בוודאי!
מילדותי- כמעט בכל פעם שכתבתי ביומן על איזה משבר חדש, דמיינתי איך שיום אחד הבת שלי תקרא את זה ותראה שהיא לא לבד בעולם עם הבעיות שלה, שאפילו לאמא היו בעיות כאלו.... נראה לי שדרך היומנים הישנים הבנות שלי ילמדו להכיר ולאהוב אותי יותר. משקל- נושא קצת רגיש. היום פחות מתמיד. אחרי 2 לידות קל לי יותר להשלים עם היותי שמנה ושופעת (עסיסית כמו שחברה שלי אומרת....). כיום אני עומדת על 99 ק"ג אחרי שירדתי מ-114. משחר ילדותי המשפחה טיפטפה לי שאני שמנמנה (למרות שבתמונות מפעם זה לא ניכר), ואי שם בדרך זה הפך משמנמנה לשמנה.... כשהיכרתי את עמית הייתי 30 ק"ג פחות. אין מה לומר- אני חיה חיים לא בריאים. וכדאי לשנותם ולו רק בכדי לחיות יותר...
אבל אני מקבלת את מה שאני, ומה שהכי עוזר לי זה עמית שמחבק ומזמז באהבה- ולא מעיר הערות מגעילות. כשאוהבים אותך כמו שאת- זה הכי חשוב. באשר לבנותיי... עם אופק זה כבר די ברור- הקטנה נולדה עם אופי. היא עקשנית (כמוני), עם חוש הומור, טובת לב, יצירתית מאוד (ממני...) גם בציור וגם בשירה ומוסיקה. דורון עוד לא הראתה משהו ברור- אבל אני מקווה שגם היא תהיה מוסיקלית ומוכשרת, ושתהיה קצת יותר סובלנית וקלה לעיצוב. עיקר התכונות שאני הייתי רוצה להעביר להן הם בתחום האמנות (כתיבה, ציור, מוסיקה, שירה) וגם סקרנות (יש לי קטע כזה שאני חייבת לדעת הכל... מכל דבר קצת). מעבר לזה אני כנראה לא מציאה גדולה- כי שום דבר אחר לא בא לי לראש....
לדמיין אותן כבוגרות זה כמעט בלתי נתפס... אופק בוודאי לא תשתנה הרבה. אני כבר יכולה לראות את מבנה הגוף שלה והפנים כבוגרת - אבל קשה לי לדמיין את ההתנהגות. בטח תהיה עקשנית ושוברת מוסכמות. אולי זמרת או מוסיקאית (גם היום היא שרה מהבוקר ועד הליל) דורוני מצטיירת לי כמישהי מאוד נוחה וחיכנית, ידידותית ועוזרת. אולי משהו בסגנון של יועצת/ פסיכולוגית.