או קיי
תקופת השרלילות
האמת- אחת התקופות היפות בחיי.... מדובר על כתה י"ב, בה גיליתי את שפע הבנים החתיכים שלמדו איתי בקבוצה (בפנימיה), ובחברה שיצרנו לנו היה מאוד מובן להתנסות- ולטעום מכולם, וכך קרה שהייתי יוצאת עם 7-8 בחורים באותה תקופה, ומחליפה כמה בחורים באותו יום, - והיה נהדר להרגיש כל כך נאהבת. הבטחון גם נבע מכך שהבנות גרו קומה מעל הבנים, כך שלא היה מצב שהלכתי הביתה ואז הבחור עשה משהו או אמר משהו מאחורי גבי- כי בסך הכל גרנו כולנו באותו בית, וסמכנו זה על זה בעיניים עצומות. (בכלל הנאמנות הזו מהפנימיה נשארת לכל החיים). כבר קרה לי שפגשתי מאהב ישן עם אשתו וצחקנו בסגנון "נכון שהוא מנשק נהדר?..."
בזמנו הייתי מנהלת יומן ורושמת לי עם מי הייתי באותו יום- שאני לא אשכח תורו של מי זה ....
האמת שזה היה מזל גדול שהתנסתי ורכשתי נסיון- כי בסיום י"ב פגשתי את עמית, והשנה הזו נתנה לי את הכח והרצון להישאר נאמנה לעמית בידיעה שכבר הייתי וניסיתי, ואני לא מפסידה כלום. בקשר לכשרון - אני מציירת, כותבת. כחובבת- לא משהו מעבר (יש קישור לדף יוצר שלי מהכרטיס האישי), וזה התחיל מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד אהבתי לצייר וליצור (ריפוי בעיסוק
), ולכתוב סיפורים ושירים. יש לי תקופות של שפע ותקופות של בצורת. עכשיו אני בבצורת יצירתית, אבל כשאני בשפע (בשנה שעברה למשל) יוצא לי ציור כל שבוע. השירים באים לי בעיקר בתקופות של עצב גדול (כמו הכמיהה להריון וילד) או אושר גדול.כרגע אני רק בתקופה של עייפות גדולה....
ילדודס- במקור רציתי 4 ילדים- ואם במקרה יבוא גם חמישי- אז גם טוב. עמית , לעומת זאת, אומר שאם המצב הכלכלי ימשיך ככה נסתפק בשתיים (אין מצב!), ולתקופה קצרה אחרי הלידה של דורון- כמעט הסכמתי איתו... אבל הצלקות הגלידו, והזכרון לא סתם בורח אחרי ההריון.... ועכשיו אני שוב חוזרת לתכנית המקורית. יום מושלם- לקום בבוקר אחרי שינה ארוכה ורצופה, לפתוח חלון אל נוף של אלפים לבנים ומושלגים ואגם כחול וצלול, ללבוש מעיל וכובע וכפפות ולצאת לטייל בעיירה הקטנה והאירופאית- עם משפחתי הקטנה, להנות מקפה משובח עם עוגת בלק-פורסט. לאכול טוב גם צהרים וערב, וכל היום לטייל ולראות מקומות חדשים, ולקנות מזכרות ללא הגבלת כסף, ובסוף היום לטבול באמבט ריחני עם שמנים ומלחים, להיכנס למיטה חמה ומלטפת עם עמית, לעשות אהבה ולהירדם מחובקים.....