אשת השבוע

אלינה12

New member
תודה ../images/Emo13.gif

הכי שונאת כשאומרים לי "אני אגיד לך משהו, אבל אל תתעצבני". אני ישר מתחילה לרתוח ומקשיבה כבר מתוך העצבים.
גם יש תקופות לכל מיני שאלות שמציקות. לפני שנכנסתי להריון עם בועז כל העולם ואחותו היו צריכים לשאול אותי "נו,מה עם השני?"
. עוד לפני שהתחתנתי: "נו, מתי את מתחתנת?"
. בשנים האחרונות קצת השמנתי, אז היו כמה ששאלו אותי "את בהריון, או שהשמנת?"
. ואחרונה חביבה, כשהייתי לקראת סוף ההריון כל אחד היה חייב לשאול "את עדיין כאן?", "למה את לא יולדת?", "נו, מתי כבר?".
טוב, לאנשים תמיד יש מה להגיד. בועז מייד מעלה לי חיוך.
ברגע שאני רואה אותו, אני שוכחת על הכל. כשאני רק מסתכלת על התמונות שלו בעבודה, אני מתחילה לחייך. אני לא יוצאת בלי ארנק,תיק איפור, מפתחות של האוטו, מפתחות של הבית ופלאפון. אני לא הרבה מפנקת את עצמי
(ובאמת חבל). פעם ב... אני עושה אמבטיה עם שמן\מלח ארומטי. קונה לעצמי גלידות או ארתיקים. קונה בגדים, בשמים או איפור. בגדול, אני יותר אוהבת לפנק את הילדים. כשהם נהנים, אני גם נהנת.
 

חושחושה

New member
אלינה, התמונות של הילדים משגעות

הם נראים כאלה עסיסים! איך בחרת את השמות שבחרת להם?
 

אלינה12

New member
הי חושחושה

על השמות של ילדים כבר עניתי בתשובה ל-hilae. אז אני מצטערת. בכל מקרה, תודה על שאלה ואת מוזמנת לשאול דברים אחרים.
 

אלינה12

New member
זכרונות ילדות

זכרון מתוק: יש הרבה כאלה, אבל הכי הכי זה בגיל 15 אני התחלתי להתעניין בכדורגל. בחור אחד מהכיתה שלי היה פנט כדורגל, מאלה שעם דגלים וצעיפים. אז הוא הכיס לעניין את כל הכיתה. הורים שלי בהתחלה די התנגדו לזה, אבל יום אחד הם נכנעו ונסעתי לקייב (היו לי שם הרבה קרובי משפחה, אז היה איפה לישון) והלכתי לכדורגל. זאת היתה חוויה הכי צבעונית ומתוקה בחיים שלי. האיצטדיון מלא, הדגלים, הצעקות, השריקות,רעש, דשה ירוק ירוק. ישבתי כמו מעופנטת. מאז התחלתי להיות חולה על כדורגל, נסעתי המון למשחקים לבד ועם הבחור ההוא מהכיתה ועוד חברים שלו ושלי שהם גם היו אוהדים. זה היה כיף לא נורמלי. זכרון מר: יום אחד בגן נפלתי לתוך השלולית בוץ והרתבתי את המכנסיים וגם את התחתונים. גננת הורידה הכל ממני וכך שלחה אותי לישון. אחרי שינה היא פשוט שכחה ממני. אני שכבתי ושכבתי עד שהעזתי להגיד "תביא לי בבקשה את התחתונים שלי". כל הילדים צחקו ואני רציתי שאדמה תבלע אותי...
 

אמברון

New member
אלינה יקרה ../images/Emo140.gif

איזה כיף להכיר אותך. ולשאלות שלי: אילו יכולת לחיות במקום אחר, איפה היית בוחרת לחיות ולמה? על מה את הכי נהנית לבזבז כסף (חוץ מנעליים
)? מהי התכונה שאת הכי מעריכה בעצמך ומהי התכונה שממנה היית שמחה להיפטר? מהי זוגיות טובה בעינייך?
 

אלינה12

New member
הי אמברון , גם לי כיף להכיר אותך../images/Emo13.gif

ולתשובות: לא הייתי עוברת לשום מקום אחר. וסיבה היא לא רק שהספיק לי פעם אחת לעשות את זה. הארופה היא אנטישמית ואני ממש לא מבינה איך אחרי השואה יש יהודים שעוברים לגור לגרמינה. לאמריקה אני לא מתחברת עם כל המרחב הזה. אוסטרליה נראת לי רחוקה כמו ירח. חוץ מטיול ארוך ומלא חוויות (של שנה), שהייתי עושה בשמחה אם היה לי אפשרות, הייתי רוצה אחריו לחזור לכאן. אני אוהבת לבזבז כסף על איפור ובשמים. אם אני מתאהבת באיזשהו בושם, אין מצב שאני לא קונה אותו. כך יש לי מלא חצאי בקבוקים של כל מיני בשמים. לגבי תכונה, כבר נדמה לי עניתי מקודם שאני אוהבת נחישות שלי. אם יש מטרה אני אעשה שמיניות באוויר, אבל אשיג אותה. הייתי רוצה להפטר מפיוזים קצרים. ולמרות שאני הרבה הרבה יותר רגוע ממה שהייתי לפני 3-4 שנים, אבל יש מצבים שאני מאבדת שליטה. זה כמו ניאגרה בשרותים, לוחצים וזה יורד, אי-אפשר לעצור. זוגיות טובה זה כאשר בני זוג הם גם חברים. (זה משהו שהיה חסר לנו בהתחלה וזה מה שיצרנו לפני 3 שנים). שאפשר לחלוק כל דבר עם בן הזוג, גם שמחה וגם עצב. חייבת להיות הקשבה וכבוד הדדי. אני לא כתבתי אהבה, כי זה מובן מעליו, אבל לפעמים רק אהבה לא מספיק...
 

אלינה12

New member
בשמים

אז כך, האחרון שקניתי היה J'adore. בהתחלה אהבתי את הפרסומת ואחר כך גם את הריח. לפני זה Fragile של Jean Paul Gaultter ויש לי עדיין יותר מחצי בקבוק. אבל כל העניין שברגע שאני מתחילה לאהוב ריח אחר הקודם איכשהו כבר נדחה הצידה. לפני זה היה לי גם של Jean Paul Gaultter הבקבוק חצי עגול כזה. נשאר ממש בסוף קצת. מאוד אהבתי אותו וגם גמרתי אותו מהר. ולפניו היה גם של Gaultter זאתי עם הציצים
. יפעת הרבה גונבת לי אותו. לפניו היה Hypnotic Poison שאני עדיין מכורה אליו וממשיכה להשתמש בו יותר מ-5 שנים.גמרתי כבר כמה בקבוקים. לפניו היתה Dune, אבל זמן קצר אחרי שקניתי, הפסקתי לאהוב את הריח וכבר כמה שנים זה עומד, בקבוק של 100cc כמעט מלא. אני זוכרת שפעם היו לי גם Escape של CK, גם מאוד אהבתי Fidji. נראה לי שכל הבשמים האלה עם ריח מתוק. כמה טוב ששאלת אותי.בשביל לענות הוצאתי את כל הבקבוקים החוצה, אז אולי אני אתחיל להשתמש בכולם סוף סוף
 
אפשר לשאול אותך עוד כמה שאלות?

אני מאוד נהנית מהשרשור שלך. את מצטיירת כדמות פלפלית לגמרי, ואני אוהבת כאלו... 1. איפה בעולם את רוצה לטייל? 2. האם היחסים שלך עם הוריך השתנו בעקבות הלידות וגם בעקבות הפרידה הזמנית מבעלך? 3. ספרי על אהבות שהיו לך לפני בעלך, במידה והיו. 4. אלו ספרים את אוהבת לקרוא, כשיש לך זמן לזה? תודה!
 

אלינה12

New member
כמובן שאפשר וכמה שיותר../images/Emo8.gif

בגדול, כמעט ולא הייתי בשום מקום. הייתי רק בלונדון ובברצלונה. אז הייתי רוצה לבקר בהרבה מקומות. אבל הכי הכי הייתי רוצה לנסוע לתאילנד. אני כל כך הרבה שמעתי וכל כך הרבה תמונות ראיתי ועדיין לא הייתי שם. במקום שני איטליה ובמקום שלישי הולנד. בעקבות הלידות יחסים לא השתנו. בעקבות פרידה השתנו ועוד איך. אני עזבתי את הבית ועברתי לגור...להורים שלי. בקיצור, נפלתי להם על הראש יום אחד עם יפעת, עם כל הדברים. כמובן שהם קיבלו אותי, אבל ראיתי שפלישה שלי לא ממש מצא חן בעיניהם. לאט לאט יחסים התחילו להתדרדר. אני ואבא תמיד לא ממש הסתדרנו, אז פה זה הגיעה לפיצוצים. כך גרתי אצלם חצי שנה. בעקבות הסדנה שעשיתי שזו סדנה לא רק לזוגיות, אלא בן אדם מול סביבה שלו, אני קלטתי המון דברים על עצמי, על ההתנהגות שלי. אני יצרתי עם אבא ואמא שיחות (עם כל אחד בנפרד) ובהם דיברנו על המון דברים. על הילדות שלי, על כל הכעסים שהיו לי עליהם מגיל קטן, התנצלתי על המון דברים. וסוף סוף אמרתי תודה על כל הדברים שהם עשו בשבילי ואף פעם לא אמרתי תודה, כי תמיד הייתי בגישה שכל זה מגיעה לי. שיחות היו מאוד מרגשות. כך שיקמתי יחסים איתם. כמובן שהם שמחו שאני חזרתי הביתה (גם אני חושבת שהם התגעגעו לפרטיות שלהם). על אהבות אני אספר בהודעה נפרדת. אני אוהבת ספרים על היסטוריה, במיוחד על מלכים וממלכות (של צרפת, של אנגליה) אפילו שהרבה דברים הם המצאה של סופר. אוהבת סיפורים על\של אנשים חזקים. בנשימה אחת אני קראתי "חלף עם הרוח", מאוד התחברתי לסקרלט.
 

אלינה12

New member
האהבות שלי ../images/Emo99.gif../images/Emo4.gif

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד מאוהבת במישהו. אולי מהגן אפילו. זכור לי מקרה בבית הספר שאני ועוד 3 חברות התאהבנו בילד מכיתה אחרת, השגנו את הטלפון שלו והתקשרנו ושתקנו. וכשאמא שלו היתה עונה, היינו זורקות את השפופרת. בסוף עלו עלינו, כי אחת מהחברות סיפרה למישהי וזאתי לאחרת וכך נודע למורה וקיבלנו חזק על הראש.
עוד מקרה חמוד. התחלתי לצאת בגיל 12. ויצאנו עם ילד אחד 3 שבועות ואחר כך ניפרדנו, כי לא רציתי להתנשק איתו. והוא רצה ואני לא, אז בסוף זה ניגמר.
עכשיו יותר רציני. התאהבות יותר רצינית היתה כבר בכיתה 9 (מיספור כיתות אצלינו היה לפי מספרים, למדנו 10 שנים סה"כ). הייתי מבקרת הרבה את בת דודה שלי, היא גם למדה בכיתה 9, אבל בבית הספר אחר. באחד הביקורים פגשתי בחור אחד בכיתה שלה וממש נדלקתי עליו. סיפרתי כבר על נחישות שלי? הודעתי להוריים שאני עוברת לבית ספר אחר. מסכנים ההורים, כמה צרות עשיתי להם. כיתה לפני אחרונה וילדה רוצה לעבור בית הספר... אחיו של אבא ואישתו ממש היו נגד. בלימודים אני הייתי טובה, אבל התנהגות שלי לא היתה משהו, אבא ביקר קבוע בבית הספר. אז הם פחדו שאני אשפיעה לרעה על בת דודה, כי היא היתה בין המחוננים. בקיצור, עברתי בית הספר. התברר שבת דודה שלי ממש לא מקובלת בכיתה. למזלי, אשתו של הדוד שלי אסרה עליה לשבת איתי ונאלצתי לחפש חברות אחרות. בסופו של דבר התחברנו מאוד אני ועוד 5 בנות שכולם היו מקובלות ואחת מהם היתה מלכת הכיתה. התברר שבחור ההוא מאוהב במלכת הכיתה.
לה כמובן היה חבר אחר. אבל בכל זאת התידדנו עם הבחור על בסיס כדורגל. היינו ידידים ממש טובים. ישבנו ביחד בשיעורים, נסענו ביחד למשחקים. אחרי שסיימנו את בית הספר, הוא נעלם לזמן מה, אחר כך הופיע, הזמין אותי ליום הולדת ושם החלטנו לנסוע למשחק. אחרי משחק כשנסענו הביתה(ברכבת, 30 שעות שתבינו) התחלנו לדבר ואפילו התנשקנו וסיפרתי לו שאני עוזבת לישראל. הוא מאוד נפגע ואחרי הנסיעה נעלם. הזמנתי אותו למסיבת פרידה והוא לא הופיעה. עדיין אני נזכרת בו עם חום ורגש וכמובן שאני יודעת שלעולם כבר לא ניפגש. חבר הראשון היה לי בשנה ראשונה של הלימודים. למדנו ביחד מכונות. התאהבתי בו עד כדי כך שכתבתי לו שירים. יש לי אפילו חוברת שלמה (לצערי הכל ברוסית, אז לא אוכל לכתוב לכם משהו). יצאנו כמעט שנה. לא ממש ידעת על אמצעי מניעה, אמא שלי אף פעם לא דיברה איתי על זה, גם אני לא בטוחה שהיא ידעה משהו על גלולות. בקיצור, נכנסתי להריון. אני הייתי בת 20 והוא בן 21 וממש לא היו לו כוונות להתחתן ולהקים משפחה. אז עשיתי הפלה (לא רציתי שהוא יתחתן איתי רק בגלל הילד). זאת היתה החלטה מאוד קשה. היתה לי אז חברה שמאוד תמכה בי, לא יודעת מה היה איתי אם היא לא היתה שם בשבילי. פחדתי לספר להורים (טמטום, ממש יכולתי לספר, בטוח הייתי מקבלת תמיכה שלהם). זהו. אחרי כל זה ניפרדנו. חודשיים אחרי זה הכרתי את בעלי לעתיד.
 

nonaa

New member
עוד קצת שאלות ...

האם יוצא לך לחשוב הרבה על ההפלה שביצעת ? האם יוצא לך לדבר על כך עם בעלך ? איך את חושבת שתחנכי את בתך (ואולי גם בנך) ליותר מודעות בנושא אמצעי מניעה ובנושא קשר עם בני זוג ?
 

אלינה12

New member
הי נונה

התפוז אכל את התשובה ואני כותבת שוב. בעבר חשבתי על זה הרבה יותר. מה שהכי מעצבן שגיליתי את זה שאני בהריון ממש על ההתחלה. רופא שלי שלח אותי לקיריה לועדה ושם אמרו לי לבוא בסוף חודש שני(!) לעשות גרידה. היו לי בחילות, השדיים התנפחו,התחלתי להרגיש כבדות ועייפות, התחלתי להתחבר לעובר. המון דיברתי איתו וביקשתי סליחה. אני עד עכשיו לא הצלחתי לסלוח לעצמי. במיוחד אחרי שבהריון עם יפעת אחרי שעשיתי לראשונה אולטראסאונד (בסביבות שבוע 12) וגיליתי והזדעזעתי שבגיל הזה עובר נראה כבר כמו תינוק אמיתי ויש דופק. רופא נשים שלי עוד אז אמר שהם לא היו צריכים למשוך אותי כל כך הרבה זמן. אולי הם רצו שאני אתחרט? כל פעם שאני אצל רופא נשים, יש לו פוסטר של שבועות בהריון איך העובר נראה וכל פעם שאני מסתכלת על התמונות האלו אני נזכרת בהפלה שעשיתי... לבעלי סיפרתי ממש מיד כשהתחלנו לצאת. בכלל הוא ידע על כל המערכת יחסים שהיתה לי עם הבחור ההוא. בהתחלה הבחור הרבה הציק לי וחיפש הזמנויות להיפגש, למרות שרעיון להיפרד היה בא ממנו. אז בעלי ביקש ממני להפסיק להתראות איתו וכך עשיתי. את יפעת אני מחנחת כבר עכשיו כך, שאפשר להגיד לי הכל ולשאול אותי כל דבר. כשהיא שואלת אותי שאלות על הגוף שלה אני מסבירה לה, מפרטת לה, כך שהיא תרצה לשאול עוד. אני לא מתחילה להתבייש ולהסמיק, כמו שזה היה עם אמא שלי. אז אני חושבת שברגע שיגיעה זמן, היא תבוא אליי ואני אסביר לה גם על אמצעי מניעה. לגבי קשר עם בני זוג, אני חושבת שילד ברוב המקרים מעתיק את היחסים שיש בין ההורים שלו. אם הורים של בעלי היו גרושים, הוא לא ידעה מה זה להיות משפחה. הורידם שלי אף פעם לא היו פתוחים איתי וביניהם, אז גם אני לא למדתי את זה. הכי טוב זה להראות ליפעת ולבועז דוגמא אישית של יחסים, של שותפות, של פתיחות בינינו והם יוכלו ללמוד על זה ולקחת את זה הלאה.
 
תודה, תודה אלינה!

קודם כל על הכנות, ודבר שני על החוכמה בדברייך. אני מצטערת שעברת כאלו חוויות קשות והיה לי קשה במיוחד עם התאור בהמשך על ההבנה שלך לגבי העובר שהפלת. גם בשבילי זו מחשבה קשה מנשוא (לא עברתי הפלה ומקווה שלעולם לא אצטרך ושגם את לא). שתדעי רק אהבה ואושר מעתה ועד עולם!
 

אלינה12

New member
תודה מתוקה../images/Emo140.gif

למרות החוויות שליליות, היו לי גם המון חוויות חיוביות. החוויה שלילית זה לא תמיד רע. זה נותן לי אפשרות ללמוד ולעשות דברים אחרת. יש לי שני ילדים מקסימים ואני מעריכה את מה שיש לי.
 

new mermaid

New member
קראתי הכל ממש בנשימה עצורה

כ"כ מעניין "להכיר" כך מישהי זרה, שרוב הסיכויים שלא היינו נפגשות ומגיעות לכזו אינטימיות
את באמת נקראת נחושה מאוד, שיודעת מה היא רוצה ומה היא לא מוכנה חקבל, ופועלת בהתאם. כבר שאלתי פעם וענית לי
אבל ספרי עוד קצת על הסדנא, אם בא לך. לפי התיאור שלך זה ממש הביא לשינוי עצום בחיים שלכם! והילדים שלך...
מקסימים!
 

אלינה12

New member
הי new mermaid

כן, הסדנא זה חלק מאוד גדול ומשמעותי בחיינו. היא מבוססת על זה שבחיים שלי אני רוצה להיות מאושרת ומה נידרש לי בשביל להיות מאושרת? זוגיות טובה, יחסים טובים עם ההורים, עם ילדים, עם בוס, עם כפופים, בקיצור עם כל הסביבה וכמבון הכל מבוסס על זה שבן אדם בוחר את זה. הגעתי לסדנה לא רק בגלל הזוגיות. באותו זמן כבר היה פיצוץ עם אבא, יפעת יצאה מכלל שליטה, לא ידעתי מה לעשות איתה, בעבודה גם היה ממש גרוע, כי בגלל כל המצב שהייתי בו החלטתי להשקיעה בעבודה, עבדתי המון שעות ופשוט קרסתי פיזית. אז קודם כל הוצאתי שם כל מה שהיה לי בפנים. לדבר על בעיות זה כבר חצי דרך. קיבלתי שם המון תמיכה. בנוסף לתמיכה קיבלתי כלים. איך לדבר עם בוס, איך לנהל נכון זמן בעבודה, כדי להספיק הכל, מה צריך לעשות עם ההורים ועם יפעת. ובכל תחום שרציתי להצליח בו פשוט דיברתי בסדנה ומנחה על ידי שאלות היה מביא אותי לזה שהייתי בעצמי קולטת את הפתרון. אחרי שסיימנו את המסלול (3 קורסים, סה"כ חצי שנה) נשארתי שם עוד כשנה לתמוך באנשים חדשים. אחר כך פרשתי. מצאתי שם הרבה חברים וחברות. עד עכשיו אנחנו נפגשים, מתכתבים במייל. פורומים קצת מזכירים לי את הסדנא. התמיכה, השיתופים, האוטנטיות ברוב המקרים, אפשרות ללמוד משהו מניסיון של האחר.
 
למעלה