אשת השבוע

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע../images/Emo41.gif

 

[משוש30]

טוב לי יש שאלה מתחכמת ../images/Emo3.gif

תעני בבקשה (לבחירתך) על 5 שאלות שהיית רוצה שישאלו אותך ולא שאלו או 5 שאלות שאת היית רוצה לשאול מישהו מעניין בשרשור "אשת השבוע" ועוד לא שאלו אותך...

 

[תנועת החסידות]

משוש, את גדולה...../images/Emo6.gif

 

[ד פ נ א]

שלום לך ../images/Emo9.gif

אין לי שאלות לשאול אותך, רק להגיד תודה על דבריך ושאני לומדת ממך המון. אוהבת לקרוא את דבריך, וממש מחפשת את תשובותיך בכל הפורומים בהם את משתתפת. גם אני שעברתי הפלה, בשבוע 8 אחרי שלא נצפה דופק הרגשתי שהעולם נופל, ושקראתי את התגובות בפורום אובדן, הרגשתי שאני לא לבד ועוד נשים רבות עברו זאת, והבנתי איך ומה כדאי לעשות ע"מ לעבור את המשבר. ועכשיו שפתחו את הפורום הריון לאחר אובדן, אני מוצאת את עצמי קוראת בו הרבה, ואילו היו פותחים אותו מוקדם יותר, אני יודעת שאת ההריון הזה היה לי יותר קל להעביר, במקום שנשים כמוני נמצאות ומקבלות תמיכה. גם אני, ואני חייבת להגיד שזה הרבה בגלל מה שכתבת, ההריון הזה עברתי יחד עם פר' צלאל, והרבה פעמים רציתי להגיד לו מכיר את "אמא של פילפלון"?

(כמובן שלא שאלתי

) ובזכותו הייתי הרבה יותר רגועה.

דפנה

 

[אמא של פילפילון]

הוא היה אומר שהוא מכיר../images/Emo70.gif

תתפלאי, אבל לו היית שואלת את פרופ' צלאל הוא היה מאשר שהוא יודע מי זאת "אמא של פילפילון" למרות שבשם האמיתי שלי אני מניחה שהוא מזהה אותי ביתר קלות. דיברתי איתו בעבר על פורום אובדן הריון כי חשוב לי שרופאי נשים יידעו נשים שחוות אובדן שקיים מקום שכזה (פעלנו בעבר ונמשיך לפעול למען הפצת המידע, כולל מכתב מיוחד, בקרב אנשי צוות רפואי.) בכל אופן, מה שחשוב זה שהגעת אליו והא אכן מסוג הרופאים שמאוד מקלים על מעבר הריון לאחר אובדן ואני שמחה שגם עליך הוא הקל. התמיכה שלו בי בזמן האובדנים ובזמן ההריון של המופלטה הייתה כה נדירה, עד שהוא זכה לתודות מול כל האנשים השמחים שבאו לחגוג עימנו את היוולדו של המופלטון. ובגלל שזה תיכף שנה וזו ברכה שמרגשת אותי כל פעם מחדש, החלטתי בפרץ של ספונטניות לא אופיינית לצרף אותה, בהשמטות הכרחיות. ובהריון הבא, שיגיע בעיתו, מיד תגיעי לפורום הנפלא והחדש

נפגש גם שם.

 

[ornaok]

מ-ק-ס-י-ם../images/Emo7.gif

 

[ד פ נ א]

מקסים ומרגש ../images/Emo7.gif

כל מילה נכונה על פר' צלאל.

 

[אמא של פילפילון]

רק חמש../images/Emo57.gif קטן עלי...

טוב, אבל עכשיו אני צריכה להתרכז ולהזכר מה רציתי שישאלו אותי. תיכף אשוב עם רשימה. מפלצת שכמוך. מתאים לך להתחכם ככה. את באמת גדולה.

 

[משוש30]

../images/Emo6.gif

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo62.gif../images/Emo62.gif../images/Emo62.gif הרמתי את הכפפה

וחשבתי על חמש שאלות (האמת, יש הרבה יותר, אבל אני אשמור אותן לנשות השנה הבאה). הן מופיעות בדיוק שורה מעל לשאלה שלך (ככה זה כשלא משרשרים יפה כמו שצריך. פויה לי.)

 

[אמברון]

אפשר להצטרף לעדת המעריצות?

לא הצלחתי להעריץ אותך בתחילת השבוע

, אבל עכשיו, אחרי שחלק מבלגאן המחלות והקליטה בגנים מאחורי, אני יכולה לקרוא את השרשור. ולשאלותי (אההההם אהההם): מהו בית החלומות מבחינתך? (גם מיקומו, גם תכנונו וגם התנהלותו). האם את סוחבת תחושה של פספוס של משהו בחיים? מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה (חוץ משלום עולמי

)? אילו יכולת לבחור לחיות בתקופה מסויימת בהיסטוריה, איזו תקופה זאת היתה (אם בכלל)? מאיפה את שואבת אנרגיות וכוח? ואיך? איך את כזאת נפלאה?

 

[אמא של פילפילון]

משוש, שימי ../images/Emo23.gif יש כאן ../images/Emo57.gif שאלות

ואמברון גנבה לי שתיים מרשימת החמש, אבל אני אנסה לחשוב בשבילך גם על אחרות.

חלומותי הוא בית לא קטן ולא גדול, כזה שכל אחד יכול למצוא לו פינה, אבל שיש גם חדר בו כולם יכולים לישון יחד. בית עם צבעים שקטים, אקולוגי (מטריף אותי, למשל, שהמים מן האמבטיה וממכונת הכסיבה לא הולכים ישר לגינה), צמוד קרקע ועם אנשים ובעלי חיים. ומשו מעולם המדע הבדיוני: בית מסודר (אם כי לא מוזאוני, פשוט לא בית מבולגן). רצוי מאוד שהוא יתנהל ע"י מספר פיות קטנות שיחסכו ממני כביסה וניקוי כילים ומרצפות, כך שאוכל לבשל ולספר סיפורים לילדי. ברור שזה צריך להיות גם בית עם חיבור מהיר לאינטרנט...הייתי רוצה שתהיה לנו חווה קטנה ומבודדת, אך לא מרוחקת מידי, כך שיוכלו לבור לבקר. רצוי שתהיה די מישורית ובאיזור לא חם מידי. חייבת לצאת (שוב, כובע הנהג על פדחתי) אבל אשוב לענות על השאר בקרוב.

 

[אמברון]

החמש הטובות או החמש הרעות ../images/Emo8.gif?

אני תוהה אם זה במסגרת מה לא היית רוצה שישאלו אותך (אבל זה כל כך מתאים לי).

 

[אמא של פילפילון]

ממשיכה...../images/Emo28.gif

אין לי ממש תחושת החמצה לגבי משהו גדול בחיים. בסך הכל, אני חושבת שבורכתי בהחלטות נכונות וגם במזל. כן יש צמתים שלגביהם אני מהרהרת "מה היה קורה אילו". המשמעותי הוא השירות הצבאי. היה לי שירות צבאי מעניין ומלמד, חציו ביחידה מעולה וחציו (כבר כקצינה) בתפקיד פחות נחשק אך יותר מחשל. לפני הצבא עשיתי מיונים לגל"ץ ועברתי ו...ויתרתי על זה ממגוון סיבות. זה היה לפני מהפכת התקשורת הגדולה ואני חושבת שאם הייתי עושה מסלול שלם בגל"ץ, היו לי אופציות שכיום אין לי, אבל זה מאוד תאורטי, ומי בכלל יודע לאן היה זורם נתיב אחר, כך שזו לא ממש החמצה, אלא הרהרור שעולה לעיתים. ובהרבה הרבה יותר קטן, יש כמה נקודות שאם הייתי נמצאת בהן שוב, הייתי עונה אחרת, אבל זה בהחלט לא משהו שהיה משנה את מהלך ההיסטוריה, סתם תחושה שפגעתי (בטעות) במישהו בחוסר תשומת לב. לשנה החדשה אני מאחלת לי שנה של שגרה ברוכה, שכל אחד, במקומו (גן, בי"ס, עבודה) יצליח וירגיש נעים, שנה עתירת בריאות וצמיחה, שנה של שלווה בצד התפתחות עצמית. שנה של אמהות טובה וזוגיות מושקעת, שנה בה אפעל יותר למען מה שאני רוצה להקים ובזמן הנכון, שנה של פריון. בעבר ריתקה אותי מאוד התקופה של הקמת המדינה, מאוד מאוד רציתי להיות לוחמת פלמ"ח (כמובן שכולל הקטע של הגורן, אחרתזה לא שווה...). עד היום, למרות המצב הבוגר יותר שיש לי, יש בתקופה הזו קסם מיוחד. אלטרנטיבה אחרת היא בתקופה של כיבוש הספר (המערב) בארה"ב, שיש בה משהו חלוצי ופתוח, אם כי גם הרבה קושי. אנרגיות אני שואבת מהאהבה (זה משהו סינרגטי: ככל שמעניקים יותר אהבה כך מקבלים יותר אהבה וההפך), מהתבוננות ב"ניסים הרפואיים" נמים את שנתם במיטה, מאמבטיה טובה ומהליכה יחפה על הדשא, מתחושה שאני מחוברת למשהו גדול ממני שמעצים. אבל האמת היא שאני לא אדם מאוד אנרגטי, כלומר, יש ימים בהם אני יותר פרוקת אנרגיה מאשר טעונה (ושמתי לב שיש לזה גם קשר למחזוריות החודשית. התהליך הזה מתואר יפה בספר "גופה של אישה, תבונתה של אישה" שממש העיר את עיני בתחום). ועל השאלה האחרונה אין לי ממש תשובה, אבל בכנות אני חושבת שאני לא כזו נפלאה. אכן, אני מעדיפה לחשוב שאני בצד של ה"טובים" אבל יש לי אי אילו תכונות לא הכי הכי (תשאלי את האיש, האו ישמח לנפק לך אותן). בכל אופן, תודה

 

[yaelia]

איזה אשת שבוע נפלאה

לא היה לי מחשב כל השבוע ועכשיו קראתי את כ---ל השרשור. אין לי שאלות להוסיף עכשיו אבל אהבתי מאוד לקרא אותך.

 

[שרון של לוטן]

הנה חזרתי עם שאלות:

1. החלומות שלך: רציתי לשאול איך האינטלקט שלך מסתדר עם החלומות. או לחילופין, אם אין התנגשות בין היותך אדם בעל גישה (גם?) מדעית לבין האמונה המלאה שלך במה שאת חולמת. בתור מי שמכירה הרבה אנשים מדעיים/לוגיים/רציונליים אני חייבת לציין שרובם ממש לא מחוברים לעצמם בכל מה שקשור לחלומות, רגשות, אינטואיציה וכו'. ואיך בעלך מתייחס לחלומות שלך? האם גם הוא מקבל אותם ואת משמעויותיהם? 2. איך היית בתור אמא צעירה לתינוקת חדשה? ואיך השתכללת מאז בתור אמא? את נקראת לי כיום כאישה כל-כך בשלה ואימהית ואני מנסה לדמיין אותך בימי האמהות הראשונים. ובאופן כללי רציתי להגיד שגם אני מעריכה אותך מאוד. אוהבת את התשובות שלך ואת הכנות והפתיחות, וממש מעריצה את הידע הרב והמדוייק. מקווה יום אחד לגדול להיות כמוך. יש לנו הרבה מן המשותף, כולל הבלגאן הכפייתי (מה עושים???) וזה שאני לא מחוסנת ל-CMV (את כבר כן).

 

[אמא של פילפילון]

יופי שחזרת../images/Emo70.gif עוד מעט אחזור בתשובה

ואשלים את חובותי לאומה

"עוד דקה נשוב" כמאמר אילנה דיין (שאין ספק : א. השעון שלה מקולקל ו- ב. שיש לה תפיסת זמן גברית. רק אצל גברים "דקה" נמשכת 15 דקות תמימות...) אני אשגר את יורשי העצר למוסדות החינוך ואשוב.

 

[אמא של פילפילון]

ועכשיו תשובה מלאה

לגבי השילוב של אינטואיציה ומדע כתבתי כבר לציפי כאן ואני אתייחס בצורה יותר ספציפית למדענים. כמוך, גם אני מכירה אנשים רבים (כולל אחד שאני נשואה לו) שבזים לכל מה שלא ניתן להסבר מדעי. זו תפיסה מקובלת, אבל, מאידך, בעבר גם אויר לא הוסבר מדעית. האם הוא לא התקיים

בכילים המדעיים הנמצאים בידינו כיום תופעות רבות לא נתנות להסבר, אבל בהדרגה מתפתחים כלים ומפותחות תאוריות שיכולות להסביר זאת. תאוריית הקוונטים היא תאוריה שיכולה להסביר תופעות רבות כמו דה ז'ה וו. ראיתי לאחרונה בערץ 8 ניסוי שמוכיח שאינטואיציה קיימת (ואני לא מדברת על ניסוי קיקיוני של אוניברסיטה ביזארית. זה קצת ארוך, אבל אשמח לפרט אם זה חשוב). בקיצור: אני בטוחה שיש תופעות שנשגבות מבינתנו כיום או שלא ממש מוכלות בתפיסה השגרתית שלנו. חלקן וחשפו בעתיד ויראו לנו טבעיות מאוד. האיש לי, כפי שנרמז לעיל, לא ממש מחובר לנושאים רוחניים, אבל זה קצת מצחיק, כי, לדעתי, הוא בעל אינטואציות חזקות מאוד. ממילא, אני לא קמה בבוקר ומספרת לו מה חלמתי (חלק מחלומותי אינם נהירים גם לי), אלא רק במקרים יוצאי דופן. אני מעדיפה שזה ישאר מבחינתו תעלומה מאשר ההבסר האלטרנטיבי שהוא יפנה אליו (שהוא, כמובן, שהוא נשוי למכשפה). בתור אמא צעירה הייתי, יחסית, בסדר גמור. מובן שהייתי חסרת בטחון במידה רבה יותר (אני עוד זוכרת את החלפת החיתול הראשון כסיטואציה מביכה עד מבדרת, כולל המשפט שאמרתי לעצמי "יופי, לומדת לתואר שני, מה יצא לך מזה? אפילו חיתול אני לא יודעת להחליף..."). 44 שעות אחרי הלידה כבר היינו יחד בבית, רק האיש, אני והגברת (זה התאים לנו יותר מאשר לעבור להורים או שיתנחלו אצלנו) ומשום מה, לא יודעת מאיפה, ידעתי שהיא תדע לגדל אותי להיות אמא טובה ואני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות. לשמחתי, ההנקה הייתה די טובה, לפחות מבחינת עליה במשקל (נולדה 2560 גרם ובגיל חודשיים כבר שקלה 5 ק"ג), כך שכשדברים אחרים מסביב היו קשים, זה לא היה נורא. הייתי די עייפה ובעיקר מופתעת מעוצמת התובענות שיש בתינוקת, גם אם היא בעלת מזג נח. הדבר שהכי היה קשה להתרגל אליו זה החיים סביב השעון, אבל אחרי שמתרגלים קשה להגמל... אני כן זוכרת חרדה גואה, לא כמשהו חיצוני, אלא הבנה פנימית שגורלה תלוי בנו, שהעולם שהבאנו אותה אליו רחוק ממושלם, הפחד שיאונה לה משהו רע והתחושה הפיזית ממש שנטל האחריות רובץ עלי. מובן שגם הזוגיות השתנתה ולקח קצת זמן עד שכל אחד מצא את מקומו, אבל אני חושבת שיחסית לזוגות אחרים עברנו את זה יפה, אולי גם בשל העובדה שנתתי לאיש הרבה מקום בקשר איתה (אני חושבת שנשים רבות טועות ולוקחות אחריות בלבדית על הילד. זה לא הוגן כלפי הילד ואביו וזה גם מתנקם באם). למעט הנקה שהייתה בלבדית לי (מאוחר יותר הוא האכיל בשאוב כשאני למדתי) הוא עשה ממש הכל. ותודה על המחמאות

אני חושבת שגם את גדלת לא מעט מאז ימי שרונס וגדלת יפה

 

[שרון של לוטן]

קראתי את השאלה של ציפי ואת התשובה

ובכל זאת רציתי לחדד את העניין, אולי כי לי קשה עם הנושא הזה. התכוונתי בעצם לאיך את מצליחה להודות בינך לבין עצמך בכך שעשית החלטה מהבטן. האם את מתרצת אותה לעצמך בטיעונים לוגיים? האם את מקבלת את יכולתך האינטואיטיבית מבלי צורך בהסברים? איך את מסבירה את ההחלטות הללו לסביבתך הקרובה? ראיתי שאת לא מספרת לבעלך על החלומות. גם לא אלו אשר מביאים אתכם להחלטות חשובות משותפות? ותודה גם לך על המחמאה!

 

[אמא של פילפילון]

אההההההה, הבנתי

רמזתי על זה בתשובתי לציפי: לסביבה, לפחות בעבר, הייתי משווקת בעיקר את ההסברים הלוגיים. יותר קל לעכל. היום אני בוררת את הנימוק לפי מי שאני מדברת איתו. כאמור שם, לרוב אין סתירה מהותית בין הרגשת הבטן למידע המוצק, ואז זה כמובן קל יותר. במקרה של ה-CMV, הייתה לי תחושת בטן קשה שגובתה בחלומות. ההמלצה הרפואית לסיים את ההריון הייתה נחרצת, אבל בעיני לא מספיקה בפני עצמה (כן היה סיכוי סטיסטי שהעוברית לא נדבקה). הנתונים הרפואיים היו מספיק קשים בשביל האיש ולדעתו מובן מאליו שהיה צריך לסיים את ההריון. אצלי הכריע תחושת הבטן. בהריון עם הקפל הצווארי המעובה, היו לי חלומות זוועה מקדימים (וזה משהו שקצת קשה להסביר או נשמע מוזר, אבל ידעתי שההריון התחיל תקין, הייתה לי תחושה מאוד מוגנת וביום אחד פתאום הרגשתי מאוד נטושה אנרגטית, הבטחון נמוג והתחילו חלומות מאוד ספציפיים. לא סיפרתי לאיש, אבל בדרך לבדיקה, ברכב, אמרתי לאיש שיש לי הרגשה לא טובה וכנראה שנצטרך סיסי שליה. בחיים לא הייתי לחוצה ככה לפני בדיקה. לצערי, הנתונים היו גרועים אף יותר ממה שציפיתי וההחלטה הייתה מובנת.) נושאים אחרים הם לא עד כדי כך הרי גורל (תרתי משמע) ואני לא תמיד עושה ממש הפרדה בין השיקולים. חייבת לרוץ