אשת השבוע

[צפונית לחוצה]

אין לי שאלות ../images/Emo163.gif

אבל גם אני מעריצה ותיקה עוד מימי הריון ולידה. והשרשור הזה מרתק.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo41.gif קצת היסטוריה

מצרפת קישור לסיפור (מתומצת מאוד) של האובדנים שלי, לטובת מי שלא מכירה את הסיפור. זה עוד מן הימים בהם הכינוי שלי היה "פילה סגולה". לא להאמין שכבר עברו כמעט שנתיים מאז שכתבתי אותו.

 

[אמא של פילפילון]

והרבה יותר אופטימי

סיפור ההריון של המופלטה. בפני עצמו זה לא סיפור קל במיוחד, אבל לאור התוצאה הוא, בעיני, סיפור אופטימי. אני יודעת שרובכן מעורות בו, אבל למען מי שטרם זכתה.

 

[אמא של פילפילון]

וסיפור הלידה

שהייתה הרבה יותר קצרה משבעת העמודים בה פירטתי אותה...

 

[T noki]

וואו, נשארתי המומה לנוכח הסיפור שלך

וכל ההסטוריה שלכם...ובכלל, כל סיפור ההריונות והלידה. את פשוט אישה מדהימה, וכמובן גם בעלך וכל המשפחה שעמדתם בכל זה. פשוט מדהים - אני מסירה את הכובע בפנייך.

 

[אמא של אחת וחצי]

את אשה מ ד ה י מ ה!!!../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

קראתי בהמשכים את סיפור ההריונות והלידה. אין לי מושג איך עמדת בכל מה שאת מספרת, אולי בעצם יש לי מושג: את פשוט מדהימה וכנראה יודעת גם לבחור את הקרובים לך, שיחזקו ויתמכו בשעות קשות ויהיו שותפים לאושר שאחר כך. נכון שב'עתידות בזוקה' היה כתוב לך ש"בגיל 21 תגיעי לירח"? - אז עשית את זה, אולי קצת אחרי גיל 21. אני בטוחה שלמרות הכל (ואולי בגלל...), החיים שלך כיום מלאי תוכן, משמעות וסיפוק, שהצלחת להכניס בהם בדרך המיוחדת שלך.

 

[sipi1]

../images/Emo7.gif

לא הצלחתי לקרוא עד הסוף במשרד, הדמעות הפריעו לי... אבל את כותבת מקסים !!! היכולת הזו, למצוא תמיד משהו אופטימי, ולקבל גם את הרגעים הכי קשים מתוך שלווה - פשוט יוצאת דופן. אהבתי מאד את הסיפור שלך, ולא רק בגלל הסוף הטוב - אלא דווקא מהצד השני: לראות שהאובדן קשה לא פחות גם כשיש לך ילדים בבית, לראות שילד בריא שנולד לא משכיח את אלו שלא נולדו, ולראות איך לפעמים דווקא האובדן בונה ומחזק. (עכשיו הבנתי גם על איזה מינוי חדש בירכו אותך - ואני מצטרפת לברכות).

והשאלה שלי

בהתמודדות שלך את משלבת שתי גישות : מצד אחד - לימוד מעמיק של כל נושא שאת נתקלת בו, ומצד שני - את מספרת על חלומות ותחושות בטן חזקות שהדריכו אותך. איך זה הולך ביחד ? האם גם בחיים ה"רגילים" (עבודה, משפחה) את מצליחה לשלב שני כיוונים כל כך מנוגדים ?

 

[אמא של פילפילון]

למרבה התדהמה, הם לא מנוגדים

ראשית, תודה על הברכות

שנית, גם אני, בעבר, חשבתי שרציונליות ואינטואיציה הם מעין הפכים, אבל אז שמעתי מישהו מסביר (ואני כנראה אסביר זאת פחות טוב) ששתי הדרכים נתפסות אצלנו כדיכוטומיות, כי ככה אנו ממשיגים את זה בעולם המערבי, אבל למעשה ההגדה שתחתיה שני הדברים מוכלים היא ידע. לנו מאוד משמעותי לסווג ולעשות קטגוריות, אז אנו מנגידים גם מה שאינו מנוגד. כשחשבתי על זה ראיתי, כי לרוב (אצלי לפחות) תחושת הלב/ הבטן מתיישבת עם תחושת הידע הרציונלי ושני הכיוונים נותנים לי תימוכין לאותן החלטות. בשל האופן בו גדלתי, אופן שמעריך מאוד שכלתנות והנמקות, אני לכאורה שבויה בצורך להציג (גם בפני עצמי) כל החלטה כנכונה או סבירה מבחינה רציונלית, אבל האמת היא שרוב ההחלטות באות קודם כל מידיעה פנימית. אני חושבת שלכל אדם יש את זה, קשה לנו פשוט לתפוס את מה שמחוץ לטווח ההתנסויות התרבותיות המוגדרות שלנו. גם לי, כמו לאימי, יש אינטואיציות חזקות מאוד ולקח לי לא מעט זמן להודות בזה (כי בעבר, גם בסולם הערכים שלי, זה נחשב "נחות" יותר, הייתי שבויה כולי בתפיסה מאוד מערבית/ רציונלית). כמעט כל החלטה משמעותית בחיי עשיתי מן הבטן (כמו ההחלטה לא ללכת לגל"ץ אלא לנתיב צבאי אחר, או אפילו ההחלטה בגיל מאוד צעיר לבחור בבן זוג, שכבר לפני שנהיינו חברים, ידעתי שהוא לתמיד. היום אני לא יודעת איך אפשר בגיל 16 וחצי לדעת במובן הכי פנימי דבר כזה, אבל אני פשוט ידעתי) אבל, כאמור, תמיד זה היה כרוך גם בבחינת כל המידע ה"אובייקטיבי" שקיים. גם לגבי הפסקת ההריון עם ה-CMV ההחלטה להפסיק הייתה מהבטן. היה לי ברור שמשהו לא בסדר (תקופה ארוכה כעסתי על עצמי שבכלל בדקתי, יכולתי פשוט להכנס להריון ולא לבדוק, אבל אחר כך, מישהי אמרה לי, שאם היה בי כזה דחף לבדוק, גם זה סוג של השגחה. היום אני יודעת להעריך, איך התוך ים אי הוודאות שעוטף הריונות CMV, לי היו את התשובות הגרועות ביותר. זה אומנם חייב החלטות קשות, אבל מאפשר לחיות איתן מעט יותר בשלמות. הרופא שלי סיפר לי שהוא לא זוכר במהלך הקריירה שלו תמונה כה ברורה של בדיקה שלילית לCMV (ביום הביוץ), דרך מחלה אקטיבית, עבור אל תשובה גבולית ואז תשובה חיובית מוחלטת וכל זה תוך 8 שבועות. זה תסריט נדיר מבחינת התיעוד שבו. הפכתי כל אבן כדי לאסוף מידע על סיכויים וסיכונים, אבל הבטן שידרה ש"נפלנו בצד הרע של הסטטיסטיקה" ועבורי זה מה שאפשר, תוך קושי גדול, להכנס לחדר הניתוח. לכולם הסברתי את הנתונים, אבל כלפי עצמי מה שקבע זה הידע הפנימי. אני משתמשת בזה גם בהחלטות בכל תחומי החיים ואני רוצה להאמין ולקוות שהן תמיד טובות. אגב, חברה שעוסקת באסטרולוגיה טוענת שלה מובן שאני כזאת, כי יש (לטענתה) שילוב חזק של אינטואציה ושכלתנות. או, כפי שהיא מגדירה את זה "דג עם רגליים של גדי".

 

[אנידס]

גרמת לי להזיל דמעה, כל כך מרגש

אמיתי ואמיץ.

 

[משוש30]

אני יושבת ובוכה מהסיפורים

מהדרך המדהימה שבה תיארת את המסע הארוך וקשה שלך בדרך לאמיתי שהוא כל כך אנרגטי ומקסים ובריא שקשה להאמין שהוא עבר את כל הויה דולורוזה הזאת.

 

[hilalev]

אפשר לדעת את שמות ילדייך או שזה

חסוי?

 

[אמא של פילפילון]

בעקרון זה חסוי

וזו החלטה שעשיתי בעבר בגלל שלמרות שהפורומים שלנו נפלאים ומשפחתיים, הם חשופים לעין כל וכן יש בי חרדות מסויימות. זו גם הסיבה שלקח לי, בזמנו, המון זמן לפרסם את סיפור הלידה (כי בלי מדרש השם הוא מאבד חלק מן המשמעות) ולא פירסמתי המון תמונות של המופלטה ברשת. של אחיו הגדולים בכלל לא. זה לא נובע מכך שאני לא רוצה שמכרים יזהו אותי, כי רובם ממילא יודעים. יחד עם זאת, לאור הפצרות הקהל, אני אכתוב את השמות באופן חד פעמי ואבקש בעתיד לא לציין אותם בפומבי. הסופגניה היא

נגה המקסימה הגומבוץ (שזו כופתאה הונגרית מתוקה) הוא גלעד והמופלטה, כפי שצויין בסיפור הלידה, נקרא אמיתי. כל הריון, גם כזה שלא הסתיים בלידה, זכה אצלי לשם, כך שבליבי

אני נושאת תמיד גם את נטע ונעמה.

 

[hilalev]

וואו עשית לי צמרמורת לגבי 2 השמות

ואת השם של המופלטה אני מאוד מאוד אוהבת שיהיו לך בריאים

כולם

 

[עמית@]

שמות נהדרים נהדרים.

מותר לומר שהשמות שלך- נמצאים גם ברשימה שלי?

 

[אמא של פילפילון]

זה גורם לי אושר

אני אשמח אם הם יעברו מן הרשימה, אל ילדה (ואחר כך ילד) מציאותיים.

 

[ציף שלי]

וואוו../images/Emo70.gif ריגשת אותי מאוד

אני זוכרת שאת זו שנתת לי כל כך הרבה מידע בפורום "הריון ולידה" על עיבוי צווארי, שראו באולטרא סאונד בהריון עם ישי. ואני חשבתי שאת רופאה עם כל הידע. אין כמו הבית ספר של החיים.

 

[hilalev]

../images/Emo7.gif ממש מרגש ועצוב

אני שמחה שאת אחרי הילד השלישי ואת כזו מקסימה

 

[cookie1]

רק עכשיו קלטתי שאת פילה סגולה ../images/Emo7.gif

 

[פשושולה]

אוי איזה סיפור...

 

[משוש30]

כל כך קשה לקרא ממש קורע את הלב

למרות שאני יודעת שיש סוף טוב בסוף עם מופלטה הכי מקסים בעולם ובכל זאת כל כך קשה וכל כך עצוב