אשת השבוע

[אלינה12]

הי מיכל

לגבי איך בחרתי אני עניתי להיידי, אבל אני יכולה להוסיף שאת האלקטרוניקה בכלל לא סבלתי, אז אם אפשר לקרוא לזה בחירה, אז באמת בחרתי במכונות, כי זה מה שהעדפתי אז וגם עכשיו. אני אוהבת מאוד מה שאני עושה. עוד כשתכננתי מכשירים בעבודה קודמת, זה היה סופר מעניין. היה פה אלמנט של יצירה ושל מחשבה ושל פנטזיה שכמובן בגבולות שלקוח מבקש. אני מאוד אוהבת לעצב משהו, למרות שאין לי כשרון בציור, אבל ציור בעזרת המחשב אני מאוד אוהבת. מקצוע אחר? בזמנו מאוד רציתי ללמוד אדריכלות, אבל כמו שהבנתי אחר כך זה לא כזה מעניין כמו שאני חושבת. לגבי שרוב הם בנים זה נכון, כשלמדתי, היינו 2 בנות בכיתה, כל שאר היו בנים. כל הבנות היו באלקטרוניקה. היה בזה משהו נחמד, כי גם קיבלנו יחס מועדף אצל מרצים, גם עזרו לנו הרבה וגם באיזשהו שלב בנים היו שוכחים שיש בנות בסביבה והיו מתחילים שיחות בנים ולפעמים זה היה די מעניין לראות ולשמוע.

 

[שרון של לוטן]

הי אלינה!../images/Emo39.gif

יופי שאת אשת השבוע! אני עוקבת אחר תשובותיך מזה זמן מה, ומאוד מאוד נהנית. התמונות בגלריה מקסימות ויש לך שני ילדים יפיפיים (עם שמות שאני מאוד אוהבת). יש לי כמה שאלות: 1. איך היה לעלות לארץ בגיל 18? האם התגייסת לצבא? מייד או שהיתה לך תקופת קליטה מסויימת? ואם התגייסת, איך היה השירות? ואיך הסתדרת עם השפה? 2. האם בעלך ישראלי או עולה גם הוא? באיזו שפה אתם מדברים עם הילדים? 3. עבודתך נשמעת מעניינת אך גם מאוד אחראית ותובענית. איך את מתמרנת בין גידול הילדים והעבודה? נשמע שאת אחראית על צוות. האם זה מאפשר לך ללכת הביתה בשעות קבועות? אני אשאיר כמה שאלות לאחרות, ואם לא ישאלו מה שרציתי בהמשך השבוע, אחזור עם עוד שאלות. תהני מהשבוע!

 

[ט ו ל י ל ה]

היי אלינה - איזה תמונות מדהימות.

ישלי שתיים וחצי שאלות. הציטוט שמופיע אצלך על הרגליים, מה זה? והשאלה השנייה, ממשיכה את שרון, את ראש צוות של גברים? ואת מספרת שאת שואבת וממשיכה להניק? איך זה מסתדר (כל הכבוד, אגב) ואיך את רואה את עצמך שוב מוקפת גברים? והאם את מרגישה שהשאיבה והאימהות הטרייה משפיעים עליהם, אם בכלל? שבוע מצוין לנו

 

[אלינה12]

הי טולילה

הציטות הוא מפו הדוב. אני מאוד מחבבת את הדובי הזה, אני חושבת שבועז קצת דומה לו. הוא נולד גדול (4800) ואחת האחיות בטיפת חלב אמרה שהוא כמו פו הדוב. אני גם הדבקתי לו בחדר מדבקות של פו הדוב. בצוות שלי דווקא יותר בנות. 2 בנים ו-4 בנות. בעבודה שהם עושים לא נדרש להיות מהנדסים או משהו, הם משרטטים ומה שנדרש זה הכשרה מסויימת. בנות הם ממש מקסימות, אחת מהן הכירה לי את הפורומים, זאת dafdaf מלהיות הורים. לבנים אני חושבת היה קצת יותר קשה לקבל ראש צוות אישה, אבל מתרגלים לכל דבר וגם לזה. בעבודה קודמת גם הייתי ראש צוות ושם היו רק גברים. אז חלק קיבלו את זה וכיבדו אותי ואת המקצועיות שלי,אחרים קיבלו את זה מחוסר ברירה, אבל היה אחד שלא היה מוכן לקבל ממני הוראות, היו וויכוחים גדולים, הוא היה חייב להשלים עם זה, אבל זמן קצר אחרי זה הוא מצא עבודה אחרת (לשמחתי) ועזב. לגבי הנקה ואמהות, אני לא חושבת שכל כך איכפת להם מהשאיבות שלי, הם לא אומרים כלום, זה יותר מעניין את הבנות. רק בחור אחד ממחלקה אחרת כשראה אותי עם צידנית לבקבוקים שאל האם זה אוכל לתינוק? אמרתי "כן" ובזה זה ניגמר. אני חושבת שבגלל כל התוכניות שיש לאחרונה ובגלל שהרבה נשים חזרו להניק ולשאוב זה נהיה מאוד ברור ורגיל. גם אני מתארת לעצמי שיש להם נשים ובטח הם גם עושות אותו דבר, אז אני רואה שמקבלים את זה מאוד טביעי. שבוע מצוין גם לך

 

[אלינה12]

תודה ../images/Emo9.gif, גם אני תמיד עוקבת אחריך

אני חושבת שלעלות בכל גיל זה לא פשוט. אולי רק לתינוקות. כמובן לכל גיל יש בעיות שלו. לי מאוד היו חסרים חברים. כשבחורה בת 18 יושבת ימים שלמים בבית זה היה נורא מתסכל. כשעלינו, גרנו תקופה מסויימת אצל חברים של ההורים שלי שהם היו חברים עוד מצעירותם והם עלו בשנות ה-70. והיתה להם בת שאז, בשנות ה- 70 היינו חברות ואחר כך היא נסעה. ואני שמעתי עליה סיפורים רבים וממש חלמתי שכשנגיעה, היא תהיה חברה שלי. אבל כנראה שלה היו חלומות אחרים... היא היתה בצבא, היתה יוצאת מוקדם בבוקר, חוזרת בצהריים, הולכת לישון ובערב יוצאת עם החבר שלה. וכשניסיתי להתקרב אליה, קיבלתי ממש בומבה בראש שהיא שונאת כל העולים חדשים, שבאנו לקחת לה מקום בחיים שלה וכו' וכו'. כמובן שזה בכלל לא היה אישי אליי, שהיא דיברה מתוך תיסכול אישי שלה באותו זמן. אז לא הייתי רואה את זה כך ודי נפגעתי. (דרך אגב, עכשיו אנחנו נפגשות ומדברות מאוד בכיף, היא אמא ל-4 ואני אמא לשניים) אז מחוסר ברירה התחברתי עם שכנה בת 26 (ואני הייתי בת 18...) שהיא נואשת רצתה להתחתן(רק עם ישראלי) והיתה כל פעם יוצאת עם מישהו. אז מידי פעם היתה לוקחת אותי וחבר שלה היה מביא איתו מישהו. כנראה שגברים (בני שלושלים בערך) היו מגיעים למפגשים כאלו לצורך מין מזדמן ואני ילדה (ועוד בטולה) מאוד סבלתי מזה שכל פעם אני צריכה לנפנף מישהו. בסופו של דבר חתכתי את הקשר איתה. ועד שהתחלתי ללמוד הייתי לבד לגמרי. אחרי שהתחלתי ללמוד, הקליטה שלי התקדמה די מהר. מהר למדתי את השפה, היו לי הרבה חברים\חברות. לצבא לא גייסו אותי, כי מי שהיתה עולה אחרי גיל 18 היתה פטורה מהצבא. בעלי גם עולה. אם לא היינו נפגשים בארץ, לא היה שום סיכוי שהיינו ניפגשים אי-פעם, כי הוא היה גר בצד שני של ברה"מ. בגלל הסיפור עם חברה בת 26 שהיא יצאה רק עם ישראלים ובגלל שאז חשבתי שכל הגברים ישראלים הם חולי מין, לא נתתי שום צ'אנס לשום בחור ישראלי להתקרב אליי. כמה שנים הייתי ממש בגטו, אפילו בלימודים, כי כיתה שלנו היתה חצי-חצי. כשסיימתי את הלימודים והתחלתי לעבוד גיליתי כמה אני טעיתי בגישה השלילית שלי. עכשיו חברים הכי טובים שלנו שאנחנו נפגשים כמעט כל שבוע ויש לנו ילדים באותם גילאים והם לא יודעים מילה אחת ברוסית. המשך יבוא.

 

[אלינה12]

המשך...

יפעת כמובן מעדיפה לדבר בעברית ואני בלי לשים לב מנהלת איתה שיחות בעברית ופתאום תופסת את עצמי, עוברת לרוסית ואחר כך שוב תופסת את עצמי שבלי לשים לב אנחנו גולשים לעברית. אבל אני בכל זאת משתדלת לשמור על הרוסית שלה, כי אני חושבת שעוד שפה אף פעם לא תזיק.טוב, לפחות סבתות לא מוותרות לה. עם בועז אני גם מערבבת את השפות, אבל גם משתדלת לדבר ברוסית. בעבודה מאוד מתחשבים בי ומאוד גמישים איתי לגבי שעות עבודה. עשרה לארבע אני פשוט קמה ויוצאת. אני לא יודעת כמה זמן זה יהיה אפשרי, אני כולי תקווה שאוכל להאריך שעת הנקה לפחות עד ספטמבר הבאה. עם יפעת לא הצלחתי כל כך לתמרן בין עבודה וגידולה ויש לי המון רגשי אשם בגלל זה. עד גיל שנה באמת יצאתי בארבע, אבל אחר כך דרשו ממני שעות נוספות (כל זה היה בעבודה קודמת) והייתי נשארת המון, היו ימים שהיא בקושי ראתה אותי. עם הולדת בועז השקפת אולם שלי קצת השתנתה. גם בגלל שישבתי איתו בבית ויפעת היתה חוזרת הביתה מוקדם והיתה אומרת לי שהיא כל כך שמחה שאני בבית כשהיא חוזרת, סוף סוף קלטתי כמה הייתי חסרה לה כל השנים האלו. ואני לא רוצה לעשות את אותה טעות עם בועז. לצערי אני לא יכולה להרשות לעצמי לעבוד חצי יום, אבל לחזור הביתה בשעות נורמליות אני חושבת שבהחלט אני יכולה. כמובן זה ישפיעה על התקדמות שלי, אבל אני חושבת עכשיו שזה לא העיקר בחיים.

 

[משוש30]

הי אלינה. אני פה עם שאלות על

האינטגרציה בישראל...

כעולה (ישנה) שחוותה טראומות לא קטנות בעקבות העליה רציתי לשאול איך הסתדרת בקליטה בארץ. האם היה לך קשה? האם גם את עברת טראומות או שיחסית היה פשוט? למה בעצם עליתם? סיבות כלכליות? "ציונות"? אחרות? האם חווית אנטישמיות באוקראינה? (עבדתי קצת בקייב בזמנו והיו לנו עימותים קשים עם אנשי הממסד שם) האם נשארו לך שם עוד חברים וקרובים ואם כן האם אתם מצליחים לשמור על קשר? איך היית מגדירה את עצמך מבחינת הזהות שלך? איזה חלקים בך את רואה כ"ישראלים" ואיזה כ"אוקראינים" או אולי "אירופאים"?

 

[אלינה12]

הי משוש, שאלות מעניינות

כמו שכבר כתבתי, עליה היא אף פעם לא עוברת פשוט. בתשובות שלי לשרון כתבתי כמה דברים על הקליטה שלי. הטראומה שהיתה לי זה שמאוד פחדתי להיות לבד. אם הייתי יום אחד לא יוצאת מהבית עם חברים\חברות, פשוט הייתי נתקפת בחרדה, הייתי מרגישה חנק ופחד. עברו כמה שנים עד שעברו לי התקפים האלו. ועברו עוד כמה שנים עד שהתחלתי גם להנות מלהיות לבד בבית. גם אני יודעת שאני לא אעשה את זה לילדים שלי (למרות שאומרים never say never). לפני כ-9 שנים כשעוד יצאנו בעלי לעתיד הציעה לי שניסע לארה"ב לאבא שלו. אמריקה היתה חלום הרטוב שלו. אני אמרתי לו שהוא יכול לנסוע לאן שהוא רק רוצה, אני נשארת כאן. הוא מאוד כעס ונפרדנו. חודש אחרי זה הוא חזר ואמר שהוא החליט לא לנסוע בגללי. רק ביקשתי שהוא לא יאשים אותי אחר כך שהרסתי לו את החלום. ב-2000 הוא היה בארה"ב מטעם עבודה וכשחזר הוא ממש הודה לי על זה שעצרתי אותו אז, כי הוא לא התחבר בכלל לאמריקה. (כך נהרס החלום). למה עלינו? בטוח לא סיבות כלכליות, כי גם היינו מבוססים בסדר וגם תמיד ידענו שלא ניסע לארה"ב. בכמה שנים אחרונות לפני עליה התחיל לפעול אצלינו מרכז יהודי. היינו הרבה הולכים לשם. אבא שלי אפילו היה בהנהלת המרכז. אני השתתפתי גם בחוג הריקודים מטעם המרכז.היו עוד הרבה חוגים שם. היו גם הרבה מסיבות והרבה דיברו על ארץ, על זה שצריך לעלות.היה גם אולפן, היו מגיעות מורות מהארץ. באיזשהו רגע אלפי אנשים פשוט החליטו לנסוע. האם זה היה בגלל הציונות? חלקית. האם זה היה בגלל הפחד להישאר שם, כי מצב היה לא כל כך רגוע מבחינה פוליטית ופחדו מהמהומות? חלקית. וגם כשפתאום כולם מסביבך מתחילים לזוז, את לא רוצה להיות זאת ש"מכבה את האור אחרונה". כל הנסיבות האלו גרמו לעליה. כמו כל יהודיה חוויתי אנטישמיות. זכור לי משפט שהיה הכי משפיל "את יהודיה, אבל בן אדם טוב". אמרו לי את זה לא פעם. יחד עם זאת החברה הכי טובה שלי שהיתה לי כמו אחות היתה שכנה והיא אוקראינית. היא היתה בשנה יותר קטנה ממני, אבל תמיד דאגה לי. אני הייתי תמיד די ילדותית והיא מאוד בוגרת, היא דאגה לאחים שלה (ואני אפילו לעצמי לא דאגתי) והיא היתה בא אליי בצהריים לשאול האם אכלתי. ואם לא, היתה מחממת לי את האוכל.היינו יושבות עד הלילה ומנהלות שיחות נפש. ממנה חוויתי רק אהבה. אז אי-אפשר לעשות הכללות אף פעם. לצערי קשר איתה אבד. כמה שנים הייתי מתכתבת איתה ומתקשרת אליה. לאט לאט הפסקתי להתכתב (תירוצים - אין זמן, אין כוח וכו'). אחר כך הפסקתי גם להתקשר. כך היה עם כולם. יש לי קשר במייל עם בת דודה שלי מלטביה. כמה חברות נסעו לארה"ב ויש לי קשר במייל עם אחת מהן. וזהו. מבחינת הזהות שלי אני ישראלית לכל דבר. אני לא רואה שום הבדל ביני לבין חברות שלי. אני אוהבת הומור ישראלי ומשחקי מילים והרבה משתמשת בזה. אני די רעשנית ונדלקת מהר (יש לי פיוז די קצר, למרות שאני עובדת על זה חזק, אבל הרבה אנשים כשמתחילים לדבר איתי אומרים לי "קודם כל תירגעי"). בגדול, החיים שלי לפני עליה הם כמו בארפל, כאילו זה לא היה איתי.

 

[nonaa]

שלום אלינה ../images/Emo13.gif

אני קצת ממשיכה שאלות של קודמותי ... * האם בדיעבד היית מעדיפה הפרש קטן יותר בין הילדים ? שמתי שהפרש גדול יחסית נפוץ במשפחות "רוסיות"... זה נראה לך קשור ? בזמנו שאלתי את אימי (הורי עלו בשנות ה-70 מיד אחרי שהתחתנו) על כך והיא טענה שזה נפוץ אצל משפחות שעלו עם ילד אחד ואז חיכו מס' שנים לראות כיצד מתאקלמים בארץ ומתבססים כלכלית ורק אז הביאו עוד ילד. אצלכם זה קשור לשיקולים כלכליים ? * אם היית הולכת ללמוד בארץ ששפתה שפת אימך, האם היית בוחרת גם בלימודים ריאליים ? * מה השפה העיקרית בבית ? * נסעת לבקר במולדתך ? אם לא, האם את מעונינת לנסוע ? עד כאן, נראה לי שכבר שאלתי יותר מדי ...

 

[nonaa]

שמתי = שמתי ../images/Emo23.gif .....

 

[אלינה12]

הי נונה

אצלינו זה לא היה קשור למצב כלכלי. הסיפור הוא יותר מסובך. אני נכנסתי להריון מיד אחרי שהתחתנו ובגלל שלא גרנו לפני זה ביחד השנה הראשונה תמיד קשה ואני הרגשתי אותה כסופר קשה. בעלי לא כל כך התחבר להריון שלי, גם כשנודה לו שזו בת, אז בכלל איבד עניין (הוא רצה בן). לא הסתדרתי עם חמותי וכו'. לידה היתה די טראומטית. ואחרי לידה המצב לא רק שלא השתפר, אלא החמיר. גם עם בעל, גם עם חמות. באיזשהו שלב אני הצעתי ללכת ליועץ נישואין, או להיפרד, כי ממש הייתי על הסף. הלכנו ליועץ, זה עזר לזמן קצר ושוב הכל חזר - נתק בתיקשורת,כעסים,ריבים. כשיפעת היתה בת 4 אני עשיתי צד גורלי - עזבתי את הבית ועורכת דין שלי התחילה תהליך של גירושין. סוף סוף בעלי קלט שזה לא משחק וזה ניגמר. והוא הפך עולמות, הלך לסדנה, עשה פשוט מהפך. פשוט הפך להיות בן אדם אחר. כשראיתי את השינוי שהוא עשה, הצטרפתי אליו ועשינו את המשך הסדנה ביחד. זה היה לפני 3 שנים. עוד בזמן הסדנה החלטתי שאני חוזרת. עוד אז רצינו כבר להביא עוד ילד, אבל מצאתי עבודה חדשה ולא רציתי לפספס את ההזדמנות, אז דחינו את זה לעוד שנה (מה זה כבר משנה הפרש של 6 או 7 שנים). זהו, כך יצא שיש הפרש גדול בין הילדים. כמובן שאם לא כל הסיפור הזה הייתי נכנסת להריון הרבה קודם. את השלישי אני מתכוונת להביא עוד 3-4 שנים. לא משנה איפה הייתי לומדת, תמיד אהבתי מטמטיקה, פיסיקה וכו', בקיצור לימודים ריאליים. אני התחלתי עוד בברה"מ ללמוד, שנה ראשונה (טכנולוגיית דפוס), אבל ברגע שנודה לי שאנחנו עולים לארץ, התחלתי להבריז מהלימודים, לא עשיתי עבודות ובחינות. הורים שלי גם לא התעקשו יותר מידי, פשוט לא היה טעם. אני אף פעם לא נסעתי לבקר ולא נראה לי שאסע. יש כמה סיבות. אני לא רוצה להתאכזב, כי אני בטוחה שזכרונות שיש לי מאז זה בכלל לא מה שיש שם עכשיו. סיבה נוספת, יש בעולם כל כך הרבה מדינות שבהם לא ביקרתי, אז למה לבקר במקום שכבר הייתי בו? אולי עוד 20 שנה יגיעה תור גם של המקום (קצת מוזר לי שקראת לזה מולדת, כי אני כבר מזמן לא חשבתי כך על המקום הזה ולא כל כך מתחברת לזה)

 

[אלינה12]

פספסתי שאלה אחת

שפה עיקרית בבית רוסית. למרות שכמו שכתבתי שיפעת מעדיפה לדבר בעברית ובגלל זה יותר ויותר נשמע בבית עברית. אנחנו בינינו מדברים רוסית, אבל אם יש לידינו לפחות מישהו אחד שלא מבין, אנחנו עוברים ישר לעברית. אני חושבת שזה לא מכובד לדבר שפה שאנשים אחרים לא מבינים. גם בצוות שלי אני מתעקשת שאנשים ידברו בינהם עברית, כי צוות שלי חצי-חצי. למרות שבנושאים אישיים הם עדיין מדברים בינהם ברוסית, אבל בכל הנושאים טכניים ובפניות אליי הם עוברים לעברית.

 

[אדר שלי]

הי אלינה!../images/Emo141.gif../images/Emo140.gif

קודם כל, התמונות מקסימות!!! ועכשיו לשאלות שלי:

מהם התחביבים שלך?

אילו תכונות שלך את אוהבת ואילו לא?

ולשאלתי הקבועה: אילו טיפים את יכולה לתת מחייך לגבי שילוב האימהות, הזוגיות והקריירה?

 

[אלינה12]

הי אדר שלי

לתחביבים לא תמיד יש זמן. בעיקר אני מכורה לטלויזיה (לסרטים) ולאינטרנט. אני אוהבת לקרוא, אבל לזה ממש אין זמן. אני מצטארת על הפירוט, אבל אני קוראת או בשרותים, או ביום כיפור... אני אוהבת ללכת לקולנוע ובפרט לסרטים מצוירים עם יפעת. אנחנו לא מפספסות אף סרט ואני לא יודעת מי נהנת יותר, היא או אני. אני לא אוהבת בי זה שאפשר בקלות להוציא אותי מהכלים. פעם היתה לי תכונה איומה להגיד את האמת בפרצוף והפסקתי עם זה, כי הייתי פוגעת באנשים והבנתי שאף אחד לא ביקש את זה ממני. אני לא אוהבת את העקשנות שלי(טוב, אני שור וזה התירוץ, למרות שהוא די עלוב). מה שאני אוהבתי אצלי זה שאני יודעת להקשיב לאנשים, כל אחד יכול לבוא אליי עם בעיה שלו ואם אני לא יכולה לפתור אותה, אז לפחות אני יכולה להיות כתף. אני אוהבת את הנחישות שלי ואם אני שמתי מטרה, אני אשיג אותה. שאלה שלישית די קשה. אני בדיוק עכשיו קוראת ספר "איך היא עושה את זה" של אליסון פירסון וגם מחפשת את המתקון לשילוב.כשאני אסיים, אני מבטיחה לספר. מה שעובד אצלי זה לעשות במינימום זמן מקסימום דברים (ולעשות אותם טוב) וזה נקרא ניהול זמן אפקטיבי. אז אפשר להרשות לעצמי לצאת מוקדם מעבודה. אני זוכרת שבעבודה קודמת היה לי מנהל (שהוא התחלף אחר כך, כי הפך לסמנכ"ל). הייתי יוצאת ב- 5 תקופה ארוכה וכשאחד הבנים גם רצה לצאת ב-5, לא נתנו לו, ומנהל אמר לו "כשתעשה עד חמש כמות העבודה שאלינה עושה, גם תוכל לצאת מוקדם". זו היתה ממש מחמאה בשבילי.

 

[hilae]

היי אלינה

התמונות שלכם מאוד יפות, רציתי לשאול

איזה קשר יש לך עם ההורים שלך? ואיך הם השתלבו בארץ? יש לך אחים? מאיזו עיר באוקראינה עליתם?

האם יש פירוש לשם אלינה?

אני מאוד אוהבת את שמות ילדיך, איך בחרתם אותם? שיהיה לך שבוע מקסים

 

[אלינה12]

הי hilae

אתחיל בזה שאני בת יחידה. אומרים שאשכנזים זה ילד וכלב, אז גם כלב לא היה לי.לאמא שלי אחרי היו 2 הפלות טביעות והיא לא ניסתה יותר. הורים שלי מאוד אוהבים אותי ומפנקים. גרנו תמיד גם עם סבא וסבתא, אז ארבעתם הסתובבו סביבי. בילדות הייתי יותר קשורה לאבא. הוא יודע המון דברים והיה לי מאוד מעניין להקשיב לו. בגיל התבגרות זה ניגמר. התחלתי להתחצף אליו, הוא התחיל להעניש אותי. הרבה פעמים לא נתן לי לצאת מהבית, הכריח לעשות שיעורים, בקיצור היתה מלחמה בינינו. בכלל, איך שהם מספרים הייתי איומה בגיל התבגרות. בערך מגיל 15-16 התחלתי יותר להתחבר לאמא. מאז ועד עכשיו אני יותר אוהבת לדבר איתה. עם אבא אין לי סבלנות, הוא מדבר הרבה, נכנס לפרטים. כל מה שכל כך אהבתי בילדות מעיק עליי עכשיו. הורים מאוד עוזרים לנו. אני אף פעם לא צריכה לשלם בייביסיטר, כי אבא שלי תמיד בא לשבת עם ילדים (דווקא אבא ולא אמא). הוא חולה על יפעת. שאלות ראשונות שלו תמיד עליה (ואחר כך כבר על בועז). השתלבות שלהם בארץ היתה יותר קשה משלי. אבא שלי עורך דין במקצוע והוא היה צריך לעשות 9 מבחנים, כדי לקבל רישיון. בשנים ראשונות אמא שלי עבדה בכל עבודה שרק יכלה (ניקיונות, קשישים וכו') כדי לתת לאבא ללמוד. והוא עשה את זה בגדול, אני מאוד גאה בו. אחרי שסיים בחינות, הוא התחיל מסטאז' ואחר כך מצא משרד בתל-אביב שבו הוא עובד כבר עשר שנים. והוא מצא את זה לבד. פשוט היה נוסע בעקביעות לתל-אביב, נכנס למשרדים שונים. 3 פעמים הוא היה במשרד הזה ובפעם שלישית קיבלו אותו. לאמא שלי לא היתה כזאת הצלחה, אבל בסופו של דבר היא גם מצאה את הנישה שלה, הפסיקה עם ניקיונות וקשישים. היא עובדת כמלחימה. פעם היא היתה מהנדסת אלקטרוניקה ותחום הזה די קרוב אליה. עלינו מעיר שנקראת לבוב, אני לא יודעת אם זה אומר לך משהו. זו עיר קטנה במערב אוקראינה. פעם זה היה פולניה עד שרוסים כבשו אותה בתחילת מלחמת עולם השניה. אבל סבא וסבתא שלי עברו אליו אחרי המלחמה, כי רוב היהודים המקוריים של לבוב נהרגו בגטו. לשם אלינה יש פירוש, יש לי אפילו ספר בבית. מבטיחה לך בערב לבדוק ולספר, כי אני ממש לא זוכרת עכשיו. שמות לילדים. קודם כל מראש החלטנו שלילדים יהיו שמות ישראלים. עם יפעת היה יותר קל. בעלי הביא את השם. בהתחלה לא ממש נדלקתי, אבל ערב אחד נסעתי באוטובוס והיו שם כמה נערות ושמעתי איך אחת קוראת לשניה "יפעת". הנערה הזאת היתה כל כך חמודה שבאותו רגע נדלקתי גם על השם. שם בועז היה שמור לי עוד מהריון ראשון, כשלא ידענו עוד האם זה בן או בת, אני מאוד נדלקתי על השם הזה. אבל עד שהחלטנו שיקרוא לו כך, עברנו דרך ארוכה. כל השמות שאני אהבתי (איתי, עידו, רועי) בעלי לא אהב. ואני לא אהבתי את מה שהוא רצה (דוד,דניאל, גבריאל כו') בחודש שישי הוא לא אהב גם שם בועז. אז פשוט עזבנו את זה. בחודש תשיעי חזרנו לנושא ואז הוא התחיל להתחבר לשם בועז והשארנו עוד 2 אופציות אייל וינאי (שלא ממש אהבתי, אבל אלה היו שמות היחידים שבהם הגענו לעמק שווה). כשבועז נולד, הסתכלנו עליו ולא היה לנו ספק ששם הזה פשוט תפור עליו.

 

[אלינה12]

פירוש של אלינה

מה שכתוב שם "אצילה" בגרמנית העתיקה ודווקא "זרה, אחרת" בלטינית. אני לא יודעת למה מזה אני מתחברת, אבל איך שהם מתארים שם בספר את האופי, בול עליי.

 

[ornaok]

היי אלינה!

שרשור מרתק! אני מאוד אוהבת לקרוא את תשובותייך, תמיד, את מצטיירת כאישה מבריקה! הצלחתי לחשוב על כמה שאלות

כמה ילדים את רוצה בסה"כ? איך היחסים של בעלך ושל ביתך יפעת? אמרת שבהריון שלה הוא לא התחבר אליה כי רצה בן... האם גם כשנולדה הוא לא התחבר אליה? ואיך היו היחסים שלו איתה עד שעזבת ואחרי שחזרת? האם מלבד היחס אליך השתנה גם היחס אליה? ואיך היחסים שלו או נכון יותר - היחס שלו - אל בועז?

 

[אלינה12]

תודה../images/Emo9.gif

בגיל 20 חשבתי שיהיו לי 4, אבל עכשיו אני רואה שיותר מציעותי זה 3. ברגע שיפעת נולדה הוא פשוט התאהב בה. הוא היה חוזר מעבודה, לוקח אותה על הידיים ולא מוריד עד הלילה. בגלל שלא הנקתי, הוא יכל גם להאכיל אותה. כל שישי שבת היה יוצא לטייל איתה בעגלה. תמיד אמרתי לו שהלוואי והייתי זוכה לפחות בעשירית מאהבה שלו כלפיה... כשעזבנו (ועזבתי איתה כמובן) היא עברה טראומה די רצינית. היתה תקופה שהיא לא רצתה לבוא אליו לסוף שבוע. לאט לאט היא השלימה עם זה ואפילו התחילה לנצל את המצב ולסחות מתנות. אחרי שחזרנו היא היתה מאושרת עד הגג. אבל שום דבר לא עובר סתם. כנראה שמשהו יושב לה בפנים, כי לא תמיד היא שולטת בהתנהגות שלה, בעצבים שלה. עם תחילת בית הספר היא התחילה להתחצף יותר, מסתירה דברים,לא מקשיבה. עם הולדת של בועז כל זה החמיר. אני יותר סבלנית איתה. והיא עם בעלי עכשיו כמו חתול ועכבר. היא יודעת מה מוציא אותו מהכלים ועושה את זה. מאוד מזכיר לי את היחסים שלי עם אבא שלי, אבל בגיל 13 ולא בגיל 7. לבועז בעלי התחבר עוד שהוא היה בבטן. למרות שהפעם הוא רצה שתהיה עוד בת. בכלל, כמו שכתבתי קודם, בועז הוא חוויה מתקנת של הריון ולידה. הוא היה איתי בכל הבדיקות אפילו הכי קטנות, תמך בי, עזר לי, היה איתי בלידה מהתחלה עד הסוף (בלידה של יפעת הוא יצא בזמן צירי לחץ). הוא גם מאוד אוהב את בועז, אבל נראה לי שליפעת הוא היה קשור יותר בגיל הזה. גם בגלל שאני מניקה הוא לא יכול להאכיל אותו וקשר ביני ובין בועז יותר חזק מקשר שלו עם בועז.

 

[yaelia]

בוקר טוב אלינה

את נשמעת אישה מאוד ממוקדת ותכלסית, תכונות מעולות לעבודה. השאלות שלי הן: מה המשפט שאת הכי שונאת שאומרים לך מה הדבר שיכול להעלות לך חיוך מיידי חמישה דברים שבלעדיהם את לא יוצאת מהבית איך את מפנקת את עצמך