אשת השבוע
- פותח הנושא אפרת12
- פורסם בתאריך
אני מה זה מתרגשת...
אז אני אלינה, בת 32, נשואה ואמא ליפעת בת 7.5 ובועז בן 5 חודשים(היום! לא מאמינה איך זמן טס).גרה בפתח-תקווה. במקצועי אני מהנדסת מכונות, סיימתי את מרכז לחינוך טכנולוגי בחולון. אני עובדת בחברת הי-טק כראש צוות של שרטטים. אני עליתי לארץ לפני 14 שנה, כשהייתי בת 18. זה בגדול. אשמח לענות על כל השאלות!
אז אני אלינה, בת 32, נשואה ואמא ליפעת בת 7.5 ובועז בן 5 חודשים(היום! לא מאמינה איך זמן טס).גרה בפתח-תקווה. במקצועי אני מהנדסת מכונות, סיימתי את מרכז לחינוך טכנולוגי בחולון. אני עובדת בחברת הי-טק כראש צוות של שרטטים. אני עליתי לארץ לפני 14 שנה, כשהייתי בת 18. זה בגדול. אשמח לענות על כל השאלות!
אמא של שחף
New member
השאלות שלי הם:
היי מאיפה עלית לארץ? איך מסתדרת יפעת עם בועז בכל זאת יש בינהם הפרש כזה? איך ההורות מתקבלת לאחר 7 שנים של הפרש האם יש הבדל בצורת הגידול שלהם? אחכ אסביר למה אני שואלת?
היי מאיפה עלית לארץ? איך מסתדרת יפעת עם בועז בכל זאת יש בינהם הפרש כזה? איך ההורות מתקבלת לאחר 7 שנים של הפרש האם יש הבדל בצורת הגידול שלהם? אחכ אסביר למה אני שואלת?
הי אמא של שחף
אני עליתי מאוקראינה. למרות שכשעליתי כל זה היה עדיין ברה"מ. יפעת מאוד אוהבת את בועז, אבל כמו ילדה גדולה אוהבת את בובה חדשה שעוד מגיבה. כשהיא מחבקת אותו, היא ממש חונקת אותו, היא כל הזמן מנסה להזיז אותו, להרים אותו, מורידה ממנו בגדים. וזה קורה תוך שניות. בהתחלה היתה קינאה והמליצו לי לשתף אותה בטיפול של בועז. באמת כמה שבועות זה עבד. אבל אחר כך קרו כמה מקרים שאחריהם אני החלטתי לא לשתף אותה לגמרי ואחר כך התגמשתי לעזרה מינימלית - תביא-תזרקי. זה שהיא מפשיטה אותו זה עוד כלום בהשווה לזה שהיא כמעט התביעה אותו באמבטיה ובמקרה אחר תפסתי אותה משחקת איתו קו-קו עם כרית. היא לא ילדה רעה. פשוט היא עדיין לא קולטת שהוא בן אדם ולא בובה. היא עדיין לא מספיק בוגרת. ההורות אחרי הפרש כזה. כל כך התגעגעתי לגיל הזה, לתינוק. אני רואה את עצמי אחרת לגמרי. עם יפעת הייתי תמיד עצבנית ומיואשת, היה נראה לי שהיא כל הזמן בוכה. אני הייתי עייפה וחסרת סבלנות. עכשיו, ואני לא יודעת האם זה גיל, ילד שני או פשוט בגרות ובשלות נפשית, יש לי ים סבלנות אליו. אני יכולה לבלות איתו שעות, אני נהנת מכל רגע איתו. אני עדיין לא יודעת לגבי צורת גידול, אבל הצלחתי איתו בהרבה דברים במה שנכשלתי עם יפעת - למשל בהנקה. את יפעת לא הצלחתי להניק, למרות ששאבתי 3 חודשים, אבל היה מעט מאוד חלב וגם ברגע שיצאתי לעבודה החלב נגמר. עכשיו אני הנקתי מלא כל החופשת לידה וממשיכה להניק עכשיו, אני שואבת בעבודה ומניקה בבוקר ובערב. אני מאוד מקווה שטעויות שעשיתי עם יפעת ובגידול של יפעת אני לא אעשה. בכלל, בועז הוא חוויה מתקנת לכל מה שקשור להריון, לידה, הנקה, חופשת לידה והורות בכלל.
אני עליתי מאוקראינה. למרות שכשעליתי כל זה היה עדיין ברה"מ. יפעת מאוד אוהבת את בועז, אבל כמו ילדה גדולה אוהבת את בובה חדשה שעוד מגיבה. כשהיא מחבקת אותו, היא ממש חונקת אותו, היא כל הזמן מנסה להזיז אותו, להרים אותו, מורידה ממנו בגדים. וזה קורה תוך שניות. בהתחלה היתה קינאה והמליצו לי לשתף אותה בטיפול של בועז. באמת כמה שבועות זה עבד. אבל אחר כך קרו כמה מקרים שאחריהם אני החלטתי לא לשתף אותה לגמרי ואחר כך התגמשתי לעזרה מינימלית - תביא-תזרקי. זה שהיא מפשיטה אותו זה עוד כלום בהשווה לזה שהיא כמעט התביעה אותו באמבטיה ובמקרה אחר תפסתי אותה משחקת איתו קו-קו עם כרית. היא לא ילדה רעה. פשוט היא עדיין לא קולטת שהוא בן אדם ולא בובה. היא עדיין לא מספיק בוגרת. ההורות אחרי הפרש כזה. כל כך התגעגעתי לגיל הזה, לתינוק. אני רואה את עצמי אחרת לגמרי. עם יפעת הייתי תמיד עצבנית ומיואשת, היה נראה לי שהיא כל הזמן בוכה. אני הייתי עייפה וחסרת סבלנות. עכשיו, ואני לא יודעת האם זה גיל, ילד שני או פשוט בגרות ובשלות נפשית, יש לי ים סבלנות אליו. אני יכולה לבלות איתו שעות, אני נהנת מכל רגע איתו. אני עדיין לא יודעת לגבי צורת גידול, אבל הצלחתי איתו בהרבה דברים במה שנכשלתי עם יפעת - למשל בהנקה. את יפעת לא הצלחתי להניק, למרות ששאבתי 3 חודשים, אבל היה מעט מאוד חלב וגם ברגע שיצאתי לעבודה החלב נגמר. עכשיו אני הנקתי מלא כל החופשת לידה וממשיכה להניק עכשיו, אני שואבת בעבודה ומניקה בבוקר ובערב. אני מאוד מקווה שטעויות שעשיתי עם יפעת ובגידול של יפעת אני לא אעשה. בכלל, בועז הוא חוויה מתקנת לכל מה שקשור להריון, לידה, הנקה, חופשת לידה והורות בכלל.
הי קובולט
ילדתי את יפעת בגיל 24 (כמעט 25) ואת בועז בגיל 32, לפני 5 חודשים. אני לא עשיתי חוויה מתקנת, פשוט זה יצא כך. אני די חשדתי בהתחלה שהכל יחזור כמו שזה היה עם יפעת וברגע שזה לא קרה, באצם ברגע שקרו דברים אחרים אני הבנתי שזו חוויה מתקנת. את יודעת, אפילו אם לקחת יחס של חמותי כלפיי. בהריון עם יפעת היינו מבקרים אותה ואפילו מים היא לא היתה מציעה לי. יום אחד אני פשוט כמעט התעלפתי, כי מאוד רציתי לאכול ולשתות והתביישתי לבקש (גם כן אני עם הביישנות מפגרת שלי). אז בעלי פשוט צעק עליה שאני בהריון ולמה היא לא מציעה לנו לאכול כלום. אז היא אמרה שהיא אוכלת דברים אחרים ממה שאנחנו אוכלים ובכלל, היא בדיאטה... בהריון עם בועז חמותי היתה דואגת לי כאילו אני בת שלה. היתה עוזרת לי להוריד נעליים (היה לי מה זה לא נעים שהיא עושה את זה), רצה עליי עם כריות שיהיה לי נוח לשבת, מכינה כל מיני מאכלים טעימים שהיא יודעת שאני אוהבת. לזה אני קוראת חוויה מתקנת.
ילדתי את יפעת בגיל 24 (כמעט 25) ואת בועז בגיל 32, לפני 5 חודשים. אני לא עשיתי חוויה מתקנת, פשוט זה יצא כך. אני די חשדתי בהתחלה שהכל יחזור כמו שזה היה עם יפעת וברגע שזה לא קרה, באצם ברגע שקרו דברים אחרים אני הבנתי שזו חוויה מתקנת. את יודעת, אפילו אם לקחת יחס של חמותי כלפיי. בהריון עם יפעת היינו מבקרים אותה ואפילו מים היא לא היתה מציעה לי. יום אחד אני פשוט כמעט התעלפתי, כי מאוד רציתי לאכול ולשתות והתביישתי לבקש (גם כן אני עם הביישנות מפגרת שלי). אז בעלי פשוט צעק עליה שאני בהריון ולמה היא לא מציעה לנו לאכול כלום. אז היא אמרה שהיא אוכלת דברים אחרים ממה שאנחנו אוכלים ובכלל, היא בדיאטה... בהריון עם בועז חמותי היתה דואגת לי כאילו אני בת שלה. היתה עוזרת לי להוריד נעליים (היה לי מה זה לא נעים שהיא עושה את זה), רצה עליי עם כריות שיהיה לי נוח לשבת, מכינה כל מיני מאכלים טעימים שהיא יודעת שאני אוהבת. לזה אני קוראת חוויה מתקנת.
הי היידי
לא ממש בחרתי את המקצוע. אחרי שעליתי והייתי תקופה ארוכה בבדידיות וגם מלחמת המפרץ הוסיפה לכל העניין, ממש לא היה לי מושג מה ללמוד ומה בכלל אני רוצה מהחיים שלי. באותה תקופה גרנו בחולון. יום אחד אמא שלי אמרה לי שראתה בחולון מוסד שנקרא מרכז לחינוך טכנולוגי ושיש שם מכונות וחשמל\אלקטרוניקה. אמרתי : טוב, שיהיה מכונות. אז היא רשמה אותי ואז הייתי צריכה לעשות פסיכומטרי וזה הוציא אותי קצת מדיכי ותרדמה, התחלתי לעשות משהו. בסופו של דבר אני מתעסקת במשהו שבין הנדסת מכונות ואלקטרוניקה. צוות שלי משרטט רכיבים אלקטרוניים במימדים פיזיים שלהם. ולפני זה 6.5 שנים אני עבדתי במקום אחר, תכננתי מכשירים אלקטרוניים. בקיצור, מכניקה שבאלקטרוניקה. יש לי משפחה בארץ. חוץ מהורים שלי גם סבא וסבתא (סבא בן 90 וסבתא בת 84). גם אח של אבא עם משפחתו. יש גם הרבה קרובים רחוקים שהם בני דודים של הורים שלי ועוד יותר רחוקים. חלק מהמשפחה בארה"ב, אבל גם ברמה של בי דודים של הורים, חלק בלטביה. בעיר שגרנו בו לא נשאר אף אחד. אצל בעלי משפחה שלו בעיקר בארה"ב, גם אבא שלו. כאן רק אמא, אחותו ודוד שלו. לגבי נישואין אני אענה לך בהמשך, כי זה נושא נושא.
לא ממש בחרתי את המקצוע. אחרי שעליתי והייתי תקופה ארוכה בבדידיות וגם מלחמת המפרץ הוסיפה לכל העניין, ממש לא היה לי מושג מה ללמוד ומה בכלל אני רוצה מהחיים שלי. באותה תקופה גרנו בחולון. יום אחד אמא שלי אמרה לי שראתה בחולון מוסד שנקרא מרכז לחינוך טכנולוגי ושיש שם מכונות וחשמל\אלקטרוניקה. אמרתי : טוב, שיהיה מכונות. אז היא רשמה אותי ואז הייתי צריכה לעשות פסיכומטרי וזה הוציא אותי קצת מדיכי ותרדמה, התחלתי לעשות משהו. בסופו של דבר אני מתעסקת במשהו שבין הנדסת מכונות ואלקטרוניקה. צוות שלי משרטט רכיבים אלקטרוניים במימדים פיזיים שלהם. ולפני זה 6.5 שנים אני עבדתי במקום אחר, תכננתי מכשירים אלקטרוניים. בקיצור, מכניקה שבאלקטרוניקה. יש לי משפחה בארץ. חוץ מהורים שלי גם סבא וסבתא (סבא בן 90 וסבתא בת 84). גם אח של אבא עם משפחתו. יש גם הרבה קרובים רחוקים שהם בני דודים של הורים שלי ועוד יותר רחוקים. חלק מהמשפחה בארה"ב, אבל גם ברמה של בי דודים של הורים, חלק בלטביה. בעיר שגרנו בו לא נשאר אף אחד. אצל בעלי משפחה שלו בעיקר בארה"ב, גם אבא שלו. כאן רק אמא, אחותו ודוד שלו. לגבי נישואין אני אענה לך בהמשך, כי זה נושא נושא.
איך נפגשנו
אני נשואה 8 שנים, אבל אנחנו ביחד כבר 12 שנה. נפגשנו באותו מרכז לחינוך טכנולוגי, הוא למד אלקטרוניקה. הוא הגיעה כשהייתי כבר בשנה ב', הוא למד שנה בבר-אילן ועבר אלינו. חבר שלו הכי טוב למד איתי בכיתה והוא זה שהכיר בינינו. בעצם, אני שמעתי עליו כבר לפני זה כל מיני סיפורים שחבר הזה סיפר (וחלק גדול היה סתם המצאות). בשנה ראשונה של הלימודים היה לי חבר אחר שמאוד אהבתי אותו ופרידה היתה מאוד כואבת. אולי הייתי צריכה לחכות עוד זמן, אבל רציתי להוכיח לחבר לשעבר שאני לא אשאר לבד ומאוד התאים לי לצאת עם בעלי לעתיד האגדי, שבנוסף הוא היה נראה טוב והרבה בנות הסתכלו עליו. גם מאוד התאים לי אז שאין אהבה סוערת ושקשר איתו היה די קליל ומכל דבר הוא עשה צחוק. יצאנו 4 שנים שהיו בהם עליות וירידות, גם נפרדנו לתקופה מסויימת, אחר כך חזרנו והחלטנו להתחתן.
אני נשואה 8 שנים, אבל אנחנו ביחד כבר 12 שנה. נפגשנו באותו מרכז לחינוך טכנולוגי, הוא למד אלקטרוניקה. הוא הגיעה כשהייתי כבר בשנה ב', הוא למד שנה בבר-אילן ועבר אלינו. חבר שלו הכי טוב למד איתי בכיתה והוא זה שהכיר בינינו. בעצם, אני שמעתי עליו כבר לפני זה כל מיני סיפורים שחבר הזה סיפר (וחלק גדול היה סתם המצאות). בשנה ראשונה של הלימודים היה לי חבר אחר שמאוד אהבתי אותו ופרידה היתה מאוד כואבת. אולי הייתי צריכה לחכות עוד זמן, אבל רציתי להוכיח לחבר לשעבר שאני לא אשאר לבד ומאוד התאים לי לצאת עם בעלי לעתיד האגדי, שבנוסף הוא היה נראה טוב והרבה בנות הסתכלו עליו. גם מאוד התאים לי אז שאין אהבה סוערת ושקשר איתו היה די קליל ומכל דבר הוא עשה צחוק. יצאנו 4 שנים שהיו בהם עליות וירידות, גם נפרדנו לתקופה מסויימת, אחר כך חזרנו והחלטנו להתחתן.
היי אלינה, יופי של בחירה - זה המקום
לציין שמאוד אוהבת את הפרקטיות של ההודעות שלך, ישר ולעניין. הילדודס שלך מקסימים ויפים, מאוד אוהבת את השמות שלהם. יש לי כמה שאלות ברשותך, כמובן שאת לא חייבת לענות: 1. האם את חשה שיפעת קצת הפסידה לעומת בועז בגלל שהשנה הראשונה של הנישואין היתה קשה (ויחד עם הריון ולידה אני מתארת שזה היה על סף בלתי אפשרי)? 2. איזה סגנון מוסיקה את אוהבת? למה את מתחברת? 3. כעולה לשעבר, מה הביקורת העיקרית שלך לגבי החברה הישראלית? 4. אם היתה לך אפשרות היום, היית לומדת הנדסת מכונות או שמא מקצוע אחר? 5. והשאלה החביבה עליי: תארי את סדר היום האידיאלי שלך? ואשאיר כמה שאלות לאחרים תודה מראש על התשובות ואמשיך לקרוא בהנאה.
לציין שמאוד אוהבת את הפרקטיות של ההודעות שלך, ישר ולעניין. הילדודס שלך מקסימים ויפים, מאוד אוהבת את השמות שלהם. יש לי כמה שאלות ברשותך, כמובן שאת לא חייבת לענות: 1. האם את חשה שיפעת קצת הפסידה לעומת בועז בגלל שהשנה הראשונה של הנישואין היתה קשה (ויחד עם הריון ולידה אני מתארת שזה היה על סף בלתי אפשרי)? 2. איזה סגנון מוסיקה את אוהבת? למה את מתחברת? 3. כעולה לשעבר, מה הביקורת העיקרית שלך לגבי החברה הישראלית? 4. אם היתה לך אפשרות היום, היית לומדת הנדסת מכונות או שמא מקצוע אחר? 5. והשאלה החביבה עליי: תארי את סדר היום האידיאלי שלך? ואשאיר כמה שאלות לאחרים תודה מראש על התשובות ואמשיך לקרוא בהנאה.
הי אנידס
תודה על שאלות, אני אענה בחלקים. יש לי המון רגשי אשם כלפי יפעת. התחלתי לרחם עליה עוד כשהיא היתה בבטן. כשבעלי רצה בן, אני אמרתי לעצמי שאני רוצה בת. בכלל, הרבה פעמים הרגשתי שלא הייתי צריכה לעשות לה את זה, להביא אותה לעולם הזה, כי נכנסתי להריון בשביל ללדת מישהו שיוהב אותי ואני אוהב אותה. זו גישה כל כך לא נכונה, אבל זה מה שהיה ואי-אפשר לסובב גלגל אחורה. כשהיא נולדה, אני התעקשתי על המון דברים בשבילה - לעשות בריתה (כי לבן היינו עושים ברית, אז למה לבת לא), על הדברים שהיינו קונים לה. רציתי לתת לה כמה שיותר (ועד עכשיו), כי תמיד הרגשתי שאני לא נותנת לה מספיק. כל זה היה בא מזה שהרבה שנים חשבתי שאם לא הייתי נכנסת להריון, מזמן כבר הייתי מתגרשת. אני קלטתי שבאצם האשמתי אותה בזה שזוגיות שלי לא הצליחה. הייתי המון בעבודה. חלקית בשביל כמה שפחות להיות בבית ואז היא בקושי ראתה אותי וכשראתה, אז הייתי עייפה, לא היה לי כוח אליה וכו'. אחרי שעזבתי את הבית גם הרגשתי שאני הורסת לה את החיים וכמה שהייתי קונה לה מתנות, עדיין משהו בפנים היה אומר לי שזה לא מספיק וזה לא זה. כשנולד בועז והצלחתי בהנקה,הרגשתי ממש נורא שבזמנו אני לא הצלחתי בהנקה של יפעת ושוב הרגשתי שלא ננתי לה כל מה שיכולתי לתת. לפעמים אני חושבת שאני קשה מידי איתה, למרות שבעלי אומר שאני רכה מידי איתה. אני לא יודעת מתי אני אתפתר מהרגשות האלה, אבל הם די משפיעות עליי. לפעמים אני יושבת ובוכה אחרי שאני נוזפת בה על משהו (אפילו שזה מגיעה לה).
תודה על שאלות, אני אענה בחלקים. יש לי המון רגשי אשם כלפי יפעת. התחלתי לרחם עליה עוד כשהיא היתה בבטן. כשבעלי רצה בן, אני אמרתי לעצמי שאני רוצה בת. בכלל, הרבה פעמים הרגשתי שלא הייתי צריכה לעשות לה את זה, להביא אותה לעולם הזה, כי נכנסתי להריון בשביל ללדת מישהו שיוהב אותי ואני אוהב אותה. זו גישה כל כך לא נכונה, אבל זה מה שהיה ואי-אפשר לסובב גלגל אחורה. כשהיא נולדה, אני התעקשתי על המון דברים בשבילה - לעשות בריתה (כי לבן היינו עושים ברית, אז למה לבת לא), על הדברים שהיינו קונים לה. רציתי לתת לה כמה שיותר (ועד עכשיו), כי תמיד הרגשתי שאני לא נותנת לה מספיק. כל זה היה בא מזה שהרבה שנים חשבתי שאם לא הייתי נכנסת להריון, מזמן כבר הייתי מתגרשת. אני קלטתי שבאצם האשמתי אותה בזה שזוגיות שלי לא הצליחה. הייתי המון בעבודה. חלקית בשביל כמה שפחות להיות בבית ואז היא בקושי ראתה אותי וכשראתה, אז הייתי עייפה, לא היה לי כוח אליה וכו'. אחרי שעזבתי את הבית גם הרגשתי שאני הורסת לה את החיים וכמה שהייתי קונה לה מתנות, עדיין משהו בפנים היה אומר לי שזה לא מספיק וזה לא זה. כשנולד בועז והצלחתי בהנקה,הרגשתי ממש נורא שבזמנו אני לא הצלחתי בהנקה של יפעת ושוב הרגשתי שלא ננתי לה כל מה שיכולתי לתת. לפעמים אני חושבת שאני קשה מידי איתה, למרות שבעלי אומר שאני רכה מידי איתה. אני לא יודעת מתי אני אתפתר מהרגשות האלה, אבל הם די משפיעות עליי. לפעמים אני יושבת ובוכה אחרי שאני נוזפת בה על משהו (אפילו שזה מגיעה לה).
המשך...
אני אוהבת מוסיקה פופ גם רוסי, גם בינלאומי ומוסיקה מזרחית (מאוד אוהבת את שרית חדד, את אייל גולן, זוהר ארגוב וכד' ודרך אגב, גם יפעת אוהבת אותם). הביקורת העיקרית ואולי היחידה - שלא סיפרו לאנשים מה מחכה להם. לא היה לנו ולהרבה אחרים מושג למה לצפות. העיקר זה היה להביא כמה שיותר. ברור, שהרבה אנשים לא היו עושים עליה. אני לא אומרת שאנחנו לא היינו באים, אבל הרבה אנשים היו נשארים שם ואז כל הקליטה יכלה להיות יותר קלה. תמיד הרבה יותר קל כשיש תאום ציפיות. אם בן אדם יודע שיהיה קשה, הקושי כבר מתקבל כמובן מעליו ולא כהלם. סה"כ אני חושבת שהיו די בסדר ועשו מבלתי אפשרי את האפשרי - לקלוט כמות כזו של אנשים, פשוט כל הכבוד. עכשיו קשה להגיד מה הייתי לומדת. אני לא שוללת אפשרות ללמוד תואר שני. בנתיים אני פשוט לא מתחברת לכלום, לא מוצאת מה אני רוצה ללמוד. וללכת ללמוד מנהל עסקים, כי כולם לומדים את זה, אני לא רוצה. המשך יבוא...
אני אוהבת מוסיקה פופ גם רוסי, גם בינלאומי ומוסיקה מזרחית (מאוד אוהבת את שרית חדד, את אייל גולן, זוהר ארגוב וכד' ודרך אגב, גם יפעת אוהבת אותם). הביקורת העיקרית ואולי היחידה - שלא סיפרו לאנשים מה מחכה להם. לא היה לנו ולהרבה אחרים מושג למה לצפות. העיקר זה היה להביא כמה שיותר. ברור, שהרבה אנשים לא היו עושים עליה. אני לא אומרת שאנחנו לא היינו באים, אבל הרבה אנשים היו נשארים שם ואז כל הקליטה יכלה להיות יותר קלה. תמיד הרבה יותר קל כשיש תאום ציפיות. אם בן אדם יודע שיהיה קשה, הקושי כבר מתקבל כמובן מעליו ולא כהלם. סה"כ אני חושבת שהיו די בסדר ועשו מבלתי אפשרי את האפשרי - לקלוט כמות כזו של אנשים, פשוט כל הכבוד. עכשיו קשה להגיד מה הייתי לומדת. אני לא שוללת אפשרות ללמוד תואר שני. בנתיים אני פשוט לא מתחברת לכלום, לא מוצאת מה אני רוצה ללמוד. וללכת ללמוד מנהל עסקים, כי כולם לומדים את זה, אני לא רוצה. המשך יבוא...
יום האידיאלי
בהתחלה רציתי לתאר יום אידאלי למנוחה, אבל בסוף החלטתי שאני יותר נהנת מהאקשן. להתעורר מוקדם, להיפגש עם חברים באלונית, אחר כך להמשיך צפונה. לעצור בחורשה ליד זכרון לארוחת בוקר. לאכול ג'חנון שחברה שלי מכינה ולשתות תא צמחים שבעלה מכין במקום. אחר כך להמשיך עוד צפונה, למצוא מסלול מעניין וללכת עד שנתעייף. ארוחת צהריים באווירה כיפית. ואחר כך הביתה. קצת לנמנם בדרך. ילדים גם נרדמו מאחורה. בבית אחרי אמבטיה להיכנס למיטה, להרגיש את העייפות בכל השרירים ועצמות. בבוקר קמים רעננים ומלאים חיים.
בהתחלה רציתי לתאר יום אידאלי למנוחה, אבל בסוף החלטתי שאני יותר נהנת מהאקשן. להתעורר מוקדם, להיפגש עם חברים באלונית, אחר כך להמשיך צפונה. לעצור בחורשה ליד זכרון לארוחת בוקר. לאכול ג'חנון שחברה שלי מכינה ולשתות תא צמחים שבעלה מכין במקום. אחר כך להמשיך עוד צפונה, למצוא מסלול מעניין וללכת עד שנתעייף. ארוחת צהריים באווירה כיפית. ואחר כך הביתה. קצת לנמנם בדרך. ילדים גם נרדמו מאחורה. בבית אחרי אמבטיה להיכנס למיטה, להרגיש את העייפות בכל השרירים ועצמות. בבוקר קמים רעננים ומלאים חיים.
סוס של נייר
New member
אלינה היא אילנה
היה אחד מספרי הילדות שאהבתי. סיפור על נערה צעירה שעלתה. גרה לירושליים. הכל נראה לה שונה ומשונה, וגם היא נראית ככה בעיני הסביבה (הרבה לפני גל העליה הגדול). היו שם צילומים שלה. היא היתה כ"כ מקסימה, ואני קראתי את הספר הזה שוב ושוב. מכירה? אולי תוכלי למצוא אותו בשביל יפעת, היא בטח תתחבר לזה. כרגע אין לי שאלות, אבל קוראת בעניין. תודה שאת חולקת איתנו.
היה אחד מספרי הילדות שאהבתי. סיפור על נערה צעירה שעלתה. גרה לירושליים. הכל נראה לה שונה ומשונה, וגם היא נראית ככה בעיני הסביבה (הרבה לפני גל העליה הגדול). היו שם צילומים שלה. היא היתה כ"כ מקסימה, ואני קראתי את הספר הזה שוב ושוב. מכירה? אולי תוכלי למצוא אותו בשביל יפעת, היא בטח תתחבר לזה. כרגע אין לי שאלות, אבל קוראת בעניין. תודה שאת חולקת איתנו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.