אשת השבוע

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע - אמא של פילפילון../images/Emo41.gif

הפינה האהובה חוזרת - ובגדול

השבוע מככבת אמא של פילפילון, והיא תענה בכנות בפתיחות וכן הלאה על שאלות הקוראים אההה... סליחה - הגולשות שבוע נפלללללא לכולנו

 

[cookie1]

הו - זה מעניין ../images/Emo9.gif

מתכבדת לפתוח את שרשור השאלות. מהרגע בו נתקלתי בשמך בפורום הריון ולידה הבנתי כי זה שם נרדף לידע. רציתי לשאול מהיכן כל הידע (לפחות בנושא הריון וגנטיקה), והאם זה מוטיב שמלווה אותך גם בשאר תחומי החיים ? והאם את חושבת שלמרות כל הקשיים הכרוכים אצלך בהריון, תצליחי לשכנע את בעלך לילד נוסף ?

 

[אמא של פילפילון]

או, שאלה נפלאה להתחלה../images/Emo70.gif

את צודקת שאני "ידענית כפייתית", מהאנשים שקוראים הכל (כולל השוואת תעריפי החשמל בין ישראל ומדינות אחרות, זה מופיע לעיתים בגב חשבון החשמל). ככה יצא שאת הספר של בר (בגרסת 1996) קראתי כבר בחודש הראשון להריון...לצערי, העמקתי את הידע שלי במהלך ההריונות, שכמעט אף אחד מהם לא היה פשוט. את הידע שאבתי מפגישות עם אנשי מקצוע ומקריאת מאמרים ברשת. החלטה על הפסקת הריון היא החלטה נוראית, במיוחד במקרים בהם אין וודאות כי העובר פגוע, אך ישנה סבירות גבוהה מאוד לכך. זה חייב אותי להפוך כל אבן כדי להיות שלמה עם ההחלטה שעשינו (זה לא ממש עזר, אגב

) וכן, אני מקווה מאוד שהמופלטה ישכנע את אבא שלו

הוא כל כך מתוק ומקסים שהוא עושה בשבילי את העבודה. כך גם הסופגניה שנוזפת בנו בכל יום על כך שאין לה אחות (ציטוט משבוע שעבר "אמא, אני כבר בת שמונה

איך את היית מרגישה אם היית בת שמונה והיו לך רק אחים ולא אחיות

") היא השביעה אותי לא להפסיק ללדת עד שתהיה לה אחות. מנסיון, היא משיגה את מה שהיא רוצה בחיים. בכל אופן, התכנון המקורי שלנו היה ארבעה ילדים, אני מקווה שבבוא העת זה יקרה.

 

[עמית@]

גם אני כזו... (קוראת וצוברת ידע)

ובהקשר הזה: את יכולה לנסות לשים את האצבע על "למה?" כי זו שאלה שאני בהחלט מתחבטת בה רבות, מחכה לתשובה שלך ואז אוסיף את הפן שלי.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo62.gif אולי כי...

יש לי כמה השערות. נתחיל בטובות: זה בגלל שאנחנו מאוד אינטליגנטיות

(וצנועות

) ונמשיך באמיתיות: אני חושבת שיש בזה מרכיבים של שליטה ("אני חייבת לדעת הכל, שלא יתפסו אותי לא מוכנה"), אצלי אישית זה גם קשור בצורך לרצות ולהיות "ילדה טובה" המביאה נחת ולטעמי יש בזה גם מרכיב כפייתי קל (שחבל שלא גלש בחלקו לתאווה בלתי נשלטת לקפל כביסה...) ומה הדעה שלך

סיקרנת אותי.

 

[עמית@]

אז אני חשבתי הרבה מאוד על חלק

מהמרכיבים האלו, הצורך הכפייתי בהחלט מוכר, לא קיפול כביסה אבל כן לדעת הכל על כמה שיותר דברים ובטח במה שנוגע אלי (גרם לי גם להיות כפי הנראה די בעייתית במערכות יחסים קודמות..) צורך בשליטה: בוודאי, הפחד אצלי מאיבוד שליטה הוא בהחלט מהותי. איכשהו אני גם מרגישה ש"יותר מדי מכל דבר" בלי שאני אוכל להשתלט עליו - מלחיץ אותי, בגלל זה הרבה זמן קבעתי לעצמי גבולות אינטרנט (ואז התמכרתי

, אובססיבית כבר אמרנו?) ואני גם לא אוהבת חנויות גדולות *מדי*.. אני לא יודעת עד כמה זה קשו לצורך להיות ילדה טובה ויותר בצורך לא להיות ילדה טיפשה שלא יודעת.. (את יודעת שאני שונאת *למשל* לשבת בשולחן אמצעי במסעדה כי אני לא מוכנה לאכול כשהגב שלי אל שאר העולם, כדי לא להיות חשופה, זה אותו דבר - שמרי על הגב שלך

)

 

[עמית@]

וכמובן בגלל שקלטתי כמה מידע וידע

הוא *באמת* כוח, שונאת לא לדעת, מתעבת אי וודאות.

 

[אמא של פילפילון]

אבל דווקא בשל כך

אני מרגישה די בינונית. ערפילית (איפה היא

) הגדירה זאת "אדם רוחבי": אני אמנם מבינה בהרבה דברים, אבל בעיקר אני יודעת כמה אני לא מומחית עד הסוף בכלום. זה מתסכל. או, כמו שאחותי מגדירה זאת, "כמה טוב להיות פוסטמה, לא כואב בראש".

 

[עמית@]

הלוואי והיית פוסטמה ../images/Emo3.gif

דווקא יש מעט דברים בהם אני מבינה עד הסוף (מתוקף לימודיי, אגב, גם אני עשיתי 5 יחידות בהיסטוריה וספרות, אבל גם באמנות

) אבל הרוב הוא באמת חתך רוחב של שלל נושאים, אבל בסוף הכל מתקשר, איכשהו בעבודה הנוכחית אני פתאום משתמשת בכל מה שלמדתי והתעניינתי בו.

 

[אמא של פילפילון]

שבוע נפלא לכולן../images/Emo70.gif

הבטיחו בשמי פתיחות וכנות, אז נתחיל בחשיפת

המשקל שלי הוא...סתם סתם, מי שרוצה לדעת עלי משהו, צריכה לשאול

ובכל זאת, קצת עלי: בת 33 וחצי, נשואה עשר שנים (כבר כמעט 17 שנה עם אותו חבר, כך ששאלות על אקסים מיתולוגים יורדות מן הפרק). שמונה שנים (ויום

) ותק באמהות. אמא לסופגניה בת שמונה, לגומבוץ בן חמש וחצי ולמופלטה שיחגוג בסוף החודש שנה להיוולדו. אני בעיקר אמא, אבל גם עובדת באקדמיה. מלמדת קורסים בתחום שיטות המחקר והמתודולוגיה. השכלתי היא בתחום הפסיכולוגיה. התוודעתי לפורומים בתפוז דרך אחד הפורומים העצובים והמחבקים ביותר, פורום אובדן הריון. זאת ההתחלה, אשמח לחשוף בפניכן את סודותי האפלים ומשאלותי הכמוסות... שיהיה שבוע נפלא

 

[boringvered]

שלום שלום!

בוקר טוב ואיזה יופי לראות אותך כאשת השבוע! קודם כל מזלטוב לסופגניה (אם הסקתי נכון

) ועכשיו... מה לשאול מה לשאול - האמת שאני תמיד התרשמתי מכושר ההתבטאות שלך. היכולת להכניס אלמנטים הומוריסטיים לכל דבר ורציתי לדעת מאיפה זה בא... וקצת עלייך כילדה ונערה.

 

[אמא של פילפילון]

תודה תודה../images/Emo70.gif הסקת נכון

אמש פצחנו בחגיגות שמונה השנים לסופגניה. כמיטב המסורת, חייבים לפחות 3 מסיבות, אחרת זה לא נחשב שחגגנו (היא עוד זוכרת לי איך לפני שנתיים עשינו רק שתי מסיבות). מאיפה בא כושר הביטוי קצת קשה לדעת, אבל הוא כאן. זה בטח שילוב של גנטיקה והמון קריאה כבר מגיל צעיר (אמא שלי אמרה השבוע שאני הייתי הילדה הכי קלה שלה או שקראתי או שישנתי. מה שנכון). ההומור והציניות השופעת (שאני משתדלת למתן בשנים האחרונות, בעיקר ברשת, בה לעיתים קשה להעביר את הנימה הצינית וכבר קרה שבטעות פגעתי) הם מאבא שלי, ציניקן ידוע בפני עצמו. וכמיטב המסורת הפסיכולוגית, זה גם סוג של מנגנון הגנה. אני ילדת סנדוויץ', אחותי גדולה ממני בשנה וחודשים (ולמרבה התדהמה אני לא פנצ'ר, אלא פרי הריון מתוכנן להפליא) ויש לי אחות צעירה, הקטנה ממני בחמש שנים וחצי. אבי איש צבא (במיל) אז נדדנו לא מעט בשנות ילדותי, דבר שחייב אותי להיות חברותית ולהסתגל בכל פעם לחברה חדשה. תמיד סבלתי מסוג של חנניות מבורכת, ערגת כל ההורים והמורות, והיום זה קצת מביך אותי (כי בחיים לא לקחתי שאכטה מסיגריה או רכבתי על אופנוע, פשוט כי בשיעור חברה אמרו שזה מזיק...) הייתי פעילה בכל תנועות הנוער, מועצת הנוער וכמובן יו"ר מועצת התלמידים. בקיצור, קיבלתי עלי בדבקות רבה את תפקיד הילדה הטובה. מה שכן, עמדתי על דעתי בגיל צעיר ובכיתה ז', כאשר הבנות היו אמורות ללמוד תפירה, הודעתי חד משמעית שאני לא מוכנה ואני מעוניינת ללמוד נגרות ושרטוט עם הבנים. היו לי שיחות עם היועצת , היא דיברה על מונחים כמו "לשרוף חזיות" (לי אישית בכלל עוד לא הייתה חזיה) ובסוף זה אושר לי וחשוב מכך, מאז נותנים לכל אחד לבחור מה ללמוד. זהו, על קצה המזלג, אם יתנו לי, אני הרי יכולה כתוב שעות, אז אני אשאיר קצת לאחר כך. נשיקות לאלופה האולימפית שלך

 

[cookie1]

אני הצלחתי ללמוד גם נגרות גם שרטוט

וגם תפירה

 

[אמא של פילפילון]

גם אני לא ממש ניצלתי מתפירה

כי בשנה הראשונה בכל זאת למדתי עם הבנות (אישרו לי את המעבר, אבל אז המורה "של הבנים" יצא מכלל שימוש בתאונת עבודה ושאני אשחק עימם כדורגל בחצר שנה שלמה נראה קצת מוגזם למערכת) כך יצא ששנה תפרתי, שנה ניגרתי ושירטטתי ובשנה השלישית חזרתי (יחד עם בן ביבוא אישי) לכיתה של הבנות כי למדו כלכלת בית ולא תמצאי אותי מפספסת הזדמנות להתעסק עם בצק.

 

[sipi1]

בוקר טוב ! (חיכיתי לתור שלך ../images/Emo8.gif)

קודם כל - מזל טוב לסופגניה המתוקונת שלך

והשאלה שלי : אני רואה שאת פעילה מאד גם בפורומים וגם מחוץ להם. איך את משלבת בין שני העולמות ? יש קשר בכלל ביניהם ? אני בטוחה שיהיה כאן שרשור ארוך ומעניין, אולי אצטרף בהמשך עם שאלות נוספות...

 

[אמא של פילפילון]

עולם וירטואלי ועולם אמיתי

האמת, אני לא פעילה בכל כך הרבה פורומים (כאן, הנקה, הריון ולידה במינון די נמוך וכמובן בפורום אובדן הריון ובפורום החדש והאופטימי "הריון לאחר אובדן"). נכון הוא כי העולם הוירטואלי חדר אל תוך חיי המציאותיים ויש לי לא מעט חברות ומכרות בזכותו, במיוחד מפורום אובדן הריון. נכון גם שלא הייתי נטולת חברות גם קודם, כך שיש לי מבחר לא קטן, ואני מקווה שאני מצליחה לא לקפח אף אחת. חלק מחברותי עוקבות אחר קורותי ברשת וחלק ממש ממש לא מתעניינות בזה. השילוב באמת לא קל, כי אין לי המון זמן חופשי (ולמעשה, עכשיו אני בסוף תקופת חסד, החופשה הגדולה נגמרה והסמסטר מתחיל ולקחתי על עצמי לא מעט עבודה), אבל אני משתדלת לשלב ולרוב מרגישה שלא עושה הכל עד הסוף (אבל זה חלק ממהות הנשיות, כנראה). ובסוד נגלה שמי שסובל בעיקר אלו הכלים בכיור (מחקר מעמיק העלה: הם לא בורחים) וגם הקריאה שלי. מצפה לעוד שאלות

את באמת מן האנשים ששמחתי להכיר דרך הרשת. יש בך משהו כה שלו ובשל. הלוואי על כולנו.

 

[דפנה מי]

אני מעריצה ותיקה../images/Emo47.gif

וכל פעם נפעמת ומתאהבת בך מחדש

. את אישה ענקית (לא בגודל) וכל פעם מדהימה אותי מחדש ומגמדת כל קושי אפשרי לגרגר אורז בקושי ומציגה אותו באור בהיר ורוד מלא תקווה

.

לסופגניה

. אני אפנה קצת לצד השטותי שבך-איך את אוהבת להשתטות ולהיות קצת פחות רצינית?

 

[אמא של פילפילון]

שטויות

שאלה לא קלילה בכלל, כי מצד אחד אני בעלת הומור מופרע ביותר ומאידך לא אדם קליל בכלל (וזה עוד אחרי שהשתפרתי, בתור נערה הייתי גרועה עוד יותר), כך שלא תמצאי אותי מפזזת על רחבות הריקודים בדרך לשחרור מוחלט. אני אוהבת תוכניות מצחיקות (אבל כרגע אין איזה סידרה שאני ממש חייבת לראות, בעבר זו הייתה "זיווגים" של BBC) או לקשקש עם חברים, עדיף במסעדה טובה עם יין אדום (יין אני שותה רק בארבע השנים האחרונות, לפני כן גם את זה לא עשיתי). בקיצור נראה לי שלא ממש תבואי על סיפוקך בתשובה הזו...נשיקות לעדידי. אני חושבת שאף פעם לא אמרתי לך, אבל אני מתרשמת מאוד מן התהליחך שעברת במעבר להורות. אני יודעת שזה לא היה קל, ונדמה לי שעמדת בזה נפלא וזה נובע דווקא מן הרגישות הרבה שלך.

 

[דפנה מי]

כולי סמוקה../images/Emo9.gif

ותדעי לך שבתחום החנניות את לא יחידה-לא רכבתי על אופנוע, אני שונאת יין בכלל ובקושי שותה אלכוהול (פעם היה לי קטע עם ליקרים מהולים בחלב

). לא נגעתי בסיגריות, חברים-לא היו רציניים לפני הבעל, שנאתי כלכלת בית (אולי זה קשור גם לזה שהיינו מבשלות אוכל בריא ומבחיל), אהבתי נגרות

ולשחק תופסת עם הבנים....

 

[נועה 36]

../images/Emo45.gif זיווגים סדרה נפלאה

שחוזרת עכשיו בפרקים חדשים (אבל למה בשעה שמונה בערב?!)