אשת השבוע

[שרון של לוטן]

תודה! זה בדיוק מה שהתכוונתי!../images/Emo24.gif

 

[א י ו ש י]

אין לי שאלות אבל חייבת להחמיא../images/Emo45.gif

חייבת לומר לך שאת אחד האנשים היותר מעניינים, אינטלגנטים, רגישים, תומכים ועוד שראיתי מאז שאני חברה בפורומים. פשוט להעריץ אותך!!! תמיד השכלתי מתשובותיך ולמדתי המון, יש לך רגישות לאחרים בלתי רגילה (הראיה השתתפותך ותמיכתך המלאה בכל הפורומים לרבות פורום אובדן הריון) מאוד נהנתי לקרוא את השרשור ולהכירך יותר לעומק

 

[אמא של פילפילון]

תודה ../images/Emo28.gif

להעריץ בטח לא צריך, אבל נעים לי מאוד שמעריכים אותי. (אוף, האייקונים לא עולים לי, דמייני פרצוף סמוק). מחכה שתהיי אשת השבוע ואכיר אותך יותר.

 

[nonaa]

שלא תחשבי שפיספסתי ... ../images/Emo13.gif

המופלטה מקסים

ונהניתי לקרוא את השאלות שתרמת

הזדהיתי עם השאלה לגבי משפחה של בנות : גם אני ממשפחה של בנות ובינתיים יש לי בת וכששאלו אותי בהריון אם אני רוצה בן אמרתי שאני לא יודעת מה עושים עם בנים

זה מזכיר לי משהו ששמעתי ממישהי שהיא אם ל-3 בנים שאמרה שהיא לא מאוכזבת מזה שיש לה רק בנים אלא רואה בזה שליחות : לגדל את הדור הבא של הגברים שיהיו רגישים , רומנטיים וכו ... (וזה גם התקשר לי למה שסיפרת על בעלך

)

 

[nonaa]

אין לי שאלות אך קוראת בשקיקה הכל

ומיותר אולי לציין שגם אני נמנית על אלו שלא מפספסת הודעות שלך בשרשורים השונים ומאוד מאוד מתרשמת מהידע, הכתיבה והתוכן בכלל ! והתרגשתי לקרוא את סיפור ההריון והלידה ! (בעבר הזהרת שלא כדאי לקרוא למי שהיא לפני לידה - אז שמעתי בעצתך ...

)

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifלקראת סיום כהונתי הרמה../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

לא מתחמקת משאלתה (הגאונית והנבזית גם יחד) של משוש. הנה חמש שאלות:

אשת שבוע יקרה, מקריאת סיפורך המשפחתי עולה כי את ממשפחה "של בנות". אם ואיך משפיע הדבר על עיצוב אישיותיך

אשת שבוע מדחיקה חביבה, נראה כי השרשור התמקד בהווה ובעברך הקרוב. בכל זאת, אנא עשי למעניינו מאמץ ושתפי אותנו בזכרון הילדות הראשון שלך.

אשת שבוע מתמידה יקרה, את אומנם נשואה שנים רבות ונמצאת במערכת זוגית משחר הבריאה, אבל ניתן לשער, כי למרות השיגרה, ודאי זכורים לך ניצוצות רומנטיים

. אנא ספרי לנו על הרגע הרומנטי בחייך.

אשת שבוע אחרון בשנה, התואילי לפצוח במסכת הסיכומים ולבחור את "אשת השנה" שלך

אשת שבוע מדושנת נחת יקרה, איך זה שבכל השרשור הארוך הזה אין ולו תמונה את של המופלטה

 

[אמא של פילפילון]

והנה חמש תשובות../images/Emo70.gif

ראשית, אני מוחה על השאלות המתקילות (מזל שיש לי קשרים בהנהלה וחסכתי מעצמי את השאלה הבלתי פתורה "מה העצה הכי טובה שנתנו לך

מה העצה הטובה ביותר שהענקת את לאחרים

") ולעבודה:

אני אכן ממשפחה "של בנות" יש לי רק אחיות ובעיקר בנות דודות. אין לי ספק שזה השפיע על חיי בשני מובנים עיקריים: הראשון, אני נועדתי להיות בן. זו נטיה טבעית שבהריון שני מצפים למין הנגדי (מה גם שלפי שיטת האבחון המדוייקת שהייתה אז, קביעת מין העובר לפי צורת הבטן, כ-ו-ל-ם היו שוכנעים שאהיה בן) וכך, למרות שנולדתי בת, הייתי בהחלט "טום בוי" מובהקת, דבר שהשפיע גם על תחומי העניין שלי וגם על האופי שלי. השני, ועליו עמדתי רק בגיל בוגר יחסית, הוא שיש לי "נכות" מסויימת. אני מכירהבנים רק כאבות או כחברים (בין אם ידידים ובין אם בן הזוג). חסרה לי החויה של להכיר בן מיום היוולדו דרך כל שלבי ההתפתחות שלו. נראה לי שיש בזה משהו מעצב. אני חושבת שעבורי יש בבנים משהו פחות מפוענח. בכל אופן, אין ספק כי יש לי עכשיו בבית שתי "חויות מתקנות" (או אולי ראוי "שני חוואים מתקנים

) מתוקים ומקסימים שמלמדים אותי כל העת עד כמה, מחד, בנים שונים מבנות ומאידך, שלגידול יש מתכון אחד: המון אהבה.

זכרון הילדות הראשון שלי הוא מן הגן. לרוב הוא לא ממש זכרון אלא יותר ריח: ריח הפרוסות של ארוחת הבוקר, שיש בו שילב של ריח מלפפון עם ריח נייר פרגמנט. אני לא יודעת למה, אבל זה בא אצלי בדרך כלל יחד עם זכרון השיר ששרנו בגן "בואי אמא" ("כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי מפה גם את"), שיר שכאשר אני שרה אותו היום לילדי עומדות לי דמעות בגרון. אני חושבת שזה בעיקר זכרון על געגוע לאמא ואולי בגלל זה מאוד קשה לי להוציא אותם למסגרות חינוכיות ואני בכלל לא חובבת פרידות.

אכן, שנים רבות. וניחנתי באיש שאינו רומנטי במיוחד. אם הוא מביא פרחים, אני ממש נהיית מודאגת. למעשה, זכיתי לקבל פרחים בערך 4 פעמים: 3 כאשר יום ההולדת שלי יצא באמצע המילואים שלו, אז שליח הביא לי פרחים והפעם הרביעית הייתה כאשר יום הנישואין יצא באמצע המילואים, כך שאי אפשר לומר שהוא לא מגוון. (למען גילוי נאות ראוי לומר, ותסלח לי "סוס של נייר" שפרנסת משפחתה על כך, שאני ממש לא אוהבת זרי פרחים. מעציב אותי מאוד שהם נובלים. אני מרגישה שיש בזה משבו של קיפוד חיי הפרח. אז אם כבר, צמח לגינה וודאי עדיף זה נותן לי תחושה שורשית.) זוכרות את הפער שכתבתי עליו בין "רצוי למצוי" בתשובה על הטיפים

אז באין ברירה אני בוחרת לא להיות עגומה בשל חוסר הרומנטיות הזה ופשוט להגדיר לי שהוא "רומנטיקן פרקטי" הוא מביע את אהבתו בעבודת כפייה בבית

(הוא גם טוען, אגב, שאין שום צורך שהוא יגיד לי כל פעם שהוא אוהב אותי. הוא כבר דיווח לי על כך לפני אי אילו שנים ואם יהיה שינוי הוא יטרח לעדכן אותי

) בכל אופן, אני חושבת שהצעת הנישואין שלו הייתה רומנטית וייחודית לו. הוא הציע לי נישואין בתקופה בה הוא למד מדעי המחשב. בשוטף, היו לו תרגילים להגיש ואני הייתי ממונת על "בדיקת התוכנה" כלומר, הייתי משחקת עם מה שהוא עשה לראות שאין באגים. יום אחד הוא הגיע עם דיסקט וביקש ממני לבדוק אותו. זה היה עץ חיפוש עם מספר שאלות טרוויה. כל תשובה העבירה אותי לשלב הבא. בשלב כל שהוא נשאלה השאלה האם ארצה להיות נשואה עד לראש השנה הבא. מובן שעניתי "לא"

אבל אז היה כתוב "תשובה לא מתקבלת, נסי שנית" (מה שמראה, אגב, את אחת מתכונותיו: הוא תמיד חושב באופן לוגי על כל התסריטים) וככה "נאלצתי" לענות כן וזיקוקי דינור פרצו מן המסך. (טוב, האמת היא, שמיד עניתי כן, אבל אח"כ הייתי חייבת לבדוק מה היה קורה לו הייתי עונה לא). מצחיק ככל שזה יהיה, למרות שהיה ברור שאנו בדרך לחתונה, זה עדיין היה רגע מרגש ביותר שהשאיר אותי ב"היי" תקופה ארוכה.

אשת השנה שלי...WOW, איזו שאלה קשה (מפלצת מי שחיברה אותה). מי המועמדות? שרת החינוך המצטיינת לימור ליבנת? אולי שרי אריסון הרגישה? או שמא ויקי כנפו? האמת, אין לי הרבה התלבטות, אשת השנה שלי היא מיליתו, שהייתה חברה של רובינו בפורום "הריון ולידה" ולצערי עדיין לא הגיעה לכאן, אלא לפורום "אובדן הריון". הסיפור שלה נגע במקומות העמוקים ביותר של העצב: מחלת סרטן בנערות, התגברות עליה כנגד הסיכויים, הריון שהושג והיה בגדר נס ואז פרוץ המחלה הארורה מחדש, המאבק על ההריון היקר ואז הסוף העצוב שלו. ויחד עם כל האבל, ההתגייסות להלחם שוב, הנחישות להפוך שוב לאם, ההשקעה בחזרה לחיים מחדש. מיליתו, אני מצדיעה לך ואני בטוחה שאת תהיי אמא. ולא סתם אמא, אמא עתירת תעצומות נפש, אמא שיש מה לקבל ממנה ובעיקר: אמא בריאה לשנים רבות. הסיפור הזה הוא אולי סיפור של אבל וצער, אבל הוא גם סיפור על התגברות, על התמודדות, על כוחות הנפש האדירים שיש לה ובעיקר על כוחה של אהבה. אולי לא בשנה הקרובה, אבל וודאי בזו שאחריה כבר תוכלי לזכות בתואר "אם השנה" הראוי לך. אני מקדישה את התקווה הזו, כבר לשנה הקרובה, לחברותי היקרותשנמצאות במסע להורות או ממש על סיפו. יקרות שלי, אתן תהפכו לאמהות

זה בהחלט מחדל

העוול יתוקן מיד. רצה לחפש תמונה יחסית מעודכנת ותיכף מצרפת.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo57.gif../images/Emo99.gif הנה הבחור

תמונה די ותיקה, מלפני כמעט 3 חודשים (בושה, זה אחד המחירים של להיות ילד שלישי, יש פחות תמונות...)

 

[אמא של פילפילון]

והנה עוד אחת חיננית

שלא תגידו שלא ראיתם גם חתיכה ממני

 

[עמית@]

יפיוף קורע ../images/Emo99.gif

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif בשל מחדל השרשור שלי

נראה לי שאף אחת (מלבדך חדת העין) לא ראתה אותו...טוב, ככה הוא נשאר סודי.

 

[עמית@]

מנפלאות השרשור ../images/Emo8.gif

אבל הוא *באמת* שובה לב.

 

[lulyK]

ואוו! מאיפה העיניים האלה?

 

[אמא של פילפילון]

לא ממני, ובטח שלא מן האבא

אבל כן מסבא (מהצד שלי) ומסבתא ("מצד החתן"). גם לגומבוץ יש עיניים כאלו. לסופגנייה יש חום עמוק יפיפה.

 

[שרון של לוטן]

איזה מדהימון קטן!../images/Emo23.gif

הוא מתוק! והעיניים שלו!

את חייבת להפסיק לשרשר בכזו צניעות.