אשת השבוע

nubi

New member
../images/Emo6.gif אמאלה!

עכשיו אני באמת מפחדת.... סתאאאם. פשוט את מופיעה כמעט בכל פורום שאני מסתכלת בו (ברובם אגב אני לא משתתפת)
 

sael

New member
הי היידי, גם לי יש שאלה

אם אני זוכרת נכון, לפני הלידה (או ההריון) של אופק נהגת לעבוד מחוץ לבית, ומאז שאופק נולדה עבדת בבית כמטפלת. האם את חושבת או מתכננת לחזור לעבוד מחוץ לבית, או שמאז שנהיית אמא אין לך כרגע תכנונים לצאת לעבודה מחוץ לבית אלא להיות כמה שיותר עם בנותייך? והאם כלכלית זה לא קשה לכם? אם כבר שאלו בנושא ופספסתי אז סליחה.
 
צודקת

לפני ההריון עם אופק עבדתי כסוכנת נסיעות, ואז התפטרתי ונשארתי עם אופק בבית. לפי התכנון הייתי אמורה להישאר שנה, אבל ראיתי שנורא לא בא לי לעזוב אותה, אז 4 ימים לאחר יום הולדתה הראשון התחלתי לטפל גם בי'- ילדון חמוד, וטיפלתי בו עד ספטמבר. היו לי 3 שבועות חופש ואז ילדתי שוב...... הפעם אני כנראה אשאר בבית באמת רק שנה (עד ספטמבר הבא) ואז אני מקווה שיהיה לי כח נפשי להכניס את דורון לגן ולצאת לעבוד (אלא אם כן יבקשו ממני לטפל שוב בילד- וזה יהיה ילד חמוד שיכבוש אותי וייתן לי חשק לזה) ולמצוא עבודה במשרת אמא שלא יפטרו אותי כשכל אחת מהבנות תהיה חולה פעם בשבוע......... חשבון הבנק שלנו במינוס תמידי של 5 ספרות, ואם לא היה חסר לנו כסף לא הייתי בכלל חושבת על עבודה. בכל מקרה לא נראה לי שאני אחזור לתחום התיירות (שעות מטורפות ושכר נמוך) ואני אחפש לי תחום עניין חדש.
 

משוש30

New member
איזה תענוג! יופי של אשת השבוע!

ולשאלות מה זה אהוב טלפוני??? למה הכוונה? פרטי נמקי הסבירי והדגימי את עובדת כסוכנת נסיעות כיום אם לא במה? מה עושה עמית? כמה ילדים את רוצה? איפה בחו"ל היית ואיפה הכי אהבת (בתור סוכנת נסיעות בטח היית בהמון מקומות לא?) איזה סוגי ספורט את אוהבת אם בכלל? האם הגעת למקום בו את רוצה להיות (מקצועית, נפשית וכד')?
 
המון שאלות....

אהוב טלפוני- זה רומן שהתחיל במכתבים והמשיך בטלפון ונמשך על פני כל גיל ההתבגרות שלי (מגיל 11 עד 17 וחצי), וכל הזמן הזה לא התראנו אפילו פעם אחת. בסופו של דבר- מאוהבים כמו בסרט שחור לבן, נפגשנו בגיל 17.5 (הוא היה גדול ממני בשנתיים) והבנתי שזה לא זה. אם זה מעניין אותך הנה קישור לסיפור המלא. היום אני לא עובדת (אל תשכחי שרק ילדתי....) ואני גם בטח לא אחזור לתחום, אבל מעיסוקי בתיירות הכי הכי אהבתי את לונדון (בקטגוריית העיר) ואת איטליה וקנדה (בקטגוריית המדינה). הנסיעות זו התמכרות אצלי. אני מקבלת היי מלראות מטוס. מתה על אוכל של מטוסים. יש לי כאבים פיסיים אם אני לא טסה כל שנה, יש לי מפות עולם תלויות בבית, ואני חולמת לעשות רשיון טיס. יש לי סיפריה ענקית עם עיתונים/ ספרים ומפות תיירות- שאני קוראת כאילו הם ספרי מתח. על סוגיית הילדודס עניתי כבר- ובכל זאת אומר שוב שבשבילי האידיאל זה 4 ילדים. חצי עברנו, עכשיו ננוח קצת ואז נעשה עוד 2 בקרבת גיל. ספורט???????? מילה מוקצה! הדבר היחיד שאני עוד מסוגלת להנות ממנו זה החלקה על הקרח. והאם הגעתי למקום בו אני רוצה להיות? אני חושבת שהתשובה היא לא כמעט בכל התחומים. בזוגיות אני מבסוטית, אבל מבחינה מקצועית, לימודית, נפשית, משפחתית- יש לי עוד המון לאן להתקדם. המון המון המון. האפשרויות בלתי מוגבלות.
 

עינבלית

New member
קראתי את הסיפור,היידי, והתרגשתי

מאוד. את כותבת נפלא. הסיפור- כל כך חזק, כל כך קשה, כואב ומרגש. מהצד של הקורא, אני חשבתי שזה לא נועד להתממש, כי בפגישה הראשונה איתו חשת גועל. בעצם הקול שלו התאים לאהבה שלך וזהו... מה עמית חושב על הסיפור? כתבת עוד סיפורים? אפשר לקרוא?
 
כן נו...

אני לא יכולה לומר שלא מסקרן אותי מה קורה איתו.... עמית מכיר את הסיפור, יודע הכל, אבל כמו כל גבר- מעדיף לא להיזכר
עמית, אגב- יודע על כל החברים/ יזיזים שהיו לפניו, וגם פגש חלק גדול מהם. לא מפריע לו- כי הוא היה בדיוק כמוני אבל בגרסה הגברית.... וכמו שירון רדף אחריי (מה שאני חושבת שהשמטתי בסיפור- שהרבה זמן הוא היה מטלפן ומנתק- בלי להשאיר הודעה, רק ראיתי את המספר בשיחה מזוהה) לעמית הייתה אחת שרדפה אחריו המון זמן- וגם עקבה אחרינו, ממש סיפור מההפטרה.
 
היי היידי

האמת שאין לי מה לשאול אותך, רק רוצה לומר לך שקראתי בכמה וכמה פורומים את "אשת השבוע" ומעולם לא נתקלתי בבחורה כמוך, הייתי ממש מרותקת לכל תגובה ותגובה שכתבת. אהבתי
 

Salsa S

New member
איזה יופי שאת אשתשבוע!../images/Emo24.gif

ואפילו לא אמרת מילה... האמת שהיו כ"כ הרבה דברים שרציתי לשאול אותך אתמול, על עצמך וכו', ולא יצא, והנה אני קוראת את הכל בתשובותייך פה
את ממש מרתקת, אין ספק, וחוץ מזה את פשוט מדהימה (מהתרשמות אישית - ולא "פורומית"). אני אוהבת אנשים עם הראש שלך. בשעה זו של הלילה, אין לי כ"כ ראש למצוא שאלות שעדיין לא נשאלו כאן, אני מקווה שמחר - בראש צלול יותר - זה יהיה יותר פשוט
אז רק רוצה לאחל לך שבוע נפלא ומהנה כאשתשבוע !!
תהני לך מכל רגע!! וכמובן, ד"ש חם חם לאופירה
 

Salsa S

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif מאי-שם... באיזו עיירה דרומית

נידחת...
 

מאז

New member
ישלי גם

קראתי את השרשור המעניין הזה, ושאלתי את עצמי- בקשר לבנות שלך ולתקופה ההוללת שלך- האם מישהו ממשפחתך היה מודע למה שעובר עלייך בתקופה ההוללת ההיא? האם אכפת לך שהבנות שלך ידעו עליה? איך תגיבי אם הבנות שלך גם כן יתנהגו כך? בכלל, אלו מסרים היית רוצה להעביר להן בנושא?
 
אמממ....

אחיותיי ידעו כמובן, אמא שלי ידעה כי היא זו שקבעה לי תור לרופא נשים כדי להתחיל לקחת גלולות (אבל אולי ידעה טיפה פחות), אבא שלי לא ידע כלום
מן הסתם הבנות שלי ידעו בהגיען לגיל המתאים, ולו רק מקריאת היומנים הישנים שלי, וגם מהעובדה שאני לא חושבת שאני צריכה להתבייש או להסתיר. כמובן שכאמא אני לא אהיה מרוצה מהתנהגות זהה של הבנות שלי, אבל מצד שני לפחות יש כאן דוגמא להתנהגות מינית אחראית- עם גלולות וקונדומים. אל תשכחי שהייתי כבר בי"ב- לא איזו ילדונת בת 12. המסר שאני רוצה להעביר ? דבר ראשון פתיחות. הלוואי ואני אצליח להיות פתוחה איתן כמו שאני עם אימי. כמה בנות פנו בתיכון לאימן שתקבע להן תור לרופא נשים לצורך גלולות? זה מה שאני רוצה איתן. שיבואו אליי אם מאחר להן המחזור והן חוששות מהריון. שידעו שיש להן גב ותמיכה מלאה. מצד שני שידעו שיש גיל מתאים לזה- ושלא יגדלו להיות תמימות כאלו שבגיל 12-13 נגררות ליחסי מין (ויש כאלו היום הרבה יותר מאשר בדור שלנו). מין הוא חלק חשוב ונפלא ונעים בחיים, אבל צריך מינימום של בגרות מסויימת כדי להיכנס לזה.
 

yaelia

New member
אני../images/Emo8.gif

אמא שלי באה אתי לרופאה המגעילה לקבל גלולות. חייבת לציין שאת נשמעת פשוט בחורה מגניבה. באמת תתני לבנות שלך לקרא ביומנים שלך? (חשבתי על זה כמה פעמים ואני לא יודעת אם הייתי רוצה שהלל יקרא את כל קשקושי ההתבגרות שלי). מעניין אותי לשמוע על המשקל שלך ועל הדרך להשלמה עם עצמך ועם מי שאת. והשאלה הנצחית שלי - איזה תכונות את רוצה שבנותייך יקבלו ממך ואיזה שלא? איך את רואה אותן כבוגרות?
 
בוודאי!

מילדותי- כמעט בכל פעם שכתבתי ביומן על איזה משבר חדש, דמיינתי איך שיום אחד הבת שלי תקרא את זה ותראה שהיא לא לבד בעולם עם הבעיות שלה, שאפילו לאמא היו בעיות כאלו.... נראה לי שדרך היומנים הישנים הבנות שלי ילמדו להכיר ולאהוב אותי יותר. משקל- נושא קצת רגיש. היום פחות מתמיד. אחרי 2 לידות קל לי יותר להשלים עם היותי שמנה ושופעת (עסיסית כמו שחברה שלי אומרת....). כיום אני עומדת על 99 ק"ג אחרי שירדתי מ-114. משחר ילדותי המשפחה טיפטפה לי שאני שמנמנה (למרות שבתמונות מפעם זה לא ניכר), ואי שם בדרך זה הפך משמנמנה לשמנה.... כשהיכרתי את עמית הייתי 30 ק"ג פחות. אין מה לומר- אני חיה חיים לא בריאים. וכדאי לשנותם ולו רק בכדי לחיות יותר...
אבל אני מקבלת את מה שאני, ומה שהכי עוזר לי זה עמית שמחבק ומזמז באהבה- ולא מעיר הערות מגעילות. כשאוהבים אותך כמו שאת- זה הכי חשוב. באשר לבנותיי... עם אופק זה כבר די ברור- הקטנה נולדה עם אופי. היא עקשנית (כמוני), עם חוש הומור, טובת לב, יצירתית מאוד (ממני...) גם בציור וגם בשירה ומוסיקה. דורון עוד לא הראתה משהו ברור- אבל אני מקווה שגם היא תהיה מוסיקלית ומוכשרת, ושתהיה קצת יותר סובלנית וקלה לעיצוב. עיקר התכונות שאני הייתי רוצה להעביר להן הם בתחום האמנות (כתיבה, ציור, מוסיקה, שירה) וגם סקרנות (יש לי קטע כזה שאני חייבת לדעת הכל... מכל דבר קצת). מעבר לזה אני כנראה לא מציאה גדולה- כי שום דבר אחר לא בא לי לראש....
לדמיין אותן כבוגרות זה כמעט בלתי נתפס... אופק בוודאי לא תשתנה הרבה. אני כבר יכולה לראות את מבנה הגוף שלה והפנים כבוגרת - אבל קשה לי לדמיין את ההתנהגות. בטח תהיה עקשנית ושוברת מוסכמות. אולי זמרת או מוסיקאית (גם היום היא שרה מהבוקר ועד הליל) דורוני מצטיירת לי כמישהי מאוד נוחה וחיכנית, ידידותית ועוזרת. אולי משהו בסגנון של יועצת/ פסיכולוגית.
 
איזו אשת שבוע מדהימה!!!!

כבר די הרבה זמן שאני מכירה אותך וירטואלית ורוצה להגיד לך שאת אשה מדהימה!
 
למעלה