחייה. איכשהו יצא, בגלל מחלת הנשיקה, שבמשך מעל לחצי שנה לא פגשתי אותה (היא היתה חולת סרטן). במהלך אותה תקופה, ולמרות שכולם ידעו על המצב, איכשהו הובנתי שלא כהלכה, ודודה שלי חשבה שאני מתרקחת כי קשה לי נפשית עם המחלה ועם המעורבות שלי. אני לא יודעת אם גם בת דודה שלי הרגישה ככה, אבל כשכבר שוב יכולתי לבוא לבקר נתקלתי שוב ושוב באמירה "אל תרגישי שאת חייבת". אני הרגשתי דחויה, דודה שלי הרגישה שהיא מגוננת עלי, בת דודה שלי, אחות של זו שחלתה ככל הנראה כעסה עלי על זה שהזנחתי אותן, והבת דודה החולה היתה פחות ופחות כשירה לנהל איתי את השיחות האלו בעצמה, ויצא שבשנה האחרונה לחייה כמעט ולא דיברנו, ונפגשנו רק פעם אחת. ועד אז היינו מאד מאד קרובות. היא היתה עד שלב מאוחר מאד בחיי האדם היחיד שלו גיליתי סודות ואיתו התייעצתי. אני מרגישה שפיספסתי אותה, וחוששת שהיא מתה במחשבה שאני מתרחקת ממנה. רק לאחרונה, בשיחה עם דודה שלי, הנושא עלה, וגילינו את אי ההבנה. חבל לי שזה קרה כל כך מאוחר, מאוחר מדי. אני רוצה לתת לילדי את היכולת לבחור את החברה שבה יהיו, את המסגרת שבה יבלו. אני, בגלל המקום שבו גדלתי, הייתי מאד מוגבלת מהבחינה הזו, ואני לא רוצה להגביל את ילדי.