נתחיל מהסוף, כי זה תהליך
הייתי ילדונט, במלוא מובן המילה. בגיל 21 גיליתי את הצ'ט, והוא היה חיי. זה הגיע למצב שבו העדפתי להישאר מול הצ'ט ולא להיפגש עם חברים (להגנתי אני יכולה לומר שגם יצרתי קשרים שחרגו מהצ'ט. לגנותי, כולם היו עם גברים, ולאו דווקא לשם קשרי ידידות
). כשהכרתי את האיש, לא היה לי צורך כל כך גדול בעולם הוירטואלי. הוא הספיק לי, יחד עם החברים שלי. כשעברתי לחיפה, וכל החברים נשארו במרכז, חזרתי קצת לחברי הצט שלי. כשנכנסתי להריון גיליתי את פורום הריון ולידה, והשאר היסטוריה. הפורומים מהווים בשבילי, כיום, אמצעי להכיר אנשים, נשים בעיקר, במצב משפחתי וחברתי דומה לשלי, וליצור קשרים שחורגים מהעולם הוירטואלי. בתקופת חופשת הלידה הכלי הזה היה גלגל הצלה מבחינתי, וגם כיום הוא מאד מועיל לי. לצערי, כל החברים שלי שאינם מהעולם הוירטואלי הם עדיין רווקים הוללים, לומדים/עובדים, חיים חיים מאד שונים משלי. אני אוהבת אותם מאד, אבל נושאי השיחה מצטמצמים. והפורומים ממלאים את החסר.